ופסח ה’ על הפתח

ופסח ה’ על הפתח

כ”ק אדמו”ר הזקן: משמעותו הפשוטה של הכתוב “ופסח ה’ על הפתח”, היא שה’ לא היכה את בכורי ישראל שהיו שם, אולם ישנו פירוש יותר עמוק: ה’ פסח על האפשרות להשאיר את בני ישראל במצרים ארבע מאות שנה והסתפק במאתיים ועשר שנים בלבד.

(מאמרי אדמוה”ז תקס”ט עמ’ נד)

מדלג על ההרים

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כל מקום שנאמר בו לשון דילוג בשפת הנביאים ב”שיר השירים”, המכוון הוא לביטוי “פסח” בלשון המופיעה בחומש. זהו איפוא הינו טעמו של הנאמר “ופסח ה’ על הפתח”, לאמור: כאן לשון דילוג על הסדר הוא. שכן הסדר הינו שישנה איזו שהיא פעילות מקדימה של עם ישראל שהיא המביאה את שפע החג, וכמו בשבועות, שעובדים תחילה שבעה שבועות בבירור וזיכוך הנפש הבהמית. אך בפסח אין זה כך. אלא מיד כשעלה ברצונו העניק להם שפעת גאולה והצלחה אף שאין זה היה כתגמול וכתוצאה ממעשיהם.

(נר מצוה ותורה אור, שער האמונה יא,ב)

כנגד אברהם

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: הרגל הראשון הינו פסח. כנגד אברהם אבינו, וכן תפילת שחרית היא כנגד אברהם אבינו. לפיכך בפסח נידונים על המים, שכן אברהם הוא “שקיו דאילנות” - משקה האילנות כפי שנאמר עליו בתורה “ויטע אשל”. דהיינו שעניינו של אברהם אבינו הוא “חסד” וכעניין המים המשקים את הארץ, שבפנימיות העניינים הכוונה היא להשפעת העניינים הנעלים ביותר עד לענינים הגשמיים הנחותים ביותר.

(אור התורה במדבר כרך א, עמ’ קסו)

אב - י”ב

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: נאמר “במועד חדש האביב”. אביב נוטריקון אב - י”ב, שחג הפסח הוא אב ומחבר את בחינת שנים עשר שבטי ישראל. ומקור הדברים מדברי חז”ל בעניין “קישות שהתליעו באביה”, היינו שחג האביב מחבר ומאחד את כל הנפרדים לעבודת ה’.

(תורת שמואל תרמ”א עמ’ תקלט)

המשכה ועבודה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בליל היום הראשון של חג הפסח, נמשכת המשכה אלוקית מיוחדת שנבררה תחילה על ידי הקב”ה להמשיכה בזמן זה והיא מיוחדת ומתאימה לזמן זה. גילויה הוא בנפש האלוקית המקבלת תגבורת חיות זו. ברם, התכלית היא בעבודה. העבודה של בירור וזיכוך הנפש הבהמית בימים הבאים, ימי ספירת העומר.

(המשך תער”ב ח”ב עמ’ תתפד)

דודי לי ואני לו

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: “דודי לי ואני לו” - פירושו: תחילה “דודי לי” אשר זוהי התעוררות שמעוררים את האדם מלמעלה, ואחר כך מגיעה העבודה האישית של האדם שבאה מכוחה של התעוררות עליונה זו.

והנה, חדש ניסן הוא זמן הגילויים של “דודי לי ואני לו”, וצריכה להיות הכנה פרטית לפני הגילוי הכללי שצריך להתגלות. ההכנה לגילוי היא כפי מהות ועניין הגילוי. בחדש ניסן הגילוי הוא “דודי לי”, כלומר ההתעוררות מלמעלה מצד עצמה, שכן טבע המרומם הוא להיות נמשך אל השפל, כמו שכתוב: “כי רם ה’ ושפל יראה” וגו’. משום כך, מהות ועניין ההכנה הינה גם כן רוממות, דהיינו שנים עשר הנשיאים. בלילה הראשון של חג הפסח, הוא הגילוי העצמי של “דודי לי” אחרי ההכנה של י”ב הנשיאים.

(ספר השיחות תש”ג עמ’ 177)

ראשו על כרעיו ועל קרבו

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: ישנה נקודה משותפת בין שנה מעוברת לבין הקרבת קרבן פסח:

בשנה מעוברת ישנה התאחדות של המשפיע (השמש) לבין המקבל (הירח). ובהקרבת קרבן הפסח, ישנה הקרבת הקרבן באופן ייחודי משאר הקרבנות: “ראשו על כרעיו ועל קרבו” בבת אחת.

ההוראה מכך: כשכל יהודי חש אהבת ישראל כלפי כל יהודי, אזי זוכים לגאולה האמיתית והשלמה כשם שאז, ביציאת מצרים, הביא קרבן פסח - סמל האחדות, את הגאולה שהייתה אז.

(ממכתב כללי י”א ניסן ה’תשמ”ט)

פתגם השבוע בעניני משיח

אמר ר’ אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה .. כל ימי חייך להביא לימות המשיח: חידושו של נשיא בישראל .. הוא לקשר ולאחד “כל ימי חייך” של כאו”א מישראל ושל כלל ישראל - “כל ימי חייך” הגשמיים בעולם הזה ובפרט בזמן הגלות (“לילות”) - עם הגאולה (יציאה ממצרים וגבולים) בכלל, ובפרט עם ימות המשיח, הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחריה גלות; ודוקא הנשיא בכחו לחבר ולאחד את הגלות עם הגאולה .. ולכן, דוקא ביום שעלה לנשיאות עסק ר’ אלעזר בן עזריה בסוגיא ד”מזכירין יציאת מצרים” גם “בלילות” ו”להביא לימות המשיח”.

(ש”פ שמות תשנ”ב)