אריה קירשנזפט

השאלות החינוכיות שצפות ועולות בימים אלו, ערב “ראש השנה להתקשרות”, הן רבות: כיצד ניתן לגרום לכך שילדינו יספגו ויפנימו את המושג ‘רבי’ ואת ערך ההתקשרות אליו? איך לעשות שהדברים יחדרו בפנימיות? האם העובדה שלא רואים את הרבי בעיני בשר פוגמת או מעצימה את אש ההתקשרות?  • ראיון חינוכי בדגש לנושא ה’התקשרות’ עם המנהל החינוכי הרב אריה קירשנזפט

 
ומה שכותב שלבנו  . . אין חשק כל–כך בלימודו, יסביר לו באותיות המתאימות לפניו, שכעת זה אחרת לגמרי (“גאר אנדערש”) וצריך הוא לדעת אשר כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ הוא הוא הנשיא והראש של כל חסידיו ומקושריו, וכיון שהראש הרי, בפשיטות הגמורה, הוא בריא וחזק, הרי נמצאים בו כל הכוחות והחיות השייכים לכל אחד ואחת מהמקושרים שלו בשלמות ואין הדבר תלוי אלא בהם. ואם חס ושלום אינם מתאימים לפי רצון הראש, הרי אין זה נוגע להמקושר בלבד.

וכאשר יתבונן בזה אפילו שעה קלה, בטח יראה גודל האחריות המוטלת עליו, ובמידה המתאמת למצב בריאותו, ימסור ויתן את עצמו, יתמסר כל כולו, לרצונו של כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ ולמילוי דבריו והוראותיו הנמצאים בשיחותיו מכתביו הכלליים או הפרטיים, אשר בהם ימצא כל אחד ואחת מבני ישראל הוראות בדרכו בחיים. ואין צורך להתפעל מכך שלילד קטן יש קשר עם רבי כזה גדול כמבואר הדבר בכמה מקומות ..

(יז אלול ה’שי”ת — אג”ק ח”ג ע’ תסא–ב)

 

א

נו נמצאים ימים ספורים לפני היום הגדול יו”ד בשבט. תאריך זה מעורר אצל כל חסיד חשבון נפש נוקב על מידת ועוצמת התקשרותו עם הרבי מלך המשיח. אצל הורים לילדים ואנשי חינוך מתעצמת תחושה זו נוכח האחריות הכבדה הרובצת על כתפיהם בחינוך והדרכת הדור הבא להתקשרות לנשיא הדור.

בעוד רבים מהמחנכים וההורים זכו לראות ולהיראות בימים ההם, הרי שילדינו ונערינו לא זכו לראות את הרבי בעיני בשר, והם מקבלים את ההשפעה באמצעותנו המחנכים, כמו גם דרך סיפורים, רשמים, צפייה במראות קודש, התוועדויות וכמובן דרך הנסיעה לחצרות קודשנו.

השאלות החינוכיות שצפות ועולות בימים אלו הן רבות והראשונה שבהן כיצד ניתן לגרום לכך שמחונכינו יספגו ויפנימו את המושג ‘רבי’ ואת ערך ההתקשרות אליו? איך לעשות שהדברים יחדרו בפנימיות? האם ניתן בכלל  לקשר שכלים מוגבלים וטבעיים של ילדים רכים ונוער צעיר למשהו שנשגב מבינתנו? האם העובדה שלא רואים את הרבי בעיני בשר פוגמת או מעצימה את אש ההתקשרות?

על השאלות הללו ועל עוד רבות נוספות שעלולות לעלות ולצוף קיבלנו תשובות בהירות וברורות מהרב אריה קירשנזפט, מורה הדרך החינוכי של ‘חדר ליובאוויטש’ בכפר חב”ד.

אתם בחדר ליובאוויטש ידועים כמי שחרטתם על דגלכם את החינוך להתקשרות לרבי בלי פשט’לאך, על–כן השאלה הכי מתבקשת היא איך עושים זאת הכי נכון בדור שלנו?

הרבי מסביר במאמר ‘באתי לגני’ את הנושא של ‘עצם’ ו’גילוי’. ‘עצם’ זהו דבר שקיים מבלי שיראו וישמעו אותו, מה שאין כן גילוי שמגלה כלפי זולתו. כשיש מבצע המזכה בפרסים בבית הספר יש כמה אפשרויות באמצעותם ילדים יבינו ויתחברו למבצע.

יש ילדים שעצם שמיעת דברי המורה על המבצע והפרסים שיבואו בעקבותיו, תופס את לבם. זה האחוז הקטן של התלמידים. האחוז הגדול יותר צריכים לראות את הפרסים וזה מה שתופס אותם, השמיעה פחות עובדת אצלם, הראיה היא הדומיננטית.

ישנו עוד סוג של תלמידים, מספרם הוא מועט יותר, שכדי שהפרסים ידברו אליהם, הם צריכים לחוש את הפרסים ולמשש אותם ורק אז הם מתלהבים ומתחברים. המכנה המשותף של כל הדרכים הללו הוא שמדובר ב’גילויים’. הדבר הטוב ביותר מכל אלה הוא — שהילד בעצמו יחליט שהוא רוצה להיות חלק מהמבצע. אם הוא באמת רוצה להיות חלק מהמבצע, הוא לא יצטרך להשתמש בהבנה דרך החושים.

כשמדברים על ‘התקשרות’, כאן הכול מתחיל ומסתיים. הרבי מצטט את ה”צמח צדק” ב’דבר מלכות’ פרשת ‘תולדות’: גדול בישראל עם כל הידע שיש לו מתפלל לדעת זה התינוק — ילד למרות שאין לו את השכל וההבנה של הגדול הוא תופס את הקב”ה בעצמו בלי כל סיבות שכליות והבנה שנצברת אצלו על ידי לימודו ולכן אפילו גדול בישראל מתפלל להיות כמוהו.

כשבאים לחנך ילד להתקשרות, השלב הראשון הוא שצריכים לדעת שבעצם הילד הוא בבחינת “משיחי”, אצל הילד מאירה הנקודה של משיח בגילוי יותר מאשר אצלנו. עבודתנו היא קודם כל לא לקלקל. אנחנו כמבוגרים לא ממציאים כאן את הגלגל, הוא קיים. על דרך מה שאומרים “כשתגדל תבין”, אפשר גם לומר “כשתקטן תאמין”. אצל ילדים מאירה האמונה, ועבודתנו היא רק להכניס את האמונה לחיי היום יום של הילד.      

לאחר שהבנו שאצל הילד בניגוד למה שניתן לחשוב החינוך להתקשרות קלה יותר, מהו השלב הבא?

לאחר שהבנו שמציאות של ‘משיח’ קיימת אצל הילד, עלינו לנצל את טווח הזמן הזה כדי להחדיר בילד את רגש ההתקשרות, כדי שגם כי יזקין לא יסור ממנה.

אחד המקרים שנתנו לנו את הדחיפה לייסד את החדר הייתה שיחה שעשינו כמה ממקימי החדר עם נער חב”די שהתחנך במוסדות חב”ד מאז היה פעוט, ומהשיחה שהתגלגלה אתו הבנו שהוא אמנם יודע מה קרה בי”ט כסליו וביו”ד שבט, אך הכול נמצא אצלו ברובד החיצוני ולא הפנימי. 

החלטנו אפוא שנייסד בכפר חב”ד מוסד שהדגש העיקרי בו יהיה אש ההתקשרות לרבי. זה לא יהיה דבר נפרד, או עוד נדבך — אלא הבריח התיכון שעליו נע כל החינוך.

איך באמת עושים זאת ברמה הפרקטית של היום יום?

הדבר החשוב ביותר זה דוגמה חיה. המלמד או ההורה חייבים לחיות את העניין ולהיות מקושרים בעצמם. כשאתה עומד מול מחונכים ואומר להם, ‘הרבי מביט עלינו’, ‘הרבי מנחה את דרכינו’ אתה מוכרח להתנהג בהתאם. אי אפשר לדקלם מילים שאין מאחוריהן אמת, צריך להגיד דברים שאנחנו בעצמנו חיים אותם.

שנית, מוכרחים לדבר על זה, להציף את זה, כל פרט בחיים צריכים לחנך את הילד לבחון זאת על ידי משקפיים של התקשרות, מה הרבי אומר על זה? איך הרבי רואה זאת? 

אמרתי לאחרונה למישהו — גם אם אתה לא מחזיק מ”שליט”א”, דבר עם ילדיך על הרבי בלשון הווה ולא עבר, לא ‘הרבי אהב אותנו’, אלא ‘הרבי אוהב אותנו’. זה עושה את כל ההבדל. יש משהו שאנחנו מקפידים עליו מאוד בחדר ועל–כך חונכתי אני בעצמי בישיבה בצפת. ראש הישיבה הרב ווילשאנסקי מדי שבת כשהוא מתוועד, הוא מקשר את הדברים עם משה רבינו של הדור, עם הרבי, ולא רק בפרשיות קרח ושלח שאז החיבור הוא בנקל.

בכל שיעור שאנחנו לומדים בחדר, אנחנו מציינים את הרבי, אפילו לפני סוכות שמזכירים שמנהג חב”ד לא לקשט את הסוכה, אנו מסבירים למה תמונה של הרבי כן תולים בסוכה ודנים בזה; כך גם בלימוד סוגיות בגמרא. ההתקשרות לרבי היא לא עוד נושא שאנחנו מלמדים, זה לא עוד מקצוע — זה הכול, זה עובר כחוט השני בכל מקצועות הלימוד ובכל רגע בשעות הפנאי.

העובדה שבפועל כבר עשרים שנה לדאבוננו לא רואים את הרבי בעיני בשר, מקשה יותר מבעבר לחנך להתקשרות?

במבחן התוצאה רואים שילדים היום חיים רבי לא פחות מבעבר, ואפילו יותר. שוב אנו חוזרים לעניין של עצם וגילוי. בעבר ילד היה הולך עם אבא שלו למעמד כוס של ברכה, או לחלוקת דולרים ובזה היה מסתכם ‘רבי’ מבחינתו. זה גילוי לגמרי. היום ילדים מחוברים יותר ל’עצם’. ילדים היום לומדים יותר מה זה רבי, וחיים יותר את העצם של המושג ‘רבי’.   

יותר מתעכבים היום בהסברת נושאים כמו מה תפקידו של הרבי בעולם הכללי ובעולמינו שלנו. זה שיש לי כיפת ‘יחי אדוננו’ על הראש ואני נקרא “משיחיסט” זה לא מספיק; עלינו לחנך את הילד להבין את עומק המשמעות של ‘רבי’ ו’משיח’, לכן אנו מקיימים מדי פעם גם שיעורים מיוחדים ולא רק לפני יו”ד שבט, בהם אנו מלמדים את הנושא של רבי ותפקידו.

חינוך להתקשרות זו המהות

לסיום, אני רוצה לשאול אותך שאלה שהורים צעירים רבים נתקלים בה: הילדים במעון ובגן ואף בבית מתחנכים שהרבי נוכח איתנו, ואז גדלים מעט ומעלים שאלות כמו ‘איפה הרבי?’ יש לי חבר שסיפר שלקח את הילד שלו ל–770 והילד חיפש לראות את הרבי ובשעת אמת הוא לא ידע כל–כך איך לענות לו. מה עונים בדיוק? איך מסבירים?

התשובה היא לא מה להגיד, אלא איך להגיד. כשהילד רואה שאביו לא מגמגם ולא מתבלבל ועונה לו ברורות שאמנם לא רואים את הרבי, אך על–פי שיחותיו של הרבי נשיא הדור חי וקיים ותיכף ומיד יגאל אותנו, הילד יקבל זאת בצורה טהורה וטובה, אך כשמהססים ומגמגמים — כאן מתחילות הבעיות. לילדים קל יותר לתפוס את העניין של האמונה יותר מאתנו המבוגרים.  

לנו יש יותר שכל וזה מה שיכול להסיט אותנו מנקודת האמת. אמרתי פעם לאבא, שעדיף להגיד לילד שאתה לא מאמין מאשר לגמגם. חוסר הבהירות כלפי ילד הוא הדבר הגרוע ביותר בבואנו לחנך את ילדנו.

מה הערך המוסף אצל ילדים שמתחנכים להתקשרות לרבי מול ילדים שלא מתחנכים לכך?

אין כאן ערך מוסף, החינוך להתקשרות זה ההתחלה זה האמצע וזה הסוף של החינוך. אי אפשר לחנך בדורנו ילד מבלי לקשר אותו לרבי ולמשיח. שאלה כזו של ערך מוסף יכולה להישאל אם חלילה הרבי היה מנהיג תנועה קדושה, ואף צדיק וירא אלוקים, ואז יכולה הייתה להישאל השאלה מה הערך המוסף של ילדים שמתחנכים להקשר אליו כלפי כאלה שלא. אך הרבי שלנו ב”ה הוא ראש בני ישראל, זה היסוד ואי אפשר להתחנך באמת בדור שלנו מבלי להיות מחובר לראש.

המציאות היא שרואים כיצד נראה ילד שמתחנך על התקשרות לרבי, בפרט כאשר הוא יוצא החוצה ומתמודד עם הרוחות הסוערות שנושבות בחוץ. כשילד מתחנך לרבי שנמצא כאן איתנו, אזי גם כל הקשר שלו עם הקב”ה הוא רוחני יותר, כי הרבי הוא הממוצע המחבר. ואם הוא מתחנך לכך שהרבי רוחני, אזי חלילה הקשר עם הקב”ה הופך להיות גשמי.

התקשרות זה לא חיסון, אלא זה כללות הכול. אם לאחר שמונה שנים בחדר יצא לנו ילד מוכשר בלמידה אך חלש בהתקשרות — נכשלנו. אני לא אהיה בטוח לגבי המשך דרכו; מה שאין כן אם יצא ילד שחלש קצת בלמידה אך חזק בהתקשרות — אני אהיה רגוע לגבי עתידו.

התקשרות היא דו–סיטרית

את הראיון אנו בוחרים לחתום בסיפור אותו סיפר הרב מנחם מענדל גרונר משפיע ומראשי ישיבת תומכי תמימים קרית גת:

“היה סטודנט יהודי, ממוצא חב”די, שרצה ללכת ללמוד באחת האוניברסיטאות בארה”ב. באותה תקופה הרבי התבטא בחריפות נגד תופעות שונות שהיו באוניברסיטאות בארה”ב, והסטודנט שהיה בדילמה, כתב לרבי, שמאחר והוא חסיד של הרבי אזי הוא לא יכול לעשות נגדו וללכת בכל זאת ללמוד באוניברסיטה בה הוא כל כך רוצה ללמוד. לכן הוא מציע רעיון מקורי: במשך ארבע שנים הקרובות בלבד הוא לא יהיה חסיד של הרבי, ובכך תיפתר הבעיה.

הרבי השיב לו: “אם ההתקשרות בין רבי לחסיד הייתה חד סטרית — אז הרעיון שלך היה טוב; אך מאחר והתקשרות בין רבי לחסיד היא דו–סטרית, גם אם תנתק עצמך מהרבי — הרבי לא ינתק אותך ממנו”…