מבעוד מועד נערכו כל ההכנות, ור’ שמואל פסח יצא שוב לאי כשהפעם הוא מלווה במוהל הרב

מבעוד מועד נערכו כל ההכנות, ור’ שמואל פסח יצא שוב לאי כשהפעם הוא מלווה במוהל הרב חיים זאב לאטער, וכן ברב שכונת ‘קראון הייטס’ הגאון החסיד הרב זלמן שמעון דווארקין שהצטרף על פי הוראת הרבי על מנת לדון בשאלות הלכתיות שהצטברו במקום. בצעד נדיר הורה הרבי לרב דווארקין לקחת עמו את ספר התורה האישי שלו, כדי שיוכלו להשתמש בו עד שיתוקן ספר התורה הישן שהיה במקום.

א

מרתק להביט בדמותו התמירה של הרב שמואל פסח בוגומילסקי שי’. הרב בוגומילסקי הוא לא רק תלמיד חכם גדול ונואם בחסד עליון, אלא גם שליח מיוחד של הרבי שבשנות בחרותו ביקר עשרות מדינות ברחבי העולם, כאשר בכל מקום הפיח רוח של יהדות ותורה בקרב היהודים המקומיים, אלו שבבחינת “אובדים” ו”נידחים”. (כתבה ארוכה על פועלו, פרסמנו בגיליון 1031).

אחד הסיפורים המרתקים של שליחותו, החל בסביבות תשעה באב תשי”ט. באותה שנה נסע יחד עם חברו לישיבה הת’ ישראל חיים לאזאר, לאיים הקריביים. כן, גם שם ישנם יהודים על אודותם חושב הרבי ודואג לכל צרכיהם ברוחניות ובגשמיות.

ערב תשעה באב, כמה שעות לפני תחילת הצום, נחת המטוס הקטן ובו שני ה’תמימים’ בשדה התעופה של ברבדוס. ברבדוס היא מדינת אי הממוקמת באוקיינוס האטלנטי, מזרחה לים הקריבי. 431 קילומטר רבועים בלבד מהווים את כל שטחה. שלא כמו בפעמים אחרות, הפעם לא היה לזוג התמימים ‘איש קשר’ שעמו יצרו קשר מראש ותיאמו את בואם ואת אירוחם. הם נחתו באי מבלי להכיר בו איש, באמונה שבורא עולם ינחה את דרכם ויסייע להם בכל הדרוש להם.

השניים אספו את תיקיהם מן המסוע, וניגשו לעבר אולם מקבלי הפנים של הטרמינל הקטן במקום, בולשים בעיניהם ימינה ושמאלה, כמו מבקשים למצוא פרצוף יהודי.

“סליחה, האם אתם מליובאוויטש?” שמעו פתאום קול מדבר אליהם.

במפתיע הסתובבו השניים לאחור. ההפתעה התעצמה כאשר ראו לנגד עיניהם פרצוף יהודי מובהק, כמו של היהודים ממזרח אירופה ‘של פעם’…

השניים בלעו את רוקם והשיבו בחיוב.

האיש שמולם הושיט את ידו ולחץ ידיהם בחום. “ברוכים הבאים” אמר בנימה יהודית מובהקת והמשיך לדבר באידיש עסיסית: “קראתי בעיתונות, שאתם שלוחים של הרבי מליובאוויטש, ומגיעים לכאן כדי לחזק יהדות”. השניים הנהנו בראשם. זה נכון. יום קודם לכן ביקרו באי טרינידאד, שם פורסם בעיתונות על ביקורם, וגם צויין שלמחרת יגיעו לברבדוס. מסתבר שמארחם בדק מתי מגיעה הטיסה מהאי טרינידאד לברבדוס, וכך ידע להמתין להם.

“אה סליחה”, הוסיף האיש וחייך חיוך רחב. “שמי אריה לייב שפייזמן”.

אבן גדולה נגולה מעל לבם של השלוחים. הם שמחו למצוא ‘קצה חוט’ ראשוני דרכו יוכלו לאתר יהודים נוספים באי.

שפייזמן לא הסתפק בברכת ‘ברוכים הבאים’, אלא הזמין את השניים להתארח בביתו למשך תקופת שהותם. מבחינתם, היה זה כמוצא שלל רב והם נענו בשמחה. הוא הזמין אותם באדיבות להיכנס לרכבו, ובדרך אל ביתו, הוסיף ואמר כי הוא מעריך מאוד את ליובאוויטש.

שני התמימים לא האמינו לגורלם הטוב שמלווה אותם מרגע נחיתתם. הם הביטו בו מתפלאים ומשתאים. אמנם ראו לנגד עיניהם פרצוף יהודי מובהק, אך הוא לא היה נראה כלל כשומר מצוות. מבעד למראה הקדמית, הציץ בהם המארח, וכמו קרא את מחשבותיהם.

“בואו ואומר לכם מי אני: אני ‘קרקפתא דלא מנח תפילין’, מחלל שבת, ואוכל טרפות. ומכיוון שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, אני מבקש מכם כי תזכירו אותי אצל הרבי. רק הרבי יכול למשוך אותי מהבוץ”. המושגים ההלכתיים המובהקים שציטט האיש, גרמו להם לאלם.

באותו ערב, ליל תשעה באב הלכו השלושה, שפייזמן ושני אורחיו, אל בית הכנסת המקומי, לשם אמירת ‘קינות’. התמימים הסבירו למקומיים על פשר היום ועל עניין אמירת הקינות. שפייזמן התרגש מאד בעת אמירת הקינות וניכר עליו כי הוא חווה חוויה מטלטלת.

בשעת ערב חזרו השלושה לבית מארחם, שם התפתחה שיחה ערה. אריה לייב שפייזמן פתח את סגור לבו ושיתף את אורחיו בקורות חייו. הוא סיפר כי נולד למשפחה חרדית למהדרין בעיר לובלין המעטירה והתגורר בה עד שנת תרצ”ו. באותה עת החלו להישמע קול הלמות תופי המלחמה והאנטישמיות גאתה מכיוון גרמניה ושטפה את גם הפולנים. כשחש שחיי היהודים בסכנה, ברח עם כמה ידידים הרחק ככל האפשר, עד שהגיעו לאי ברבדוס. הוריו נותרו מאחור.

באחד הימים קיבל מאביו מעטפה במשלוח מיוחד. מסתבר שאביו דאג ליהדותו של בנו, והוא שלח לו כרך של ‘שולחן ערוך’ אדמו”ר הזקן. לספר צירף לזה מכתב וכתב: “בני יקירי, אם אתה רוצה להישאר יהודי חרדי - למד מהספר הזה”.

דמעות מלאו את עיניו של שפייזמן. שתיקה נפלה בחלל החדר. ניכר היה כי הוא מפליג בזיכרונותיו שנים רבות לאחור. פתאום קולו הפר את הדממה.

“אני בן תורה ויודע ללמוד”, הודה בכנות, “אבל לבד, בעצמי, אין לי כוח לקיים, בעיקר כל מה שמתחייב מהלימוד”.

ב

צמד התמימים נותר באי מספר ימים, ולאורך כל ימי שהותם, חיזקו את מיסטר שפייזמן ככל יכולתם, עודדו אותו ודיברו על לבו להתחזק בקיום מצוות. הם גם דאגו להזכיר לו על קיומו של נשיא הדור ומנהיגו, הרבי היושב בברוקלין ומצודתו פרושה בכל מקום בו נמצאים יהודים ברחבי העולם. הם אף הזמינו אותו להגיע בעצמו לרבי ולהתקשר אליו.

הביקור חולל רושם עז על נפשו של אריה לייב, וכבר בעת שהותם של הבחורים אצלו, החל לקיים את ההלכות בשולחן ערוך אותם ידע כה יפה, אך התקשה בנפשו לבצע אותם. הוא החל להקפיד על קיום מצוות ושמירת הלכה. לא אף זאת, אלא אף לקח מנהיגות בקרב הקהילה היהודית המקומית, והחל להנהיג אותם ככל שידו מגעת.

היה זה כחודש ימים לאחר ביקורו של הרב בוגמילסקי. זה מכבר חזר אל ספסל הלימודים בישיבה ב–770. הוא ישב ב’זאל’ הקטן ועיין באותיות הקטנות, כאשר אחד מחבריו ניגש אליו ולחש באוזנו שמישהו מחפש אותו. ר’ שמואל פסח קם ויצא אל המבואה של 770, שם נתקל ביהודי שהציג עצמו כ”יהודי מברבדוס”.

“אתה יודע מה עוללת לנו?” שאל האיש ישירות.

ר’ שמואל פסח היה נבוך, מעט נדהם. והאיש מולו המשיך ‘להצליף’:

“שכנעת את שפייזמן לבוא לכאן לחגים. דע לך שאם הוא יעשה זאת, קהילת ברבדוס תישאר כספינה ללא קברניט. מנהיג הספינה אינו יכול לעזוב כך את הספינה הטובעת… מאז הביקור שלך הוא השתנה לגמרי, והיום הוא מנצל את כל ידיעותיו כדי להנהיג את הקהילה”.

“באותו תשרי שפייזמן לא הגיע לרבי, כנראה בלחץ יהודי הקהילה שביקשו ממנו להישאר, אך הוא הגיע בהמשך השנה”, סיפר הרב בוגומילסקי.

מעלעול בדפי ספרי ‘אגרות קודש’ עולה, כי כבר במהלך החודשים הבאים התכתב שפייזמן עם הרבי בנושאים שונים בעניני הלכה. ממכתבים אלו ניתן לראות את קצב ההתקדמות שלו, הן בארגון היהדות באי מגוריו, והן בלימוד התורה.

כמה מרגש לראות כי באגרת ששיגר לו הרבי ביום י”ג בטבת תש”כ, כמחצית שנה לאחר ביקורם של צמד הבחורים, מכתיר אותו הרבי בתארים נכבדים: הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ מו”ה ארי’ שי’… במכתב זה משיב לו הרבי על שאלתו בקשר לרש”י שהעתיק דברי המדרש בשינוי מלשון המדרש. באגרת זו מופיעה תשובה נפלאה שמתאימה להשתלב בספר המכיל את שיחותיו של הרבי על פירוש רש”י…

בחודש שבט הגיע ר’ אריה לייב שפייזמן ל’בית חיינו’ כדי לראות מקרוב את הרבי. באותו ביקור, אף זכה להיכנס ל’יחידות’ אצל הרבי, במהלכה ביקשו הרבי לומר ‘דבר תורה’.

ציטט ר’ אריה לייב את הפסוק “וארא אל אברהם יצחק ויעקב”, ופירוש רש”י “וארא אל האבות”, והביא את הקושיה הידועה: מה מחדש כאן רש”י? ואמר שבספר ‘תורה קוואל’ מובא ביאור שצריך לפרש מילות ‘אבות’ מלשון ‘רצון’ (כמו ‘לא יאבה’), וחידושו של רש”י הוא, שהקב”ה מתגלה רק לאלו שרוצים בכך.

חייך הרבי ואמר: הקב”ה התגלה אפילו לאלה שלא רצו בכך….

למחרת היחידות, בערב שבת קודש פרשת וארא, פנה הרבי באופן מפתיע ונדיר לגבאי הרב יוחנן גורדון, והורה לו לכבד את האורח בעליית “לוי” במניין של הרבי בשבת בבוקר…

הביקור אצל הרבי הותיר עליו חותם עמוק, והעצים את מחויבותו להנהגת הקהילה היהודית הקטנה באי. הוא הפך למנהיג אמיתי, והקהילה בניצוחו החלה במסע התעוררות רציני.

באגרת שכתב הרבי לרב בוגומילסקי בתקופה שלפני פסח תש”כ, משיב הרבי על שאלתו ההלכתית שהציג בשם אריה לייב שפייזמן - האם כדאי לסדר מכירת חמץ בעיר שייתכן וכמה מאלה שימכרו בכל זאת, ישתמשו בחמץ במהלך חג הפסח…

בתשובה נוספת ששיגר הרבי בשלהי חודש אייר באותה שנה, אנו למדים כי אריה לייב שפייזמן לקח על עצמו לנהל סדר פסח רב–משתתפים עבור יהודי האי בארבדוס. וכך כותב לו הרבי: “לאחר הפסקה ארוכה הגיע מכתבך מעש”ק אמור ושלאחריו. ובהזדמנות זו ברצוני להדגיש שוב את הנחת רוח שקיבלתי על ידי האברך הנעלה בוגומילסקי שי’, מהודעתו שבסדר פסח היו אצלך הרבה אנשים, ועוד קודם לכן סידור השטר של מכירת חמץ, ובנוסח כפי שענו לך על שאלתך כיצד לעשות זאת, ואשרי חלקך על שפעלת זאת, הן בקו של סור מרע והן בקו של ועשה טוב.

ג

שליח אינו עוזב את מקום שליחותו, גם אם הוא “שליח נודד” שנע ונד ממקום למקום ושוהה בכל מקום לפרקי זמן קצרים. במשך השנים המשיך הרב בוגומילסקי לשמור על קשר עם ידידו שפייזמן, כמו עם יהודים נוספים מבני הקהילה. שנים ארוכות אף דאג לשלוח להם בשר כשר, ולקראת חג הפסח היה מוכר בעבורם את החמץ אצל רב השכונה.

עם התחזקותם של בני הקהילה ביהדות, התברר כי ישנם ביניהם קבוצה של שמונה–עשר צעירים שלא נימולו. בני הקהילה אף הוסיפו במכתבים ששיגרו לידידם בברוקלין, כי אין להם ספר תורה כשר לקרוא בו. ‘תלונות’ אלו הסבו לרב בוגומילסקי קורת רוח רבה - שכן הם העידו על התחזקותם.

לא איש כר’ שמואל פסח ישאיר את מבקשי לקחו ללא תשובה, והוא החליט להרים את הכפפה ולדאוג למילתם של יהודי הקהילה.

היה זה כשנה לאחר ביקורו הראשון, קיץ תשכ”א. מבעוד מועד נערכו כל ההכנות, ור’ שמואל פסח יצא שוב לאי כשהפעם הוא מלווה בידידו הת’ חיים סוויד.

מלבדם נסעו גם המוהל הרב חיים זאב לאטער, וכן רב שכונת ‘קראון הייטס’ הגאון החסיד הרב זלמן שמעון דווארקין שהצטרף על פי הוראת הרבי על מנת לדון בשאלות הלכתיות שהצטברו במקום. בצעד נדיר הורה הרבי לרב דווארקין לקחת עמו את ספר התורה האישי של הרבי, כדי שיוכלו להשתמש בו עד שיתוקן ספר התורה הישן שהיה במקום.

ביום המיועד לברית המילה, התקבצו כולם באווירה חגיגית ושמחה בסלון ביתו המרווח של ר’ אריה לייב שפייזמן.

בו ביום נכרתו שמונה–עשר בריתות בין שמונה–עשר יהודים לבין קונם, ברית נצח. בזה אחר זה עברו היהודים ברית מילה, כאשר הקטן שבנימולים בן שלשה חודשים, והגדול בן עשרים ושלש שנים.

הרבי עקב מקרוב אחר הנעשה, והעניק יחס נדיר ומיוחד למעמד ההיסטורי שחוותה בארבדוס. הרבי אף התבטא כי “הייתה זו הצלחה למעלה מדרך הטבע!”

בהתרגשותו הרבה, שיגר ר’ אריה לייב מברק לרבי עוד באותו היום, ובו כתב: “היום הגלתם חרפת בארבדאס” (בכוונו לפסוק המופיע בספר יהושע, לאחר שמל את בני ישראל: וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם). הרבי השיב לו במכתב כללי–פרטי שיצא לאור באותם ימים, ובתחילתו כתב “מאשר הנני קבלת מברקו”, ולקראת החתימה הוסיף בכתב יד קדשו: “בכבוד ובברכה, ופ”ש [ופרישת שלום] כל אנ”ש שליט”א”.

לפני נסיעתם חזרה לניו–יורק, מסר ר’ אריה לייב לרב בוגומילסקי דולרים במספר המתאים בגימטריה לשמו הק’ של הרבי, וביקשו למסור זאת לרבי.

כמה ימים לאחר מכן, בהתוועדות כ”ף מנחם אב, התוועד הרבי כדרכו בקודש בפני אלפי החסידים, ובמהלך ההתוועדות הקדיש כמה שיחות בנוגע למצוות ברית מילה. אמנם הוא לא אמר זאת מפורשות, אך החסידים שידעו את המקרה, חשו כי הרבי ‘מוקיר’ את האירוע על ידי השתתפותו בשיחות קודש…

באחד הימים אף ביקש הרבי שיכניסו לו את שמות כל הנימולים.

אם לא די בכך, הרי שחודשיים ימים לאחר מכן, בעיצומן של הקפות ביום שמחת תורה תשכ”ב, בעת הכרזת פסוקי ‘אתה הראת’, אותם נהוג למכור לטובת ‘מחנה ישראל’ ו’המרכז לענייני חינוך’ - בטרם נאמר הפסוק ‘יהי כבוד’, פנה הרבי אל הרב בוגומילסקי שעמד בתוך קהל האלפים, והורה לו: “תכריז שפסוק זה אני אומר לזכות שמונה עשר ילדים שנימולו באי מרוחק”…

ד

בשנים הבאות המשיך ר’ אריה לייב שפייזמן להנהיג את הקהילה ביד רמה, כשהוא מלמד את כולם אורחות תורה ומצוות.

עם השנים הזקין ובשלב מסוים חלה את חוליו האחרון. הוא שכב במיטתו חלש, ועיניו עצומות בחזקה. בני משפחתו וידידיו ידעו כי שעותיו ספורות. לפתע פתאום פקח את עיניו ושאל את הסובבים אותו בקול רפה “האם בוגומילסקי הגיע?”

היו אלו מילותיו האחרונות…

משנפטר, התקשרו בני משפחתו אל הרבי בוגומילסקי שעמד עמו בקשר לאורך כל השנים, וביקשוהו שיבוא להשתתף בהלוויית ידידו שהפך את אורח חייו בזכותו. ר’ שמואל פסח התלבט, והוא שטח את שאלתו בפני הרבי - האם להיענות לבקשתם ולהגיע להלוויה, ובכך בעצם יעכב את הלוויית ידידו ורעו, או שיגיע רק בימי ה’שבעה’ כדי לנחם את משפחתו.

עד מהרה יצאה תשובה מהרבי, חדה ופסקנית - להשתתף בהלוויה.

ר’ אריה לייב שפייזמן ע”ה, נקבר לפי כל הכללים של קבורת ישראל, והובא למנוחת עולמים.

נשמתו של יהודי זה שהגיעה מלובלין המעטירה ועד לאי הנידח והבודד, תרתי משמע, שם הרים קרן ישראל סבא וקידש שם שמים בחייו ובמותו.