לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

אף שכללות הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” התחיל בגאולתו של אדמו”ר הזקן בי”ט כסלו (כדברי כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע) - הרי בנוגע לפועל ממש לא הי’ הדבר אלא בחצי כדור העליון בלבד; וכדי לסיים את ההכנה ל”קא אתי מר דא מלכא משיחא” - הוצרך להיות הענין דהפצת המעיינות חוצה גם בחצי כדור התחתון. וענין זה נפעל, איפוא, בט’ אדר ה’ש”ת • משיחת ש”פ תצווה תשמ”ה. בלתי מוגה.

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

א. בדורנו זה נתגלה ענין מיוחד בנוגע לט’ אדר - שביום זה הגיע כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו למדינה זו, בט’ אדר שנת ה’ש”ת. ונמצא, שביום זה התחיל הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” בחצי כדור התחתון - כפי שרואים בפועל ובמוחש את כל הפירות ופירי פירות כו’ שנעשו כתוצאה מבואו של כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו בנוגע להפצת המעיינות חוצה בחצי כדור התחתון.

והענין בזה:

כללות הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” מהוה הכנה לביאת משיח צדקנו - כידוע אגרת הבעש”ט אודות המענה ששמע ממלך המשיח, שביאתו תהי’ “כשיפוצו מעינותיך חוצה”, וכפי שהסבירו רבותינו נשיאינו שהכוונה בזה להתפשטותה והפצתה של פנימיות התורה כפי שנתגלתה בתורת החסידות, ובמיוחד - תורת חסידות חב”ד, ובאופן ד”יפוצו מעינותיך חוצה” - שבזה ג’ ענינים: (א) “יפוצו” - לא רק טיפין טיפין, אלא באופן של הפצה, (ב) “מעינותיך” - לא רק מי המעיין, אלא המעיין עצמו, (ג) “חוצה” - שהמעיין עצמו בא באופן של הפצה במקום ה”חוצה”, עד לחוצה שאין מחוץ הימנו.

והנה, אף שכללות הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” התחיל בגאולתו של אדמו”ר הזקן בי”ט כסלו (כדברי כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע) - הרי בנוגע לפועל ממש לא הי’ הדבר אלא בחצי כדור העליון בלבד; וכדי לסיים את ההכנה ל”קא אתי מר דא מלכא משיחא” - הוצרך להיות הענין דהפצת המעיינות חוצה גם בחצי כדור התחתון. וענין זה נפעל, איפוא, בט’ אדר ה’ש”ת, שאז התחיל הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” גם בחצי כדור התחתון, בפועל ובגלוי.

ונמצא, שהענין דט’ אדר הוא על–דרך ובדוגמת הענין די”ט כסלו:

גם לפני י”ט כסלו הי’ גילוי תורת החסידות, אלא שעדיין לא הי’ הגילוי באופן ד”יפוצו מעינותיך חוצה”, שענין זה נפעל בי”ט כסלו. ועל דרך זה בנוגע לט’ אדר - שאמנם גם לפני ט’ אדר ה’ש”ת נשלחו כמה מהחסידים לקבוע מקום מושבם במדינה זו, ובמילא, הגיעה כבר תורת החסידות לכאן, ובפרט כאשר כ”ק מו”ח אדמו”ר הגיע לכאן בפעם הראשונה, בתור ביקור, שעל ידי זה נפעל עילוי והוספה בפעולתם ועבודתם. אבל אף על פי כן, עדיין לא הי’ הדבר באופן ד”יפוצו מעינותיך חוצה”. ואילו גילוי החסידות בחצי כדור התחתון באופן ד”יפוצו מעינותיך חוצה” (בכל ג’ פרטים הנ”ל) - התחיל בט’ אדר ה’ש”ת, כאשר כ”ק מו”ח אדמו”ר בא לכאן באופן של קביעות.

בסגנון אחר קצת:

הענין די”ט כסלו בנוגע לחצי כדור התחתון - נפעל בפועל ובגילוי בט’ אדר. כלומר: בי”ט כסלו נפעל אמנם כללות הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” בנוגע לכל העולם, כולל חצי כדור התחתון, אבל הגילוי בפועל בחצי כדור התחתון - נעשה בט’ אדר.

ויתירה מזה: לאחרי שכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו קבע את מושבו בחצי כדור התחתון, וחי ופעל כאן במשך עשר שנים, תקופה שלימה - הרי נקבע כאן המקום שמשם יפוצו המעיינות דתורת החסידות חוצה, בכל העולם כולו, כולל - בחצי כדור העליון.

ולכן, בעמדנו בט’ אדר - ישנה נתינת–כח מיוחדת להוסיף בכל הפעולות דהפצת המעיינות חוצה ביתר שאת וביתר עוז, ועל ידי זה - לסיים את ההכנה לקיום ההבטחה שכאשר “יפוצו מעינותיך חוצה” אזי “קא אתי מר, דא מלכא משיחא”.

ב. ואין לתמוה על העובדה שהענין דט’ אדר נתגלה בדורנו זה, ולא בדורות שלפנינו - שהרי בכל עניני תורה ומצוותי’ ישנו הכלל ד”הכל עשה יפה בעתו”:

אף על פי שבמתן–תורה ניתנו כל עניני התורה כולה - הרי מצינו שישנם כמה וכמה ענינים שנתגלו לאחרי משך זמן רב, כמו: המצוות דנטילת ידים ועירובין - מז’ המצוות דרבנן - שתיקן שלמה המלך, ולפני כן - בזמנו של דוד המלך, הרי למרות כל העילויים שהיו אצל דוד המלך, כמו: דוד מלכא משיחא, הענין ד”מיד ה’ עלי השכיל”, וכיו”ב, הנה בזמנו לא נתגלו עדיין המצוות דנטילת ידים ועירובין, ועל אחת כמה וכמה - שעדיין לא נתגלו בזמנו של משה רבינו, עד לזמנו של שלמה המלך, שאז הגיע הזמן - “הכל עשה יפה בעתו” - שיתגלו מצוות אלו.

ואפילו בזמנו של משה רבינו - היו כמה וכמה מצוות שניתנו בסוף ארבעים שנה [ולדוגמא: פרטי הענינים דחלוקת הארץ], משך זמן רב לאחרי מתן–תורה שהי’ “בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים”, בהתחלת הארבעים שנה, וזאת - למרות שבמתן–תורה ניתנו כל עניני התורה, ואז נפעלו הענינים הכי נעלים - ביטול הגזירה, ועד שאפילו בנוגע לגילויים הכי נעלים דלעתיד לבוא מבאר אדמו”ר הזקן בתניא ש”כבר הי’ לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה” .

ונמצא, שבכל עניני התורה ומצוותי’ ישנו הסדר ד”הכל עשה יפה בעתו”, שלכן, מדור לדור ומזמן לזמן נתגלו ענינים נוספים בתורה, ובלשון חז”ל: “תלמיד ותיק עתיד לחדש”, לחדש דייקא, כלומר, שזהו “חידוש” של ה”תלמיד ותיק”.

וביחד עם זה, לאחרי שהדבר נתחדש על–ידי “תלמיד ותיק” - מקבל הדבר תוקף ככל עניני התורה, מכיון ש”חידוש” זה ניתן למשה מסיני (באופן של כלל ובהעלם כו’).

ועל דרך זה מובן בנוגע לענין דט’ אדר - התחלת הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” בחצי כדור התחתון - שאין כל פלא בכך שענין זה נתגלה בדורנו, מכיון ש”הכל עשה יפה בעתו”, ופשוט, שלאחרי שנתגלה הדבר - יש בזה התוקף דכל עניני התורה, ככל חידוש של תלמיד ותיק שניתן למשה מסיני.