המכתב הזה היה טלטול של ממש בעבורי, כאשר לצד זאת הרגשתי הרגשה עילאית אותה לא אשכח

המכתב הזה היה טלטול של ממש בעבורי, כאשר לצד זאת הרגשתי הרגשה עילאית אותה לא אשכח כל חיי. באותו רגע אני חשתי שמשהו נפתח בתוך הנפש שלי. מעיני זלגו דמעות של התרגשות. הרגשתי שהרבי שולח יד ומושך אותי החוצה. הרגשה של אור שמציף אותי מבפנים ומביא אותי למקום אליו חיכיתי כל החיים להגיע - היישר אל הרבי * בדידי הווה עובדא מופלא

מאת: יעקב טויטו

היה זה באחד מחודשי הקיץ האחרונים, במהלך שגרת ‘מבצעים’ רגילה ברחובות ירושלים, פגשתי יהודי שהציג את עצמו בשם יעקב דילמוני. יעקב הוא יועצו הפוליטי של סגן שר הביטחון וחבר הכנסת ר’ אלי בן דהן.

הוא אחז בי ואמר כי ברשותו סיפור מופת מפעים שאירע לו עם הרבי מה”מ שליט”א. ביקשתי ממנו שימתין לי דקות אחדות עד שאסיים עם הפעילות, ולאחר מכן התיישבנו במקום שקט, ויעקב החל לספר:

“היה זה לפני כשש שנים (בשנת תש”ע), בסביבות חג הפורים, כשחשתי פתאום בראשי. לא היה מדובר בכאבי ראש מוכרים ורגילים, אלא כאבי ראש עזים. הכאב התרכז בעיקר באזור האחורי של הראש ומשם התפשט לכל הראש. לא יכולתי להמשיך לתפקד במצב כזה, והרביתי לנוח ולשכב; זה הדבר היחיד שהרגיע לי במקצת את הכאבים.

במשך הזמן הלכתי לרופאים רבים לצורך בדיקות, אך בכל מקום שבו נבדקתי, אמרו לי שזה נראה משהו חמור וכי לא מדובר בכאבי ראש רגילים. מה הבעיה? זו עצמה בעיה - שכן אף אחד לא ידע לומר מהי…

באחת הבדיקות שביצעתי, אחת מני רבות, הרופא אמר לי שהתוצאות ממש לא טובות, ולמיטב הבנתו יש חוסר איזון חמור במערכת החיסונית של הגוף. כמובן שהמידע הזה לא הוסיף לי במצב רוח, בלשון המעטה.

ביום חמישי ג’ בניסן הלכתי לבדיקה מתישה נוספת אצל רופא ידוע בתל אביב, ובפי הרופא שוב אותה תשובה שקיבלתי מכל הרופאים: “הבדיקות אינן תקינות, יש השערות לא הכי משמחות, אך אין לנו מידע מדויק כרגע”. התחננתי לרופא שייתן לי כיוון על מה מדובר, אך הוא טען שאסור לו לומר מה הוא חושב, כל עוד אין תוצאות רשמיות ומדויקות. הוא שלח אותי אפוא לסדרת בדיקות נוספת.

הרגשתי שאני מאבד תקווה. חוסר הידיעה זה היה הדבר שהכי ייסר אותי.

אקדים ואומר שהמשפחה שלי דתית מאוד, אך עם הזמן חוויתי ירידה קלה בענייני קיום תורה ומצוות. עם חב”ד לא היה לי שום קשר קודם לכן, מלבד פעם אחת שכתבתי לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’ כשהייתי בצבא.

כשיצאתי מאותו רופא ביום חמישי, הייתי מיואש לגמרי. אין לי מושג למה, אבל זיכרון עמום צף ועלה לי מאותו מעמד בו כתבתי לרבי בהיותי בצבא. החלטתי אפוא שהרבי הוא תקוותי היחידה.

נסעתי ישירות מהרופא לבית חב”ד של הרב מוטי גל ז”ל ברמת–גן (היה זה לפני פטירתו). מי שקיבל את פניי היה אברך נחמד סבר, ר’ צבי ונטורה שמו, פעיל ותיק בבית חב”ד רמת גן, שתמיד שמח לסייע לאנשים לכתוב לרבי. ביקשתי ממנו לעזור לי בכתיבת המכתב, כיוון שלא ידעתי בדיוק מה לעשות ואיך.

בסיועו של צבי כתבתי לרבי שורה אחת בלבד - שאני סובל מכאבי ראש קשים ואני מבקש ברכה שהכאבים יעברו, ושהכול יהיה בסדר.

הכנסתי את המכתב באקראי בכרך י’, הכרזתי את הכרזת “יחי אדוננו”, והמכתב נפתח בעמ’ רלט. וכך נכתב בו:

תקותי שלעת קבלת מכתבי זה הוטב מצב בריאות כל המשפחה והיא עצמה בכלל, ובהנוגע להמיגרענע* (בהערה למטה הרבי כותב ‘כאבי ראש’) שסובלת מהם, הנה נוסף על הסמי מרפא שנתרבו בזמנים האחרונים ומהם סוגים שונים של nicotinicacid. כדאי הי’ שתשיג מזוזה קטנה שבדקו אותה וכשרה היא ותכרוך אותה לבד על גבי לבד איזה פעמים ותשא את המזוזה עמה (מובן בעת שמותר לשאת, משא”כ בשבת ברשות הרבים) שבודאי ישפיע זה לטובה על בריאותה, ויצליחה השי”ת שביחד עם בעלה יבשרו טוב תמיד כל הימים.

אני יושב ליד השולחן ומקשיב לקולו של ר’ צבי ונטורה שמקריא את התשובה בקול ולאט. נדהמתי! ראיתי שהמכתב שיצא היה בדיוק בשבילי, מענה מדויק לבעיה שממנה סבלתי.

מכתב זה שיגר הרבי לאישה, ובו הוא כותב לה לגבי כאבי הראש שלה - הנה בנוסף לתרופה הנקראת ,nicotinicacid כדאי שתיקח מזוזה קטנה ותכסה אותה בשני כיסויים, כך שתוכל ללכת אתה בכל מקום. בסיום המכתב מברך אותה הרבי ברפואה שלימה ובשורות טובות.

המכתב הזה היה טלטול של ממש בעבורי, כאשר לצד זאת הרגשתי הרגשה עילאית אותה לא אשכח כל חיי. באותו רגע חשתי שמשהו נפתח בתוך הנפש שלי. מעיני זלגו דמעות של התרגשות. הרגשתי שהרבי שולח יד ומושך אותי החוצה. הרגשה של אור שמציף אותי מבפנים ומביא אותי למקום אליו חיכיתי כל החיים להגיע - היישר אל הרבי.

כבר באותו היום נסעתי לכפר חב”ד ונכנסתי לחנות הספרים של קה”ת. שאלתי שם את אחד האחראים במקום אם הוא יודע היכן אוכל לרכוש מזוזה קטנה.

חב”דניקית שעמדה בתור בחנות ושמעה את שאלתי, שאלה אותי אם זה בגלל מכתב של הרבי. לא הבנתי מאין היא יודעת, ועניתי לה שאכן כתבתי לרבי בענין מסוים, והרבי כתב לי לקנות מזוזה.

היא פתחה וסיפרה לי שלפני תקופה קצרה הייתה בבית רפואה וכתבו בשמה לרבי, והרבי ענה תשובה דומה… היא כיוונה אותי לסופר הסת”ם הרב אברהם קדוש שמוכר מזוזות כאלו. הלכתי אליו וקניתי מזוזה קטנה, אותה הרב קדוש כרך בעבורי בשני כיסויים, בדיוק כמו שהרבי כתב לי.

והנה, נס ופלא! כבר ביום שאחרי, כל כאבי הראש האיומים, נעלמו וכלא היו. ממש נס גלוי.

בשבוע שלאחר מכן, הלכתי לביקורת במרפאתו של רופא בתל אביב, כפי תור שנקבע לי לאחר ששיגר אותי לבדיקות נוספות (שאותן לא עשיתי). כשהגעתי אליו, סיפרתי לו שלא עשיתי את הבדיקות, אבל אני מרגיש מעולה, מבלי לפרט את כל העניין עם המזוזה. הוא כעס עליי מאוד ולא הבין איך ממצב שבו הייתי ‘שבר כלי’ שמתחנן לבדיקות, התהפך המצב ב-180 מעלות. הוא חשב שהשתגעתי.

פתאום שאלתי אותו אם הוא שמע על תרופה בשם “nicotinicacid”? הרופא הרהר כמה שניות, ואז שאל אותי לאט, בקול נדהם, “מי אמר לך עליה? עם מי דיברת?” אמרתי לו שזה לא כל כך חשוב, וחזרתי שוב על שאלתי. הרופא התעקש לשמוע ממי שמעתי על התרופה, אבל לא סיפרתי לו. הוא אמר לי שממש עכשיו ‘נפל לו האסימון’ שאולי זה מה שיכול להועיל לכאבי הראש שלי.

אני לא זוכר במדויק את תשובתו, אבל הוא הסביר לי בערך, שזהו לא ממש תרופה, אלא סוג של רכיב רפואי שנמצא בכמה תרופות, ואחד מהדברים שהוא יעיל בהם, זה הזרמת חמצן למוח והזרמת דם בעורקים. כעת כשהוא חושב על זה, בהחלט יכול להיות שהכאבים שלי נובעים מחסימה בעורקי המוח ובעקבות כך - חוסר דם וחמצן בראש.

אחרי שסיים את ההסבר שלו, הוא אמר לי שהוא חושב לתת לי כדורים המכילים את אותו רכיב כדי שאקח אותם כמה ימים על מנת לוודא את השפעתם, אבל אמרתי לו שאני כבר לא צריך את התרופה, מכיוון שהכאבים עברו לגמרי ואני בריא לחלוטין.

פה הוא כבר היה בטוח שהשתגעתי. שוב ניסה לשכנע אותי לעשות בדיקות נוספות, או לפחות ליטול את הכדורים, אבל אמרתי לו בביטחון גמור שאני פשוט לא צריך את זה, כי אני בריא.

אותו רופא עבד עם אחד מקרובי משפחתי, והרופא שחרד לבריאותי, ביקש ממנו לשכנע אותי להמשיך בבדיקות כדי שמצבי לא יחמיר. כמובן שגם זה לא עזר; אני נשארתי בשלי, בטוח בברכתו של הרבי.

תקופה קצרה לאחר מכן, עשיתי בדיקות מקיפות ללא קשר לסיפור שקרה, והתוצאות הראו איזון במערכת החיסונית ויציבות בשאר מערכות הגוף.

* * *

את סיפורו זה סיים יועץ סגן–השר ואמר: “כבר שש שנים שהמזוזה הזו מלווה אותי בכיסי לכל מקום בארץ ישראל ובחו”ל. אין סיכוי שאני יוצא מהבית מבלי שהיא עליי. כבר עשו לי כמה פעמים בעיות בגללה בבידוק ביטחוני במקומות מסוימים, כמו בשדות תעופה או בכנסת, אבל לא אכפת לי. אני מרגיש את הברכה של הרבי מלווה אותי בכל יום.

מאז שהסיפור הזה אירע, התקרבתי מאוד לרבי והוא נוכח היום בכל אספקט של חיי. התחלתי ללמוד חסידות, להשתתף בהתוועדויות, אף נסעתי לרבי כמה פעמים. אני גם יוזם ‘מבצעים’ ומנצל את העיסוק שלי לטובת הרבי ובשורתו העיקרית - משיח וגאולה. את המשרד שלי מעטרת תמונה ענקית של הרבי. אני אמנם לא נראה כך בחיצוניות, אבל אני מעיד על עצמי בגלוי שאני חסיד של הרבי ואין לי צל של ספק שהבשורה קרובה להתקיים בקרוב ממש.

“אני מספר לך את זה” - סיים יעקב דילמוני את סיפורו - כי הרבי כתב לי בתשובה למכתב שכתבתי לו היום, שצריך לפרסם את הניסים, ובמיוחד את הניסים האישיים”.