מי שלא לומד את שיחות ה’דבר מלכות’ כראוי - מחמיץ דבר הרבה יותר גדול מזה - הוא לא
מי שלא לומד את שיחות ה’דבר מלכות’ כראוי - מחמיץ דבר הרבה יותר גדול מזה - הוא לא שומע את הרבי מדבר אליו כאן ועכשיו! • התוועדות על הדבר מלכות השבועי עם הרב יוסף יצחק בקשי, משפיע בישיבה קטנה אור יהודה
מי שלא לומד את שיחות ה’דבר מלכות’ כראוי - מחמיץ דבר הרבה יותר גדול מזה - הוא לא שומע את הרבי מדבר אליו כאן ועכשיו! • התוועדות על הדבר מלכות השבועי עם הרב יוסף יצחק בקשי, משפיע בישיבה קטנה אור יהודה
תתעורר… הרבי מדבר אליך!
כאשר לומדים מידי שבוע בשבוע את שיחות ה’דבר מלכות’ כ’המשך’ וענין אחד, מבינים שזה לא רק שיחות מעוררות ומיוחדות העוסקות בהדגשה בעניני הגאולה, אלא הרבה יותר מזה - הרבי מדבר אלינו, בשנת תשע”ח, באופן הכי אישי והכי אקטואלי שיש.
חשוב להדגיש זאת, כי בין החסידים נשמעת מעת לעת הטענה שמי שלא לומד את השיחות האלו של תנש”א–תשנ”ב - חסר לו רק ב’תקופה’ וה’אווירה’ המיוחדת של השנים ההן. זו טעות גדולה, כיון שמי שלא לומד את השיחות האלו כראוי - מחמיץ דבר הרבה יותר גדול מזה - הוא לא שומע את הרבי מדבר אליו כאן ועכשיו!
לדוגמא: כאשר יוצאים למבצעים ופוגשים יהודי שמתחיל לצעוק “מה אתם כל הזמן אומרים שמשיח מגיע? אתם לא רואים כמה צרות ורוע וטומאה יש בעולם? איך משיח יכול בכלל לבוא במצב כזה?!…”.
מי שלומד את ה’דבר מלכות’ בקביעות, יכול באמת להתמודד עם הטענה הזו ו’לפקוח את העיניים’ של היהודי שעומד מולו שיראה איך כל העולם מתקדם באופן נפלא לכיוון של טוב וחסד, והוא יכול לתת דוגמאות אקוטאליות ועכשוויות, ולנווט את הנעשה בעולם כתהליך גאולתי. כי הוא ‘חי’ את מה שהרבי אומר לו כאן ועכשיו.
לעומת זאת מי שיענה על שאלה כזו שאכן נמצאים בתחתית שאול ומוכרחים לזעוק ולהתחנן לקדוש ברוך הוא שיביא את הגאולה, אזי הוא פשוט לא יודע מה הרבי אומר לו ואיך הרבי רואה את המאורעות המתרחשים עכשיו בעולם.
הוא פשוט מחזיר את הגלגל עשרות שנים אחורה!
התחתון ביותר בדווקא
‘דבר מלכות’ של פרשת וישב, זו אחת השיחות שהרבי ממש מתייחס באופן ישיר למצב בעולם ומראה לנו כיצד צריך לנהוג בצורה נכונה עם עניני העולם, על יסוד דברי חז”ל “אזלת לקרתא הלך בנימוסיה”.
על פי ההסבר בשיחה, השינוי וה’התאמה’ למנהגי המקום הם לא רק מפני צורך והכרח חיצוני, אלא מפני שזוהי הכוונה העליונה, על פי תורה צריך לנהוג כך כדי לקדש את המקום ולהכין גם אותו לגאולה.
ישנם חוגים שעלולים להסתכל על כך בעין שמאלית: כיצד חסיד מעז להכניס את עצמו בגוב האריות, ולהתעסק עם ענינים שעלולים להזיק לו מבחינה רוחנית? אך האמת היא הפוכה בדיוק, היות ודווקא כך אפשר להכין את העולם, ודווקא באמצעות בירור התחתון ביותר נפעלת העליה הגדולה והשלימה ביותר.
יחד עם האמור לעיל, צריכה להיות ההבחנה העדינה: מה משרת את המטרה של “לתקן עולם במלכות ש–ד–י”, ומה חס ושלום סותר ומפריע לתכלית זו.
בכל פעם שאנחנו יורדים לעולם, אנחנו צריכים את מלוא הזהירות ותשומת הלב לבדוק האם העולם משרת את הרצון שלנו, או שחס ושלום אנחנו משרתים את מה שהעולם דורש. תירוצים יש למכביר, אבל צריך לבחון האם באמת אנחנו פועלים בעולם או שחס ושלום העולם פועל עלינו.
והרבי מסביר זאת בצורה הכי ברורה כבר בתחילת השיחה בסעיף ב’, שהמעלה ב”הלך בנימוסיה” הוא רק בדברים המותרים על פי תורה, וזהו דבר הפשוט שברגע שזה לא באופן של “בכל דרכיך דעהו”, אזי לא רק שלא מבררים שום ניצוץ ולא מזככים מאומה, אלא ההיפך בדיוק - הדבר עלול להוריד את האדם מטה מטה.
“תיזהרו מהפעם הראשונה!”…
בשביל מה צריך לומר זאת? הרי לכל אחד ברור שכאשר הוא עובר עבירה הוא לא מקרב את הגאולה?!…
התשובה לכך היא פשוטה: ברגע שמתחילים לסלוח לעצמנו על כל מיני דברים “בשביל הפצת המעיינות” וכדומה, אזי אין לדבר סוף. המדרון חלקלק וקשה לעצור.
שמעתי סיפור על משפחה שלימה של חסידים ברוסיה, שלפני שלקחו את אבא שלהם אל הלא–נודע הוא אמר לילדים: “הולכים להיות לכם נסיונות קשים, אבל תיזהרו מהפעם הראשונה!”…
וזה מה שהחזיק אותם כל השנים בכל התהפוכות שעברו.
ראשית הירידה היא הדבר החמור ביותר, וגם כשזה נראה שמדובר על ‘ערקתא דמסאני’, צריך לדעת לעמוד בתוקף ולא לוותר על שום ענין בשביל בירור העולם, מכיון שברגע שמוותרים - זה כבר לא העלאה וזיכוך, אלא ירידה והשפלה.
על ניסיך ועל נפלאותיך!
הנקודה השניה שמאוד בולטת בשיחת ה’דבר מלכות’ של שבוע זה, הוא הצורך וההכרח להודות לה’ על הניסים שהוא עושה.
במבט ראשוני, ההוראה הזו נשמעת כמו דבר שאנו עושים ‘בשביל הרבי’, למלא את רצונו הקדוש ולקיים את הוראותיו. אך לאמיתו של דבר, כמו כל ענין אחר - הרבי נהג בנו טוב עין כשהעניק לנו את ההוראה הזו.
שמעתי פעם מהרה”ח ר’ אלעזר קעניג שי’ שהסביר את הענין באותיות נפלאות:
כאשר אדם אומר תודה לחברו, הוא בעצם שם את ליבו לכך שהחבר מילא את החסרון שהיה לו, ועל כך הוא מודה.
האמת היא שלאורך כל היום אנחנו מקבלים מכל הצדדים ומכל הכיוונים, אם זה יחס טוב מהאנשים שקרובים אלינו, אם זה אוכל מזין וטעים, אם זה בגדים מכובסים, ואם זה מקום מסודר ונקי - אבל אנחנו לא שמים לב לכל השפע שאנחנו מקבלים בלי שננקוף אצבע, כשאחרים טורחים עבורנו ומשפיעים לנו כל טוב.
כאשר אדם מתרגל לומר תודה, הוא בעצם מתרגל ליהנות מכך שממלאים לו את החיסרון. ואם כך זה “בין אדם לחברו ובין איש לאשתו”, בוודאי ועל אחת כמה וכמה שכך זה גם בין אדם למקום.
מי שלא חושב על הנקודה הזו, בכלל לא מבין על מה הרבי מדבר. מבחינתו מדובר בהוראה ‘שנתית’ כשקורה לי איזה–שהוא נס על טבעי… ביום יום, על מה יש להודות?! מי שלא נמצא בראש הזה, לא שם לב! אבל מי שמתחיל לחשוב על זה, מבין שאין מספיק זמן להודות על כל הניסים…
ובנקודה זו מתחברים ב’ הענינים המבוארים בשיחה. מי שמסתכל על העולם במשקפיים ישנות, עלול לראות את הטלטלות העזות שפוקדות את העולם ולחשוש ממלחמה נוראית, אך מי שלומד את שיחות הדבר מלכות יודע ורואה בכל פרט ובכל שלב כיצד הקב”ה מכין את העולם ו’מנקה’ אותו לקראת הגאולה!