נשמה יתרה

נשמה יתרה

כ”ק אדמו”ר הזקן: מהו עניינה של הנשמה היתרה לה זוכה כל יהודי בשבת קדש? וכי כל אחד מרגיש תוספת חיות בשבת?!

אלא שהסדר הוא שכדי להתעורר באהבת ה’ צריך האדם להתייגע ביגיעת נפש ויגיעת בשר בהתבוננות בגדולת ה’ וכך להתעורר באהבת ה’ שלפי ערך השכל. ברם ביום השבת, ישנה נתינת כח מלמעלה שהאדם יגיע על ידי התבוננותו לדרגת אהבת ה’ שלמעלה מהשכל. וזוהי  הנשמה היתרה שבשבת!

(תורה אור ויקהל פז, ד)

סעודות השבת

כ”ק אדמו”ר האמצעי: כשאדם אוכל מתוך עונג של תאוה הרי שאכילה זו מגשמת את האדם ויכולה לגרום לו ירידה גדולה בכעס ובחטאים קשים. אולם מה שמתענג אדם בסעודות השבת שאוכל לתאבון, אינו מזיק. שכן נבדל ממנו חלק העונג שבתאווה הרעה, שהרי בשבת גם הגהינום שובת, והגהינום שרשו נובע מתאוות הענוגים הרעים, אלא שבשבת נבדל הרע מהטוב והגהינום שובת.

(אמרי בינה שער קריאת שמע יז, ב)

למעלה מהזמן

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בספר “אור נערב” להרמ”ק מבאר שהטעם לכך שבחוץ לארץ עושים שני ימים טובים בחג, בעוד שבארץ ישראל לא נוהג “יום טוב שני של גלויות”, הוא:

כי חוץ לארץ בהיותה גשמית אינה מסוגלת לקבל את ההארה של החג ביום אחד כפי שארץ ישראל מסוגלת, ולכן מתחלקת ההארה לשני ימים. ומפני מה השבת נוהגת בארץ ישראל ובחו”ל יום אחד בלבד? אלא שבכל יום טוב ההארה שלמעלה מהזמן נמשכת להתגלות למטה בבחינת זמן, ברם השבת היא למעלה מהזמן, ועניינה הוא עליית העולמות, ולכן אין ההארה משתנה לפי המקום, ומשום כך, ארץ ישראל וחו”ל נוהגים שבת יום אחד בלבד.

(דרך מצותיך קצח, א)

כל השביעין חביבין

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: אמרו חז”ל: “כל השביעין חביבין. בימים - השביעי שבת. בחדשים - בחדש השביעי. בדורות היה משה - דור שביעי לאברהם. נמצא שהיה משה כנגד אברהם, כיום השבת לעומת ששת ימי המעשה. טעם הדבר: על ידי עבודתו, המשיך אברהם גילוי אלוקות למעלה בעולמות העליונים. אולם משה רבינו המשיך שכל אחד ואחד מישראל יפעל גילוי אלוקות כאן למטה בגשמיות, על ידי קיום התורה והמצוות שלאחר מתן תורה על ידי משה, מה שפעל חיבור הרוחניות עם הגשמיות.

(תורת שמואל תרכ”ז עמ’ כ)

א–ל אדון

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: מה הטעם לכך שאנו אומרים פיוט “א–ל אדון” ביום השבת?

אלא שספירת המלכות, המידה השביעית המקבלת מכל הספירות שמעליה, היא כנגד יום השביעי - שבת קדש. ואולם ביום השבת כשספירת המלכות כבר קיבלה במלואה את המשכת הארת הספירות שמעליה, נקראת “אדון” בלשון זכר, להורות על כך שכבר נתקבל השפע מ”המשפיע” (בחינת זכר) שהן הספירות שמעליה.

(המשך תער”ב חלק ראשון, עמ’ קמ)

לכה דודי

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: הגם שעליית ספירת המלכות לקבל שפע חדש מלמעלה, ביום השבת, נפעלת על ידי עבודת המטה, עבודתם של ישראל בעבודת הבירורים, מכל מקום, עבור עליה זו יש צורך בהמשכה אלוקית מיוחדת מלמעלה בתור “נתינת כח” שספירת המלכות תוכל לעלות.

זהו מה שאנו אומרים בקבלת שבת: “לכה דודי לקראת כלה”. דהיינו שמציינים את ההמשכה מהספירות שמעל לספירת המלכות (המשכה מבחינת “”דודי”) “לקראת כלה”, דהיינו לתת כח בספירת המלכות להעלותה, שתהיה “עליית המלכות”.

(סה”מ תרפ”ט עמ’ 188)

הכנה ליום שכולו שבת

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: צריך להיות נשמע תמיד באזנינו מוחנו וליבנו קול קריאתו של כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ היוצא מקרב נפשו פנימה:

“על מה מחכים. אנו הרי מעכבים את הגאולה. זה כבר ערב שבת אחרי חצות!”

(אגרות קדש, כרך ג’ עמ’ תריד)

פתגם השבוע בעניני משיח וגאולה

כי עם קשה עורף הוא (תשא לד, ט)

…ויהי רצון שסוף–כל–סוף ימצאו עשרה מישראל ש”יתעקשו” שהם מוכרחים לפעול אצל הקב”ה, ובודאי יפעלו אצל הקב”ה - כמו שכתוב “כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו” – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

…ועוד והוא העיקר - שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב.

(כ”ח ניסן ה’תנש”א)