בספר סיפורי הגאולה שכתבתי בעבר, “ומביא גואל” שמו, מופיעים כמה סיפורים על צדיקים

בספר סיפורי הגאולה שכתבתי בעבר, “ומביא גואל” שמו, מופיעים כמה סיפורים על צדיקים וגדולי הדורות שעשו הכל כדי להביא את הגאולה, ופעם אחר פעם השטן התערבב כדי להפריע מלהחיש את גאולתם של ישראל.

הרה”ח ר’ שניאור זלמן גורארי’ | הרה”ח ר’ יואל כהן | הרה”ח ר’ יצחק הכהן הענדל | הרה”ח ר’ יהודה קלמן מארלאווכשאני משחזר היום, חצי יובל שנים אחרי, את אותו אירוע גדול של חיזוק האמונה בהתגלות שהתקיים ביום ראשון, ליל י’ שבט תשנ”ג, אני חושב שזה היה אחד המאפיינים שליוו את אותו אירוע, שנועד היה להעצים את האמונה של עם ישראל בגאולה ובזהות הגואל.

צריך לזכור שאותם ימים היה כארבעה חודשים אחרי פרסום ה”יחי” בפני הרבי מה”מ - תשרי תשנ”ג. באותה תקופה הרבי החל לצאת כמעט כל יום, ולעתים כל יום, בפני הציבור ששר לפניו “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”. הרבי סבר וקיבל, ויצא שוב ושוב למעמדים אלה, כשהוא מנענע לראשו ולעתים מעודד בידו הקדושה את השירה האדירה, שירת–עולם לה חיכו יהודים אלפי שנים.

היו אלו ימים שבהם התעצמה האמונה בקרב אנ”ש והתמימים כפי שלא היה כל השנים. האמונה ליהטה אז בכל פינה ב’בית חיינו’. כל סדר היום שלנו, הבחורים, סבב סביב זה.

ואז הגיע י’ שבט. כבר מראש היה ברור שהיום סגולה הזה, היום בו קיבל הרבי על עצמו את הנשיאות צריך להיות באופן אחר, מיוחד ומרומם יותר. וכשזה מתחבר לאווירת הגאולה אותה היה אפשר למשש ב–770, אך טבעי היה לערוך כנס שבו יתאספו אלפי אנ”ש והתמימים, ועמם עמך בית ישראל בכל מקום שהם, כדי לחזק את רגש ההתקשרות ולחדש את קבלת המלוכה.

באותן שנים, מעמד ה’סטעלייט’ היה עדיין נדיר. היום כל אחד יכול ללכת עם הסלולרי שלו ולהעביר בשידור חי לכל העולם כל עפעוף עין שלו, אבל באותם ימים - זה היה סיפור נדיר ויקר. שידור חי ישיר לנקודות שונות בעולם באמצעות הלוויין. לשם כך היה צריך להביא ניידות שידור, צוותי צילום, לתאם מראש זמן שבו הלוויין יהיה פנוי, ועוד אינספור תיאומים. היו ימים.

ובכל זאת, זו הייתה המטרה - לאחד סביב האמונה כמה שיותר יהודים מכל רחבי העולם, ולקרוא בקול גדול את קריאת המלוכה.

היו אז לא מעט חששות. למרות שבכל יום שרו “יחי” לפני הרבי, עדיין לא ידעו איך זה יתקבל בציבור, והאם זה יהיה לשביעות רצונו של הרבי. כפי שסיפרתי בגיליון זה בשבוע שעבר, בית הדין של קראון הייטס וועד רבני אנ”ש הכללי הוציאו מכתב כנגד האירוע, מחשש לחילול ה’. אולם לאחר שהרבי ראה את התכנית המפורטת ואישר אותה - “אין אחר דבר המלך ולא כלום”, כפי שכתב הבית דין בהודעה–חוזרת שפורסמה מיד בלוחות המודעות. על המודעה חתמו: הרב יהודה קלמן מארלאוו, הרב יצחק הכהן הענדל והרב מרדכי שמואל אשכנזי - כולם זיכרונם לברכה.

כנגד כל הסיכויים

פחות מ–24 שעות לכינוס הגדול. זכורני עד כמה מטה הפעולה היה בכוננות גבוהה. ‘מטה משיח’ פעל ממשרדו של הרה”ח ר’ דוד נחשון וצוות הפעולה כלל את הרב שמואל בוטמן, הרב מנחם גערליצקי, הרב יעקב שפריצר, הרב משה רובשקין, הרב יוסי פאריז, הרב זושא זילברשטיין ועוד. כל אלו עבדו משך כל הלילה והכינו את הכינוס עד לפרטים הקטנים ביותר.

לצד ההתרגשות הגדולה, באוויר שרר מתח רב. לאורך כל הדרך צצו מניעות ועיכובים (כפי שאמרתי, השטן התערבב כל הזמן) דבר שכמעט והביא את המארגנים לידי יאוש והרמת ידים, לולי תשובת וברכת הרבי שהחזיקה ועודדה אותם. הצוותים עשו כמיטב יכולתם לפרסם בכלי התקשורת על הכינוס והשקיעו מאמץ בהזמנת כלי התקשורת לאירוע, כדי לסקרו בפרסום הכי גדול. דווקא בגלל ההתנגדות והנסיונות של הרגע האחרון, אפשר היה ללמוד עד כמה חשוב היה הכינוס הזה.

ההכנות בעיצומן

יום ראשון ט’ שבט.

אינני יכול לשכוח, שבאחד היומנים שנכתבו לאחר מכן, רישומי אותו יום נפתחו במילים החגיגיות “היום בו נגלה לעין כל אשר ‘יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד’, וכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א הוא אשר בחר בו הקב”ה לגאול את עם ישראל מהגלות”.

אנחנו הבחורים עבדנו כל שעות הלילה כדי להכין את ה’זאל הגדול’ לאירוע המיוחד. עיקר המלאכה היתה להוציא את ספסלי בית הכנסת כדי שיהיה מקום לציבור רחב ככל האפשר, לבוא ולחזות בפני הקודש ביום גדול זה. אני זוכר שדיברנו בינינו לבין עצמנו הבחורים - האם זה הוא היום שבו תסתיים הגלות? האם הגענו לשעות להן חיכו האבות, השופטים והנביאים, תנאים ואמוראים? היום בו תסתיים הגלות המרה.

אט אט זרמו הידיעות מכלי התקשורת שהחלו לדווח על הכינוס. ככל שהתקרב מועד הכינוס, כן הדבר קיבלו ביטוי חזק יותר במהדורות החדשות בארץ ישראל ובעולם כולו… היה מתח לצד תחושה חגיגית משהו. כלי התקשורת רק הוסיפו לדרמה…

בשעה 12:00 בצהריים הגיעה ניידת השידור של ה’סעטלייט’, וחנתה בשדרה מול 770, בעוד הקהל הסקרן מתאסף סביב הניידת וצוות הפעולה. גם פה הדברים לא עברו בקלות, ומי שזוכר - זוכר…

פתאום צפצפו ה’ביפרים’. כולם שולפים אותם בבהילות ומקבלים את ההודעה ‘מנחה נאו’. ובתוך דקות התמלא בית המדרש מפה לפה - בתוכם אורחים, שלוחים, עסקנים, עמך שהגיעו במיוחד לקראת י’ שבט. השעה הייתה רבע לאחת בצהריים, כאשר הרבי נכנס לתפילת מנחה בחדרו המיוחד. תחלה אמר ‘קרבנות’. בסיום התפילה יצא אל המרפסת, והכל החלו בשירה ‘יחי אדוננו’. הצלחתי לשמוע מכמה מקומות ברכות ‘שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה’. היו אלו אורחים שהגיעו לי’ שבט וזכו לראות את הרבי לראשונה. זו הפעם הראשונה בחייהם שהם רואים את הרבי באופן זה - מה שאנחנו, תלמידי ה’קבוצה’, כבר התרגלנו. אבל היה מרגש לחשוב על ההתרגשות שלהם. סוג של שותפות.

מתכוננים… מתרגשים…

קראון הייטס לבשה חג. כולם היו לבושים בגדי שבת, ובהתקרב שעת השי”ן, החלה נהירה המונית לעבר בית חיינו. אנשים מכל החוגים והסוגים הגיעו בהמוניהם, במכוניות ובאוטובוסים… פירמידה מיוחדת משמאל החדר המיוחד ובעזרת נשים מעליו - הוקצתה לכלי התקשורת, ואכן הגיעו צוותים רבים.

מיד לאחר מנחה, נכנסו ההכנות להילוך גבוה. צוות השידור התמקם בתוך הבנין, הבחורים הכינו בצד ‘ארון–הקודש’ בימה מיוחדת, קישטו את הצד הדרומי (ליד חלונות בימהד”ר) בבד אדום יפה - ע”מ שהמקום יראה מרשים ויפה.

בצידו הדרומי של בית המדרש, מימין החדר המיוחד, מתחת לחלונות הגדולים - הכינו בימה לכינוס. על הקיר שעונה היתה תמונת ציור ענקית - פרי יצירתו של הצייר מיכל שוורץ, ותוכנה ‘איך יראה העולם בימות המשיח’. לצד הציור נתלה שלט ענק, בו כתוב: “חגיגת החזיון, סיום היסטורי של התמונה ‘בימות המשיח’, יו”ד שבט תשנ”ג”. ציור זה נעשה על פי בקשה מפורשת של הרבי ממר שוורץ, לתאר איך ייראה העולם בעתיד. המיוחד בציור, שהוא מורכב ממאות אלפי אותיות של ציטוטים אודות הגאולה - החל מהנביאים ועד לדברי הרמב”ם, רבותינו נשיאינו, וכמובן שיחותיו של הרבי מלך המשיח.

גדולי החסידים מחזקים את האמונה

זהו זה. זה בא. השעה הגדולה הגיעה.

עשר דקות לפני תחילת ה’שידור–חי’ מ–770, פתח את הכינוס המנחה, יו”ר ‘המטה העולמי לביאת המשיח’ ומנהל צעירי אגודת חב”ד המרכזית, הרה”ח ר’ שמואל בוטמן. המנחה ניצל את הדקות שנותרו עד לשידור, והסביר בטוב טעם לנוכחים באולם את גודל המעמד, החשיבות והצורך להתנהג בהתאם, ובפרט כשכל העולם נמצא בשידור ישיר אתנו.

בשעה 5:00 נפתח הכינוס, כמתוכנן עם פרקו של הרבי. לאחר דברי הבהרה של המנחה, כי “כינוס זה הוא לא הכתרה, אלא מעמד בו מבקשים כל ישראל, בו ברגע, שהקב”ה יורה לרבי שליט”א להתגלות”.

מכאן ואילך עלו שורה של נואמים שחיזקו את נושא האמונה בגאולה ובזהות הגואל. תחילה חזר המנחה על נקודה משיחת פרשת שופטים, אודות הבשורה של ‘הנה הנה משיח בא’, שהרבי אמר זאת בתור נבואה. ו”נבואה לטובה”, אומר הרמב”ם, “חייבת להתקיים”. כן דיבר בענין הפרשיות הנקראות בשבועות אלו, אודות גאולת עם ישראל ממצרים - שכשמשה רבנו בא לעם ישראל ואמר להם שעוד מעט יצאו מהגלות, הרבה לא האמינו לו ואף לגלגו עליו, ולבסוף הוא הצליח. ההשוואה למצב האקטואלי הייתה ברורה - גם עתה, רגע לפני הגאולה, מנסים גורמים שונים להפריע לרבי במילוי משימתו, אך ברור ובטוח הדבר, אשר הוא יצליח ויוציאנו מגלות זו, יוליכנו לארצנו הקדושה ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל.

דברי ברכה קצרים נשא הגאון החסיד הרב מארלאו ע”ה, חבר הבד”ץ בשכונת קראון הייטס, ואחריו הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גוראריה, שייצג את ועד רבני ליובאוויטש הכללי. הרב גוראריה, חשוב לציין, עוד זכה להיות נוכח בעת ההכתרה עצמה בשנת תשי”א, וזכה ליחס קרוב וחביב במיוחד מהרבי מה”מ, מאדמו”ר הריי”צ ומאדמו”ר הרש”ב. לא ייפלא כי לדבריו נודעה חשיבות רבה.

הרב גוראריה פתח בהסבר על אודות מעלת היום - בו קיבל הרבי על עצמו את הנשיאות, ו”ביום זה אנחנו החסידים התמסרנו אל הרבי עד מסירות נפש, נשינו וטפינו, כדי לצעוק צעקה פנימית והתמסרות לרבי בנפש רוח נשמה חיה יחידה. לא רק בתור רבי, אלא כמשיח”.

ניכר כי המארגנים הבינו את גודל השעה, ואל הבמה הוזמנו רבני וזקני חב”ד, שדיברו איש איש בסגנונו על גודל השעה.

לאחר מכן הוזמן לשאת דברים הגאון הרב יצחק הכהן הענדל, רבה של קהילת חב”ד במונטריאול. הרב הנדל קרא את פסק–הדין של הרבנים בענין ההתגלות, בהסבירו כי שעה זו היא שעת–כושר ביום מסוגל זה.

בקשב רב נשמעו דבריו של ה’חוזר’ הרב יואל כהן, שחידד את האמונה של חסידים ברבי מה”מ (ראה מסגרת). הרב כהן דיבר בעברית עבור דוברי השפה.

האות לו כל כך ציפינו…

לקראת השעה 6 הגיע הצפצוף המיוחל של הביפרים. “מעריב מיד”. המשמעות היא שהרבי יוצא, בעיצומו של המעמד המיוחד. ההתרגשות והמתח עלו לשיאים. הרבי עצמו יוצא למעמד בו חסידים מקבלים על עצמם את מלכותו ברצון - - -

הדחיפות וההתרגשות הגיעו לשיאים. נוכח כל הבלבול והשמועות שהיו בימים האחרונים, למרות אישורו המפורש של הרבי לתכנית - איש לא ידע מה יהיה ואיך… אני זוכר בבירור שבלב כל פיעמה אמונה חזקה שאולי אולי… מי יודע… אולי הגיעה עת קץ אחרית הימים, ונזכה הערב הזה לגילוי האור גדול… ליל י’ שבט… כשם שאז, בימים ההם, הרבי ניאות לקבל על עצמו את שרביט ההנהגה, כן בזמן הזה יקבל את שרביט המלוכה - מלכות של נצח…

לאחר תפילת ערבית יצא הרבי מה”מ אל המרפסת. שלא כרגיל, הפעם הקהל לא התחיל לשיר, אלא נשמעו דבריו של הרב יהושע העכט שהודיע, כי על פי הסכמתו של הרבי, הצייר מיכל שוורץ יסיים כעת את ציור הגאולה שלו. ואכן, בזהירות רבה שרבט במכחולו את המילה “ממש” [באותה עת עדכן המזכיר הרב יהודה לייב גרונר לרבי תוך כדי שמסמן בידו לעבר הצייר, בנוגע לסיום התמונה, אך הרבי הניד בראשו כאומר ‘יודע אני’, והמשיך להביט לשמאלו]. המילה ממש היא תמצית הכל - גם ראשי תיבות של שם הגואל, וגם המילה שחתמה שיחות קודש כה רבות במשך השנים - ומעל הכל: היא המילה ה’נועלת’ את הגאולה. גאולה ממשית. כאן ועכשיו. בלי פשט’לאך.

הרב שניאור זלמן גוראריה שזכה במשך כל השנים לברך את הרבי ביומא דפגרא הקשורים לרבי, פתח גם עתה ובירך את הרבי באמרו מתוך התרגשות עצומה: “בזמן זה שבו הרבי קיבל על עצמו את הנשיאות… אנו מברכים את הרבי בברכה של ‘יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד’”.

זה היה האות לו כל כך ציפינו… הקהל העצום כולו - הן אלו ב–770 והן אלו שהצטרפו מכל רחבי העולם - הצטרף והכריז יחד אתו שלוש פעמים ‘יחי’, ומיד הציבור פרץ בשירה אדירה, שירת–עולם מתוקה ‘יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד’. באותה עת הסתכל הרבי לעבר הקהל ממול, וכמה פעמים התרומם מכסאו והביט באלו שעמדו תחתיו. מדי פעם סקר גם את בימת העיתונאים שמשמאלו. ראו שהרבי בוחן ובודק, מגלה עניין רב בכל הנעשה מסביב. מי יודע סוד רז… מי מבין חקר…

תחילה מבטו היה רציני מעט, אבל לאחר מכן היו פניו מאירות. לשיא הגיעה ההתרגשות הגדולה כאשר החל לעודד את השירה בתנועות חזקות בראשו.

לא היה גבול להתרגשות ששררה במקום. יותר מעשר דקות הרבי שהה עם החסידים - מה שהיה השיא של הכינוס שהמשיך גם לאחר מכן.

נציגי העולם מכריזים ‘יחי’

לאחר חזרת האותיות הראשונות של ‘באתי לגני’ תש”י על ידי ה’חוזר’ ר’ יואל כהן, עלה בשידור חי הגאון הרב בערל לאזאר, שבירך את הרבי והדגיש את העובדה שברוסיה כולם מוכנים להתגלות המשיח. את דבריו סיים ב’יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד’.

דברים דומים נשא גם נציג יהודי צרפת, הגאון הרב הלל פעווזנר מפאריז, שסיים אף הוא בהכרזת ‘יחי’.

בתום הכינוס יצא הקהל בשירה אדירה של ‘יחי’ כשמעגלים–מעגלים נפתחים, בעידוד תזמורתו של ר’ אלי ע”ה ליפסקר.

התעוררות נמשכת

בסיום הערב יצאו כתבי העיתונות לראיין את הציבור. חרף המאמץ לשמוע תגובות של רגיעה ונחת, התפלאו מאד לשמוע, שהיו שמחים יותר לו היו זוכים להתגלותו של הרבי בפועל ממש כמלך המשיח…

מאוחר יותר התקיימה התוועדות חסידית, בה התוועדו הרב יואל כהן, הרב גרשון מענדל גרליק לצד שלוחים ומשפיעים נוספים.

מעניין שגם בימים הבאים, החלו להופיע בתפילות כתבי טלוויזיה ממדינות שונות בעולם כמו דנמרק, אוסטרליה, ועוד, כדי לסקר את ההתעוררות הגדולה לגאולה. האירוע שהתקיים ביום ראשון, יצר תהודה חזקה לנושא.

ההתעוררות הגדולה לא הסתיימה לאחר הכינוס, אלא נמשכה ונמשכה. במוצאי שבת ט”ו בשבט, שוב התקיים כינוס רב–משתתפים לחיזוק ההתקשרות בראשות הבי”ד של קראון הייטס, החוזר הרב יואל כהן, משפיעים, רבנים ועוד. בכינוס זה נישאו נאומים חוצבי להבות (ועל כך בהזדמנות קרובה בע”ה).

מטבע הדברים ועקב מאורעות השבועות האחרונים והתגובות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית - היווה כינוס זה - בהתלכדותם של כל אנ”ש יחדיו - הבהרה חד משמעית, על–דעתם של רבני ליובאוויטש ואנ”ש - בענין האמונה במשה רבינו ובתורתו, ללא שום כחל ושרק - גם בעת הזו כאשר “החושך יכסה ארץ וערפל לאומים”

כעת הודיעו לרבי מן השמים

הרב יואל כהן שעמד לאורך המעמד בהתרגשות רבה, עורר בדבריו על כמה נקודות חשובות.

“הדברים שהרבי מדבר בזמן האחרון בנוגע למשיח וגאולה, צריך לחלק לשני חלקים: א. מה שהרבי עורר לחזק האמונה בביאת המשיח והצפי’ לביאתו, “אחכה לו בכל יום שיבוא”, ולקוות ולבקש מהקב”ה שתבוא הגאולה מה שיותר מהר - הרי דבר זה אינו חדש. תמיד היו צריכים להאמין! אלא שהרבי רק חיזק ועורר על הקיים. על דרך שאר המבצעים כ’תפילין’, ‘כשרות’ וכו’, שגם קודם לכן היו צריכים לקיים זאת, אלא שמכיון שלא כולם נהגו כך, עורר הרבי עליהם וחיזק אותם; וכן בענין האמונה בביאת המשיח.

“החלק השני, מה שהרבי הודיע וביקש לפרסם בכל העולם, ש”בעתיד הקרוב מאוד תהי’ הגאולה”, ובלשונו הק’: “הגיע זמן גאולתכם”, ו”הנה הנה משיח בא”. זהו דבר שלא הי’ קודם לכן. שכן עד היום כל אחד הי’ צריך להאמין, אך לא ידעו בבירור אם זה עומד לקרות כעת או (עדיין) לא. רק עכשיו ביקש הרבי להודיע הודעה ברורה (שלא שמענו עליה עד היום מאף “גדול בישראל”, משום שעד עכשיו המציאות לא היתה כזו. רק עתה כשאנו עומדים קרוב לגאולה, הודיעו מן השמים לרבי והוא מסר זאת לכל ישראל) באופן חד משמעי. ועד כדי כך, שבהודיעו הודעה זו ש’הנה הנה משיח בא’, התבטא כ”ק אד”ש מה”מ ואמר, כי “דבר זה הוא בגדר נבואה”, ואפילן ציווה להדפיס דבריו אלה. ואף כי מובן ופשוט שהודעה זו קשורה עם הוספה בתורה ומצוות - אין מה לחשוש מ’שמא יגרום החטא’ ואין בזה שום תנאי, היות והיתה כאן נבואה ברורה לטובה, שעל כך פוסק הרמב”ם שלא יכול להיות שינוי! אלא שבכדי שכל אחד יתכונן כראוי ולא יתבייש להראות את פניו… דרושה הכנה, וכפי שכל אחד יודע, שכשמגיע אורח, מכינים ורוחצים את הבית לכבודו, ולא מסתפקים בזאת אלא אפילו מקשטים הבית. וכמו כן בעניננו.

“אנו בטוחים בכל מאת האחוזים! ובכוונה אינני אומר “אם ירצה השם”, כי מה שייך לומר אי”ה? הרי הקב”ה בוודאי רוצה בכך! שהרי הוא הודיע זאת על ידי הנביא, ומדובר בכזה נביא שכל נבואותיו עד היום התממשו, ודוגמאות לכך לא חסרות. ותמיד ראינו שלא נפל מדבריו מאומה; ואם כן, ברור לנו שגם דבר זה שאמר, ועוד הוסיף שזה בתור נבואה - אכן כך יהי’.

“ומכיון שיודעים אנו ברור שהדבר יתקיים, עלינו להתכונן לקבל את האורח על ידי רחיצת הבית מלכלוך - “סור מרע”, וקישוט הבית - “עשה טוב”. שעל ידי זה נהי’ מוכנים לקבל את האורח הגדול, משיח צדקנו”.

.