ההחלטה האומללה

בעקבות ההחלטה האומללה של ארגון אונסק”ו של האו”ם על מעמדו של מערת המכפלה, נסעתי לפגוש את השליח ה’טרי’ במערה, ר’ יוני עטיה יחד עם אביו השליח הוותיק ר’ ויקטור עטיה * בין הנחת תפילין אחת לרעותה, סיפר השליח הטרי סיפורים מרתקים מהשליחות שלו במקום הנשגב הזה שהוד קדומים חופף עליו. * ברגעים של כנות ופתיחות, ניהלו האב ובנו שיחה משפחתית מרגשת * הבן ואביו שעושים שליחות במקום אבות

אמרתי לו ‘נהדר, במקרים שלא אהיה נוכח ליד הדוכן, תניח אתה תפילין לאנשים’… | ‘הבאתי לך כעת שני קליינטים שרוצים גם הם לעשות בר מצווה’, אמר ליועדת המורשת של אונסק”ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו”ם, אישרה ביום שישי שעבר הצעת החלטה שמכריזה על העיר העתיקה בחברון ומערת המכפלה כאתר מורשת מוגן בעל חשיבות בינלאומית מיוחדת בשטח פלסטיני. שתים–עשרה מדינות תמכו בהחלטה, שלוש התנגדו ושש נמנעו. את הצעת ההחלטה הגישו הפלסטינים בהליך מזורז בטענה כי האזור מאוים על ידי שישראל.

הצעת ההחלטה מתעלמת לחלוטין מהקשר היהודי בן אלפי השנים למקום, וקובעת כי העיר העתיקה ומערת המכפלה נמצאות בשטח שאינו בשליטה ישראלית. לאישור ההחלטה בארגון המונה עשרים ואחת מדינות חברות, היה דרוש רוב של שני שלישים.

החלטה זו היא עוד החלטה הזויה מבית היוצר של אונסק”ו, שהתעלמה לחלוטין מהקשר העמוק של עם ישראל לקברי אבות, המקום שנקנה בכסף מלא על ידי אברהם אבינו.

החלטה זו הייתה סיבה מספיק טובה להגיע לחברון, למערת המכפלה, ולפגוש שם את השליח החדש הפועל במקום ר’ יוני עטיה, ולשמוע ממנו על הפעילות שלו במקום. הפגישה נערכה יחד עם אביו, השליח הנודע ר’ ויקטור עטיה, שליח הרבי לחברון וקריית ארבע זה יותר משלושים שנה, ובברכתו של שליח הרבי בחברון, האיש והחיוך, ר’ דני כהן.

העייפות ניכרת היטב על פניו של ר’ יוני. “היה היום יום עמוס”, אמר כמתנצל. יחד עם העייפות, ניכר בעיניו זיק חי של עשיה. “היום הנחתי תפילין בכמות שאני מניח בדרך כלל במשך שבוע שלם. הגיעו לכאן שבע פלוגות של חיילים, והיה צריך להניח תפילין לכולם”.

איך משתלטים על דבר כזה?

“לוקחים את כל זוגות התפילין ומעבירים מאחד לשני, ותוך כדי עבודה, מחליפים ומסדרים כדי שכולם יספיקו. נעזרתי גם בכמה חברים שיש לי פה, משרתים קבועים במג”ב, שלמדו לעזור לי…

“יש פה מג”בניק שאם אני לא נמצא, הוא פונה מיוזמתו לאנשים ומניח להם תפילין. הוא החל להתקרב לחב”ד עוד קודם הגיוס, על ידי חב”ד בתל אביב. כשהגיע לכאן בפעם הראשונה, אמר לי ‘אני חב”דניק’. כך הוא הרגיש. אמרתי לו ‘נהדר, במקרים שלא אהיה נוכח ליד הדוכן, תניח אתה תפילין לאנשים’… במקרים של לחץ, כמו היום למשל, הוא מסייע. הוא יודע את הסדר ואת כל הפרוצדורה. מלבדו יש גם כמה חברים אחרים שעוזרים ומגבים. ומשתדלים ביחד לתת כוח עבודה לעניין של התפילין”.

לא צריך לעבוד קשה כדי לדובב את ר’ יוני. ריגשת המקום וקדושתו מפילים חומות וממסים לבבות, “לא פחות מאשר בכותל המערבי” הוא אומר. “אנשים מגיעים לכאן והנשמה שלהם מתחברת”.

“לפני כמה ימים הגיעה לכאן קבוצה של תיירים מאינדונזיה, כולם צבועים באדום ירוק”, מספר ר’ יוני. “ניצלתי את ההזדמנות לחלק להם דפי הסברה על שבע מצוות בני נח. בשלב מסוים, המדריך שלהם ביקש שאסביר להם על התפילין. כיוון שהמדריך היה ישראלי, הצעתי לו ‘לדגמן’ את הנחת התפילין. אני דיברתי והוא תרגם. כשהתיירים שמעו את הצעתי, קפצו בהתלהבות ודחפו את המדריך להפשיל שרוול ולהניח תפילין. מסתבר שהבחור הנו ישראלי במקור שהגיע בשלב כלשהו בחייו לאינדונזיה, השתקע שם והתחתן רח”ל עם נערה מקומית. מאז בר המצווה שלו לא הניח תפילין, וכעת כל התיירים דחפו אותו להניח. הוא עמד שם באמצע, ואני הנחתי לו תפילין וכולם מביטים בעניין רב. הרגשתי ממש את קיום הפסוק ‘וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך’. זו הייתה הפעם השניה בחייו שהניח תפילין, בזכותם”.

הסיפורים מוסיפים להתגלגל מפיו של ר’ יוני, והם רבים: “יום אחד הגיעה לכאן קבוצה של תיירים גויים מרוסיה. שאלתי אם יש ביניהם יהודי, והם אמרו שיש ‘חצי יהודי’. אמרתי להם שאין דבר כזה ‘חצי יהודי’ - או יהודי שלם או לא–יהודי בכלל. האיש אמר לי שהוא אינו יהודי, אבל אמו יהודיה…

“הלה היה גבר כבן חמישים, וכמובן שערכנו לו בר מצווה לכבוד הנחת התפילין הראשונה שלו בחייו. לא היה גבול להתרגשות שלו. עברה שנה והספקתי לשכוח מכל הסיפור. יום אחד עמדתי במערת המכפלה והתפללתי כשפתאום הרגשתי טפיחה על גבי. זה היה אותו ‘חתן בר מצווה’, שסיפר לי כי מאז שהניח אצלי תפילין לראשונה, החל להקפיד על הנחה יומיומית, ואף קנה לעצמו זוג תפילין. ‘הבאתי לך כעת שני קליינטים שרוצים גם הם לעשות בר מצווה’, אמר לי. השניים הגיעו במסגרת קבוצת תיירים חדשה. זו הייתה התרגשות גדולה לעשות בתוככי המערה בר מצווה כפולה”.

האם המקום, הוד הקדומים והידיעה שהאבות טמונים במקום, פותחת לתיירים את הלב באופן מיוחד?

“כמובן. זה פותח את הלב ואת הנשמה לא רק ליהודים אלא גם לאלפי תיירים גויים שמגיעים לכאן. הם מרגישים קשר קרוב בזכות העובדה שאדם וחווה נמצאים כאן. רוב הגויים שמגיעים לכאן, קראו תנ”ך, שמעו על אדם הראשון, על אברהם יצחק ויעקב, והם באים להתחבר למקום. זכורני שפעם תייר גוי מאוסטרליה אמר לי שהוא בא לכאן כדי לראות שהסיפור של אברהם יצחק ויעקב זה דבר אמיתי. ‘כשבאתי לכאן, אמר, ‘וראיתי את הילדים שלהם באים לבקר אותם, הבנתי שזה לא סתם סיפור. בשבילי זו נקודת אמת הכי גדולה’.

“התיירים בהחלט מחפשים את נקודת החיבור הרוחנית, אך המדריכים מספרים להם יותר על ההיסטוריה של המקום או על האבנים, מבלי לספר להם על הנקודה הרוחנית. אני בהחלט נותן את המקום הזה ועורך קמפיין על שבע מצוות בני נח; אני מסביר להם את המובא בזוהר שמערת המכפלה היא הפתח של גן עדן ומכאן עולות לשמים התפילות שמגיעות מכל העולם.

“אני מוסיף ומספר להם שכאן זה פתח גן עדן, ואדם הראשון נברא בגן עדן; זו למעשה הייתה צריכה להיות מציאות החיים של כולנו, של הבריאה כולה, ורק בעקבות החטאים של אנשים, ה’ מחק את העולם אך נתן לבני האדם צ’אנס מחדש באמצעות נח ובניו, כשהוא נותן להם שבע מצוות לשמירה על קיומו של העולם באופן תקין. מהנקודה הזאת אני משכנע אותם להתחיל לשמור שבע מצוות בני נח שבהם מחויבים כל אומות העולם. אני רואה במוחש כיצד הדברים הללו מעוררים בהם התרגשות רבה”.

אביו של יוני, ר’ ויקטור עטיה, השליח הוותיק בעיר, מצטרף לשיחה בגאוות–אב ובאושר בלתי מוסתר: “ליוני יש הרבה ידע והוא מצליח לסקרן אנשים. הוא יודע להעביר את המסרים בצורה יפה. הוא לא סתם מדבר, אלא מביא עמו את המורשת של הסבא והסבתא ר’ ברוך נחשון ורעייתו שרה כפורצי הדרך ביישוב היהודי של חברון. הוא גם ממשיך את השליחות שלנו במקום הקדוש הזה, המקום בו החלה השליחות שקיבלנו מהרבי”.

גם עבור ר’ יוני, מדובר הרבה יותר מאשר מקום עם משמעות סמלית. לא רק אבא שלו החל את פעילותו במקום, אלא הסבא והסבתא, ר’ ברוך ורעייתו שרה נחשון נלחמו על החופש היהודי במערת המכפלה ומסרו את נפשם כדי שהמקום יהיה פתוח לתפילות של יהודים. “זו זכות עצומה להמשיך כאן את השליחות שלהם”, אומר ר’ יוני.

אתגר ההסברה של ר’ יוני לאלפי התיירים שמגיעים למערה, הוא גדול. כשהוא מבקש להמחיש את האתגר, הוא משתמש ממושגים מהעולם הצבאי: “תמיד שאפתי שהשליחות שלי לא תהיה שגרתית; רציתי בפעילות שיש בה משום ‘חתירה למגע’, להרגיש אנשים ולכבוש יעדים. מגיעות לכאן קבוצות ויש לי דקה עד שתיים לדבר, לפעמים אני צריך להזדרז עד שהמדריך מתעשת ולוקח בחזרה את רשות הדיבור. זה זמן מוגבל מאד ואני חייב לדבר מדויק, להעביר מסרים של שבע מצוות בני נח וגם להיות מעניין. לפי משפטי המפתח שאני מציג, ייקבע הגורל הרוחני של כל אותם אנשים המשתתפים בביקור. אני חייב להיות מכוון מטרה ולדעת בדיוק רב את המסר שאני רוצה להעביר. זה ממקד אותי וזה גורם לי סיפוק רב”.

שליחות במקום המתאים

אני עומד עם ר’ יוני ועם אביו ר’ ויקטור למרגלות חומות מערת המכפלה הנישאות בהוד קדומים עתיק. ר’ ויקטור הגיע לעיר מיד לאחר נישואיו בעקבות חמיו וחמותו למשפחת נחשון, חלוצי היישוב היהודי בחברון.

בשנת תשמ”ו החל את השליחות שלו בקרית ארבע ובחברון. הוא החל את הפעילות עם הילדים ודרכם הגיע גם להוריהם. בחברון עצמה, עיקר הפעילות התרכזה בשלוש נקודות: בתל רומידה, בבית הדסה ובשכונת אברהם אבינו. כן פעל בקרית ארבע וברמת ממרא.

בראשו של ר’ ויקטור עדיין זכורה התמונה מהתפילה הראשונה שלו במערת המכפלה. “אמרתי את הברכה הראשונה ‘אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב’, ופתאום זה תפס אצלי משמעות חזקה מאד. אני קולט שמה שאני מתפלל כעת, הרי האבות הקדושים נמצאים ממש כאן. זה נתן לי משמעות עמוקה ופרספקטיבה של חיבור בין העבר להווה.

מפעילות עם ילדים הוא המשיך לעבוד עם חיילי צה”ל ששמרו במערה וכן עם אלו ששירתו בחברון ובסביבותיה. בהמשך פתח שיעורי תורה והפעילות הלכה והתרחבה, עד שלפני שבע–עשרה שנה הביא לחברון את השליח ר’ דני כהן.

את הפעילות במערת המכפלה, קברי אבות, החל ר’ יוני עטיה לפני ארבע שנים, אך לא באופן רשמי. הוא היה אברך פעיל מטבעו, שהגיע למערה פעמיים בשבוע, פותח דוכן ומניח תפילין עם חיילי צה”ל העומדים במקום כמו גם עם תיירים יהודים שהגיעו.

לר’ יוני היה בכלל חלום להקים בית חב”ד ב’שביל ישראל’, מסלול הדרך שעובר את הארץ לאורכה עבור מטיילים מטיבי לכת. אלפי אנשים עוברים בו מדי שנה.

“לפני כמה חודשים פנה אלי השליח בחברון ר’ דני כהן והציע לי למסד יותר את הפעילות ולהיכנס כשליח באופן מסודר”, מספר ר’ יוני. “ניגשתי אל המשפיע שלי שאמר לי: ‘רצית להיות שליח בשביל ישראל? רצית לפגוש אנשים? הנה, זו הנקודה הכי טובה שיכולה להיות, שכן כי כל התפילות של עם ישראל עוברות דרך מערת המכפלה; פה אתה יכול לפגוש את כולם’…”

ר’ יוני עצמו נושא עמו סיפור אישי לא–פשוט. בשנות נעוריו ‘עזב את הדרך’, התגייס והיה ללוחם ולמפקד. אחרי הצבא עזב את הארץ ונסע לאפריקה שם שהה יותר משנה. רק כששב לארץ, החל לחזור לדרך התורה והחסידות. “זו הייתה תקופה לא פשוטה”, אומר ר’ יוני בעיניים מצועפות. “אך המשפיע שלי האיר את עיניי באמרו כי גם זה היה לטובה כחלק מהמסע האישי שלי בחיים. ‘זה שהלכת לצבא, היה כדי שבפעילות שלך כעת תוכל לדבר עם החיילים ועם הקצינים בגובה העיניים’. גם ההתרחקות שלך לדרום אפריקה היתה כדי שתוכל לדבר אנגלית שוטפת על מנת שתוכל למצוא שפה משותפת עם אלפי התיירים שמגיעים למערה לאורך השנה כולה. הכל היה מכוון מלמעלה, כי צריכים אותך בתפקיד’”.

הסיפור של השליחות במערת המכפלה, הוא מעניין. אביו של יוני, ר’ ויקטור עטיה, הביא לחברון את ר’ דני כהן כדי שיתמסר לשליחות בעיר האבות. זה אכן הרחיב את הפעילות והביא תחתיו עוד שלוחים שיתעסקו עם התיירים ועם החיילים. לא מזמן פנה ר’ דני ליוני וביקשו למסד את הפעילות שלו במערכת המכפלה. “במשך כמה שנים הוא שאף שיהיה במערה שליח קבוע”, אומר ר’ יוני. המעגל נסגר פעם שניה.

“אבא אמנם הביא לכאן את ר’ דני, ושניהם הפכו לשותפים בשליחות לכל דבר ועניין, וכך גם ר’ דני התנהג איתי. הוא נתן לי מכל הלב את האפשרות לפעול בחופשיות במערה, העניק עזרה וגיבוי, תוך שיתוף פעולה מלא בכל מה שאני צריך”.

הרוח החברונית מבדרת את זקנו של ר’ ויקטור עטיה. אני אוהב להתבונן בהבעה הרצינית–מחוייכת שנחה על פניו בדרך קבע: “ר’ דני הצטרף לפעילות כאן לפני שבע–עשרה שנה במסגרת ‘שליח עושה שליח’, והחל לפעול במרץ רב בחברון. במקביל, אני גם מגיע לכאן מדי פעם כדי לפגוש את החיילים ולשמח את לבם. הפעולות מקיפות גם את אנשי היישוב הישן בחברון, וגם את אנשי היישוב החדש, הלא הם תושבי קרית ארבע. פועלים אתנו פה גם גיסי ר’ יוסי נחשון, ועוד. ברוך השם שאצלנו כולם מאפשרים ומפרגנים לכולם לעבוד ללא קנאה וללא תחרות, להיפך”.

חברון היהודית אינה מקום גדול יחסית, אך היא מרכזית בהחלט. רבבות תיירים יהודים ולהבדיל לא–יהודים פוקדים את המקום במשך השנה, עמם עובד השליח ר’ מרדכי אלינגר. במקום מוצבים דרך קבע מאות חיילים, עמם מתעסק ר’ איציק ניימרק. יש את היישוב היהודי עצמו, כשמערת המכפלה היא הליבה והמרכז. “כאן, אל המקום הזה, מגיעים כל הקבוצות של התיירים והחיילים. כאן נערכים סיורים וביקורים לרוב”, אומר ר’ יוני. “אני פוגש את הקבוצות הללו ומשתדל להניח תפילין לכמה שיותר אנשים”.

יש חבר’ה שאם לא קדושת המערה, הם לא היו מניחים תפילין?

“אין לי ספק בזה. רק לא מזמן הגיעה פה קבוצה של תיירים מרוסיה, ובהם יהודי בן 82. באמצעות מדריך הקבוצה שתרגם את דבריי, שכנעתי אותו להניח תפילין לראשונה בחייו! זה לא היה פשוט לו. לקח לנו 40 דקות רק להגיד ‘שמע ישראל’”.

עושה רושם שאתה אוהב ‘בר מצוות’; קרי: להניח תפילין לאנשים שמעולם לא הניחו, אלו המכונים ‘קרקפתא דלא מנח תפילין’.

“זו זכות עצומה להניח תפילין עם אדם כזה. בחודשים שאני נמצא כאן באופן מסודר, אני חושב שעשינו כשלושים בר מצוות! להניח תפילין ל’קרקפתא’ זה עניין גדול”…

האלוף ששלח רשב”י למערת המכפלה

ר’ ויקטור עטיה מאד גאה בבן שלו. “הוא לא נח על זרי הדפנה”, הוא אומר. “הוא לא מסתפק במה שיש וכל הזמן משתדל ליצור מציאות חדשה כשהוא עושה עוד ועוד פעילות”.

ר’ יוני: “לא מזמן פתחנו כאן פינת קפה לזכר אברהם ידידיה נחשון, התינוק הראשון שנימול בחברון כנגד כל אזהרות המשטרה והממשלה”.

ר’ ויקטור: “יוני מאד קשור לסבא, ר’ ברוך נחשון. זו אחת הסיבות שהוא פתח את פינת הקפה לעילוי נשמת בנו אברהם ידידיה שנפטר בגיל ארבעה חודשים וחמותי שתחיה החליטה שהתינוק יקבר בבית העלמין העתיק בחברון, שמאז הרוגי הטבח בתרפ”ט לא נקברו בו יהודים, כנגד כל אזהרות ראש הממשלה דאז יצחק רבין ושר הביטחון שמעון פרס”.

אחת הדוגמאות לעשיה החדשה בניצוחו של יוני, היא סעודת ‘מלווה מלכה’ הנערכת בחצר המערה מדי מוצאי שבת. “אנחנו מביאים בכל שבוע את דוד המלך אל האבות”, הוא אומר בחיוך. “כל אחד מביא מהבית אוכל שנשאר משבת, ומתוועדים. מדובר בחבורת מקורבים, כשלושים חבר’ה שמגיעים להטעין את עצמם מדי שבוע”.

התוועדויות אלו החלו למעשה במדורת אש שעשה ר’ יוני בחצר המערה בל”ג בעומר האחרון לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי. מדובר בסיפור של השגחה פרטית מרתק בהחלט.

שלא כמו בפתח תקווה, ראש פינה או חיפה, במקום הנפיץ והרגיש הזה כמו חברון, כל פעילות צריכה לקבל אישור מהגורמים המוסמכים לכך. אי אפשר להדליק ככה סתם אש בחצר המערה. זה אסור. למה? ככה! אז למי פונים? זו בדיוק הבעיה, יש גופים רבים שמנהלים את המקום. ר’ יוני החל לבדוק ממי צריך לקבל אישור לכך, והפנו אותו אל המשטרה. הם הפנו אותו אל המינהל האזרחי, משם הפנו אלו אל מינהלת המערה, וכך הלאה.

“ל”ג בעומר חל השנה במוצאי שבת, וביום חמישי בצהריים, כשעמדתי בדוכן התפילין, רעייתי התקשרה אלי ושאלה האם עושים מדורה או לא שכן צריך להתארגן בהתאם. לא ידעתי מה לומר. אמרתי לה שאין לי אישורים עדיין וכפי הנראה גם לא יהיו לי. ‘אין בררה, נעשה כמנהג אבותינו. גם סבא לא שאל את החוק לפני שעשה ברית מילה בפעם הראשונה במערת המכפלה. אנחנו נעשה וה’ יעזור’…

“כמה דקות לאחר מכן, נכנסה למערה קבוצה גדולה של קציני צבא בכירים וסביבם חבר’ה לבושים אזרחית. הם פנו אלי ושאלו ‘מי עושה כאן בר מצווה’? אמרתי שאני יכול לעזור במידת האפשר. ‘אתה יודע להניח תפילין ולקרוא בתורה’? השבתי בחיוב. התיישבתי עם הילד והסברתי לו בקצרה על התפילין, מה עושים ואיך מניחים, הוצאנו ספר תורה והילד עלה לתורה לראשונה בחייו. הנוכחים במקום גם הם הניחו תפילין, לא לפני שהסברתי להם בקצרה את העניין של קשר התפילין המכוון כנגד הלב וכנגד המוח, במטרה לקשור אותם לרצון ה’.

“בסוף החגיגה, ניגש אלי אלוף פיקוד העורף תמיר ידעי, ואמר לי כי נהנה מההסבר שלי על התפילין. הוא הוסיף ושאל אם יש משהו שאפשר לעזור? אמרתי לו שאינני צריך דבר, אבל תכננתי לעשות מדורה לכבוד רשב”י בחצר המערה ואין לי אישורים. תוך שניות ניגשו אלי שני קצינים שהיו לידו, ואמרו לי ‘כל מה שתבקש, הכל מאושר כבר מעכשיו’…

“ואכן, במוצאי שבת ל”ג בעומר הדלקנו מדורה וערכנו התוועדות גדולה ומכובדת. כשראינו כי טוב, התחלנו מאז לערוך התוועדות חסידית בכל מוצאי שבת, והיא מתקיימת בגן המערה. בדרך כלל משתתפים בה כמה עשרות אנשים, אך כשיש אורחים, כמות המשתתפים מגיעה גם למאות אנשים”.

דרך ארוכה בין קרית ארבע לחברון

כאמור, ר’ יוני עשה דרך לא פשוטה עד שהגיע למקום הנוכחי של שליחות במערת המכפלה. בשיחה המשותפת עם אביו, הם פותחים את הלב ומדברים בכנות רבה.

“בשנים שבהן התרחקתי מהדרך, זה כאב מאד לאבא שלי ונגע עמוק בלבו. זה היה לו קשה וראיתי שזה כואב לו, למרות שהוא לא הטיף לי”.

ר’ ויקטור מתבונן בבנו במבט המיוחד השמור–לו (מי שמכיר - מכיר…) ומהנהן בראשו.

“יוני אכן עשה לי ‘בית ספר’. הוא היה קצת בירידה, אבל הוא בחור מאד רגיש ומידת האמת תמיד בערה בו. מצד אחד הוא אוהב חופש; הוא ‘חיפש את עצמו’ מצד שני הוא מאד רגיש וחזק במידת האמת. היום, ברוך השם, כל האנרגיות שלו מוקדשות לפעילות שלו כמו גם לעבודה רגשית מעוררת השתאות מול נוער נושר”.

נדמה שהמקום הזה בו בנים עומדים למרגלות מקום זכות אבות, אין מתאים יותר מאשר לנהל שיחה כה רצינית, כנה ונוגעת ברבדים עמוקים בין האב לבנו, ולהיפך.

ר’ יוני: “בהיותי בכור, אבא ראה בי את האחד שאמור לקחת על עצמו להמשיך את עול השליחות. היה לו קשה לראות אותו ככה, וראיתי את זה עליו. היום אני יודע להגיד תודה על כל מה שעברתי, בבחינת ‘אודך ה’ כי אנפת בי’.

אני רואה את ר’ ויקטור, ועיניו נוצצות. אי אפשר להסתיר את זה. “יש לי הרבה נחת ממנו. הוא מלא באנרגיה חיובית”, אומר ר’ ויקטור.

ר’ יוני: “אני ממשיך פה לא רק את השליחות של אבא, אלא גם את השליחות של סבא. לקחתי פה את העניינים לידיים עד שהרבי יתגלה ואבותינו יקומו לתחיה”.

כשאני שומע אותך מדבר ומספר על עבודתך, אני שומע שיש לך הרבה סיפוק מהעבודה עצמה, וכן מהעובדה שאתה שליח במקום הזה דווקא.

“בהחלט כן. כמו שאמרתי, חיפשתי זמן רב את מקום השליחות בעולם. עשיתי הרבה טיולים בחיים שלי, ותמיד חיפשתי משהו שישיק למה שהטיולים נתנו לי - את האינטראקציה עם אנשים, וזה אכן מה שמצאתי”.

לסיום?

ר’ ויקטור מחבק את בנו, לוחץ את ידו ושופע פרגון: “אני מקבל דרישות שלום טובות ממך לאורך כל הזמן שאתה פה. זה בהחלט הרבה נחת. אני מאחל לך שפע ברכה; שתצליח לזרוע רוחניות ולקצור גשמיות, כי לא קל להשיג גשמיות. ומאידך גיסא - שבורא העולם יעניק לך הרבה גשמיות כדי שיוכל לעשות ממנה רוחניות. אתה עושה כאן קידוש ה’ גדול, וכמו שאתה יודע את דברי חז”ל ‘בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו’”.

ר’ יוני: “תודה לך אבא! אני שמח לעמוד כאן איתך במסגרת הזאת, ולחשוב ביחד איך למלא את השליחות שלנו בצורה הטובה ביותר.

“המקום הזה הוא מקום קדוש שממנו עוברות התפילות כולם, זהו פתח גן עדן. הרבי כתב לסבי שי’, כי על ידי לימוד חסידות אפשר לכבוש את חברון ואת ארץ ישראל כולה. אני מזמין את אנ”ש חסידי חב”ד לבוא לכאן ולבקר, להתוועד ולהתפלל, ללמוד חסידות ולכבוש את המקום. הביקורים של אנ”ש כאן מחזק אותנו, השלוחים; מחזק את ההתיישבות ואת כל שאר הענינים הטובים. אנחנו מזמינים את כולם להגיע לכאן”.