בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתו של השליח הרב שאול יוסף בן–שימול ע”ה מצרפת, שניהל
בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתו של השליח הרב שאול יוסף בן–שימול ע”ה מצרפת, שניהל את מוסד “האדרת והאמונה” - פס הייצור של מאות בעלי–תשובה ומשפחות חסידיות, שהוקם בהוראה ישירה של הרבי * סיפור של שליח ושליחות שזכו שהמלך בכבודו ובעצמו יאחז בידם יד ביד לאורך כל הדרך * אחר ארונו של שליח.
בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתו של השליח הרב שאול יוסף בן–שימול ע”ה מצרפת, שניהל את מוסד “האדרת והאמונה” - פס הייצור של מאות בעלי–תשובה ומשפחות חסידיות, שהוקם בהוראה ישירה של הרבי * סיפור של שליח ושליחות שזכו שהמלך בכבודו ובעצמו יאחז בידם יד ביד לאורך כל הדרך * אחר ארונו של שליח.
שוב דואב הלב וזולגות הדמעות לשמע הבשורה הקשה על פטירתו בדמי ימיו של אחד מחסידי חב”ד, משלוחי הרבי מה”מ, הלא הוא הרב שאול יוסף בן–שימול ע”ה, והוא בן 65 שנים בלבד.
מאות אברכים חסידיים, מחנכים ושלוחים ברחבי צרפת, חבים תודה עמוקה לשליח הוותיק הרב שאול יוסף בן–שימול — מנהל ארגון ‘האדרת והאמונה’ בפריז, שגילה להם בדרכו המיוחדת והנעימה את עולמה של היהדות וחשף בפניהם את יופייה הקסום של תורת החסידות.
סיפור חייו הנו מרתק ויוצא דופן. למרות היותו בן למשפחת מקובלים ממרוקו, השיל מעליו את דרך ישראל סבא בצעירותו ונכנס לתעשיית הקולנוע והתיאטרון של פריז. כשהרגיש שהוא נוגע בפסגת עולם הזוהר, פגש את התסריטאי האגדי הנרי קרמן והחל לעבוד עימו. יום אחד החלו לעבוד בצוותא סביב מחזה בשם ‘המלט’ שכתב המחזאי הנודע שייקספיר. מכיוון שהגיעה לאוזנם שמועה כי שייקספיר הכניס למחזותיו מוטיבים מיסטיים שמקורם ביהדות, הם חשבו כי כדאי לרכוש ידע בתחום זה. בחיפושיהם אחר מקום מתאים ללמוד בו יהדות, הגיעו לשיעור קבלה שלא היה אלא שיעור חסידות שמסר הרב פנחס הכהן פשטר, משלוחי הרבי בפאריז. מאז הכל היסטוריה.
שיעור רדף שיעור, ובתוך תקופה קצרה הדהים בן–שימול את תעשיית הקולנוע בצרפת כשהחליט לנטוש את הכל ולחזור לשורשים. דווקא הנרי קרמן פרגן לו על השינוי שחולל בחייו. ביקורו הראשון אצל הרבי היווה את החותמת האחרונה לתהליך הפנימי העמוק שעבר.
שנה בלבד לאחר התקרבותו לדרך התורה והחסידות, הטיל עליו הרבי באופן של ‘אתערותא דלעילא’ להקים מוסד להפצת יהדות. “הייתי המום” נזכר כעבור שנים בראיון מיוחד שהעניק ל”בית משיח”, “לא ידעתי אז ללמוד תניא כמו שצריך ובוודאי לא ספרי חסידות אחרים — אך הרבי אומר ועושים”. מסתבר שהיחס המיוחד הזה לו זכה מהרבי, היה רק חוליה אחת בשרשרת ארוכה של קירובים נדירים להם זכה.
חי את ‘משיח’ מהבית
כשהצטרף בן–שימול לחוג החברתי של עולם התיאטרון והמשחק — שחבריו לא ידועים בדרך כלל כאנשים מאמינים, ועל–אף שהוא עצמו חדל משמירת תורה ומצוות, מכל מקום המשיך להקפיד באדיקות על כשרות. “אמי הכניסה לנו את זה לוורידים”, אמר בעבר באותו ראיון נדיר שהעניק: “בבית תמיד חיינו משיח. סבתה של אמי שנפטרה בפסח–שני בגיל מופלג, הייתה ידועה במרוקו כאישה בעלת רוח הקודש, והיא אמרה לאמי שהיא תזכה לראות את מלך המשיח. כבר מגיל ארבע אמי דיברה איתי על משיח. אין ספק שהברכה של הסבתא התממשה, כשאמי נכנסה עמי ל’יחידות’. מעניין שדודי, המקובל הרב חזן עזיזה אמר לי באחת הפעמים, שמשיח יגיע מארצות הברית…
היה זה לפני פסח כאשר הרב בן שימול הגיע לראשונה לשיעוריו של הרב פשטר שדיבר מענייני החג על פי חסידות ופנימיות התורה. “הקשבתי בעניין רב, שכן מצאתי שהנושאים שלימד תואמים להפליא למוטיבים מרכזיים בהצגה. יצאתי משתומם ומתפעל”.
שיעור רדף שיעור, ובן–שימול הרגיש שהדברים שהוא לומד, ממלאים את נפשו, והם כמים קרים על נפש עייפה. “פתאום עולם המשחק לא עניין אותי, רציתי רק ללמוד עוד ועוד, ולהתקרב לקב”ה. אני זוכר היטב את היום בו החלטתי לחזור בתשובה. הייתי עם חבר נוסף שהתקרב ליהדות, ושנינו החלטנו לקבוע את אותו יום ליום חג עבורנו, היום בו גילינו את המהות הפנימית שלנו. התחלתי לחוש שעד אז הייתי נתון בחושך, בעולם ריקני שלא באמת מילא אותי”.
אל הרבי מלך המשיח הגיע בפעם הראשונה בכ’ מנחם–אב תשל”ב. הוא לא ידע שזה תאריך מיוחד. “נכנסתי ל–770 באמצע ההתוועדות של הרבי. ב’בית חיינו’ מצאתי הרבה אנשים נפלאים שהזמינו אותי לביתם ונתנו לי אש”ל מלא. נפעמתי מאהבת ישראל הגדולה שפגשתי לראשונה בחיי.
“כמה ימים אחרי שהגעתי זכיתי להיכנס ל’יחידות’. היה זה מעמד שכולו הוד ויראה. מרוב התרגשות לא יכולתי כמעט לפצות את פי. הגשתי לרבי את הדף עם השאלות והבקשות שביקשתי, ונותרתי עומד על מקומי. מעניין שבאותה ‘יחידות’ לא הבנתי כמעט מאומה. הרבי דיבר בעברית, צרפתית ומעט אידיש. גולת הכותרת של ה’יחידות’, מבחינתי, הייתה בעובדה הבאה: במהלך היחידות נזכרתי לפתע בשאלה חשובה מאוד שלא כתבתי בפתק, עוד אני עומד וחושב, מוציא הרבי מכתב מערימת מכתבים שהיו על שולחנו; זיהיתי שזה מכתב שכתבתי לרבי, עוד כשהייתי בפריז, על אותה בעיה ולא זכיתי למענה, והנה הרבי מוציא את המכתב ועונה על השאלה!
“הייתי נרעש ונרגש מרוח הקודש, רגליי ממש רעדו ושיני נקשו. יכול להיות שבעקבות כך לא יכולתי להיות מרוכז בהמשך היחידות. כשיצאתי מהיחידות שאלני מארחי הרב מוצ’קין מה הרבי אמר לי, ועניתי שאני לא זוכר הרבה, אני רק זוכר שהרבי דיבר עימי בשלוש שפות ואם אני לא טועה שמעתי את המילה ‘דיין’. הרב מוצ’קין החליט שמדברי הרבי הוא מבין שאני צריך להתקדם בלימודיי, הוא לקח אותי איתו אל הרב ישראל ג’ייקבסון, שניהל את ישיבת ‘תומכי תמימים’ והוא שלחני ללמוד ב’הדר התורה’ אצל הרב גולדברג. אמרתי לרב מוצקין שאני בן יחיד ולא אוכל להישאר פה יותר מידי זמן, מפני שאמי תדאג ומה עוד שאני דואג לכל מחסורה, אך הוא הבטיח לי שהוא ידאג לאמי וישלח לה כסף ואילו אני אשקיע את מירב מרצי וזמני ללימוד תורה”.
הרבי מורה לשיר:
“האדרת והאמונה”
“כשנתיים לאחר חתונתי, בחודש תמוז תשל”ו, נסעתי לרבי עם רעייתי, בני הבכור, אמי ועוד מקורב שכבר היה לי. היו לי אז מספר שאלות שרציתי לקבל עליהם תשובות מהרבי בנוגע לחיי האישיים. יום אחד זכיתי שהרבי יוציא לי דרך המזכירות שלוש תשובות על שלושה מכתבים שונים. אחת השאלות ששאלתי את הרבי היא מהי הדרך הנכונה לקרב יהודים בצרפת ליהדות, והרבי אמר שאכן יש דרך מיוחדת ולא כולם זוכים לה, והוסיף שאני צריך להיכנס לתחום הזה של קירוב יהודים. הייתי מופתע ונפעם מהתשובה, אני אכנס לתחום הזה? מה לי ולזה, אני בסך הכל בעל תשובה צעיר?…
“לרבי כנראה היו תוכניות אחרות, באותם ימים היה ב–770 מנהל הלשכה האירופאית ובא–כוחו של הרבי, הרב בנימין גורודצקי. ביחידות מיוחדת בת שעתיים דיבר אתו הרבי על כך שעלי להקים את המוסד השלישי בפריז. כשהרב גורודצקי יצא מהיחידות, הוא זימן אותי אליו ואמר לי שדבר–מה חשוב לו אלי; בפגישה נכח חבר נוסף בלשכה שדיבר צרפתית רהוטה והוא היה המתרגם בינינו, הרב רפאל ווילשאנסקי.
דבר נוסף שהיה באותו ביקור: הרבי החליט לשלם לכל מי שהגיעו עימי ל–770 חצי מעלות הנסיעה וביקש שכשאגיע לפריז אלך ללשכה ואקבל זאת! בשבת לאחר מכן, שחלה בתאריך י”ב תמוז, הורה הרבי בהתוועדות לרב לייבל גרונר לקרוא לי לבימת ההתוועדויות, הרבי פתח בקבוק ומזג לי לומר ‘לחיים’, אחר כך, הרבי סידר בקבוק משקה ואמר לי ‘זה עבור החברים שלך בפריז’.
“באותם רגעים התרגשתי בצורה שאינה ניתנת לתיאור. למחרת, ביום ראשון י”ג תמוז התקיימה התוועדות נוספת, ואחרי הניגון המיוחד ליהודי רוסיה, אני שומע את הרבי לפתע אומר: “יש פה קבוצה מצרפת ומסתמא הם ישירו את האדרת והאמונה”. הרבי הביט בי והמתין, והרב גרונר בתנועות ידיים נמרצות דרבן אותי להתחיל, לא ידעתי את נפשי, מה לי ולשיר מול הרבי? רציתי שהרב ביטון שהצטרף אלי ישיר, הוא התבייש והותיר אותי בודד במערכה כאשר כל 770 ממתין למוצא פי… לבסוף התחלתי לשיר ואחר כך אני בעצמי התפעלתי איך זה יצא כל–כך טוב. רעייתי אומרת שהרבי באותה הזדמנות תיקן את קולי. אלו היו רגעים שלא אשכח לעולם, הרבי היה מחויך מאוד ועודד נמרצות בידיו. לכן, החלטתי לקרוא לארגון שהקמנו ‘האדרת והאמונה’”.
קירובים מופלאים מהרבי
מיד עם חזרתו לפריז, החל הרב בן–שימול לבסס את המוסד החדש אותו ביקש הרבי שיקים. המקום שנבחר היה רובע 18, והחלו להתקיים במקום תפילות, שיעורים, מבצעים, ופעילות עם מקורבים.
במשך השנים זכה הרב בן–שימול לקירובים נדירים ומיוחדים מהרבי. כך למשל לקראת חודש תשרי תש”מ, קיבל הרב בן שימול טלפון מהרב בנימין גורודצקי, ‘בא כוחו’ של הרבי באירופה, שאמר לו שזה עתה שב מהרבי, וביחידות שהייתה לו אצל הרבי, ביקשו הרבי להודיע לו כי הוא רוצה לראות אותו ואת כל חברי קהילתו ב–770 בחודש החגים. “הייתי המום”, נזכר הרב בן שימול, “לא ידעתי אם ה’מקורבים’ יסכימו להגיע, שכן לא כולם היו חסידי חב”ד. ידעתי שאנשים יכולים להפסיד בשל נסיעה כזו את מקום עבודתם, ובאותם ימים לא היה פשוט למצוא עבודה בלי לעבוד בשבת. וכאן מדובר על היעדרות של למעלה מחודש ימים!
“ניסיתי בתחילה ‘להתגונן’, אבל הרב גורודצקי חזר על דבריו שוב ושוב, אני מעביר לך את בקשתו של הרבי, זה כלל לא נתון לויכוח. הרבי לא מסתפק שנגיע בסוכות או בשמחת תורה, אלא רוצה את כולם ללא יוצא מן הכלל ב–770, ולא פחות מאשר מח”י אלול עד אחרי שבת בראשית!
“כששאלתי את חברי הקהילה שהיו עדים לאותה שיחת טלפון הופתעתי לשמוע הסכמה מקיר לקיר: אם הרבי מבקש אז נוסעים!
“בח”י אלול הגענו ל–770, קבוצה של 40 משפחות.
“בבוקר למחרת כשצעדתי ל–770, פגש אותי המזכיר הרב גרונר ושאלני אם אנחנו מסודרים היטב. עניתי לו בחיוב. למחרת הוא ניגש אלי שוב ושאלני את אותה שאלה, עניתי לו שכן ופירטתי באיזו צורה אנחנו מסודרים ושאין תלונות, כך במשך שבועיים יום אחר יום. באחד הבקרים שאלתי אותו, “ר’ לייבל מדוע אתה שואל את אותה שאלה מדי יום, הרי עניתי לך עליה כבר אתמול?” הוא היישיר אלי מבט וענה: “הרבי שואל אותי מדי בוקר מה שלומכם, ובכדי לענות אני צריך לשאול אותך…”
“כל אותו חודש זכינו אני וחברי הקבוצה ליחס מדהים ויוצא דופן מהרבי, קירובים שעד היום כשאני נזכר בהם, גופי רועד מהתרגשות. לפני סוכות, קרא לי הרב גורודצקי למזכירות, שם היה כבר הרב שמואל אזימוב, כדי לתת לנו ארבעת המינים שנועדו לצרפת. אני זכיתי לקבל את האתרוג, הרב אזימוב את הלולב, ובהדסים אמר לנו הרבי לעשות שותפות.
“אי אפשר לתאר כלל את ההתרגשות שאחזה בנו. בשמחת תורה בהקפה חמישית, סימן לי הרב גרונר שהרבי מחפשני. כדי להגיע לרבי היינו צריכים אני ועוד אחד מהמקורבים לצעוד על כתפי האנשים מרוב הצפיפות, והרבי הורה להעניק לנו שני ספרי תורה להקפה. לא יכולנו להכיל את הקירובים המיוחדים הללו מהרבי.
“כמה ימים לפני שחזרנו לצרפת נכנסתי ליחידות, והרבי שאל אם המזכירות נתנה לנו תשובות לכל המכתבים של חברי הקבוצה, כשעניתי בשלילה, אמר לי לשאול את המזכירות, מפני שהוא ענה תשובות לכל השואלים. כשיצאתי למזכירות חיפשנו בכל המכתבים שיועדו לצרפת ולא מצאנו תשובות.
“בבוקר של יום החזרה קיבלנו תשובות לכל השאלות שהכניסו למזכירות כל חברי הקבוצה.
“באותה יחידות היה עוד משהו מאוד מיוחד שאני נושא איתי עד הגאולה האמיתית והשלימה. הרבי אמר לי שלכל חברי המוסד שהגיעו איתי הוא יעניק סידור ותניא עם חתימתו.
“בינתיים הכנסנו לרבי מכתב, שאנחנו יוצאים בצהרי היום אחרי תפילת מנחה לשדה–התעופה בחזרה לצרפת. לפני התפילה מסר לנו הרב גרונר שהרבי הודיע שהוא ייצא ללוות אותנו… היו אלה רגעי הוד והדר שנחקקו בי: הקבוצה מילאה שני אוטובוסים, רקדנו ושרנו והרבי בכבודו ובעצמו יצא מחדרו וליווה אותנו בעיניו ומחא כפיים. אחד מחבריי שנכח באותו מעמד סיפר לי מאוחר יותר, שהרבי לא נכנס חזרה לחדרו הק’ עד אשר נעלמנו לחלוטין מהאופק.
המפתח נשאר בחדר הרבי
על קירוב נוסף, מיוחד ומרגש הוסיף הרב בן–שימול וסיפר:
“בחודש תשרי תשמ”א נכנסתי ליחידות בכדי להעניק לרבי מפתח יפה ומהודר מזהב של המוסד שלנו. הרבי הרים בידיו את המפתח ושאל מהיכן זה, ואני עניתי מפריז, הרבי הוסיף לשאול מהיכן בפריז, ועניתי מרובע 18. אלו היו רגעים מרגשים ומרטיטים, הרבי הרים את הקופסא, הוציא עפרון ורשם על הקופסא את המספר 18 ואחר כך הניח את הקופסא על השולחן. חודשיים אחר כך בחנוכה תשמ”א זכיתי שוב להיות אצל הרבי ולהיכנס ליחידות, והנה אחריה, הסבה רעייתי את תשומת ליבי לעובדה שהקופסא עם המפתח שהענקנו לרבי בחודש תשרי — עדיין נמצאת על השולחן באותו מקום.
“זה חימם מאוד את ליבי, מי יודע עוד כמה מפתחות הוענקו לרבי מכל העולם ודווקא המפתחות שלנו נותרו על השולחן זמן ממושך שכזה. ביציאה שאלתי על כך את המזכיר הרב גרונר, והוא ענני, שהוא מפנה משולחנו של הרבי רק דברים שהוא מקבל אישור מהרבי לפנותם, ואת המפתחות הרבי עדיין לא אישר לפנות. כשהגעתי לפריז וסיפרתי זאת, אנשים לא האמינו. שבעה חודשים לאחר מכן, בקיץ, הגיע אחד מידידיי, ר’ יוסף דרי, וכשהוא נכנס ליחידות — ההתרגשות חנקה את גרונו: המפתחות נמצאים עדיין על השולחן באותו מקום”.
שליחות חדורה משיח
על הרב בן–שימול ניתן לומר בבירור שהוא שליח שחי וחדור בענייני משיח וגאולה. מעבר לכיפה גדולה עם הכיתוב ‘יחי אדוננו’ שהיה חובש לראשו, כל נושא ועניין אצלו היה מכוון לזירוז ההתגלות. כששאלנו אותו מה לדבריו ניתן לעשות בכדי לעורר את נושא משיח, הוא ענה תשובה ברורה כאילו הייתה מוכנה על לשונו: “מוכרחים להוסיף וללמוד עניני גאולה ומשיח כפי שהם מובאים בשיחותיו של הרבי ובמיוחד ב’דבר מלכות’. ניתן לראות ולחוש בבירור שהרבי לא דיבר על העבר אלא על ההווה והעתיד. מדהים להיווכח בכל פעם מחדש איך שיחותיו של הרבי אקטואליות ועכשוויות מתמיד, אפילו שהם נאמרו לפני חמש עשרה שנים ויותר”.
הרב בן–שימול הוסיף ושיתף אותנו בסיפור מעניין שהיה לאחד ממקורביו עם הרבי:
“הסיפור אירע עם אותו מוסיקאי שהיה עימי במעמד בו ביקש ממני הרבי לשיר את האדרת והאמונה — ר’ יצחק ביטון. הוא מוכשר מאוד בכתיבת שירים ונגינה, והוא כתב שיר על הגאולה. כשסיים שאל אותי אם לדעתי שייך שהוא יראה את זה לרבי, ועניתי לו בחיוב. בפעם הבאה שהוא נכנס ליחידות הראה את השיר לרבי. הרבי הסתכל על השיר, וביקש אם ניתן להוסיף עוד שורה, ש”יהי רצון שיהיה בקרוב ממש”. הוא התרגש מאוד, לא יכולה להיות הסכמה יותר מדהימה מזו לשיר, הרבי לא רק אישר את השיר אלא הוסיף לו מילים. באם תשמע את השיר תבחין שהוא כופל בסופו מספר פעמים את השורה שהרבי הוסיף”.