הגב’ צביה לוי, התעוררה לפנות–בוקר אחד מחלום מפעים שחלמה על הרבי, בו הרבי מעניק ל

הגב’ צביה לוי, התעוררה לפנות–בוקר אחד מחלום מפעים שחלמה על הרבי, בו הרבי מעניק לה שפע של זהב ותכשיטים, ולאחר מכן מבקשהּ לקיים מצוות הפרשת חלה כשהוא עצמו מברך את הברכה * בתקופה שלאחר מכן, פרטי החלום החלו להתממש אחד לאחד באופן מופלא ולא–צפוי * בדידי הווה עובדא מרתק ומפעים

בשבועות האחרונים מטלטל סיפור מפעים–לב את קהילת חב”ד בצפת, ועם הימים, הסיפור כבר עשה לו כנפיים בכל קהילות אנ”ש ברחבי העולם. “בשבוע האחרון הוזמנתי להנחות טקס ‘הפרשת חלה’ בחיפה, בירושלים ובקריית שמונה והטלפון לא מפסיק לצלצל. נשים מכל הקהילות ברחבי הארץ מתקשרות”, מספרת גיבורת הסיפור הגב’ צביה לוי, מוותיקות קרית חב”ד בצפת, עיר המקובלים.

הסיפור שאירע בלילה שבין כ”ו לכ”ז בשבט השתא, היה מדהים ומפליא כאחד — שרשרת של השגחות פרטיות מעוררות השתאות. כל מי שנחשף לפרטי הסיפור מוצא את עצמו נרגש ונפעם.

ביחידות עם הרבי

“כחסידים אנו יודעים שחלום בו חולמים על הרבי הוא אינו בגדר ‘חלומות שווא ידברו’. ואכן, איך שהדברים התגלגלו מאז אותו חלום מופלא, ניתן היה בבירור לראות שהדברים מדברים בעד עצמם כאשר פרטי החלום התממשו אחד לאחד.

זה החל בכ”ז בשבט השנה, לפנות בוקר. בשעה רבע לחמש חלמתי חלום מופלא. בחלומי אני נכנסת בפתח הראשי של 770, ופונה למבואה באמצעותה נכנסים לחדר המזכירות.

מולי הגיח אחד המזכירים שאת זהותו אני מתקשה לזכור, וקרא לי להיכנס אל הקודש פנימה.

עמדתי משתאה כמה רגעים, נרגשת מהעובדה שאני עומדת לפגוש את הרבי, אך המזכיר דחק בי להיכנס ולא הותיר לי זמן למחשבות. ‘אתה בטוח שהרבי קורא לי?’ שאלתי בהיסוס, ותשובת המזכיר הייתה חיובית ונחרצת. נכנסתי לחדר כלשהו, והנה אני רואה את עצמי מובלת במסדרון ארוך. כאן המזכיר הותיר אותי לבדי והודיע לי שאתקדם הלאה, כי הרבי ממתין לי בסיום המסדרון, ואכן כך היה.

בסיומו של אותו מסדרון היה עוד חדר, לא החדר הרגיל שאנו מכירים כ’גן עדן העליון’ אלא חדר אחר, לא מציאותי כמובן. הדלת עצמה הייתה פתוחה לרווחה והרבי במלוא הדרו עמד שם בכניסה עם חיוך אבהי ולבבי, כמו המתין לבואי. 

על השולחן בחדר מונחות היו מתנות רבות, והרבי הבהיר לי שהמתנות כולן הן בעבורי. אני שוב משתוממת, וכשאני מופתעת מצאתי את עצמי שואלת את הרבי: “האם כל זה עבורי?” והרבי השיב בחיוב. בשלב הזה הרבי מגיש לי גוש זהב קלוע כצמה. פתאום, משום מקום, גם דודתי פנינה נעמדה לצדי ואז הרבי מבקש ממני לפתוח את גוש הזהב. פתחתי את הצמה מזהב, ומצאתי בתוכה שרשרת, צמידים וטבעות.

המשכתי לקבל מהרבי עוד ועוד תכשיטים, ובתוך תוכי אני לא יודעת כיצד לעכל את כל השפע הזה שהרבי מעניק לי, ומהי הסיבה שבגינה זכיתי לכל הטוב הזה.

לאחר שהרבי סיים להגיש לי את התכשיטים, אני מבחינה שעל השולחן מונחת קערה עם קמח ומים. אני מבינה בשלב הזה שעלי ללוש את הבצק, וכך אני עושה. בקערה הייתה כמות גדולה של ארבע או חמש קילו קמח. כשסיימתי ללוש, נותר בקערה גוש בצק גדול ואז הורה לי הרבי להפריש חלה מהעיסה.

דודתי פנינה עדיין עמדה לידי ושתינו שרויות בהתרגשות שלא ניתנת לתיאור, מעין אושר פנימי אינסופי. אני מבצעת את הוראת הרבי ומפרישה חתיכה מהעיסה. הרבי מניח את ידו על הבצק המופרש ומברך, ואנו עונות ‘אמן’.

לאחר מכן הרבי מכניס את שתי ידיו לקערה, מוציא חתיכת בצק גדולה ומגיש לי. את הגוש הזה הרבי מורה לי לקחת הביתה, לאסוף נשים ולעשות איתן ‘הפרשת חלה’. הרבי מבקש ממני לבקש מהנשים שבאות, שהן בעצמן תעשנה ‘הפרשות חלה’ משלהן, וכך יתרבו הפרשות חלה בעולם.

כשסיים הרבי את הוראותיו, התעוררתי באותו ברגע. הבטתי על השעון בחדר ורואה שהשעה רבע לחמש לפנות בוקר. לקח לי זמן לעכל את החלום המדהים הזה. הערתי את בעלי מהשינה וסיפרתי לו את פרטי החלום.

כבר בבוקרו של יום החלטתי למלא אחר הוראת הרבי. פניתי לביתה של בתי, ולאחר שסיפרתי לה את דבר החלום המופלא, נפינו שני קילו קמח ועשינו ‘הפרשת חלה’. בערב הייתה התוועדות בבית משפחת הגי בצפת, ולקחתי איתי כמה לחמניות ממה שאפינו באותו יום. למשתתפות השיעור סיפרתי לראשונה את החלום, ונתתי לכל אחת חתיכה מהלחמנייה וביקשתי שיעשו הפרשות חלה כל אחת בביתה.

מאז הוזמנתי לכעשר הפרשות חלה מרובות–משתתפות אצל כאלה ששמע הסיפור הגיע לאוזנן, ובכל מקום אני מספרת על החלום ומבקשת מנשים להתחזק בתורה ומצוות ובהנהגות חסידיות, ולצפות לגאולה האמיתית והשלימה.

אוצרות מהבוידעם

בתחילה ביצעתי את הוראתו של הרבי מבלי להבין את פשרו של החלום. ניצנים ראשונים של הבנה בצבצו במוחי כמה ימים לאחר מכן, כשבפרשת השבוע דובר על התרומות שהביא עם ישראל לבניית המשכן. למדתי את אחת משיחותיו של הרבי על הפרשה, והרבי מביא שם שראשי תיבות ‘זהב’ הוא: זה הנותן בריא. למען האמת, בחודשים האחרונים קודם החלום, התמודדתי עם מצב בריאותי לא פשוט. הרופאים אבחנו מה שאבחנו, היו רגעים קשים, אך אני אימצתי אורח חיים בריא, ובסייעתא דשמיא אני מרגישה בימים אלו בריאה ושלימה.

כשהבנתי שזהב מתקשר לבריאות, הרגשתי איך הרבי מרמז לי כי הוא מלווה אותי בכל אותה תקופה מורכבת. חשתי שהרבי מעניק לי מלוא חופנים של ברכה ועידוד.

רצף ההשגחות הפרטיות מאז לא תם, זו הייתה רק הסנונית הראשונה, חוליה בודדה בשרשרת פנינים.

לפני חתונתי, וחלפו כבר מאז יותר משלושים שנה, קיבלתי מהסובבים אותי, אימי וחמותי, הרבה תכשיטי זהב. אבי היה צורף במקצועו, כך שלפני חתונתי קיבלתי תליון מזהב ממנו התבקשתי לעשות תכשיטים שונים שאחפוץ בהם. בכלל, בשל העיסוק של אבי, כבר לפני החתונה שלי היו באמתחתי צמידים ועגילים מזהב בכמות גדולה מהמקובל אצל בנות גילי.

את הכול שמרתי בשכיית חמדה מיוחדת יחד עם דולרים שקיבלתי אני ובעלי מהרבי בהזדמנויות שונות. אך מה גדול היה העצב, כאשר לפני כשלושים שנה, ביום לא–בהיר אחד, הכול נעלם לי. ערכתי מסעות של חיפושים מדוקדקים לא פעם ולא פעמיים, הפכתי כל ארון וכל מגירה בבית, אך התכשיטים נעלמו כלא היו. הצטערתי צער רב במשך תקופה, אך החיים ממשיכים והדבר די נשכח ממני. מדי פעם הייתה צצה בי מחשבה לגבי מקום אפשרי בו יוכלו להימצא התכשיטים, חיפשתי שם שוב ושוב, אך היה זה ברכה לבטלה. דבר לא נמצא.

חודש וחצי לאחר אותו חלום, במוצאי שבת הגדול, בתי דחקה בי להוציא מהבוידם כמה ארגזים מאובקים ששוכבים שם שנים ארוכות ולערוך מיון מדוקדק, ולזרוק מה שלא צריך. “זה סתם תופס לך מקום”, סנטה בי שוב ושוב. תשאירי מה שאת צריכה, ומה שאין לך בו שימוש, תמסרי או תשליכי לפח.

וכך, מדי שנה בערב פסח הייתה לי מחשבה לטפל באותם ארגזים, אך הדבר לא יצא בסופו של יום לפועל, השנה ביתי הייתה עקשנית.

במוצאי שבת הגדול השנה החלטתי סוף כל סוף לטפל באותם ארגזים. עליתי למעלה והורדתי את כל הארגזים. פתחתי אחד אחד, שפכתי את תכולתם וערכתי בדיקה מדוקדקת. אני חייבת לציין שאת הבדיקה עשיתי בלי יותר מדי חשק, בעיקר כדי למלא את רצון הבת.

הכול שם היה מאובק ומיושן. מרבית הדברים מצאו את מקומם באשפה. השעות נקפו וכבר הגיע שלוש לפנות בוקר, עיני היו טרוטות מעייפות, נותר לי לבדוק רק עוד ארגז אחד בלבד. התלבטתי האם לפתוח אותו או להשאירו לשנה הבאה. לבסוף קיבלתי החלטה לסיים עד הסוף למרות העייפות הרבה. ‘אם כבר התחלתי…’ הרהרתי לעצמי. הוצאתי מהארגז עוד ועוד חפצים, חלקם לשמירה וחלקם לזריקה. והנה בתחתית הארגז בצבץ ארנק אותו לא ראיתי כבר שנים ארוכות.

לא תיארתי לעצמי אף לרגע מה תהיה תכולתו. פתחתי אותו בלי הרבה התלהבות, והנה לתדהמתי הרבה אני מוצאת שם את כל התכשיטים שאבדו לי בתחילת הנישואין לפני שלושים שנה. עשרות שנים שכבו שם התכשיטים כאבן שאין לה הופכין. מסתבר שאכסנתי את כל הזהב שנעלם לי באותו ארנק, והדבר פרח מזיכרוני.           

הוצאתי משם צמיד מזהב שקיבלתי מאמי כאשר אחי הצעיר נישא. עוד תכשיט שקיבלתי בשעתו מאבי, צמיד מזהב שהיה תמיד על ידה של אימי, אחד מתוך חמשה, כנגד חמשת אחיי אותם קיבלתי לאחר שאמי נפטרה. עוד צמיד שקיבלתי מחמותי, ועוד תכשיטים מסוגים שונים שאספתי בשנות ילדותי ונערותי. לכל תכשיט סיפור משלו, אני נזכרת בדברים וליבי מוצף בהתרגשות.

בתחילה לא קישרתי את המציאה לחלום, הן עברו מאז כמה שבועות. ‘האסימון נפל’ רק לאחר שהוצאתי את כל התכשיטים, והנה אני מוצאת בארנק גם חבילה של עשרה דולרים שקיבלנו בעלי ואני מהרבי לאחר נישואינו, כאשר נסענו לרבי ושהינו ב–770 מתחילת חודש תשרי ועד כסלו. פתאום התחלתי לעכל את המציאות ולקשר את המציאה לחלום. כשהוצאתי את חבילת הדולרים, הבחנתי שם גם במכתב. אני פותחת את המכתב, ופי ועיני נפערו לרווחה מהלם ומתדהמה.

היה זה מכתב שקיבלתי עם חברותיי בבית ספר חב”ד בעיר ‘אור מנחם — בנות’ בי”א ניסן תשמ”ה כתגובה למכתב ששלחנו אז. ידעתי תמיד שקיבלתי אז מכתב אך גם הוא נעלם לי פתאום כאילו בלעתו האדמה. כל חיפושי אחריו עלו בתוהו. המכתב של הרבי היה ממוען לתלמידים ולתלמידות, וכך הרבי כותב:

המכ’ והפ”נ נתקבלו

ולקראת חג המצות, זמן חירותנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנני בזה להביע ברכתי לחג כשר ושמח וחירות אמיתית, חירות מדאגות בגשם ומדאגות ברוח — בכל דבר המעכב  עבודת ה’ בשמחה ובטוב לבב.

ולהמשיך מחירות ושמחה זו בימי כל השנה כולה.

ובפרט שעבודת ה’, כמצווה עלינו בתורתנו תורת חיים, הרי היא בכל עניני האדם, ובמשך כל היום וכל הלילה, וכמו שנאמר בכל דרכיך דעהו.

בברכת החג. חתימת יד קודשו.

נ.ב  ת”ח על הברכות. וכלבר מלתי’ אמורה בתוה”ק: ואברכה (ה’ מקור הברכות) מברכיך, בברכתו של הקב”ה שתוספתו מרובה על העיקר.

אני יושבת וקוראת את המכתב שוב ושוב, בייחוד את שלוש השורות האחרונות — “ואברכה (ה’ מקור הברכות) מברכיך, בברכתו של הקב”ה שתוספתו מרובה על העיקר” — ומעיני החלו לזלוג דמעות. אין זה כי אם השגחה פרטית מופלאה. הרבי שלח את המכתב הזה אז, אך הוא יועד עבור ימים אחרים, ימים בהם אצטרך אותו. הרגשתי שאני מקבלת מהרבי חיזוק ועידוד חסר תקדים. יותר ברור מזה לא יכול להיות. 

המדהים הוא שהמכתב נמצא יומיים בלבד לפני יום הבהיר י”א בניסן, רק באיחור של שלושים שנה…

בין חסידים ידוע שחלומות על רבותינו נשיאנו הם אמת לאמיתה, אך לא תמיד אנו זוכים לראות את פרטי החלום מתממשים בעולם. אני זכיתי לראות איך גם הרוחניות מתממשת בדמות המכתב והדולרים, וגם הגשמיות על ידי מציאת אותם תכשיטי זהב שנעלמו ממני במשך שנים ארוכות עד לאותו חלום”.

להמשיך את השפע

הגב’ צביה לוי, דמות מוכרת מקהילת חב”ד בצפת, חותמת את סיפורה כשבקולה ניכרת התרגשות רבה. “אני מרגישה שקיבלתי מהרבי מתנה נפלאה, קירוב מדהים ומרגש, גילוי אור של ממש. בכל מקום שאני מספרת את הסיפור, נשים מתחזקות, ואני מברכת את הנשים ומאחלת להן כל טוב. אני רואה בזה שליחות של ממש, ובכוונתי להשתדל להגיע לכל מקום אליו אוזמן, כדי להגשים הלכה למעשה את הוראת הרבי”.