דוד אופן

הפעם הראשונה שהגעתי לרבי, הרבי נעץ בי מבט כמה פעמים >> על מה דיבר המשפיע בהתוועדות פורים שנמשכה כל הלילה? >> מדוע לא התקיימה התוועדות בפורים תשל”ד? >> התמים דוד אופן (כיום משפיע בביתר עילית) שהגיע לרבי לראשונה בחייו לקראת פורים תשל”ד, מספר על פורים במחיצתו של הרבי

מאת הרב דוד אופן

היה זה ביום יו”ד שבט [תשל”ד], אחרי ששמעתי את ההתוועדות של כ”ק אד”ש בשידור חי, קיבלתי התעוררות, והתחלתי לעשות הכנה לקראת יום י”א אדר שזה יהיה היום שבו אסע בעזה”י בפעם ראשונה לראות את פני מלכנו משיחנו.

קבלתי על עצמי לקום בכל יום שעה לפני סדר חסידות וללמוד את ה’המשך’ של שנת תרצ”ה, שם מדובר על בנין ספירת המלכות. היה לי - אבדל לחיים טובים - חבר טוב שהיה לו חסידישע קבלת עול, הת’ אברהם יצחק לסקר ע”ה, הוא היה מעיר אותי כל בוקר ואומר לי במתק לשונו: “דוד, קום כבר, הרי החלטת ללמוד”…

היינו הולכים למקוה בכפר חב”ד כשהיה עדיין חשוך, לומדים וחוזרים בחיות את המשך תרצ”ה. כל דבר מוקשה היינו שואלים את המשפיע הרב משה נפרסטק ע”ה; היה לו ידע רחב ועמוק בחסידות, בעל הסברה נפלאה עם הרבה סבלנות להסביר. אחר כך הייתי מתפלל קצת באריכות, חושב כמה דקות חסידות לפני התפילה. המשפיע ר’ משה, תמיד הדגיש לנו שהעיקר זה “דער אוועק לייג” [=ההתבטלות], לא חשוב כמה זמן, העיקר לשנות את הרגילות.

אחר כך בסדר נגלה היה לנו את המשגיח הרב יעקב כץ ע”ה שהיה לו ישרות מיוחדת בלימוד הנגלה וגם הסברה נפלאה. היינו אוהבים לדבר אתו בלימוד; לי אישית גם עשה טובה גדולה, כשראה שיש לי צמאון גדול לנסוע לראות את הרבי, הסכים והבטיח לי שאם אלמד 100 דף גפ”ת בעל פה, יסדר לי תשלום של חצי כרטיס מהנהלת הישיבה. תנאי כזה היה רק לתלמידי הקבוצה המבוגרים (אף על פי שלא הייתי בגיל ‘קבוצה’, כי הייתי רק בתחילת שיעור ב’), וכן היה. גם למדתי 12 פרקי תניא בעל פה ואת כל אגרת התשובה וקבלתי חצי כרטיס. כדי להשלים את החצי השני, הייתי מדריך בערב לילדי הת”ת ב’ישיבת ערב’ - וכך מימנתי כרטיס שלם.

הלכתי למשפיע ר’ מענדל פוטרפאס ע”ה ושאלתי אותו מתי עדיף לנסוע לרבי, עכשיו - בזמן הקרוב - לפורים, או לחכות לתשרי? ואמר: “אם אתה מחפש טשולנט (“גילויים”), תחכה לתשרי; אך אם אתה מחפש לחם ומים (“עצם”), סע מיד לפורים. כך היה. ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב, י”א באדר, נסעתי לרבי פעם ראשונה. מרוב התרגשות לא יכולתי לאכול במטוס, רק שתיתי.

החברים אמרו לי: “הרבי מסתכל עליך”

כשהגעתי בערב, חיכה לי בשדה תעופה אחי היקר ר’ יעקב שיחי’, מיד נסענו לשכונה ולקח אותי למקווה והגעתי ל–770 לפני מעריב. עמדתי ב’זאל’ הקטן ממתין שהרבי יכנס. פתאום הרבי נכנס עם סידור וגרטל בידו הק’, החזן התחיל והרבי חוגר את הגארטל ומסתכל עלי חזק. מיד ברכתי ‘שהחיינו’. התרגשתי מאד ונזכרתי מה שכתוב בשיחות של הרבי הריי”צ, שכאשר הרבי מסתכל עליך, הוא מגלה את הטוב העמוק שנמצא בך בהעלם וזה נותן לך כח להתגבר על כל הדברים הבלתי רצויים.

(במאמר המוסגר תמיד כשציירנו את הרבי עוד לפני שזכינו לראותו בגשמיות, היינו מדמים שהרבי רוחני מאד, מה שאין כן מאותו הרגע שראיתי את הרבי בפעם הראשונה, ראיתי שני הפכים. מצד אחד קדושה רוחנית–אלקית, ומצד שני הכל נמשך בגוף גשמי. מתפלל מתוך הסידור, רואים שפתיים נעות וכו’).

גם לאחר התפילה, בקדיש שאחרי ‘עלינו’ ו’קדיש דרבנן’ הסתכל עלי הרבי בעיניים גשמיות חודרות ללב.

אחר כך חזר הרבי לחדרו ומיד יצא המזכיר הרב לייבל שי’ גרונר ואמר: הרבי יוצא לקידוש לבנה. ושוב פעם אני רואה שכל הקדושה היא בגשמיות; הרבי מסתכל על הירח ואומר מתוך הסידור מלה במילה, ואומר “שלום עליכם” לג’ אנשים, ואחר כך אומר לכולם “א גוט’ן חודש” ונכנס לחדרו הקדוש.

פגשתי ב–770 כמה חברים, בהם את דוד פלדמן ויוסי גרוזמן, ושאלו מיד: “נו, איך היה לראות את הרבי?” יוסי אמר לי שהוא מארגן התוועדות בליל פורים אצל המשפיע ר’ פינייע שי’ קארף. אכן, היה שם מאד שמח. זו הפעם הראשונה שאני שומע שלאורך כל ההתוועדות מדברים על הרבי, על התקשרות וכו’. הזכיר לי קצת את המשפיע ר’ יוסף אייברמס בלוד שהיה מתוועד אתנו ואומר לנו: “צריך להיות מקושר לרבי, צריך שיהיה לך צמאון ואהבה לרבי”. כל זה החדיר בי הרצון להיות אצל הרבי לראות ולשמוע.

כמו הנביא בשעתו…

ביום חמישי, י”ג אדר צום תענית אסתר, הרבי נכנס לסליחות ב’זאל’ למעלה. שוב אני רואה שהרבי מכה בידו הק’ על הסטנדר בעת ניגון “אבינו מלכנו”, והכל במתינות מחושבת וכמובן בגשמיות. אחר כך, בקריאת התורה לעליית שלישי, אני שומע בפעם ראשונה את המילים “יעמוד אדונינו מורנו ורבנו בן הרב לוי יצחק”, זה שמו של הרבי בגשמיות: אדונינו (מלכות אמונה); מורנו (יראה) ורבנו (מלמדנו תורה מתוך אהבה), וזה מה שנוגע לנו.

הרבי מחכה עד שהבעל–קורא יראה לו היכן מתחילה הקריאה והיכן מסתיימת, ורק אחר כך מתחיל ברכת התורה, אף על פי שבודאי רואה ויודע מעצמו. בסיום הקריאה - אחרי קדיש, כשאמרתי ברכת ‘הגומל’ ענה ‘אמן, מי שגמלך’ כו’. אז כבר לא יכולתי להסתכל על הרבי, אבל הבחורים אמרו לי “הרבי הסתכל עליך חזק”.

לאחר העליה במנחה שמעתי לראשונה איך הרבי אומר מפטיר, דרשו ה’ בהמצאו כו’, ברגש ובאהבה כמוכיח את עם ישראל. מיד עלה לי בראש, שכך נראה היה הנביא כשהיה מוכיח את עם ישראל.

ההתוועדות הראשונה שלי

בליל פורים תשל”ד הרבי נכנס ל’זאל’ בבגד משי עם סידור ומגילה, ופושט המגילה, ואומר ביחד עם הבעל קורא מלה במילה. כשמגיעים ל”המן האגגי” וכיו”ב, הרבי מכה ברגלו הק’ פעם בימין ופעם בשמאל.

אחרי התפילה הודיע ר’ דוד רסקין בשם הרבי, שמי שילך למבצע פורים, יקבל דולר מהרבי דרך המזכירות. כמובן שהצטרפתי וקיבלתי גם אני דולר מהרבי.

מסרו בשם הרבי שהפארבריינגען יהיה רק בשבת שושן פורים.

בליל שבת ניגש ל’עמוד’ הרב חיים אייזיק חודקוב, כיוון שיש לו יארצייט, והתפילה היתה בלחש בסגנון ‘יקע’. למחרת, בהפטרה של פרשת כי תשא, שוב אני שומע המילים “עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים”, ברכות וברגש רב.

ביום שבת קודש מיד אחר התפילה אני מתכונן - בפעם הראשונה - לשמוע ולראות את הרבי מדבר מפה קודשו, בלי ממוצע של רמקול. עמדתי מול הרבי, על פי עצתו של בן דודי היקר ר’ יוסף יצחק לבקיבקר שיחי’, שאמר לי: “תעמוד. כשידחפו, תזוז אחורה קצת, אבל תשאר שם”, וכן היה.

אני עומד ומסתכל איך הרבי יושב על כסא אדום על יד השולחן, מאד מלכותי ובביטול, מעולם לא נשען על גב הכסא כמו שנאמר במלך ‘כיון שכרע שוב אינו זוקף’, אין לו על גביו אלא ה’ אלקיו; וכל הקהל מתקבץ סביבו. זאת אומרת: שהרבי יושב מוקף מכל הקהל, גם מאחור וגם מלפנים, וזה נותן הרגשה איך הרבי רואה ונמצא בתוך כל אחד ואחד “בתוך עמי אנכי יושב(ת)”.

(באחד הפארבריינגען’ס, הרבי הוכיח למה מפהקים ללא נימוס, בלי לשים יד על הפה וכו’, איפה ראשי הישיבות והמשפיעים? הרבי ממש מנה כמה דרגות של אנשים שיושבים בהתוועדות; אחד שומע רק את הקושיא על רש”י ואחד שומע גם תירוץ, ואחד מחכה מתי אני אסיים רק שלא נעים לו, כי מה יאמרו הבנים והנכדים כו’).

תחילה עשה קידוש מתוך הסידור, תחילה ניגב עם מפית את הכוס ואחר כך הרב מענטליק מזג הכוס ברעדה ובביטול (זכור לי לטובה את הרב מענטליק, יהודי מבוגר מכובד, ראש ישיבה, למדן, ירא שמים, מעולם אינו יושב בפארבריינגען, רק עומד ולא נע ולא זע, מקשיב בכובד ראש לכל מילה), וכשמגיש הכוס, הרבי מנענע בראשו הק’, כאומר תודה.

אחר הקידוש ר’ יואל כהן שי’ - החוזר - מתחיל לשיר ניגון מהקאפיטל תהלים של הרבי “יפרח בימיו צדיק”. כשהרבי מסתכל בעיניו, מבינים כי הוא רוצה להתחיל לדבר, ונהיה שקט מוחלט וכולם מאזינים לפה אחד (שמעתי פעם מהרב עדס מבית וגן, שאמר לי: מעולם לא ראיתי אלפי אנשים מאזינים בדממה לאיש אחד).

התחיל לדבר מענייני פורים ששייך לשבת, כיון שזה בא בסמיכות. כך דיבר בערך חצי שעה, ואחר כך ר’ הירש גאנזבורג ע”ה מתחיל לנגן ניגון והקהל אחריו. בינתיים הרבי אומר ‘לחיים’ לכל אחד שמרים כוסו. מיד הרמתי כוסית וחיכיתי שהרבי יאמר לי ‘לחיים’, והנה אני רואה שהרבי מנענע ראשו הקדוש מולי ועונה ‘לחיים ולברכה’. הרגשתי שהרבי מברך אישית אותי ואת כל אחד. לפעמים הרבי מסתכל עליך ועדיין לא עונה ‘לחיים’, כנראה שאתה עדיין לא כלי לברכה, וככה הרבי ממשיך להסתכל לאנשים ובהכרח שתהרהר בתשובה, ואז הרבי חוזר אליך ואומר ‘לחיים’. איזה אושר…

את השיחות אני שומע אבל עדיין קשה לי קצת לתפוס את הסגנון וקישור הענינים. אחרי שלוש שיחות, הרבי סימן לר’ יואל שיתחיל ניגון של מאמר. פתאום אני רואה איך שהפנים של הרבי משתנות, לאט לאט סוגר העיניים וקושר מטפחת בין אצבעותיו הק’. בסיום הניגון מתחיל בקול ערב, “כי תשא את ראש בני ישראל” וגו’, בניגון הידוע של מאמר. בשעת מאמר, כולם עומדים, גם אלו שיושבים בעת השיחות (זה ממש מזכיר מה שהרבי אמר פעם את האימרה של ר’ הלל מפאריטש, שכאשר רבי אומר מאמר, הרי זה כנתינתו מסיני), וממש מרגישים שהרבי מגלה תורה חדשה, שכינה מדברת מתוך גרונו.

אחרי המאמר הייתה שיחה על רש”י ומלקוטי לוי יצחק על הזוהר. לאורך כל הזמן שאומר שיחות ומאמר, הוא אומר הכל בעל פה בלי ספר, מה שאין כן בתפילה, ואפילו ברכה, אומר דוקא מתוך הסידור. כאן רואים איך הרבי והתורה זה דבר אחד; אני המשנה המדברת בפיך, ממש הרגשה של “ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתך”, “רוח הוי’ דבר בי ומלתו על לשוני”. כי באמירת התורה שכינה מדברת מתוך גרונו.

במהלך ההתוועדות דיבר וצעק בנוגע ל’מיהו יהודי’, שחברי כנסת הדתיים כביכול, לא רוצים לעזוב את הכסא. וצעק שהם אומרים כביכול ‘השמים כסאי, והארץ הדום רגלי’… הכל שלהם והם מונחים בכבוד המדומה. אפשר לראות בחוש איך נוגע לו טובת כלל ישראל כאשר מסיים ‘יתמו חטאים ולא חוטאים’ ח”ו.

בסיום ההתוועדות היה יהודי אחד פשוט, ‘חסידישער’ מאד, שמו ר’ מאיר חרלוב ע”ה, שלקח הרבה ‘משקה’, ואמר לרבי בקול: “דער רבי זאל זיין געזונט און זאל אונז פירען צו משיח” [= שהרבי יהיה בריא ויוביל אותנו לקראת משיח]. והרבי ענה: “אבער מיט גזונטע חסידים” [= אבל עם חסידים בריאים]. בסיום ברך ברכה אחרונה מתוך הסידור, והתפללו מנחה. כאן התחיל לנגן “ניעט ניעט ניקאווא”, וזה כבר היה קרוב לשקיעה. לאחר מכן הלך לביתו כאשר כולם מלוים את הרבי ביציאתו. בדרך לביתו מניף ידו הקדושה לילדים.

בהיותו בדרך, פגש אותו חסיד בעלז בשם ר’ חיים טרענק, והוא אמר לרבי “גוט שבת” בהרכנת ראשו והרבי ענה לו “גוט שבת” והיה בהתרגשות ובשמחה כשסיפר לי איך הרבי ברכו ב”גוט שבת”.

רצנו מיד כדי להספיק ליטול ידים לפני השקיעה, וחזרנו לתפילת ערבית במוצאי שבת.

העונג בלחזור שיחה

במוצאי שבת מתחיל סדר חזרה. ר’ יואל שי’ כהן יושב בראש וכל הת’ מקשיבים וכותבים נקודות מההתועדות. היה זה מחזה שמאד שבה את ליבי, איך שלא רק שומעים בשעת ההתוועדות, אלא שלכל אחד יש ‘קאך’; חיים ונוגע כל מילה שהרבי אומר, וכל אחד מזכיר איזה ענין שהוא זוכר, ובצירוף כולם - ובראשם החוזר ר’ יואל - יוצא דבר שלם. ר’ יואל עצמו מדגיש בחזרה כמה פעמים שלא להגיד ביאורים על דברי הרבי, כי אם לחזור רק על דברי הרב וכך יוצאות השיחות לאור.

יש גם לציין לשבח שמאז שהת’ דוד פלדמן שיחי’ הגיע לרבי, הוא התחיל לכתוב את ההנחות בחזרה בנקודות, ועד יום שלישי יוצאת ‘הנחה’ מהשיחות בשלימות.

אחרי ששמעתי כמה וכמה התוועדויות, התחלתי לתפוס את הסגנון של כ”ק אד”ש, ויכולתי לחבר את קשר הענינים. כשזה קרה, קיבלתי תשוקה לכתוב את השיחות, והתחלתי לכתוב נקודות בחזרה.

אחר כך הלכתי לישיבת ‘הדר התורה’ הסמוכה ל–770, וכתבתי כל הלילה של מוצאי שבת קודש, וכשגמרתי לכתוב, הרגשתי תענוג גדול שכל הפארבריינגען כתוב לנגד עיני. הייתי הולך למקוה, לומד בשמחה בסדר חסידות ומתפלל בחיות. היות וכתבתי עם דף קופי, שלחתי מיד לאבי ע”ה בדואר כאשר את המקור השארתי לעצמי, ונשאר עמי עד היום הזה.

לפני שנה פגשתי ב–770 את הרב דוד פלדמן, ואמר לי שאביא לו צילום מהשיחות, כי בעתיד הקרוב ידפיסו בסדרת ההתוועדויות “תורת מנחם” את ההתוועדויות שנאמרו בשנים הללו, ורוצה להיעזר גם במה שכתבתי. שמחתי והבאתי לו.

נכנסתי לישיבה כתלמיד

לכבוד פורים הגיע לרבי מצרפת הרב פשטר עם קבוצה גדולה. בהתוועדות של פורים נתן לשליח ‘משקה’ כדי לחלק לכל הקבוצה, ואמר להם לשיר את ‘האדרת והאמונה’ בניגון המארש של צרפת ועודד חזק בידיו הקדושות, וכן אמר לשיר בתפילה בשבת אחרי פורים.

אחרי פורים ניגשתי למנהל הרוחני של הישיבה ר’ דוד רסקין ע”ה, והבאתי לו פתק מהנהלת הישיבה בכפר חב”ד שיש לי רשות להיות בישיבה ב–770 עד אחרי חג הפסח, וסידר לי מיד שאוכל לאכול בישיבה (אבל שינה הוא לא סידר, מכיון שבאתי רשמית רק לחודש וחצי ולכן ישנתי אצל דודתי מרת טייבל ע”ה ליפסקר), גם בסדר ליל פסח אוכל להיות בישיבה, בפרט כשהרבי נכנס לבקר את התמימים.

לאט לאט התחלתי להיכנס לסדרים של הישיבה כי ב–770 הסדר של הישיבה הוא עד י”א ניסן.

בשבת מברכים פרשת ויקהל פקודי הרבי ירד לתהילים כרגיל בשעה 8.30. את ההפטרה הרבי התחיל לומר מ”כל העם הארץ… וכן אמר את הסיום כה אמר . . כי יתן הנשיא… לא כפי שכתוב בסידור אדמוה”ז; כידוע, רק הנשיאים אומרים זה. כאן רואים בגילוי שהרבי מאשר את הנשיאות שלו, אף על פי שבכל ההתוועדויות הוא אומר כל הזמן “דער רבי דער שווער”. בהתוועדות שבת מברכים דיבר אודות הבחירה שבחר ביעקב ובניו, וגם אודות מבצע פסח ושכל אחד יהיה לו מצה שמורה.