התוועדות חסידית

למה יצא הרבי הריי”צ לחפש ‘משקה’ באמצע הלילה, ואיזה מסר הוא הביא להתוועדות מדבריו של השיכור שסירב לתת לו את הבקבוק שבידו? מדוע הבעל שם טוב הניח על השולחן רק חצי כוס יי”ש? • מבט מיוחד ומרתק בעקבות “המאמר באתי לגני”, פרק ד’ שנלמד ביום ההילולא לפני ימים אחדים

התוועדות חסידית

מקובל אצל חסידים שהצוואה הרוחנית הנצחית של כבוד–קדושת אדמו”ר הריי”צ הוא המאמר “באתי לגני” תש”י, שהוציא–לאור בערב יום ההילולא שלו.

במאמר זה ישנם עשרים פרקים ולכל שנה ושנה יש קשר מיוחד לפרק מסויים מבין עשרים פרקי המאמר, שהוא הצוואה הרוחנית המיוחדת לאותה שנה במיוחד. הפרק של השנה הבאה עלינו לטובה - מיו”ד שבט תשע”ד עד יו”ד שבט תשע”ה - הוא פרק רביעי.

סיכום ותמצית הפרק ד’

הנה סיכום תמצית הפרק הרביעי במאמר באתי לגני: לכל יהודי קשר עמוק ופנימי עם הקב”ה, קשר שאינו יכול להיפגם ולהינתק לנצח! אכן חטאים ועוונות פוגמים ויוצרים נתק בצינור החיים לה’, אבל הפגם הוא רק במימדים הגלויים, כי יש ליהודי גם קשר עמוק ועצמי אל ה’, שהיהודי הוא “חלק אלוקה”, ושום דבר אינו מסוגל לפגוע בו, לקרוע ולבטל אותו.

כי אכן כתוב “עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם”, העוונות גורמים להבדלה ונתק מה’, אבל הנתק הוא ברובד הרגיל הנקרא “ממלא כל עלמין”, אותו כוח המכונה בפסוק “אלוקיכם”. אבל ביהודי יש קשר נוסף אל ה’, רובד יותר עמוק ופנימי, שהוא “חלק אלוקה ממעל ממש”, ובקשר זה שום חטא ועוון אינו יכול לפגוע. היהודי נשאר מחובר לנצח נצחים ובכל מצב, עם עצמותו ומהותו של הבורא.

הבעיה היא שהכוח האלוקי הזה מוסתר בטבע העולם ובחומריות הגוף, ולא קל לחוש בו בחיי היום יום; עבודת היהודי היא לגלות את הקשר העצמי והעמוק הזה, ובלשון המאמר: “הרוח שטות מכסה רק על מדות הנפש האלוקית ולא על עצמותה ועצם ההתקשרות”, ועל היהודי להביא את הקשר הזה לידי גילוי על–ידי הכנעת הנפש הבהמית והיצר הרע.

 

מה פועלת ההתוועדות

מכאן אנו באים לסיפור מרתק על בעל יום ההילולא, אדמו”ר הריי”צ, סיפור שהתרחש עוד בחיי אביו, אדמו”ר הרש”ב.

אדמו”ר הריי”צ השתתף בהתוועדות חסידים במוסקבה, משנגמר המשקה בחצות ליל, יצא הרבי בכבודו ובעצמו (מדובר בתקופה שעדיין לא הוכתר לרבי) לחפש וודקה, אך כל החנויות היו סגורות ולא מצא יי”ש. עד שהרבי ראה שיכור המוטל ברחוב ובקבוק משקה בידו, ביקש הרבי לקנות ממנו את בקבוק המשקה, אך השיכור סרב למכור לו, למרות שהרבי הציע סכום כסף גבוה יותר משוויו של הבקבוק. אמר השיכור: “מה לי מאה רובל, הרי בשתיית המשקה - כל מוסקבה נהיית שלי!…” כשחזר הריי”צ להתוועדות בידיים ריקות, אמר למתוועדים “אמנם משקה לא הבאתי, אך הבאתי סיפור והוראה בעבודת ה’”.

התוועדות חסידית מתקיימת כדי לעורר אצל המתוועדים את ההכרה הקדושה ש”בשבילי נברא העולם” (“כל מוסקבה שלי”), במשמעות כפולה: א) שכיוון שבגללי נברא העולם, אני חייב לתקן ולקרב אותו ולגלות בו את האמת האלוקית, אינני יכול להזניח אותו ולהתעלם ממנו. ב) עולם מלשון העלם על האמת האלוקית, כי העולם מסתיר על מציאות הבורא, אבל “העולם (= ההסתר) נברא בשבילי”, כלומר ההסתר אינו המטרה, הכוונה האלוקית בבריאת ההסתר היא כדי שאני, כל יהודי, יוריד את המסכה ויגלה את האמת - שהכול מאתו יתברך.

המשקה בהתוועדות חסידית מסייע לגלות את הבעלות על העולם, הוא קורע את התבהמות הגוף, כך יותר קל לגלות את הסוד הפנימי, שהכל נברא ומתנהל בידי הקב”ה.

בעיצומו של הלילה החשוך, המסמל את ההסתר האלוקי, יוצא הרבי לעיר הגויית, כדי להביא בקבוק משקה שיסייע להחיות ולהאיר את הניצוץ האלוקי הנשמתי שבלב המתוועדים. הרבי חוזר עם הנמשל של המשקה שהוא מהווה “תחליף” למשקה הגשמי. כי מעתה בהמשך ההתוועדות כבר לא צריך משקה גשמי, כי הדברים נפעלים על–ידי דברי הרבי בביאור הנמשל הרוחני.

חצי כוסית יי”ש של הבעל שם טוב

מכאן אנו באים להבין את ההנהגה המיוחדת של הבעש”ט הקדוש, שבעיתים מזומנות הניח על שולחנו הקדוש חצי כוס יי”ש, ממנו לא שתו, כלומר לא הניחו כוס מלאה ושתו ממנה חצי, אלא מלכתחילה הניחו רק חצי כוס ואף ממנה לא שתו מאומה.

לכאורה מה הענין בהנהגה זו: אם לא רוצים לומר לחיים, מדוע בכלל מניחים כוסית משקה? ומדוע דווקא חצי כוסית ולא כוסית מלאה?

בפשטות “חצי הכוס” תפקידו לשמש את ה’הצנע–לכת’ של הבעל שם טוב, כי מורינו הבעש”ט היה בהתלהבות גדולה בעבודת ה׳ בתורה ובמצוות, ובשל מדת הענווה, רצה להערים על הציבור שיחשבו שהתלהבות שלו מקורה בשתיית היי”ש! אך ורק אנשי סגולה הבחינו והכירו בסוד האמיתי, שההתלהבות היא מקדושת הבורא. לא ממשקה גשמי, אלא מהכוח הרוחני–אלוקי המסתתר בו.

לפי עומק סיפורו של אדמו”ר הריי”צ מבינים שבעצם הבעש”ט רמז בהנהגתו שישנם שתי דרכים לפעול את החמימות וההתלהבות שנוצרת על–ידי התוועדות חסידית:

האחת - על ידי “חצי הכוס המלאה”, כלומר לומר ולשתות לחיים וכך לשבור את הכיסוי של הנפש הבהמית ולגלות את הנפש האלוקית והבעלות על העולם, בעזרת היי”ש שלוגמים בהתוועדות. והשניה - על ידי ה”חצי הכוס הריקה”, ההתלהבות מעבודת ה’ עצמה בלי כלים גשמיים, אלא בהתבוננות שהכל מאתו יתברך על המשקה, שעל ידו כל מוסקבה שלנו, מעוררת את המרץ והחיות של ההתוועדות. ההכרה הפנימית שכל העולם נברא כדי שהיהודי ירומם אותו לה׳.

השידוך של המלך והמלכה

נסיים במשל שמביא הרבי במאמר “באתי לגני” תשל”ד:

למלך גדול היתה בת יחידה והוא חיפש לה שידוך, עד שמצא לה חתן שגם הוא עצמו היה מלך. לאחר החתונה רצה החתן–המלך לחזור לארצו עם אשתו המלכה הטריה, אבל אמר לו המלך–האב: בתי שנתתי לך היא בתי היחידה ואיני יכול לפרוש ממנה, אכן איני יכול לצוות עליך לא לקחת אותה, כי היא אשתך, אבל אנא עשה לי טובה, לכל מקום שאתה הולך קח אותי איתך. תעשה לי קיטון אחד (חדר אחד) שאני אדור בו, וכך אני יישאר קרוב לבתי האהובה.

והנמשל: המלך הגדול הוא הקב”ה מלך העולם. והחתן המלך הם בני ישראל. הכלה היא התורה הקדושה. הקב”ה חיתן את ישראל עם התורה, ועתה ישראל לוקחים את התורה מהשמים ומביאים אותה לעולם הזה, אל התחתונים, והקב”ה אומר להם “לפרוש מהתורה איני יכול, כי היא בתי. לומר לכם אל תטלוה איני יכול, כי התחברתם אליה כבעל לאישה. אלא לכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר ועשו לי מקדש”.

היהודי בונה בית לה׳, לכל בית כנסת ובית מדרש, לכל בית חב”ד בכל מקום בעולם, יש “קיטון קדוש”, הוא החדר של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

כדי לגלות את האמת הזו, צריך לשבת בהתוועדות חסידית, לומר לחיים או להתבונן במשמעות הלחיים, עד שנחיה את המציאות האמיתית של העולם ש”אין עוד מלבדו”.

בסעודת המשיח, יגישו לוויתן ושור הבר וגם יין המשומר, יין זה יהווה את המשקה שיקרע את מחיצות העולם לנצח. הוא יגלה את הבעלות האמיתית של ה׳ על כל העולם כולו, בביאת משיח צדקנו במהרה בימנו בקרוב ממש.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות–הארות שיתקבלו בשמחה, מייל: ryk613@gmail.com

ציטוט:

אדמו”ר הריי”ץ השתתף בהתוועדות חסידים במוסקבה, משנגמר המשקה בחצות ליל, יצא הרבי בכבודו ובעצמו (מדובר בתקופה שעדיין לא הוכתר לרבי) לחפש וודקה, אך כל החנויות היו סגורות ולא מצא יי”ש. עד שהרבי ראה שיכור המוטל ברחוב ובקבוק משקה בידו