סיפורו של הניגון מחזיר אותנו עוד אל תקופת נשיאותו של אדמו”ר הזקן, כאשר אדמו”ר הצ

סיפורו של הניגון מחזיר אותנו עוד אל תקופת נשיאותו של אדמו”ר הזקן, כאשר אדמו”ר הצמח צדק בתור ילד בן 3. ייתכן לומר שזהו הניגון הראשון של אדמו”ר הצמח צדק, בו ביטא את געגועיו לאמו. בניגון זה ישנה התרגשות מיוחדת שעה שמנגנים את הניגון. * מאת הרה”ת לב לייבמן, מכון נגינה לאור החסידות

ניגון של געגועים לאמא

לרבים מוכר בוודאי “ניגון ההשתטחות” של אדמו”ר הצמח צדק, ניגון המשתייך לניגונים המכוונים שנתחברו על ידי ‘רבי’.

בספר הניגונים מופיע הניגון תחת הכותרת “ניגון דבקות”, ובתת כותרת: “מיוחס לכ”ק אדמו”ר הצמח צדק נ”ע בעת השתטחות על קבר אמו, הרבנית דבורה לאה נ”ע”. בתיאור הניגון במפתח ניגונים שם נאמר: “ניגון זה הוא ‘תנועה’ קצרה שכולה דבקות, געגועים נפשיים ורטט חרישי מתעלומות נקודת הלב”.

סיפורו של הניגון מחזיר אותנו עוד אל תקופת נשיאותו של אדמו”ר הזקן, כאשר אדמו”ר הצמח צדק בתור ילד בן 3. ייתכן לומר שזהו הניגון הראשון של אדמו”ר הצמח צדק, בו ביטא את געגועיו לאמו. בניגון זה ישנה התרגשות מיוחדת שעה שמנגנים את הניגון. עצם העובדה שבו הקריבה אמו את חייה למען המשך החסידות ולמען אביה בעוד בנה ה”צמח צדק” נותר בן שלוש שנים בלבד (כמסופר באריכות בשיחות קודש של אדמו”ר הריי”צ, ולוקט בקונטרס “הרבנית דבורה לאה), הוא מרגש מאד, והניגון עצמו מעצים אותו כהנה וכהנה. סיפור מסירות הנפש על תורת החסידות מתבקש אפוא להיות נרגש בתווי ניגון זה.

 

ניגון לציוני דרך משמעותיים בחיים

מתיאורים שונים עולה כי קברה של אמו היווה מקום חשוב בחייו של ה”צמח צדק”:

בפעם הראשונה, הוא הובא על ציון אמו על ידי סבו אדמו”ר הזקן בהיותו בן שלוש, בערב יום הכפורים ט’ תשרי וכן למחרת יום הכפורים י”א תשרי תקנ”ג בשעת ‘הכנסה לחדר’.

הציון של הרבנית דבורה לאה נמצא בליוזנא. מהעובדה שאדמו”ר הזקן התגורר בעיר זו עד לקיץ תקס”א, כאשר ה”צמח צדק היה בגיל 11 או קרוב יותר ל–12, עולה כי ייתכן שכבר אז חיבר הצ”צ את הניגון, ואז כבר נתגלה בו חוש וכשרון גדול בנגינה, כפי שמתבטא אדמו”ר הריי”צ: ש”כשהיה שומע ‘תנועה’ של ניגון היה תופס אותה בכמה רגעים ובפנימיות” - תיאור זה נאמר עליו לפני שנת תקנ”ח, בטרם הגיע לגיל תשע).

מסתבר כי גם בשנים מאוחרות יותר, כולל בשנות נשיאותו בשבתו בליובאוויטש, היה מבקר על ציון אמו הרבנית בליוזנא [מה גם שמדובר במרחק נסיעה לא גדול, כאשר תוך יום אחד ניתן לנסוע ולחזור חזרה]. איזכור לביקור כזה מצינו על ש”פ תצא תקצ”ב. באותה שבת הצ”צ אמר מאמר חסידות בליוזנא, ועל כותרת המאמר נרשם בכתב יד: “תורת אדמו”ר מ”מ בעת שהיה על קברי אבות בשנת תקצ”ב לפ”ק פה ליאזני” - שבמאמר מדובר גם על נושא של זכות אבות המסייעת לבנים.

קבר אמו הרבנית נחשב למקום קדוש ומסוגל ביותר. אדמו”ר הצמח צדק שלח אליו פ”נ מיוחד בערב ראש השנה וגם בצום גדליה תר”ג. לאחר מכן, לפני נסיעתו כבדת האחריות לפטרבורג כדי לבטל את גזירות הממשלה - שוב היה על ציון אמו.

 

השתלשלותו של הניגון, ונוסח 770

ניגון זה נמסר לספר הניגונים על ידי הרב יצחק דוב אושפאל, שקיבלו מזקני חסידי חב”ד בעיר קורעניץ פלך וילנא, עיר שהיה בה מושב חסידי חב”ד עוד מימי אדמו”ר הזקן, שבה גם ביקר אדמו”ר הצ”צ עצמו בשנת תקצ”ה.

אך נראה שהוא מוכר גם ממקורות נוספים, שכן כיום מקובל לנגן אותו בנוסח שונה במקצת מזה של ספר הניגונים. וכך ניגנו את הניגון אצל הרבי בהזדמנויות הנ”ל (התווים של נוסח זה באו בספר ניגוני חב”ד ע”י אלאור ולנר).

 

להרגיש את תנועות הניגון

לניגון 3 בבות, שחוברות יחדיו לבטא את מהותו. אני מציע שגם מי שאינו בקיא בתווים לא יחשוש מלקרוא את ההמשך.

בבא ראשונה: תנועה של השתטחות

בעיון במאמרי חסידות, כגון קונטרס ההשתטחות של אדמו”ר האמצעי (?), נראה שהשתטחות היא יחוד עם נשמת הצדיק, ואיננה ענין של השתחוואה בפישוט ידיים ורגליים. אולם, על מנת להגיע אל היחוד עם הצדיק, נדרשת מהאדם “הכנעה גדולה ויראה עילאה”, וכמו השתחוואת השבטים אל יוסף הצדיק.

עצם המילה ‘השתטחות’ מורה כי תנועתה היא מלמעלה למטה. ואכן, השלד של כל הניגון הוא תנועה של צלילים מלמעלה למטה. המנגינה יורדת מדרגה לדרגה מלמעלה למטה. בסיומי התיבות - מופיע צליל–קבע עליון. צליל זה מבטא את הרצוא, את הקשר למעלה. צליל זה הוא הקדמה לתיבה הבאה, לירידה למטה יותר. בכדי להשתחוות כראוי, צריך לזה נתינת כוח וגילוי מלמעלה (כידוע הפירוש בלקוטי תורה במילים “אין אנו יכולים להשתחוות” - שכדי להשתחוות באמת לפני ה’, צריך גילוי עליון).

בהמשך הבבא יש תנועה שמדגישה את הצליל העליון, ובסיום הבבא - תנועה קצרה שלקוחה מניגון ארבע בבות.

בבא שנייה: רסיסי צלילים

הבבא השנייה הינה פיתוח ושכלול של הבבא הראשונה: התיבה הראשונה נותנת הבלטה לצליל העליון, ואילו התיבה השנייה חוזרת שוב על הירידה למטה, הפעם ברצף.

אותן התנועות שהיו בבבא ראשונה בלבוש צלילים איטיים, מופיעים בבבא השנייה שבורים לרסיסים, ובמקצבים נוקבים. כל זה מגביר את השתפכות הנפש, את הלב שנשבר לרסיסים.

בבא שלישית: ממרירו למיתקא

בהשקפה ראשונה, בבא זו נשמעת כחומר מוזיקלי חדש לעומת הבבות הקודמות. אולם לאחר העיון ניתן להבחין, כי בעצם בבא זו משתמשת באותו קו מוזיקלי כמקודם, והופכת אותו מגוון של מרירות לגוון של שמחה. כאן מופיעה אותה תנועה של ירידה למטה כמו בבבא ראשונה ושניה, רק כעת באה בשמחה - בסולם מז’ור, ומבטא אושר ועליצות הנפש, כעין ‘תענוג עצמי’:

שתי התיבות האחרונות של בבא זו, המסיימות את הניגון, דומות אחת לשנייה וההבדל ביניהן הוא בסיומת התיבה. התיבה הראשונה מדגישה את הצד העליון - על ידי שמסתיימת בצליל העליון, והתיבה השנייה מדגישה את הצד התחתון, על ידי שמסתיימת בצליל התחתון.

 

השתטחות מרחוק - על ידי ניגון

קבלה היא מרבותינו נשיאינו (סה”מ תש”י ע’ 216), שהשתטחות יכולה להיות בכל עת ובכל זמן, על ידי ידיעה בענין ההשתטחות או על ידי תמימות. על פי זה אולי נכון לומר, כי על ידי ניגון השתטחות שמכוון לכוונה הפנימית של השתטחות - ניתן הכוח להגיע למצב הנכון של השתטחות.

 

 

סגולת הניגון: השתטחות ברוחניות

הרבי מבאר (התוועדויות תש”י ע’ 93) שיכול להיות ענין של השתטחות ברוחניות, ע”י לימוד התורה של הצדיק, שנמצא בתוך תורתו. על פי זה - הניגון שייך לא רק להשתטחות בפועל בעת הליכה על הציון, אלא גם בכל הזדמנות אחרת כאשר האדם מכוון את עצמו לעניין של השתטחות ברוחניות.

 

בתוך סדר הניגוני האדמו”רים

פעמים אחדות, בהתוועדות יום טוב שני של ראש השנה כאשר מנגנים את ניגוני כל האדמו”רים לפי הסדר, הרבי דיבר על מעלתם של ניגונים ללא מילים, ועקב כך ביקש שינגנו מכל רבי ניגון ללא מילים. היות והניגון הקבוע של הצמח צדק בסדר זה הוא ניגון “ימין השם” עם מילים, באותן הזדמנויות ניגנו את ניגון ההשתטחות, ניגון של אדמו”ר הצמח צדק ללא מילים.

אחרי כ”ז אדר ראשון תשנ”ב, כאשר בכל ערב ראש חודש היו עולים על הציון של אדמו”ר הריי”צ להתפלל לרפואה שלמה כו’, היו מנגנים את ניגון ההשתטחות (שמעתי מפי מי שנכח במקום).

ויהי רצון שע”י העיסוק בניגון זה, נמשיך את זכותו של אדמו”ר הצמח צדק ושל אמו הרבנית דבורה לאה, נפעל את ביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

ניגון ההשתטחות

סיפורו של הניגון מחזיר אותנו עוד אל תקופת נשיאותו של אדמו”ר הזקן, כאשר אדמו”ר הצמח צדק בתור ילד בן 3. ייתכן לומר שזהו הניגון הראשון של אדמו”ר הצמח צדק, בו ביטא את געגועיו לאמו. בניגון זה ישנה התרגשות מיוחדת שעה שמנגנים את הניגון.

ניגון של געגועים לאמא
לרבים מוכר בוודאי “ניגון ההשתטחות” של אדמו”ר הצמח צדק, ניגון המשתייך לניגונים המכוונים שנתחברו על ידי ‘רבי’.
בספר הניגונים מופיע הניגון תחת הכותרת “ניגון דבקות”, ובתת כותרת: “מיוחס לכ”ק אדמו”ר הצמח צדק נ”ע בעת השתטחות על קבר אמו, הרבנית דבורה לאה נ”ע”. בתיאור הניגון במפתח ניגונים שם נאמר: “ניגון זה הוא ‘תנועה’ קצרה שכולה דבקות, געגועים נפשיים ורטט חרישי מתעלומות נקודת הלב”.
סיפורו של הניגון מחזיר אותנו עוד אל תקופת נשיאותו של אדמו”ר הזקן, כאשר אדמו”ר הצמח צדק בתור ילד בן 3. ייתכן לומר שזהו הניגון הראשון של אדמו”ר הצמח צדק, בו ביטא את געגועיו לאמו. בניגון זה ישנה התרגשות מיוחדת שעה שמנגנים את הניגון. עצם העובדה שבו הקריבה אמו את חייה למען המשך החסידות ולמען אביה בעוד בנה ה”צמח צדק” נותר בן שלוש שנים בלבד (כמסופר באריכות בשיחות קודש של אדמו”ר הריי”צ, ולוקט בקונטרס “הרבנית דבורה לאה), הוא מרגש מאד, והניגון עצמו מעצים אותו כהנה וכהנה. סיפור מסירות הנפש על תורת החסידות מתבקש אפוא להיות נרגש בתווי ניגון זה.

ניגון לציוני דרך משמעותיים בחיים
מתיאורים שונים עולה כי קברה של אמו היווה מקום חשוב בחייו של ה”צמח צדק”:
בפעם הראשונה, הוא הובא על ציון אמו על ידי סבו אדמו”ר הזקן בהיותו בן שלוש, בערב יום הכפורים ט’ תשרי וכן למחרת יום הכפורים י”א תשרי תקנ”ג בשעת ‘הכנסה לחדר’.
הציון של הרבנית דבורה לאה נמצא בליוזנא. מהעובדה שאדמו”ר הזקן התגורר בעיר זו עד לקיץ תקס”א, כאשר ה”צמח צדק היה בגיל 11 או קרוב יותר ל–12, עולה כי ייתכן שכבר אז חיבר הצ”צ את הניגון, ואז כבר נתגלה בו חוש וכשרון גדול בנגינה, כפי שמתבטא אדמו”ר הריי”צ: ש”כשהיה שומע ‘תנועה’ של ניגון היה תופס אותה בכמה רגעים ובפנימיות” - תיאור זה נאמר עליו לפני שנת תקנ”ח, בטרם הגיע לגיל תשע).
מסתבר כי גם בשנים מאוחרות יותר, כולל בשנות נשיאותו בשבתו בליובאוויטש, היה מבקר על ציון אמו הרבנית בליוזנא [מה גם שמדובר במרחק נסיעה לא גדול, כאשר תוך יום אחד ניתן לנסוע ולחזור חזרה]. איזכור לביקור כזה מצינו על ש”פ תצא תקצ”ב. באותה שבת הצ”צ אמר מאמר חסידות בליוזנא, ועל כותרת המאמר נרשם בכתב יד: “תורת אדמו”ר מ”מ בעת שהיה על קברי אבות בשנת תקצ”ב לפ”ק פה ליאזני” - שבמאמר מדובר גם על נושא של זכות אבות המסייעת לבנים.
קבר אמו הרבנית נחשב למקום קדוש ומסוגל ביותר. אדמו”ר הצמח צדק שלח אליו פ”נ מיוחד בערב ראש השנה וגם בצום גדליה תר”ג. לאחר מכן, לפני נסיעתו כבדת האחריות לפטרבורג כדי לבטל את גזירות הממשלה - שוב היה על ציון אמו.

השתלשלותו של הניגון, ונוסח 770
ניגון זה נמסר לספר הניגונים על ידי הרב יצחק דוב אושפאל, שקיבלו מזקני חסידי חב”ד בעיר קורעניץ פלך וילנא, עיר שהיה בה מושב חסידי חב”ד עוד מימי אדמו”ר הזקן, שבה גם ביקר אדמו”ר הצ”צ עצמו בשנת תקצ”ה.
אך נראה שהוא מוכר גם ממקורות נוספים, שכן כיום מקובל לנגן אותו בנוסח שונה במקצת מזה של ספר הניגונים. וכך ניגנו את הניגון אצל הרבי בהזדמנויות הנ”ל (התווים של נוסח זה באו בספר ניגוני חב”ד ע”י אלאור ולנר).

להרגיש את תנועות הניגון
לניגון 3 בבות, שחוברות יחדיו לבטא את מהותו. אני מציע שגם מי שאינו בקיא בתווים לא יחשוש מלקרוא את ההמשך.
בבא ראשונה: תנועה של השתטחות
בעיון במאמרי חסידות, כגון קונטרס ההשתטחות של אדמו”ר האמצעי (?), נראה שהשתטחות היא יחוד עם נשמת הצדיק, ואיננה ענין של השתחוואה בפישוט ידיים ורגליים. אולם, על מנת להגיע אל היחוד עם הצדיק, נדרשת מהאדם “הכנעה גדולה ויראה עילאה”, וכמו השתחוואת השבטים אל יוסף הצדיק.
עצם המילה ‘השתטחות’ מורה כי תנועתה היא מלמעלה למטה. ואכן, השלד של כל הניגון הוא תנועה של צלילים מלמעלה למטה. המנגינה יורדת מדרגה לדרגה מלמעלה למטה. בסיומי התיבות - מופיע צליל–קבע עליון. צליל זה מבטא את הרצוא, את הקשר למעלה. צליל זה הוא הקדמה לתיבה הבאה, לירידה למטה יותר. בכדי להשתחוות כראוי, צריך לזה נתינת כוח וגילוי מלמעלה (כידוע הפירוש בלקוטי תורה במילים “אין אנו יכולים להשתחוות” - שכדי להשתחוות באמת לפני ה’, צריך גילוי עליון).
בהמשך הבבא יש תנועה שמדגישה את הצליל העליון, ובסיום הבבא - תנועה קצרה שלקוחה מניגון ארבע בבות.
בבא שנייה: רסיסי צלילים
הבבא השנייה הינה פיתוח ושכלול של הבבא הראשונה: התיבה הראשונה נותנת הבלטה לצליל העליון, ואילו התיבה השנייה חוזרת שוב על הירידה למטה, הפעם ברצף.
אותן התנועות שהיו בבבא ראשונה בלבוש צלילים איטיים, מופיעים בבבא השנייה שבורים לרסיסים, ובמקצבים נוקבים. כל זה מגביר את השתפכות הנפש, את הלב שנשבר לרסיסים.
בבא שלישית: ממרירו למיתקא
בהשקפה ראשונה, בבא זו נשמעת כחומר מוזיקלי חדש לעומת הבבות הקודמות. אולם לאחר העיון ניתן להבחין, כי בעצם בבא זו משתמשת באותו קו מוזיקלי כמקודם, והופכת אותו מגוון של מרירות לגוון של שמחה. כאן מופיעה אותה תנועה של ירידה למטה כמו בבבא ראשונה ושניה, רק כעת באה בשמחה - בסולם מז’ור, ומבטא אושר ועליצות הנפש, כעין ‘תענוג עצמי’:
שתי התיבות האחרונות של בבא זו, המסיימות את הניגון, דומות אחת לשנייה וההבדל ביניהן הוא בסיומת התיבה. התיבה הראשונה מדגישה את הצד העליון - על ידי שמסתיימת בצליל העליון, והתיבה השנייה מדגישה את הצד התחתון, על ידי שמסתיימת בצליל התחתון.

השתטחות מרחוק - על ידי ניגון
קבלה היא מרבותינו נשיאינו (סה”מ תש”י ע’ 216), שהשתטחות יכולה להיות בכל עת ובכל זמן, על ידי ידיעה בענין ההשתטחות או על ידי תמימות. על פי זה אולי נכון לומר, כי על ידי ניגון השתטחות שמכוון לכוונה הפנימית של השתטחות - ניתן הכוח להגיע למצב הנכון של השתטחות.


סגולת הניגון: השתטחות ברוחניות
הרבי מבאר (התוועדויות תש”י ע’ 93) שיכול להיות ענין של השתטחות ברוחניות, ע”י לימוד התורה של הצדיק, שנמצא בתוך תורתו. על פי זה - הניגון שייך לא רק להשתטחות בפועל בעת הליכה על הציון, אלא גם בכל הזדמנות אחרת כאשר האדם מכוון את עצמו לעניין של השתטחות ברוחניות.

בתוך סדר הניגוני האדמו”רים
פעמים אחדות, בהתוועדות יום טוב שני של ראש השנה כאשר מנגנים את ניגוני כל האדמו”רים לפי הסדר, הרבי דיבר על מעלתם של ניגונים ללא מילים, ועקב כך ביקש שינגנו מכל רבי ניגון ללא מילים. היות והניגון הקבוע של הצמח צדק בסדר זה הוא ניגון “ימין השם” עם מילים, באותן הזדמנויות ניגנו את ניגון ההשתטחות, ניגון של אדמו”ר הצמח צדק ללא מילים.
אחרי כ”ז אדר ראשון תשנ”ב, כאשר בכל ערב ראש חודש היו עולים על הציון של אדמו”ר הריי”צ להתפלל לרפואה שלמה כו’, היו מנגנים את ניגון ההשתטחות (שמעתי מפי מי שנכח במקום).
ויהי רצון שע”י העיסוק בניגון זה, נמשיך את זכותו של אדמו”ר הצמח צדק ושל אמו הרבנית דבורה לאה, נפעל את ביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.