“ לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב ”, רק הרבי מה ” מ מראה לנו , כיצד אכן ז

“לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב”, רק הרבי מה”מ מראה לנו, כיצד אכן זהו היום הטוב ביותר, היום בו מתוך הירידה והגלות צומחת העליה, הגאולה וההתגלות

“לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים”, כך אומרים לנו חז”ל, והרי ברור שדבריהם מכוונים וללא שום גוזמה, מדוע אם כן, למעט אי אמירת תחנון, כמעט שלא מצינו מנהגי שמחה מיוחדים ליום זה? קושיה זו, כרגיל, מתורצת על-ידי הנהגתו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, אשר משנה לשנה מרבה בהדגשת החשיבות שביום זה, כגון בהמשך עריכת ה”סיומים” עד ט”ו באב, ושאר הנהגות טובות.

ניתן למצוא מספר סיבות לכך שאיננו מוצאים, כאמור, התייחסות מיוחדת לחמשה עשר באב,  אצל כלל הציבור שומר המצוות. אך נראה שהסיבה המרכזית היא התחושה שהמאורעות שארעו בו אינם כל כך “מסעירים”, וליד כל אחד מהם הרי שוברו בצדו.

נכון, כלו מתי מדבר, אך תמיד אנו זוכרים כי זהו בעצם סיומו של העונש על חטא המרגלים. הותרו הרוגי ביתר לקבורה – הרי זהו לכאורה חלק מהחורבן והגלות, וכן הלאה. גם אל נושא המחולות לא תמיד אנו מצליחים להתחבר, ואילו ההסבר שמכאן ואילך תש כחה של חמה, והלילות מתחילים להתארך וממילא יש להוסיף בהם בתורה, נתפס כנראה כחלק מההתעוררות שלקראת חודש אלול, אך לא כסיבה ליום טוב בפני עצמו.

וכאן, כמו בהרבה ענינים, דווקא הרבי הוא זה שמאיר את כל העניין באור יקרות, ומעלה אותו לרמה הגבוהה ביותר. וכפי שניתן לראות ביתר שאת וביתר עז, בשיחות של שנת תשמ”ט ואילך. הרבי מציין מדגיש ומפליא במעלתו של ט”ו באב, בקשר שלו ליום הכיפורים (ולפורים), ולמעלתו המיוחדת והנשגבת. בכך, ובהוראות שנותן, להוספה בתורה כיאה ליום זה, ובהוספה בכל עניני השמחה, כמו גם הביאורים בכל עניניו של היום, מחזיר הרבי את עטרת חג זה לישנה.

קטונו מלתת הסברים משלנו לעובדה כי דווקא הרבי הוא זה שהאיר מחדש את ט”ו באב. אולם, נראה כי  עובדה זו מצטרפת למסכת ארוכה של פעולות המגדירות היטב את תפקידנו ושליחותנו בעת הזאת. דווקא הרבי מסוגל לראות, גם בזמן הגלות, וגם בזמן שחושך הגלות, בכל המובנים הולך וגובר, את אור הגאולה.

וכך, דווקא בעקבות הירידה הנוראית של תשעה באב, באה העליה הנשגבת של חמשה עשר בו. וגם אם בימים אלו, בעינינו הבשריות אנו יכולים לחוש יותר הזדהות עם כאב החורבן דווקא, הרי  שהרבי מראה לנו כיצד עלינו לשמוח בשמחת הגאולה.

רק בכחו של הרבי, הלא הוא נשיא דור הגאולה, מלך המשיח, לראות כיצד המצב שנראה קשה, בגשמיות ובמיוחד ברוחניות, אינו אלא הכנה ושלב בגאולה. רק הרבי רואה ומראה לנו, כיצד עולם שנראה מגושם ושטוף תאוות יותר מאי פעם, הוא למעשה עולם המוכן לגאולה. רק בכחו של הרבי, הדור שלנו, אחרי כל ירידת הדורות ופחיתות הערך שלו מול הדורות הראשונים, רק בכחו של הרבי להביא אותנו למצב של דור הגאולה, ולהטיל עלינו את המשימה להכין את העולם לקראתה.

 על-ידי הדביקות ברבי, בכל הוראותיו הק’, ניתן ברגע כמימריה להפוך את הגלות לגאולה. כל ניסיון לקרר, או לפגוע בכל צורה אחרת, באמונתנו הכנה כי “הגיע זמן גאולתכם” וכי הרבי הוא מלך המשיח שיוציא אותנו מהגלות ואת הגלות מאתנו, כל נסיון לפגוע בכך נועד מראש לכשלון.

עוד בחמשה עשר באב זה, בו יש קשר מיוחד לשירה לריקודים, נזכה לראות כיצד לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב, נזכה להיות בין אלו רוקדים ושרים את שירת ההכתרה וקבלת המלכות:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!