במלאת 75 שנים לפטירתו של הרב ד”ר פנחס כהן, ממנהיגי אגודת ישראל בגרמניה, ארג “בית

במלאת 75 שנים לפטירתו של הרב ד”ר פנחס כהן, ממנהיגי אגודת ישראל בגרמניה, ארג “בית משיח” לראשונה את מסכת קשריו עם רבותינו נשיאינו בשילוב אגרות, קטעי עיתונות וראיונות עם צאצאיו

בישיבת ועד הפועל העולמי של אגודת ישראל. יושבים מימין לשמאל: הרב ד”ר פנחס כהן, הרב ד”ר יואל פולק, הרב יעקב רוזנהיים, הרב בערניו פרידמן, הרב ישעיה פירסט, הרב וולף פפנהיים, מר פלנדזבויאר, הרב ליפשיץ מקובנה, הרב ח.י. אייז. עומדים: הרב טוביה הורביץ, הרב מאיר שפירא [לימים, רבה של לובלין], מר ישעיהו הולנדר, הרב יעקב טרוגנהיים, הרב ד”ר אליהו יונג, ד”ר ל. דורטשלנדר, והרב קלמן פפנהיים השעה 1, צהרי יום שבת חורפית. אל אכסניית אדמו”ר הרש”ב בעיר וירצבורג שבגרמניה, נכנס הרב ד”ר פנחס כהן, מבכירי אגודת ישראל העולמית. את פניו מקבל בן האדמו”ר - אדמו”ר הריי”צ, שמכניס את המארח לחדרו הפרטי הממוקם מול חדר אביו הרש”ב. מבעד לדלת נשמע קולו של אדמו”ר הרש”ב כשהוא אוחז בברכות קריאת שמע, וקולו הנעים מתנגן בחדר ומחוצה לו. האורח החשוב ישב בחדר הסמוך והאזין לתפילה במשך שעה ארוכה כשהוא מוקסם!

תוך כדי התפעלותו, סיפר לו אדמו”ר הריי”צ את העובדה, שאביו אינו טועם מאומה עד לאחר התפילה המסתיימת בשעות אחר הצהרים, מלבד כוס חלב. ההכנות לתפילה מתחילות כבר בשעה ארבע לפנות בוקר. בתום תפילתו, מקדש הרבי ומיד לומד שיעור משניות, מתפלל מנחה ורק אז אוכל סעודת השבת.

האורח חש ביוקר הזמן של הרבי ביום השבת, וביקש שלא להפריע לסדריו. עוד טרם סיים הרבי את תפילתו, שב לביתו בצירוף בקשה שלא לספר לרבי אודות ביקורו. רק במוצאי שבת בא בשנית אל הרבי.

התיאור המדהים הזה, מופיע באגרת ששיגר אדמו”ר הריי”צ אל הרב כהן, שהיה ידיד נאמן לליובאוויטש, וכפי שהוא מתאר את ביקוריו התדירים אצל אביו הרש”ב: “היה בכל עת חביב על הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק זצוקלל”ה נבג”ם זי”ע” [אג”ק הריי”צ ח”ה אגרת א’שעח].

פגישות רבות ערך ד”ר פנחס כהן עם אדמו”ר הרש”ב ועם בנו הריי”צ. ככל הידוע לנו, הוא נפגש לפחות פעם אחת עם הרבי מה”מ.

בשורות הבאות ננסה לשרטט את דמותו של ד”ר כהן, על מעשיו הכבירים ועל הזכויות שהיו לו בחצר הליובאוויטשית.

הדיפלומט האגודאי

הרב פנחס כהן נולד בגרמניה, ביום כ”ב באדר ראשון תרכ”ז לאביו הרב מרדכי מיכאל כהן, שהיה רב מחוז ולרשטיין. משפחתו מיוחסת למשפחות הרבנים כהן–רפופורט, שכיהנו ברבנות במשך מאות שנים בדרום גרמניה.

כבר בצעירותו נחשב פנחס לכישרוני במיוחד. הוא למד אצל זקנו הרב דוד וייסקופף, ובגיל חמש בלבד גילה בקיאות מדהימה בחמשה חומשי תורה. בגיל בר מצוה הוסמך לרבנות. בשנים הבאות למד בישיבה, ובתקופה הבאה התמנה לרב בעיר מנהיים. בשנת תרנ”ג מונה לרב של העיר אנסבך, בה כיהן ברבנות עשרות שנים. במקביל למשרת הרבנות, כיהן בתפקידים בכירים ב’אגודת ישראל’, ובהם סגן נשיא אגודת ישראל העולמית. בתקופת הקמת אגודת ישראל, עבר להתגורר בוינה בירת אוסטריה, כדי שיהיה לו קל יותר לעסוק בפעילות ציבורית הקשורה לאגודת ישראל. רק לאחר מספר שנים, שב לעיר רבנותו - אנסבך.

היה ידוע כמתווך - דיפלומט מקצועי - שעשה רבות לתווך ולפשר בין אישים וחוגים, בין הקהילות היהודיות בפולין לגרמניה, ובין עסקנים אירופאים לחבריהם בארץ הקודש. הוא גם תיווך בין הקהילות היהודיות לשלטונות ברחבי אירופה ובארץ הקודש.

הנה תמצית תיאור מרתק על פועלו בהספד שפורסם לאחר פטירתו בעיתון ‘הצופה’:

“היה בעל מעוף, מתכנן תוכניות כבירות. נפגש עם רבי המדינות, הדיפלומט שבמחנה האגודאי. רשמית היה רב באנסבך, עיירה קטנה בבאוואריה, אולם הוא היה נוסע וטס ברחבי אירופה. היה ידוע בלמדנותו; מלא וגדוש בתורה והיה בקי להפליא בספרות יון העתיקה. ולאטינית היה מדבר בשטף, נוסף על כמה שפות אירופאיות.

“את שמו ועולמו קנה בפולין. בימי הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה, היה ממייסדי אגודת ישראל העולמית וניסה לאחד את היהדות החרדית באירופה המזרחית ואת היהדות החרדית נוסח פרנקפורט; ואמנם עלה הדבר בידו במידה מסויימת”.

הנכד מספר

נכדו ר’ יעקב סטפנסקי, בראיון מיוחד שהעניק ל’בית משיח’, סיפר על הסבא הגדול: “אמי מרת ציפורה היא בתו הצעירה של הרב ד”ר פנחס כהן, ואני נולדתי מספר חודשים לאחר פטירתו הפתאומית של סבא, אך שמעתי אודותו רבות. 

סבא הרב ד”ר פנחס כהן, היה כמו אהרן כהן גדול, רודף שלום, עשה הכל לעשות שלום בין כל הפלגים והחוגים. היו לו קשרים ידידותיים עם רבים וטובים, מה גם שידע 14 שפות, וכך תיקשר עם כולם בצורה ישירה. את האמת אומר - על הקשר עם חב”ד לא ידוע לי, ולכן התפלאתי למצוא עדות על כך בספריה של סבא.

מה זו “הספריה של סבא?”

ובכן, בעיר רבנותו, הוא החזיק בספריה גדולה וחשובה. כאשר נמלט בימי השואה, הותיר בלית ברירה את הספריה מאחוריו. לימים הגיעו 250 ספרים, מתוך כלל ספריו, אל ארץ הקודש. היה זה לאחר המלחמה, כשכבר לא היה בין החיים. “יום אחד” - מספר ר’ יעקב סטפנסקי - “כאשר עלעלתי בין הספרים שהיו מצויים אז בבית הוריי, מצאתי בתוך אחד הספרים הזמנה לאסיפה חב”דית באירופה. לצערי איני זוכר את הפרטים הכתובים בהזמנה זו. כאשר ניסינו לברר על הקשר של סבא עם חסידי או אדמו”רי חב”ד, מישהו העביר לנו צילומים של אגרות אדמו”ר הרש”ב ששיגר לסבא, אך יותר מכך לא היה ידוע לי. כלתי מרת ורד סטפנסקי הינה מקורבת לחב”ד ומתעניינת בנושא, ולכן פנתה ל’בית משיח’”.

ואכן, כתבה זו באה בעקבות פנייתה של הגב’ ורד סטפנסקי, רעיית נינו של הרב ד”ר פנחס כהן, אל משרדי בית משיח בארץ הקודש. כותב השורות החל לערוך תחקיר מקיף ויסודי להבין מי היה הרב כהן, ומה צופנים קשריו הענפים עם רבותינו נשיאינו.

חוות דעתו המלומדת של הרב כהן

הקשר המיוחד שהיה לרב ד”ר פנחס כהן עם אדמו”ר הרש”ב, החל בשנת תרס”ז ונמשך עד תחילת מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע”ד. בשנים אלו הגיע הרב כהן פעמים רבות אל אדמו”ר הרש”ב במקומות בהם התארח בגרמניה, ובפגישותיהם ליבנו השניים נושאים הקשורים לכלל הציבור. הקשר נמשך גם בין פגישה לפגישה באמצעות התכתבויות. בכרכי אגרות קודש של אדמו”ר הרש”ב, מופיע הרב פנחס כהן פעמים רבות, בדרך כלל בנוגע לפעילות הכלל בגרמניה ובקשר לפעילותו במסגרת אגודת ישראל.

אחד המאבקים הגדולים והמורכבים שהוביל אדמו”ר הרש”ב, היה לקראת ועידת הרבנים בפטרבורג בשנת עת”ר. בימים ההם התחולל מאבק איתנים בין הרבנים יראי ה’, לרבנים ‘מטעם’ ולצדם ‘המשכילים’ וממשלת רוסיה. האחרונים תבעו, בין היתר, כי כל רב, בטרם יקבל משרה רבנית, עליו יהיה ללמוד לימודי חול ולקבל “תעודת השכלה”. במקביל תבעו להכניס לימודי חול ב’חדרים’. ‘המשכילים’ הביאו כראיה לשיטתם את הקהילה היהודית בגרמניה, שנהתה אחרי לימודי חול וכן רבניה למדו לימודים אקדמאיים, מה שלא הפריע להם לשאת בנזר הרבנות.

טענה זו הביאה את אדמו”ר הרש”ב לבקש מאחד מידידי ליובאוויטש בגרמניה, הרב אליקים וולף, לבקש את חוות דעתם של רבני גרמניה בנושא. אחד הרבנים שהביע דעתו על הכתב, היה הרב ד”ר פנחס כהן. את אגרתו פותח הרב כהן בהתנצלות על כך שעליו לחוות דעת עבור אדמו”ר הרש”ב: “הנ”ל [הרב רוזנהיים] ביקש ממני שגם אנוכי אחווה דעתי הקלושה למעלת כבוד תורתו, ומי אנוכי, אך במקום כבוד תורתנו הקדושה, אין מסרבין לגדול, לכן אשנס מותני להגיד מה שבליבי”.

את הסקירה המיוחדת פותח בדעתו על מצב יראת השמים ולימוד התורה בגרמניה: “אין דעתי כדעת רוב יראים באשכנז, שכמה מתפארים על איכות וכמות גודל היראה ובתורה באשכנז; אך אני הצעיר קראתי ואין איש, שלפי עניות דעתי - תורה בעוונותינו הרבים, בקרן זווית מונחת וגם יראת שמים איננה כיראת שמים של קדמונים וד”ל”.

הרב כהן, מבהיר כי לפני מאה שנה, גרמניה היתה מקום של תורה ויראה, אך עם הזמן ביקשו יהודי המדינה להידמות לגויים ולכן למדו חכמות חיצוניות. אמנם מוכרים דברי חז”ל “יפה תורה עם דרך ארץ” [ובזאת מפנה הרב כהן טרוניה לשיטת הרש”ר הירש מרבני גרמניה, שהוביל את לימודי החול יחד עם לימוד התורה], אך יהודי גרמניה שכחו כי התורה בראש, ואם חותכים את הראש - דהיינו לא לומדים תורה, אזי פסיק רישיה ולא ימות? ובאמת, לא כל אחד יכול ללמוד לימודי חול ולהגות בדברי תורה כפי שהיה נהוג, אלא רק בודדים.

ממשיך הרב כהן להביע דעתו, כי מצב לימוד התורה בגרמניה ירוד מאוד, וכמעט לא יימצא איש היורד לעומקה של הלכה. כך גם בהנהגה הרוחנית, אשר מצבה הלך והידרדר. גם הסוברים להיות חרדים, אינם מקפידים על הנהגה רוחנית כדבעי.

הרב כהן בדבריו אינו מסתפק בסקירה על גרמניה, אלא מחווה דעתו כיצד יש לנהוג כעת ברוסיה: “ועתה שמעתי ואשתומם […] שגם במדינת רוסיה, עמדו פריצים נגד דת ותורה […]. ואם יש בכם אנשי חיל, אולי יש תרופה אם תמנו ותגמרו שרק סמוכים אשר נתמלא כרסם בש”ס ופוסקים יוכלו להתקרב לחכמות חיצוניות”.

ואם הממשלה תגזור בכל זאת גזירה הקובעת כי ב’חדרים’ ובישיבות יאלצו ללמוד חכמות חיצוניות, אזי יש לנקוט במגבלות מתאימות: “המלמדים בחכמות חיצוניות גם המה יהיו מופלגים בתורה ומעוטרים ביראה”. הרב כהן מציע לפקח על לימודים אלו בקפידה מיוחדת: “הרבנים אותם אשר נוהגים ישיבות ומביעים דברי תורה, אותם בעצמם וכבודם ישגיחו על לימוד בחכמות חיצוניות בתוך הישיבה עצמה להקשיב לכל דבר ולמנוע צפצוף יצר הרע”.

על חוות דעתו המלומדת, השיבו אדמו”ר הרש”ב באגרת מיוחדת מיום שלישי, כ”ב בשבט עת”ר. את מכתבו פותח הרש”ב בשורה של עיטורי כבוד “כבוד ידיד נפשי, ורב חביבי הרה”ג המפורסם מעוז ומשגב, יראת ד’ אוצרו וכו’”.

במכתבו כותב הרבי דברים היוצאים מן הלב: “דברי כבוד תורתו הבוערים להבות אש ויוצאים מעומק לבו הכואבה נכון הגיעני, והנני בגודל תשואות חן לכבוד תורתו הרמה אשר איוה לבאר הכל באר היטב במצב הקדמוני והנוכחי, אשר נוגע לנו ביותר, באשר מנגדינו המתחדשים מעמידים את ארץ אשכנז לאות ולמופת, אשר הטיבו לאחד התורה והחכמה, וזה וזה נתקיימו בידם”.

אדמו”ר הרש”ב מוסיף ומסביר את דעתו על מה שקרה ליהדות גרמניה בגין עירוב לימודי חול ולימודי קודש: “אני אמרתי מכבר אשר לימוד הידיעות החיצוניות באשכנז, על טהרת הקודש [הכוונה כאשר במקביל לומדים לימודי קודש], גרמה נטילת נשמה מהתורה והמצוות; הכל נעשה, אבל כגוף בלא נשמה, אשר כבד מאוד שיתקיים, כבשר תפל בלי מלח”.

הרבי אף ממשיך ומפרט באגרתו על אודות הועידה והגזירות המתוכננות בה, לצד העמדה של הרבנים יראי ה’ המבקשים להסיר מהרבנים את חובת לימודי החול, כמו גם מהישיבות ומה’חדרים’.

במכתב שכתב הרב כהן לאדמו”ר הריי”צ שנים רבות לאחר מכן, סיפר כי כאשר אדמו”ר הרש”ב שב מועידת הרבנים, כתב לו אגרת ובה פירט את אשר אירע במהלך הועידה, וגם הודה לו על מכתביו.

[כדי שנשלים את פרשית ועידת הרבנים, נציין כי בועידה היו חילוקי דעות קשים בין המשתתפים. לאחר סיום הועידה היה צורך לגבש עמדות ברורות כדי להסיק מסקנות. בגלל סערות מדיניות ופוליטיות שאירו לאחר מכן, כל הנושא הושהה. בתקופה הבאה הופל שלטון הצאר, וכל הועידה וההחלטות כבר לא היו רלוונטיות].

הקשר חודש לאחר שמונה שנות נתק

הקשר המיוחד בין הרבי הרש”ב לרב כהן, ניתק לחלוטין בתקופת מלחמת העולם הראשונה. התוהו ובוהו ששרר באירופה כולה, גרם לניתוקים ושיבושים במשלוחי הדואר. מאז החלה המלחמה בשלהי תרע”ד ועד שנת תרפ”ב, לא הצליחו אדמו”ר הרש”ב ובנו הריי”צ ליצור קשר עם הרבנים ועם אישי הציבור בגרמניה, שהיו ידידי ליובאוויטש ועמדו בקשר מתמיד עם חצר ליובאוויטש.

בחודש כסלו תרפ”ב נודע לאדמו”ר הריי”צ כתובת בעיר ברלין, דרכה ניתן לשלוח מכתבים אל הרבנים והאישים בגרמניה, עמם עמד בקשר במשך השנים. הרבי הזדרז לשגר מספר מכתבים אל רבני גרמניה, ובהם מכתב אל הרב ד”ר פנחס כהן, בה הוא מבקש עזרה דחופה לתלמידי ה’חדרים’ ברוסיה.

גם בתקופה הבאה שיגר לו אדמו”ר הריי”צ מכתבים על החובה לסייע ליהודי רוסיה בנושאים רוחניים - כמו בניית מקווה, חדרים על טהרת הקודש, מינוי רבנים ועוד.

“שמחתנו עברה כל גבול”

כשאדמו”ר הריי”צ יצא מרוסיה והגיע ללטביה, שיגר הרב כהן (שהתגורר אז בוינה בירת אוסטריה) מכתב ברכה מלא הערצה והתפעלות:

“אל כבוד הרב הגאון והצדיק יסוד עולם, עמוד הימני נהורה מעליא אספקלריא המאירה, כבוד קדושת שם תפארתו האדמו”ר שליט”א מליובאוויץ.

ריגה.

שמחתנו עברה כל גבול בקראנו מעל גבי העיתונים את הידיעה המשמחת כי כבוד קדושתו הגיע לריגה בשלום ובשלוה, והננו להביע לכבוד קדושתו, בשם אגודת ישראל העולמית את שמחתנו הרבה, שעלתה להיהדות החרדית לראות את כבוד קדושתו במקום מנוחה ובעיר זו […]”

על מכתב זה השיבם אדמו”ר הריי”צ:

“באהבה קראתי ברכתם הטהורה הפרטי והכללי בשם אגודת ישראל, לרגלי בואי הנה, ותקותם החזקה כי יאמצני השי”ת ללכת בהדרך הסלולה אשר סללו הוד כ”ק אבותינו רבותינו הק’ זצוק”ל נבג”מ זי”ע להאיר מחשכי ארץ, באור תורה תמימה, במסורת אבות קדושים, להתעורר ולעורר להלהיב לב ישראל לעבודת השי”ת […]”.

ההתכתבות הזו הפכה תוך זמן קצר לעשיה פעילה. מספר שבועות לאחר מכן, נסע אדמו”ר הריי”צ לברלין יחד עם חתנו הרש”ג כדי לערוך שתדלנויות למען יהודי רוסיה. מברלין שיגר אגרת אל המיועד להיות חתנו - הרבי מה”מ, בה מספר כי נפגש עם ד”ר יוסף ראזין יו”ר הג’וינט ברוסיה, ויחד עמו הוחלט על מפגש מיוחד: “הוחלט אשר מחר בוקר שעה חצי העשירית [תשע וחצי] תהיה התוועדות בה ישתתפו הרב הילדעסהיימער, ד”ר ראזין ד”ר [פנחס] כהן, חתני ר”ש [הרש”ג] שי’, מר [סנדר] ריינין, ואני”.

במפגש הזה עלה המשבר הגדול עם הודעת הג’וינט כי אינם מתקצבים יותר את מוסדות החינוך ברוסיה, מחוסר תקציב. כל ההפצרות והלחצים, נענו בשלילה. במהלך האסיפה, שיגרו הרב פנחס כהן וד”ר ראזין מברק להנהלת הג’וינט המרכזית בארצות הברית. נוכח בקשתם הנמרצת, החליט הג’וינט להמשיך לתקצב את מוסדות הדת ברוסיה באמצעות אדמו”ר הריי”צ. הכסף שוגר אל ה’חדרים’ והישיבות המחתרתיים שהמשיכו לקום במסירות נפש ברחבי רוסיה הסובייטית.

 

הרבי מה”מ משתתף בוועידה המרכזית של ‘אגודת ישראל’

באותה תקופה התאספה בברלין המועצה המרכזית של אגודת ישראל העולמית. הכנס נמשך על פני מספר ימים וכונה “השבוע האגודאי”. הרב ד”ר פנחס כהן היה אחד הדוברים המרכזיים. לכינוס המיוחד הגיע אורח בלתי צפוי, חתנו של הרבי מליובאוויטש, הלא הוא “הרמ”ש” שהגיע בשליחות חותנו הרבי הריי”צ.

המושב המרכזי של הכנס נפתח ביום שלישי ג’ בטבת בשעות אחר הצהרים. המושב התקיים במלון “אטלאס” בו השתתפו חברי המועצה המרכזית של אגודת ישראל העולמית מכל רחבי תבל. את דברי הפתיחה נשא הרב אהרן לוין, רב העיר רישא. לאחר שורה של נאומים, הוקראו מכתבים וטלגרמות ברכה שהגיעו מרבנים ואדמו”רים ובהם: כ”ק אדמו”ר הריי”צ, הרב יוסף חיים זוננפלד גאב”ד ירושלים, האדמו”ר מטשארקוב, האדמו”ר מסדיגורא, האדמו”ר מסוקולוב והרב חיים עוזר גרודז’ינסקי רבה של וילנה.

אחד המשאות המרכזיים היה של הרב ד”ר פנחס כהן שנשא בתפקיד הנכבד “יו”ר ועד הפועל העולמי של אגודת ישראל”. הוא מסר דו”ח מפורט על הפעולות החשובות של אגודת ישראל. בתוך דבריו הביע את שמחת היהדות החרדית העולמית נוכח שחרורו של האדמו”ר מליובאוויטש שליט”א. כמו כן קידם בברכה את חתנו של האדמו”ר מליובאוויטש אשר בא אל המועצה בשם חמיו האדמו”ר שליט”א.

כבר למחרת דיווח הרבי לחמיו אדמו”ר הריי”צ בפרוטרוט על נושאי הוועידה, והנה דבריו על אודות נאומו של הרב ד”ר פנחס כהן:

“היו”ר ד”ר כהן [נאם] אודות עבודת אגודת ישראל. הירבה בדברים, כי ביחוד צריך לשום לב להתארגנות צעירי אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. בתוך הדברים סיפר גם כן על דבר מאסר כ”ק [אדמו”ר הריי”צ]. וכי תיכף ומיד שלחה האגודה ידיעה ובקשה על דרך זה לועד הרבנים בארצות הברית. ואף שאינו יודע מה הועיל, אבל עתה תודה לקל נמצא הוא [אדמו”ר הריי”צ] בבטחה.

קרא גם כן רשימת הברכות שנתקבלו. והתחיל שנתקבלה ברכה מהרבי דליובאוויץ. הרבי מצ’רטקוב וכו’”.

הרבי עצמו ציין במכתבו לחמיו, כי השתתפותו לא הייתה מתוך הזדהות עם תנועת אגודת ישראל: “ירא אנוכי לבוא ביחס יותר קרוב למנהלי הועידה, שלא ישתמשו בזה, כדי לערב את כ”ק בדבר, ורק הכירו אותי להם. ומטעם זה גם לא הלכתי לארוחת הערב שערכו בשביל כל הנאספים” [אדמו”רי חב”ד ויהדות גרמניה ע’ 231–235].

 

הרבי הריי”צ מודה על ה”מרגלית הטובה”

עננים שחורים כיסו את שמי גרמניה שעה שהצורר הנאצי ימ”ש עלה לשלטון. יהודים רבים בגרמניה עזבו את אדמתה מחשש לצרות שהולכות ומתרגשות עליהם. הרב ד”ר פנחס כהן עצמו הפך למבוקש על ידי השלטונות הגרמנים בשל מעמדו הנכבד. הוא נאלץ לברוח בהיחבא מהמדינה בסיוע חתנו ר’ אפרים סטפנסקי שהעניק שוחד. הרב כהן עלה על הרכבת היוצאת מגרמניה ולאחר טלטולים רבים הגיע לאנגליה, ומשם עלה לארץ הקודש.

בארץ הקודש ניצל הרב כהן את כישורי התיווך המפורסמים שלו, והוא החל לנהל משא ומתן עם אישים ערביים במטרה להגיע למצב של רגיעה עם יהודי ארץ ישראל. היה זה בתקופה של הפרעות שבהם נרצחו יהודים רבים על ידי הערבים.

בתקופה בה גר בארץ הקודש, פרסם הרב כהן בעיתון האגודאי “קול ישראל” מאמרי הגות בענייני השעה לצד זיכרונות מעסקנותו האגודאית לטובת הכלל בגרמניה, באוסטריה ובפולין.

אדמו”ר הריי”צ שקרא מאמרים אלו, ביקשו לרשום גם את זיכרונותיו מהקשר שהיה לו עם אדמו”ר הרש”ב. באגרת זו העלה אדמו”ר הריי”צ זכרון משותף שהובא בפתיח כתבה זו.

הנה ציטוטים נבחרים מהאגרת המיוחדת:

“מזמן לזמן הנני קורא את מאמריו - ב’קול ישראל’ - המזכירים אותי את ימי קדם, שנות תרס”ז–תרס”ט, הפגישות התכופות בכלל וביחוד בשנת תרס”ז, היא השנה הראשונה שהכיר - אבדל לחיים טובים ולאריכות ימים ושנים - את הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק זצוקללה”ה נבג”ם זי”ע. בזיכרוני שמורות כמה מחזות מהזמן ההוא.

“כמו חי נצב לנגד עיני המחזה כשכבודו שבת [שהה בשבת] פעם בוירצבורג - הדבר היה בחורף - ובא לבקר את כ”ק אאמו”ר הרה”ק […] וכבר עברה השעה הראשונה אחרי חצות היום, אנוכי קידמתי אז את פני ידידי ובקשתיו להיכנס לחדרי שהיה מול חדר כ”ק אאמו”ר הרה”ק, ובינתיים נשמע קול הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק בתפילתו. ידידי שי’ שעוד טרם ידע מדרכי חב”ד, לקח כסא וישב אצל הדלת לשמוע אל התפילה ואל הרינה. הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק התפלל אז ברכות קריאת שמע, וישהה בתפילתו בברכות קריאת שמע, וקריאת שמע יותר משעתיים בנעימה והתלהבות בשיר ובזמרה ושפיכות הנפש כדרכו בקודש, מה שעשה רושם אדיר על כבוד ידידי, וכאשר נודע לידידי שזולת כוס חלב אין הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק טועם מאומה קודם התפילה ואשר התחלת עבודתו בשבת בלימוד והתבוננות קודם התפילה היא משעה הרביעית קודם אור הבוקר, ואשר אחר התפילה הוא מקדש ולומד שיעור משניות, מתפלל מנחה ואוכל סעודת שבת קודש, לא רצה כבוד ידידי להפריע ועוד טרם גמר הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק תפילת מוסף הלך ידידי שי’ לביתו ויבקש שלא לספר לכ”ק אאמו”ר הרה”ק מביקורו ובמוצאי שבת קודש בא בביקורו שהיה בכל עת חביב על הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק”.

אדמו”ר הריי”צ מוסיף לתאר עד כמה זיכרונות מאביו יקרים לו עד מאוד: “וביודעי את כבוד ידידי ואת גודל כשרונותיו הנעלים ואהבתו את הסדר, הנני חושב אשר בטח יש לו רישומי דברים מזכרונות ימי קדם, מפגישותיו - יבלח”ט - עם כ”ק אאמו”ר הרה”ק בעניני עבודת הכלל, ואסיר תודה אהיה לכבוד ידיד שי’ בעד חסדו אשר יואיל להרשות להעתיק עבורי רשימות אלו, כן בכלל כל הרשום אצלו אודות כ”ק אאמו”ר הרה”ק” [אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ ח”ה אגרת א’שעח].

הרב פנחס כהן שרצה מאד להיענות לבקשתו של אדמו”ר הריי”צ, התקשה להיענות בחיוב, שכן כל כתביו ובית גנזיו, נותרו מאחור בגרמניה הנאצית. אך פטור בלא כלום אי אפשר, והרב כהן רשם אימרה חשובה ששמע מפי אדמו”ר הרש”ב:

“ששתי כעל כל הון בקבלת מכתב קדשו, שמתוכו ראיתי שלומו הטוב, וישמח ליבי גם אני. ואזכרה ימי קדם, אשר היו לי באמת שנות עולמים, כאשר זכיתי לראות פני כ”ק אביו זצוקלה”ה, ולספוג בליבי רושם נעים מעולמו הגבוה.

“אמנם כל אשר לי, הן ספריי הן כתביי, עדיין ביד האויב, אקוה שלאחר סוף ימי המלחמה, יבואו אצלי ואז בעזה”י בקירוב הימים אעשה כדבר המלך.

“לכל הפחות ארשום בזה קטע אחד מזכרוני:

“הנה אז היתה במדינת רוסיא שאלת הצענז לרבנים [תעודת השכלה לרבנים, הנזכרת לעיל] ודיברנו יחד הרבה אותו הענין, ואז אמר לי מליצה נאה על המשנה בפרקי אבות, כל השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו, יכול אפילו תקפה עליו משנתו כו’, עד ישיב ויסירם מלבו [= מתחייב בנפשו רק אם עשה בכוונה תחילה שישכח], מכאן מוכח שיש בכח רצונו של אדם, לישב ולהסיר דברים מלבו ולשכחם. אם כן - כך אמר פה קדשו - אותם רבני אשכנז, בשלמא בזמן שאתם מוכרחים על ידי המלכות להתעסק בחכמות חיצוניות, אבל בזמן שאתם כבר יושבים על כסא הרבנות, למה לא תשבו להסיר מלבכם ולשכוח את כל החכמות החיצוניות” [אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ ח”ה עמוד שצ בשולי הגיליון].

אדמו”ר הריי”צ שקיבל דברים אלו, השיב על כך באגרת חוזרת מיום כ’ בסיון תש”א. באגרת מודה הרבי על “המרגלית הטובה” שקיבל מאביו.

בתקופה זו המשיך הרב כהן את שיא פעילותו בארץ הקודש.

בתחילת חודש תמוז תש”א נערכה הועידה הארצית של אגודת ישראל, והרב כהן נבחר לנשיא הועידה. בעיתונות דווח כי הועידה הסתיימה בדבריו של הרב כהן שנאמרו באחת בלילה.

בימים הבאים, במהלך ישיבה בענייני הכלל, לקה הרב כהן בליבו, ולאחר ימים ספורים, בז’ בתמוז, הלך לעולמו.

בהלווייתו השתתף קהל רב, ובראשם הרב דושינסקי גאב”ד ירושלים, האדמו”ר האמרי אמת מגור, רבי עקיבא סופר והרב מבריסק (הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ’יק), ועוד אלפי מבני היהדות החרדית.

מקורות: אגרות קודש אדמו”ר הרש”ב, אגרות אדמו”ר הריי”צ, אדמו”רי חב”ד ויהדות גרמניה, קול ישראל (עיתון), המשקיף, הצופה, הפרדס, בית משיח, הספריה הלאומית.

תודה מיוחדת לצאצאים על היוזמה והסיוע: הרב יעקב סטפנסקי, ומרת ורד שלום–סטפנסקי.