נשמות הנקראות “עבד עברי” כ”ק אדמו”ר הזקן: “כי תקנה” - נאמר בלשון יחיד, משום שהכו

נשמות הנקראות “עבד עברי”

כ”ק אדמו”ר הזקן: “כי תקנה” - נאמר בלשון יחיד, משום שהכוונה היא למשה רבינו. רוב הנשמות בדורותינו אלה הן נשמות שמעולמות בריאה יצירה ועשיה. נשמות אלו נקראות “עבד עברי”. אין להן הרגשה באלוקות אף שיש להן ידיעות עמוקות באלוקות. רק בעלי נשמה שמעולם האצילות יש להם הרגשה באלוקות. ומשה רבינו ממשיך הרגשה באלוקות לאותן נשמות שבדרגת “עבד עברי”. וזהו “כי תקנה”: כיוון שבנשמות אלוקיות עסקינן, הרי שמספיק “קנין” שעניינו הוא הבאת דבר מהעלם אל הגילוי, כפי שאכן ההרגשה באלוקות נמצאת בשרשה של כל נפש אלוקית.                     (תורה אור, פרשת משפטים עד, ד - עה, ד)

כי תקנה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: על עולמות בריאה יצירה ועשיה, נאמרו הלשונות: בורא, יוצר ועושה. אולם כשנאמר “קונה שמים וארץ” ו”קונה הכל”, הכוונה היא לעולם האצילות.

שכן כשם שהקונה סחורה, שמוציאה מרשות המוכר לרשות הקונה, אין זו התחדשות בגוף הדבר, כבריאה, אלא רק שינוי הרשות בלבד. וכך למעלה, בעולם האצילות, עשר הספירות שבאצילות כלולות במאציל, ואינן יש מאין כעולם הבריאה. זהו שנאמר “כי תקנה”, לאמור: משה רבינו פועל בנשמות שמעולמות בריאה יצירה עשיה, שגם בהן תאיר ההרגשה באלוקות, כפי שזה בנשמות של עולם האצילות. לכן נאמר גם בהם לשון קנין, האמורה בעולם האצילות.              (תורת חיים, פרשת משפטים, רפד, ב)

 מהו “עברי”?

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: הטעם לכך שהנשמות שמעולמות בריאה יצירה ועשיה, מכונות כאן “עבד עברי”, הוא: נתינת טעם לכך, שלמרות שהן אינן נשמות שמאצילות, בכל זאת יוכלו לקבל את בחינת הדעת וההרגשה באלוקות שממשיך להם משה רבינו. זהו שנאמר עליהן הביטוי “עברי”. שכן עברי הוא על שם מה שכתוב “בעבר הנהר ישבו אבותיכם” (יהושע, כד, ב). כי הנה נאמר “ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד”, שזו בחינת בינה, שנמשכת למלכות דאצילות, ומשם נפרדת לעולמות בריאה יצירה עשיה. אבל עבר הנהר, היא בחינה שלמעלה מאצילות, בחינת שורש האבות ונשמות ישראל, כולל אלו שנפלו לעולמות בריאה יצירה עשיה. ומכאן כוחן לקבל את המשכת ההרגשה באלוקות ממשה רבינו ולהיות “כלים” לכך.     (דרך מצותיך, מצות דין עבד עברי, פב, ב)

יעקב עבדי

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: משה רבינו הוא הממשיך משורש הנשמה - למטה, דהיינו לנשמה כפי שהיא למטה. זהו שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם - זהו שרש הנשמה. עבד - היא בחינת הנשמה כפי שהיא למטה, שנקראת עבד, כמו שכתוב “יעקב עבדי”.

(תורת שמואל, תרל”א ח”א, עמ’ קנז)

עצמות הנשמה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: אשר תשים לפניהם - היא נתינת עצמיות התורה, פנימיות התורה, ועל ידי זה מגיעים לשורש ומקור הנשמה. זוהי בחינת עבד עברי - מלשון “בעבר הנהר”. שעל ידי בחינת פנימיות התורה, מגיעים, “לפניהם” - מלשון פנימיות, דהיינו בחינת פנימיות ועצמות הנשמה!                    (ספר המאמרים עת”ר עמ’ קנא)

עורות עבודים

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ:  עבודה היא מלשון “עורות עבודים”. עבודה - הכוונה בזה היא שקודם כל, כשהעובד מכין את עצמו לגשת אל הקדש, להיות עובד ה’ ולעסוק בעבודה, צריך קודם עבודת הכשרה מסויימת, כדי שיוכל להיות עובד ה’. מוכרחים תחילה להסיר את כל הלכלוך והזיהום, לרכך ולעדן את העביות הנוקשה, שזה בא על ידי עבודה מרה קשה וארוכה.    (ספר השיחות תש”ג עמ’ 173)

עבודת עבד ושינוי הרגילות

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: מדוע מתחילה פרשת משפטים בדינו של עבד עברי דווקא? אלא, שעבודת עבד עברי ברוחניות היא עבודת כל הסוגים של נשמות ישראל. כי הנה “עבד” - זו בחינת קבלת עול. כלומר, לא רק נשמות שמעולמות בריאה יצירה עשיה, צריכה להיות ראשית ויסוד עבודתן למטה, בקניית קבלת העול כעבד, אלא גם נשמות שמעולם האצילות, כיוון שהן מתלבשות בגוף גשמי ונפש בהמית, שעימם עליה לפעול ב”חלקו בעולם”, אם כן עליה לסגל לנפש הבהמית והגוף את קבלת העול. זאת ועוד: עבודת עבד - פירושה שינוי הרגילות, וכן עבודה מלשון “עורות עבודים” שמשנה רגילותו ומעבד את טבעו ורגילותו.

(ספר המאמרים שמות, חלק שני עמ’ ר)

אחרי כל הסימנים - מתחזקת התמיהה!

על–פי האמור לעיל מתחזקת יותר הפליאה והתמיהה, ביחד עם גודל הצער וההבהלה (ועד שמצד גודל הצער אין להאריך בזה ביום השבת) - היתכן שבני–ישראל נמצאים עדיין בגלות?!… עד מתי?!…

היתכן שלאחרי כל הסימנים על בוא הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש .. נמצאים אנו ביום השבת–קודש זה בחוץ לארץ, במקום להמצא .. בארצנו הקדושה .. מסובים ל”שולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם”, שעליו ערוכים הלויתן ושור הבר ויין המשומר!  
         (ש”פ משפטים תשנ”ב)