האם בהוראתו של משיח לבעש”ט “כשיפוצו מעיינותיך חוצה” כלולה גם הוראה להביא לידיעת

האם בהוראתו של משיח לבעש”ט “כשיפוצו מעיינותיך חוצה” כלולה גם הוראה להביא לידיעת הלומדים מיהו המקור של מעיינות אלו? * מה אומרים לילדים כשמביאים אותם לשנת הקהל לרבי? ואיך כל זה קשור בכלל ל”מלכויות, זכרונות ושופרות”? * מאמר מעורר לרגל “שנת הקהל אצל המלך”

מאת: הרב גרשון אבצן, ראש ישיבת תומכי תמימים סינסנטי אוהיו

רגעים אלו שאתם מעלעלים ב’בית משיח’ הנושא בגאון את כבודו ובשורתו של הרבי, מלך ישראל ומשיח צדקנו, אלפים רבים של חסידים ובני משפחותיהם מכל העולם שוהים בד’ אמותיו בחצרות קדשינו, כמצוות הקהל לעלות לרגל בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה, כדי לבוא ולשמוע את המלך.

רבות כבר נכתב על מצווה מיוחדת זו, אך בעודי מאזין לקריאת פרשת השבוע המכינה אותנו לקראת המעמד הנפלא הזה, פרשת וילך, בה מתוארת עיקר המצווה של המלך להשמיע באוזני כל העם “למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את השם”, עלו בי מספר מחשבות “טריות” ועכשוויות שאשמח לשתף אתכם, אחים חסידים יקרים.

באיגרת המפורסמת ששלח רבי ישראל בעל–שם–טוב לגיסו המקובל ר’ אברהם גרשון מקיטוב, מתאר את אשר התרחש עמו בראש השנה שנת תק”ז: ועליתי מדרגה אחר מדרגה עד שנכנסתי להיכל משיח, ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים… ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר? והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה…

מאז ועד היום זכינו והמעיינות האמורות, תורת החסידות כמובן, כולל תורתם של ממשיכי דרכו של הבעש”ט, רבותינו נשיאי חב”ד, מופצים ומורגשים גם במעוזי ההתנגדות הגדולים, עד שרבים מהם כלל אינם יודעים מאיזה מעיין הם מרווים את צימאונם ומה מקור המים המתוקים הללו… אך בדיוק בנקודה זו מתקיים ויכוח ארוך ומייגע: האם בהוראתו של משיח שבהפצת המעיינות כלולה גם הוראה להביא לידיעת הלומדים מיהו המקור של מעיינות(יך) אלו?

מבלי להתייחס לנושא האם נכון להפריד בין מי המעיין לנביעה, האם זה בכלל אפשרי שתהיה ההשפעה הרצויה של המעיינות על אחד שלימדו אותו מאמרים ושיחות קודש, אם הוא לא — בסופו של דבר — יודע מהיכן יוצאת תורה זו, הרבי מלך המשיח?

נחזור לשבת פרשת וילך, בעודי מאזין לקריאת הבעל–קורא: וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר… בְּבוֹא כָל–יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת–פְּנֵי ה’ אֱ–לֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת–הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל–יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת–הָעָם… ‘נפל לי האסימון’ שזהו הלקח האמיתי מ”מצוות הקהל”:

בשלב מסוים, חייבים לדעת ולהכיר בכך שהתורה הנלמדת מגיעה מהמלך! אחד יכול ללמוד את חכמת התורה והחסידות בנוחות בסלון הבית ולא לדעת על קיומו של המלך. אז הקב”ה מעניק לנו מצווה מיוחדת “מצוות הקהל”, כדי ללמד אותנו כי יש שלב שצריך להיות ברור לכל, על קיומו של המלך ושכל הברכות והגילויים של העם היהודי עוברים דרך המלך.

תורת החסידות ותורתו של הרבי לא יכולה — ועובדתית לא מצליחה — לחולל את ההשפעה המוחלטת אם אין את ההכרה במלך — הרבי שזוהי תורתו. השותה ומרווה את צימאונו ממי המעיין חייב שהוא עצמו יכיר ויהיה מקושר לרבי מקור המעיינות. “קאתי מר” דבוק ותלוי ב”מעיינותיך” ולא ניתן להפריד בין התורה למי שממנו היא יוצאת.

הדבר גם מוצא ביטוי מודגש ומיוחד בכל הקשור לחינוך בתקופה הנוכחית: כולם יודעים לדבר על האתגר הקשה לגדל ילדים חסידיים בעידן טכנו–מתקדם מאוד, כאשר ההעלם והסתר (עדיין) מכסה ארץ.

רבים מנסים למלא את החלל — שכרגע לא רואים את הרבי — עם קטעי וידאו ותיאורים של זכרונות ממחזות הקודש מהרבי. בעוד שאלה הם דברים חשובים מאוד לעשות, זה עדיין לא מספק את הדרוש על מנת להעניק לדור הצעיר את הכוח לעמוד חזק ולהיאבק רוחנית בכל יום נגד הפיתויים של הנפש הבהמית. הנוער של היום, צריך לדעת — ומרגיש — שיש להם רבי שהם יכולים להיות איתו  בקשר אישי גם היום!.

למעלה מעשור שנים (ב”ה) שאני זוכה להיות בשליחותו של הרבי בשדה החינוך, ומניסיון מוכח אין דבר יותר מעורר ומחזק נער צעיר מאשר הרגע שהוא זוכה — אחרי שהכין את עצמו כראוי וגולל את אשר העיק על ליבו — לקבל את תשובתו הראשונה מהרבי באמצעות ה”אגרות קודש”. מעדות אישית זהו הרגע שמשנה את חייו. בשנייה אחת, הוא יודע ומבין שהרבי ועבודת השליחות — זה לא רק משהו ששייך לאביו ולבני דורו — זה משהו חי ונוכחי שהוא מחובר אליו לא פחות מאשר המבוגרים.

נער מתבגר יתקשה מאוד לוותר על הפיתויים של העיניים והלב, אם האידיאל שהוא מרגיש עמוק בפנים ולא משהו שחי ונוכחי אצלו בחיי היום יום. כהורים ומחנכים, עלינו לאמץ את “מצוות הקהל” ולהביא את הילדים שלנו לרבי. כי מהות ההגעה היא לא כל כך בשביל התורה ששומעים מהמלך, אלא בראש ובראשונה בשביל להחדיר בנו את הידיעה וההכרה שזכינו ויש לנו מלך! רק אז הסיפורים והזכרונות על המלך או לימוד תורתו יחוללו בהם השפעה רצויה וברת–קיימא.

עלינו להסביר לילדים שלנו כי בשלב זה, הרבי הוא בבחינת “המלך בשדה”. אך דווקא בשל כך יש לנו הזדמנות מיוחדת להתחבר אליו עכשיו באופן עצמי שלא היה כמותו, וכי רק באמצעות ההתקשרות וההתמסרות עכשיו (כשהמלך מורגש אך אינו נראה בגילוי במלוא הדרו בארמון המלוכה וכו’), אנחנו נזכה להיות אלה שיהיו איתו בארמון ברגעי התגלותו, ממש כשזה קורה באותו הזמן ובאותו המקום!

•     •     •

וברוח מאמרי “ראש השנה” אפשר ללמוד כך: “זכרונות” זה דבר חשוב מאוד לספר לילדים, אבל רק אחרי שהם יודעים ומרגישים שיש לנו מלך — “מלכויות”. אם כך נחיה ונחנך מובטחים אנו לזכות ל”שופרות” — שופרו של מלך המשיח, כך שאת “מצוות הקהל” ביום שני של חג הסוכות נזכה לחגוג השנה ביחד עם המלך — הרבי ב–770 בית משיח, בירושלים עיה”ק.

להתראות אצל הרבי, בבית המקדש השלישי!