יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
הרבי מה”מ, דואג בשיחת פרשת שופטים להציג בפנינו דרך אחת ויחידה להבנה פשוטה של דבריו - הוא הנביא, ובשורת הגאולה היא הנבואה המחייבת כל אחד מאתנו ואת הדור כולו.
הרבי מה”מ, דואג בשיחת פרשת שופטים להציג בפנינו דרך אחת ויחידה להבנה פשוטה של דבריו - הוא הנביא, ובשורת הגאולה היא הנבואה המחייבת כל אחד מאתנו ואת הדור כולו.
אז מתי הוא כבר יבוא? או “נו, הלוואי, שרק יבוא כבר”, ולפעמים אפילו “אז מה צריך לעשות” ובמקרים נוספים: “אז אתם יודעים מי הוא? איפה הוא?”. חזקה על קוראי “בית משיח”, שהם מבינים היטב את הקשר ואת ההקשר בו נאמרים משפטים כאלו. ספק אם קיים מישהו שלא שמע משפטים כאלו, ואם כן - כדאי שבחודש אלול, יעשה חשבון נפש אמיתי, ויפה שעה אחת קודם.
ובכל זאת, על פי דרשת חז”ל על הפסוק בתחילת פרשת משפטים “אשר תשים לפניהם - כשולחן ערוך ומוכן לסעודה”, הרי שהציטוטים שלעיל, נלקחו מתוך אינספור תגובות ושיחות שמתקיימות בין כל אחד מאתנו, כאשר הוא עוסק בהפצת בשורת הגאולה והגואל, באופן יזום, או שהוא ‘נגרר’ לשיחה בענייני גאולה ומשיח, עם נהג המונית, המתדלק בתחנה, המוכר בחנות, או כל אחד אחר, שמצאת את עצמך מציין כי “משיח בפתח” ובוודאי אם הוספת או רמזת, כי אנו יודעים את זהותו.
הדיבור בענייני גאולה ומשיח, אינו פרט אחד מתוך רבים, הוא גם אינו נושא שעומד כיום לבחירה שלנו האם ועד כמה לעסוק בו. כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, כבר הפך מזמן את הנושא לנושא היחיד העומד על סדר היום בימינו. כל מה שקורה בעולם, כל פעולה וכל עניין בו אנו פועלים - כל אלו הם חלקים של המשימה האחת, השליחות היחידה והעבודה האחרונה - קבלת פני משיח צדקנו.
ואם היה עוד מישהו (הכוונה כמובן היא ל’מישהו’ שפועל בתוך כל אחד מאתנו, ולא ח”ו לאדם כזה או אחר), שיכול היה ל’השתעשע’ בחשיבה גלותית, כי דבריו של הרבי, הצפייה המוחשית לגאולה והחובה על כל אחד לעשות הכול כדי להגשים אותה בפועל ממש, הם בבחינת ‘עצה טובה’, שאיפה ותקווה, אך לא מעבר לכך - באו דבריו של הרבי בשבת פרשת שופטים תנש”א, והבהירו בדיוק למה הכוונה. באה השיחה וקבעה כי יש רק דרך אחת ומטרה אחת ואין בלתה.
“רבותינו נשיאינו - שעל ידם “תחזור נבואה לישראל”, “גלה סודו אל עבדיו הנביאים” הם הנם נביאי דורנו” - ואם אחרי מילים כאלו, עדיין אפשר לטעות בזיהוי, ממשיך הרבי, ולא מותיר שום מקום לספק: “ויתירה מזה: “נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא - כפי שהוא בנוגע לנשיא דורנו, ונמשך בדור שלאחריו על–ידי תלמידיו כו’ - הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה” וצריכים לציית לו תיכף ומיד”.
ואם ישאל השואל, מי אמר שחייבים לפרסם זאת, האם לא די בכך שאנו יודעים זאת, שחסידים מאמינים בדברי הרבי וברוח הקודש שלו, דבר מקובל ורגיל? גם על כך ישנו מענה מהמקור המוסמך היחיד, השופט, היועץ והנביא שלנו, של הדור כולו:
“ישנה ההוראה כנ”ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב”ה בחר ומינה בעל–בחירה… שיהיה ה”שופטיך” ו”יועציך” ונביא הדור, שיורה הוראות… עד - הנבואה העיקרית - הנבואה ש”לאלתר לגאולה” ותיכף ומיד ממש “הנה זה (משיח) בא”.
כאשר חיים ומקיימים את ההוראה הזו, הרי טבעי שכל אחד מאתנו יהפוך למקור, לכתובת אליה יופנו השאלות שבתחילת הדברים. אולם אסור לנו להסתפק בשאלות, או בתקוות. הנביא דורש מאתנו לעשות - לחיות כעת את המציאות של ימות המשיח, ולא לתת תאריכי יעד עתידיים. להבין ולהמחיש כי המציאות לפיה התפילה הבאה תהיה ביחד עם הקרבת הקרבנות בבית המקדש, אינה מציאות עתידית, אלא שיקוף של המציאות הנוכחית.
כאשר חיים כך, מפיצים ומפרסמים כך, הרי השאלה הופכת לעובדה, התקווה היא מציאות החיים ודרך הפעולה. כאשר איננו שואלים “מתי הוא יבא” אלא חיים עם משיח שכבר נמצא ופועל בעולם, זו הדרך שבה אנו זוכים ורואים זאת, טועמים מסעודת שור הבר והלוויתן שכבר מוכנה על השולחן הערוך, ומברכים על היין המשומר, תוך אמירת ה’לחיים’ של דורנו,
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!