תורתו, שיטתו ודרכו של אדמו”ר הזקן, מגיעים לכל מקום, לכל חוג ולכל ציבור — על–ידי

תורתו, שיטתו ודרכו של אדמו”ר הזקן, מגיעים לכל מקום, לכל חוג ולכל ציבור — על–ידי כ”ק אדמו”ר מה”מ. בד בבד גם לימוד הרמב”ם, הפך להיות נחלת הכלל

 בלוח השנה שלנו, לוח השנה החסידי, לוח של החסידים בדור השביעי, אשר מציינים מעבר לימים הטובים ה’כלליים’, ומעבר למועדים החסידיים שנקבעו בדורות הקודמים, הנקראים בלשון רבותינו נשיאנו, ובלשון החסידים ‘יומי דפגרא’. ימי מנוחה משטף החיים, ימים של מילוי מצברים, עצירה והתבוננות ואגירת כוחות, על מנת למלא בשלימות את תפקידנו בעולם. אם מאז ומתמיד היו ימים מיוחדים כאלו משובצים בלוח השנה, הרי שבדורנו, דורו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, אנו זוכים לכך שבעתיים.

גם תאריכים וימים שלא היו ידועים ומצויינים כל כך, ולעיתים בכלל לא בדורות קודמים, זוכים לאזכור, הדגשה וביאור על–ידי הרבי, וגם הימים אותם הכרנו, זוכים ומקבלים ‘פנים חדשות’ בדמות משמעות מיוחדת והוראות לפועל אותן מגלה הרבי.

כך הימים שבין כ’ בטבת יום ההילולא של הרמב”ם ז”ל, תאריך שעליו לא התמקדו כל–כך בדורות קודמים, וכ”ד בטבת, יום ההילולא של אדמו”ר הזקן. ובנוסף לסגולתם של ימים אלו — נמצאים אנו בתוך שלשים ימי ההכנה ליום הגדול והקדוש י’ בשבט.

על מעלתו ועניינו של הרמב”ם, ניתן ללמוד לא מעט ממקורות מגוונים, וכמובן גם בתורתו של הרבי. תקנת לימוד הרמב”ם היומי, השיחות שנאמרו עוד לפני שתיקן אותה הרבי, ועל אחת כמה וכמה השיחות בהן הוצעה והוסברה התקנה, וכמובן גם השיחות שבאו כתוצאה מלימוד הרמב”ם היומי, כל אלו מלאים וגדושים בכך.

אולם הרבי, אינו מסתפק בכל מה שידענו. תפקידו של דורנו הוא להכין את העולם לגאולה, זוהי המטרה שלנו, ושל כל הדורות שקדמו לנו, ולכן גם הרמב”ם תופס מקום חשוב בהכנה זו.

הרמב”ם שכתב את ספר ההלכות, משנה תורה, בגלות בארץ מצרים, הכניס בכך את הגאולה, אל המקום החשוך ביותר. כאשר התורה מתבררת ונהיית ידועה לכל באמצעות חיבוריו, נפעלת גאולה בעולם. ואכן מאות ואלפי הספרים והמחברים שלמדו מהרמב”ם, רבבות עם ישראל, מוכיחים כי הוא הפך למורה הדרך של עם ישראל עד לגאולה. חלק חשוב מכך תופסת העובדה כי הרמב”ם הינו הפוסק היחיד בכל ענייני הגאולה ומלך המשיח, וכולל בספרו גם הלכות שהינן בגדר “הלכתא למשיחא”.

מורה הדורות הרמב”ם, מכין את העולם לגאולה, ואילו אדמו”ר הזקן, עוסק בפועל ב”יפוצו מעינותך”, אשר יביא את ה”קאתי מר”. פנימיות התורה, תורת החסידות, היא התורה והדרך לפעול את הגאולה בפועל ממש. זו ההכנה לי’ שבט, יום ההילולא של אדמו”ר הריי”צ שקבע “לאלתר לגאולה” ויום התחלת נשיאותו של הרבי מה”מ, אשר מיישם זאת בפועל ממש.

ימים חשובים אלו, מזכירים לנו בתוך קלחת האירועים, מהו התפקיד המוטל עלינו. כל גדולי העולם, מהרמב”ם ועד אדמו”ר הזקן, אדמו”ר הריי”צ והרבי מה”מ — עוסקים בדבר אחד — לפעול את הגאולה. מובן אפוא עד כמה אנו, ששמענו מהרבי כי זהו תפקידנו, חייבים לפעול.

בדורנו זכינו לראות, כיצד הייעוד של “יפוצו מעיינותיך חוצה”, שעל ידו “קאתי מר”, מתקיים ומתגשם בצורה חסרת תקדים. כיצד תורתו, שיטתו ודרכו של אדמו”ר הזקן, מגיעים לכל מקום, לכל חוג ולכל ציבור — על–ידי הדור השביעי, על–ידי כ”ק אדמו”ר מה”מ. בד בבד הרי שלימוד הרמב”ם, הפך להיות נחלת הכלל, על–ידי תקנתו הק’ של הרבי, שמתקבלת וסוחפת אחריה עוד ועוד משתתפים. כך מתאחדים שוב אדמו”ר הזקן והרמב”ם, כאשר המטרה לשמה הם חיים ופועלים, מתגשמת בדורנו.

אנו חיים בזמן בלתי שגרתי, וקורים מאורעות בלתי שגרתיים בעליל. אל מול כל אלו, נמשיך את דרכו של הרמב”ם, את שיטתו של אדמו”ר הזקן ואת קריאתו של הרבי הריי”צ, על ידי מילוי השליחות היחידה אותה גילה לנו הרבי מה”מ. כך ביכלתנו לתקן כל עניין בלתי רצוי משרשו, וללכת עם הרבי מה”מ לגאולה השלימה: יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.