יסוד - י’ סוד

יסוד - י’ סוד

כ”ק אדמו”ר הזקן: חז”ל אמרו על כך ש”שלוש מטמוניות הטמין יוסף… ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא”. זהו שנאמר “אור זרוע לצדיק”. צדיק - זהו יוסף הצדיק, שגנז הקב”ה את אור האהבה לה’ המסותרת בלב כל איש ישראל, בבחינת יוסף צדיק עליון, וממנו נזרע אור האהבה בכל ישראל. וזהו שיוסף הצדיק הוא בבחינת “יסוד”, נוטריקון: י’ - סוד. לאמור: אהבה רבה זו גנוזה היא בכל נפש מישראל בבחינת “סוד”, ושרשה מאד נעלה - מבחינת י’ המורה על ספירת החכמה שבה שורה אור אין סוף.

(תורה אור, ויגש)

ויבך יוסף על צווארי בנימין אחיו

כ”ק אדמו”ר האמצעי: יוסף ובנימין הם צדיק עליון וצדיק תחתון. זהו עניין הבכיה של יוסף הצדיק עליון על הנשמות שבגופים, שלא ידח ממנו נדח. וזהו ויבך יוסף. זוהי המשכת י”ג מידות הרחמים מן המשפיע לכללות נשמות ישראל שלמטה, לעוררם בתשובה עילאה ותשובה תתאה לבלתי ידח, כל זמן הגלות. או אז “ובנימין בכה” - דהיינו שהמקבל - הצדיק תחתון -  מתעורר מכח רוח ההתעוררות שהשאיר בו המשפיע.

(אמרי בינה לב, א)

אהל מועד בגימטריא - יוסף

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אהל מועד הוא מקום השראת השכינה והמשכתה לכל בני ישראל. ונרמז הדבר בכך ש”ונועדתי” אותיות ונודעתי. אלא שהשפעה זו בכנסת ישראל שבאה ממשה רבינו שעניינו להשפיע את הדעת בנשמות ישראל, נמשכת על ידי יוסף הצדיק יסוד עולם, לכל יהודי, בסוד “ויקח משה את עצמות יוסף עמו”. משום כך אהל מועד - בגימטריא יוסף.

(אור התורה, במדבר כרך א עמ’ כו)

“אזוב” בתוספת “סף” בגימטריא יוסף

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בספר “פנים יפות” פירש שאזוב בתוספת סף בגימטריא יוסף. ביאור העניין: עיקר ההמשכה למטה ממש, בגשמיות העולם, נפעל על ידי יוסף, שהוא בחינת היסוד המצמצם את האור שלמעלה להתאימו ולהמשיכו למטה על ידי השפעתו לספירת המלכות. והנה ללא צמצום האור אין יכול הוא להאיר למטה. וצמצום - הרי עניינו ענוה וביטול, שמצמצם עצמו עבור הזולת המקבל. זהו שהביטול וההתכללות של יוסף - בחינת היסוד, עליה נאמר “כי כל בשמים ובארץ”, אזי דוקא מכח בחינת “אגודת אזוב” זו יומשך האור האלוקי בגשמיות העולם למטה!

(תורת שמואל תרכ”ז עמ’ ריט)

בסוד תוספת

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נאמר על יוסף: “בן פורת יוסף”, ש”פורת” - אותיות פותר. ש”פותר” מורה על פעולתו בבירור הניצוצות. ועל ידי כך נפעלת תוספת אור, שזהו עניינו של יוסף מלשון הוספה, לפעול בחינת תוספת וריבוי אור. זאת ועוד: עניינו של יוסף הוא לגלות את האור למטה בגשמיות, כמפורש בעניין “אלה תולדות יעקב - יוסף” שמביא את המשכות יעקב מאצילות, לעולמות בריאה, יצירה,עשיה.

(המשך תער”ב חלק שלישי, עמ’ א’שיד)

בן פורת יוסף

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: בקשר עם הבר מצוה שלי, הנה בהמשך למאמרי החסידות שאמר אבי כ”ק אדמו”ר מהורש”ב, שנאמרו ביום הבר מצוה י”ב תמוז, אמר אבי הרה”ק מאמר נוסף ביום שלישי י”ג תמוז (תרנ”ג). היה זה בסעודה גדולה שעשתה סבתי הרבנית הצדקנית רבקה אשת סבי הרבי המהר”ש. באותה סעודה אשר נערכה בגן עקב גודל החום, אמר כ”ק אבי את המאמר דיבור המתחיל “בן פורת יוסף”. ואז אמר: “הוד כ”ק אבי מורי ורבי הרה”ק (הרבי המהר”ש) אמר כי בכל שמחה של בניו אמר את מאמר החסידות “בן פורת”, ואמר על עצמו שהוא במדריגת יוסף.” והוסיף הוד כ”ק אבי מורי (הרבי הרש”ב): “והבטחתו נאמנה עד ביאת גואל צדק”!

(ספר השיחות תרפ”ח - תרצ”א, בהוספות)

אין ויגש אלא לשון שלום

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: מבואר בדרושי הצמח צדק, שהעובדה שסופי התיבות של המילים ‘ויגש אליו יהודה’ הם “שוה”, היא משום שעניין ‘ויגש אליו יהודה’ הוא שספירת המלכות (יהודה) ומידות דאצילות (יוסף) שניהם שוים. שכן יוסף ויהודה מצד עצמם הם כמו שני הפכים. שהרי בבחינת יוסף שעניינו - מידות שבאצילות, מורגש בו בחינת “דעת עליון” שלמעלה הוא היש ולמטה הוא האין. ואילו יהודה שהוא בחינת ספירת המלכות, עניינה הוא כפי שהדברים הם מלמטה למעלה, בחינת “דעת תחתון” - שלמטה הוא היש ולמעלה הוא האין. ברם עניין ‘ויגש אליו יהודה’ - סופי תיבות “שוה”, הוא חיבור דעת עליון ודעת תחתון.

זהו שנאמר בגאולה: “ונקבצו בני יהודה ובני ישראל (יוסף) יחדיו ושמו להם ראש אחד”. כי הנה עתה העבודה של בני יהודה היא מלמטה למעלה, דעת תחתון, והעבודה של בני ישראל - עשרת השבטים ששייכים ליוסף, היא מלמעלה למטה, דעת עליון. אולם בגאולה יתחברו יחד, “למהוי (= להיות) אחד באחד”.

(ספר המאמרים מלוקט, מאמר ד”ה ויגש, ה’תשכ”ה)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח
וענין זה הודיע יעקב לפרעה - שלא יטעה לחשוב שיעקב ובניו יסתפקו בכך שיושיבום “בארץ מצרים במיטב הארץ” ויתנו להם “את חלב הארץ”, כיון שהעיקר אצלם הוא ענין הגאולה, ובמילא, גם ישיבתם במצרים משך זמן אינה אלא לצורך שלימות הגאולה, כיון שעל–ידי הבירור דמצרים (על ידי זה ש”ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה”) תהי’ הגאולה (“אעלך גם עלה”) באופן נעלה יותר, בתכלית השלימות, ואז יהי’ “ויחי יעקב” לא רק קמ”ז שנה, ולא רק ק”פ שנה, אלא חיים נצחיים.
<!—[if !supportLineBreakNewLine]—>
<!—[endif]—>

(משיחות ש”פ מקץ ה’תשנ”ב)