לקחנו על עצמנו החלטה טובה, שכל יהודי שגר באתיופיה, יקבל מצות לפחות לליל הסדר. מד

לקחנו על עצמנו החלטה טובה, שכל יהודי שגר באתיופיה, יקבל מצות לפחות לליל הסדר. מדובר במשימה כלל לא פשוטה, שכן גרים באדיס אבבה כעשרה מיליון תושבים, ומתוכם כשלוש–מאות יהודים המפוזרים ברחבי העיר הגדולה, וצריך להגיע לכל אחד מהם…

הרב אליהו חביב

זה לנו הפסח השישי באדיס אבבה בירת אתיופיה, ורכשנו כבר ניסיון איך מארגנים ליל סדר בפרט, וחג פסח בכלל, במקום כזה.

השנה עשינו, אני ורעייתי דבורה, את ליל הסדר קרוב יותר לבית חב”ד. היה לנו עזרה יותר מתמיד - הגיעו שלוחות לעזור עם הילדים, וגם גיסי ואשתו באו. אין ספק שמדובר בכוח עזר משמעותי.

כשבוע ימים לפני חג הפסח, ערכנו פעילות מיוחדת לילדי הקהילה בדמות מאפיית מצות, במהלכה לימדנו איך עושים מצות ושאר פרטים של חג הפסח.

גיסי ר’ עזרא חיים לקח על עצמו את משימת חלוקת המצות לבני הקהילה, וכן חלוקת מצות ליהודים שמגיעים למדינה לקראת החג. הוא נעמד בטרמינל שדה התעופה וארב ליהודים שהגיעו.

למען האמת, זה לא רק בני הקהילה או תיירים, אלא לקחנו על עצמנו החלטה טובה, שכל יהודי שגר באתיופיה, יקבל מצות לפחות לליל הסדר. מדובר במשימה כלל לא פשוטה, שכן גרים באדיס אבבה כעשרה מיליון תושבים, ומתוכם כשלוש–מאות יהודים המפוזרים ברחבי העיר הגדולה, וצריך להגיע לכל אחד מהם ולהסביר לו על מהות החג והמצות. בסייעתא דשמיא גדולה, הייתה הצלחה גדולה בתחום הזה.

השנה היה קל יותר גם בנושא המצרכים. זכינו לקבל “משלוח מנות” מארץ ישראל בדמות עשרים ארגזים מלאים בכל טוב בעזרת אנשים צדיקים, בהם שר החקלאות ופיתוח הכפר מר אורי אריאל שביקר בבית חב”ד לאחר פורים ולקח על עצמו לתרום לנו את הקניות. אין ספק שבזכות משלוח זה, עוד יהודים רבים באדיס אבבה חגגו את החג בשמחה ובהרחבה.

למען האמת, הייתה התלבטות האם לשלוח את היין והשמן בדואר או לא. בסופו של דבר המשלוח הגיע כמה ימים לפני פסח, אך כשהגעתי לסניף הדואר, כמה בקבוקים התנפצו. הפקידה אמרה לי שעל פי חוק היא חייבת להחזיר את המשלוח לשולח. התחננתי בפניה והסברתי לה את החשיבות של המשלוח הזה. בנוסף לכך, הבטחתי לנקות להם את הסניף מכל שיירי השמן והיין. בסופו של דבר היא התרצתה, וכך שוחרר המשלוח.

כשפתחנו אחרי זה את ארגזי המשלוח, התברר שהרבה מוצרים נהרסו והיינו חייבים להביא מהארץ חדשים. בנס המשלוח החלופי הגיע אלינו ביום שישי אחרי צהרים, ממש שעה קלה לפני ליל הסדר.

לחרוסת לא הגיעו האגוזים ולא ידענו מה לעשות. החלטנו להסתדר בלי זה. אלא שה’ ריחם עלינו, ואחד מבני הקהילה הגיע כדי לקחת מאתנו את המצות לליל הסדר שהוא תכנן לערוך בביתו. כשהגיע, הביא לנו חבילה של אגוזים כשרים לפסח שהגיעו אליו מהארץ!

כמו שכתבתי, זו השנה השישית שאנחנו עורכים את ליל הסדר כאן, וכבר למדנו איך להסתדר ואיך לנהל את כל הלוגיסטיקה. שום דבר כאן אינו מובן מאליו. כדי למצוא גם את הדברים הכי פשוטים, כמו דבק סלוטייפ, נייר כסף ועוד - יש להערך בהתאם מראש…

תקלה בלתי צפויה שהייתה לנו, כאשר הגענו לאולם בערב פסח בשעות הבוקר, בשעה שנקבעה לקבל את המקום. לגודל התדהמה, התברר כי באותה שעה התקיים שם אירוע אחר… המנהל הבטיח לנו שהחוגגים יעזבו את האולם עוד שעה. בסופו של דבר, קיבלנו לידינו את האולם רק בשעה שתיים בצהריים. למרבה המזל, הצוות היה מסור ובזכותו הצלחנו לסדר את המקום במהירות ולנקותו באופן יסודי.

•

ליל הסדר התקיים באווירה מרוממת. מלבד 120 האורחים שהגיעו, יש גם פינה מיוחדת של אורחים דוברי אנגלית. ב’סדר’ הזה אני משקיע כל שנה הרבה כוחות. השנה הנחה את הכנס לדוברי האנגלית, הת’ אשר ספיר, שהגיע לשם כך במיוחד.

אווירה מיוחדת שררה בשירה של ‘אחד מי יודע’, כאשר כל שולחן מקבל מספר וקם בתורו. בשל העובדה שלאנשים אין סבלנות ל’מגיד’, אנחנו ממהרים בחלק זה, ובמהלך סעודת החג של ‘שולחן עורך’, אנחנו נותנים את הסיפור של יציאת מצרים תוך הדגשים רלוונטיים לפי הזמן והקהל. השנה דיברנו בעיקר על הרעיון של כוס של אליהו, לצד הדרישה והבקשה להתגלות של הרבי שליט”א מלך המשיח..

אחרי ברכת המזון, חיברנו את השולחנות לאמירת הלל, והמשכנו בהתוועדות עד לתוך הלילה, כאשר לאורך כל ההתוועדות סופרו סיפורי ניסים של הרבי מה”מ.