כ”ק אדמו”ר הזקן:

מקץ — לשון סוף ותכלה

כ”ק אדמו”ר הזקן: “ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, ויהי מקץ שנתיים ימים”. הפירוש הפנימי הוא: בחינת יוסף עניינה הוא להוסיף תענוג ונחת רוח לפניו יתברך. זהו שאמר הכתוב “ולא זכר שר המשקים את יוסף”: שכן על ידי כך שהיהודי לא זוכר את בחינת יוסף, שהיא להרבות תענוג לפניו יתברך, נתהווה על ידי זה “ויהי מקץ”, לשון סוף ותכלה, לתורה שבקרבו. ונרמז הדבר במילים “שנתיים ימים”, מה שרומז על התורה, שהיא בחינת “שנתיים ימים”, ככתוב “ואהיה שעשועים יום יום” ואלפיים שנה קדמה תורה לעולם.

(תורה אור, פרשת מקץ)

שנתיים ימים — אלפיים שנה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: מאחר ששר המשקים שבקדושה לא זכר את יוסף העליון, שהוא להרבות תענוג ושעשועים ונחת רוח למעלה, בבחינת שעשועי המלך בעצמותו, ועל ידי כך להוסיף אור התענוג העצמי בתורה, על כן נאמר בתורה מיד: “ויהי מקץ שנתיים ימים” שהן אלפיים שנה שקדמה תורה לעולם, כמו שכתוב: “ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום”. ששני ימים אלה, הם בבחינת אלפיים שנה שכן יומו של הקב”ה אלף שנה. זהו שאמרה תורה “שנתיים ימים” לרמוז שמבחינת יום נעשה שנה. והנה בחינה זו הינה מוגבלת, ואילו זכר שר המשקים של חכמת התורה למעלה, שהעיקר הוא להרבות את תענוג ה’ ולא רק שיאיר ה’ על נפש הלומד, הייתה מאירה בתורה הארה בלתי מוגבלת, באין ערוך יותר מהבחינה הנרמזת ב”שנתים ימים”.

(תורת חיים, פרשת מקץ, רטו,א)

יוסף — בחינת “מהלך”

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: יוסף — עניינו: שצריך להיות בבחינת מהלך ולא בבחינת עומד. דהיינו ללכת מחיל אל חיל בתורה ומצוות. בעניינים הגשמיים יש להסתפק בהכרחי, ובענייני עבודת השם יתברך, להוסיף. וכש”לא זכר” בחינה זו, הרי מחסיר הדבר מהתורה שבקרבו, שנעשה “מקץ” לשון סוף ותכלה, לתורה שבקרבו.

(יהל אור על תהילים פרק צח, עמ’ שסג)

קץ הימים וקץ הימין

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: על “ויהי מקץ” פירש הזוהר, שהוא קץ הימים. ובלקוטי תורה לאריז”ל פירש שהוא קץ הימין. קץ הימים — ממנו נובעת השכחה, ואילו קץ הימין ממנו נובעת הזכירה, שתהיה הגאולה.

(תורת שמואל, תרל”ב ח”א. ד”ה ויהי מקץ שנתיים. עמ’ קצח ואילך, שמפרש בהרחבה רבה)

ימים תחתונים וימים עליונים

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: צריך להבין: פעמים שמצינו את הלשון — “שתי שנים” ופעמים שמצינו את המילים “שנתיים”. מהו, איפוא הדיוק בכך שכאן נאמר “ויהי מקץ שנתיים”. הביאור בזה: “שנתיים ימים” — מורה על ימים עליונים וימים תחתונים. ימים תחתונים — זו ספירת המלכות המהווה שורש ומקור לבחינת הזמן”. ימים עליונים” — אלו הן בחינת המידות של עולם האצילות, המשפיעות לספירת המלכות. לכן נאמר כאן “שנתיים ימים”: שנתיים מה שמורה על שתי הבחינות הללו כשהן בהתייחדות לבחינה אחת. ו”ימים” — מורה על היחוד של שתי בחינות ימים. ימים תחתונים וימים עליונים.

(ספר המאמרים תרע”ט, ד”ה ויהי מקץ. עמ’ קנט)

בבית האסורים — בירור בדרך מלחמה

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: בבראשית רבה מפרש ש”מקץ” הוא מלשון “קץ שם לחושך”. והנה אופן עבודת הבירורים של הנמצא בבית האסורים הוא בירור בדרך מלחמה. שכן בית האסורים הוא ענין ירידת הנשמה בגוף גשמי, שהגוף מהווה בית האסורים לנשמה. ועל ידי עבודה זו מגיע לבחינת “קץ שם לחושך”, שקץ שם ליצר הרע שנעקר מן העולם.

(מאמר ד”ה הגומל לחייבים טובות, סה”מ תרפ”ז עמ’ רח. ספר המאמרים בראשית ב’ עמ’ קעט)

יצא למלוך — בירור בדרך מנוחה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: סיבת ירידתו של יוסף למצרים הייתה שעל ידי עבודתו בבירור ניצוצות מצרים, יהווה הדבר נתינת כוח לגאולה ממצרים ולגאולה העתידה. והנה עבודתו של יוסף הייתה באופן של בירור בדרך מנוחה, ולכן היא מהווה נתינת כוח להבאת הגאולה, שאז תהיה שלמות המנוחה. זהו שמבית האסורים יצא יוסף למלוך, שמלכותו הייתה באופן של בירור בדרך מנוחה. ועל ידי יוסף ניתנת נתינת הכח לכל יהודי, שתהיה עבודתו בדרך מנוחה, שהרי כל ישראל נקראו על שם יוסף כנאמר: “נוהג כצאן יוסף”.

(ספר המאמרים בראשית ח”ב, ד”ה ויהי מקץ, עמ’ קעח ואילך)

מחנוכה - לחנוכת בית המקדש

…ומימי חנוכה אלה באים — תיכף ומיד, ברגע כמימרא — לחנוכת בית המקדש השלישי, ש”בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים, שנאמר מקדש אדנ–י כוננו ידיך” (אפילו ביום השבת. — ולהעיר מהסיפור אודות דברי הצמח–צדק (במענה לשאלה על שדיבר אודות ביאת המשיח בזמן שיש שקלא–וטריא אם יכול לבוא כו’) — שהעיקר שיבוא משיח בפועל ממש, ואז, יתרץ גם קושיא זו!) ואז יהיה שלימות הענין ד”להודות ולהלל לשמך הגדול”, ב”בית גדול” לאמיתתו ובשלימותו, על–ידי “קהל גדול”…

(ש”פ מקץ תשמ”ז)