ארבעים שנה בדיוק חלפו מאז יצא הרבי במבצע חדש “מבצע חינוך”, בו קרא לתת חינוך יהוד

ארבעים שנה בדיוק חלפו מאז יצא הרבי במבצע חדש “מבצע חינוך”, בו קרא לתת חינוך יהודי לילדי ישראל, בעיקר לכאלו שאינם לומדים במוסדות חינוך שומרי מצוות, ולהביא את החינוך היהודי הטהור לכל ילד וילדה, באשר הם * “בית משיח” סוקר את ראשיתו של המבצע, שעם הזמן הפך ל’אלמוני’, והפעולות שנעשו בעקבות קריאתו של הרבי מלך המשיח.

למטה: דוכן חב”ד במירון מעוטר במודעות המבשרות על מבצע חינוךהיה זה בשלהי חודש ניסן תשל”ו. לפני ארבעים שנה. בהתוועדות שנערכה בשבת פרשת אחרי–מות, הכריז הרבי מה”מ על ‘שנת החינוך’. קודם הכרזתו הסביר הרבי ואמר כי בדומה להכרזתו של נשיא ארצות הברית על שנת החינוך, כך יוכרז גם כעת על שנת החינוך:

“מכריזים על שנה זו כ’שנת החינוך’ ו’מבצע חינוך’, שעניין זה קשור לענין של ‘והגדת לבנך’ - ענין החינוך: שלא ישאר בן או בת שלא יקבלו חינוך יהודי. וזוהי ההכרזה, שהשנה תהיה הדגשה לראות שכל ילד יהודי יקבל חינוך על פי יהדות אמיתית”.

הרבי קרא להירתם למשימה בזריזות ותוך ניצול מירבי של הזמן. זה היה המבצע החדש שמטרתו הייתה, שלא יישאר בן או בת שלא יקבלו חינוך יהודי. הרבי מה”מ אף קרא להירתם למשימה בזריזות תוך ניצול מרבי של הזמן. בין השאר ציין כי יש לעשות ‘שטורעם’ בתקשורת ואף להקים וועד מיוחד שיטפל במבצע החדש שזה עתה יוצא לדרך.

כבר באותה התוועדות, התווה הרבי דרך פרקטית בדרך ליישום התכנית הגדולה: רישום ילדים למחנות קיץ על טהרת הקודש. את דבריו בנושא סיכם הרבי: “המדובר בעניין החינוך נוגע לכל אחד ואחת, ובפרט אלו שעסקו בתחום זה בעבר, או פועלים כבר בהווה (שאז נחסך כבר העניין של ‘כל התחלות קשות’) ובהצלחה. ואף אם היו פרטים שחסרו, יודעים הם במי להיוועץ ולברר וכו’. וזה נוגע במיוחד לנשי ישראל, שכל אחת מהן היא עקרת הבית, ובה תלוי חינוך הילדים וכן אצל אלו המתכוננות לקראת תפקידן זה.

בהתוועדות זו הכריז הרבי לראשונה על השנה ‘שנה של חינוך’ ו’מבצע חינוך’, מיוסד על הציווי “והגדת לבנך” - שיש להשתדל שמכאן ולהבא לא יהיה בן או בת שלא יזכו לחינוך יהודי על–פי דרך היהדות האמיתית!

ה”הכרזה” - הוסיף הרבי - נעשית במקום קדוש (בית–הכנסת ובית–המדרש), והכוח לכך נלקח מדברי חז”ל אודות מזונותיו של אדם הקצובין לו בתחילת השנה (ב”עשרת ימי תשובה”), אשר בנוגע להוצאות בניו לתלמוד–תורה (קרי חינוך הבנים והבנות) - כל המוסיף מוסיפין לו מלמעלה. כך נהגו רבותינו נשיאינו בקשר לשנים מסוימות שהוכרזו ‘שנת תורה’ למשל, וכמו שמצינו בכמה סיפורי צדיקים וגדולי ישראל שהשתמשו בעניינים של ‘מנהגי המדינה’ וניצולם לענייני עבודת ה’ (כשם שבגמרא מצינו שימוש במשלים בלע”ז שנהפכו לשמות תורניים וכו’).

הרבי אף קרא לעסקנים שכבר פעלו בתחום החינוך (“שעשו והצליחו בזה עד עתה”) לפעול ולהצליח בכך ביתר שאת!

להשבית אויב - שעה אחת קודם

לכולם היה ברור שיש עניין שמיימי מיוחד במבצע החדש שהרבי יצא עמו. אולם הרגשה זו קיבלה משנה תוקף כאשר הרבי ‘הסביר’ במידה מסוימת את המבצע, בכוח העצום שיש לילדי ישראל להשבית אויב ומתנקם.

למעשה, הפעם הראשונה שהרבי דיבר על הקשר בין שנת החינוך להשבתת האויב, הייתה ביום חמישי בלילה, אור לא’ דראש–חודש אייר תשל”ו. באותו ערב קיים הרבי התוועדות מיוחדת שרוב תוכנה הוקדש ל’מבצע חינוך’. הרבי דיבר על החשיבות של שיתוף הילדים עצמם במבצע חינוך בכדי להשבית אויב ומתנקם. “כמו שדובר כמה פעמים, שאחת העצות להכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות, זה על ידי הענין של ‘מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו” שאז נהיה ‘להשבית אויב ומתנקם’. ופה הרבי הוסיף שהכוונה לא רק לאויב שבפועל כבר פגע חס ושלום אלא גם למתנקם - שחושב להתנקם”. והרבי הוסיף: “בשל כך ישנה ההצעה לשתף במבצעים ובמיוחד במבצע חינוך - גם עוללים ויונקים, ואז יתקיים להשבית אויב ומתנקם בתכלית השלימות, ושעה אחת קודם וכו’, עם כל המעלות שיש בזה”.

בהזדמנות זו הוריד הרבי את הצעתו מיד לפרטים, כאשר מנה בשיחה ששה פסוקים אותם צריך כל ילד יהודי ללמוד בעל פה. הרבי הסביר שפסוקים אלו קל להסביר את תוכנם לכל ילד קטן. פסוקים אלו יש אפוא להדפיס ולהפיץ בכל מדינה בשפה המתאימה, כך שכל ילד יוכל לקיים בפסוקים אלו את הציווי: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך.

שלושה ימים לאחר אותה התוועדות שלא מן המניין, התקיימה התוועדות נוספת, ואף היא שלא מן המניין. זו נערכה ביום ראשון ב’ באייר, במהלכה דיבר הרבי באריכות על אודות מבצע חינוך ובין היתר הורה כמה הוראות מיוחדות:

• השתדלות שכל אחד יפעל בעניין החינוך.

• להעניק לילדים ג’ מטבעות עבור התעסקותם בחינוך חבריהם.

• השתדלות כפי יכולתו בכל הדרכים ב’מבצע חינוך’ ובפרט ברישום ילדים למחנות קיץ וישיבות לשנת הלימודים הבאה.

• החובה על מנהלי בתי–הספר לקבל תלמידים נוספים, ולא לפטר ‘מלמדים’ בשל מחסור כספי.

• להזהיר בענין זה “גדולים על הקטנים”.

הרבי דוחף לפעולה

בדף הסבר שיצא לאור באותם ימים, ניתן ללמוד במקצת על המטרות העומדות מאחורי ‘מבצע חינוך’: “מבצע חינוך, החינוך בבית חשוב ומעצב ראשון את אישיות הילד, אולם גם אז הוא עדיין בחזקת כחומר ביד היוצר, ויש להחדיר בו יותר תודעה לשאלות המנסרות גם במוחו: מי אני? לאן אני שייך? מהיכן אני בא? על שאלות כאלה, טוען הרבי, יש להשיב בחינוך יהודי תורני. הדבר נעשה במספר מישורים פתיחת מוסדות חינוך רבים בעיקר במקומות נידחים, הגדלת המוסדות הקיימים והרחבתם, הקמת קייטנות ומחנות קיץ ארגון שעורי תורה לתלמידים מבתי ספר שלא לומדים בהם תורה ומצוות”.

הרבי עצמו החל ‘דוחף’ את החסידים להזדרז ולפעול בעשיה בשטח. מספרים כי כבר למחרת ההתוועדות הראשונה שבה העלה הרבי את הנושא, יום שישי א’ דראש–חודש אייר, שאל הרבי את אחד המזכירים מדוע תלמידי ה’קבוצה’ מארץ הקודש עדיין לא חוזרים לארץ ישראל (באותן השנים תלמידי ‘הקבוצה’ שהו אצל הרבי מניסן עד ניסן). הרבי נימק את שאלתו כך: “הרי עתה החלו לעשות ‘שטורעם’ במבצע חינוך והם לא עוסקים בכך לא כאן ולא בארץ ישראל”, והרבי חרץ מיד: “לכן יסעו מיד בתחילת שבוע הבא”.

ימים ספורים לאחר מכן, ביום חמישי, ו’ באייר, לאחר תפילת המנחה עמד ליד המזכירות הרב כ”ץ מדרום אפריקה. הרבי פנה אליו ושאל אותו לזמן נסיעתו, ולאחר מכן שאלו אם הוא מסכים להיות שליחו. כשהשיב בחיוב, נתן לו שני שטרות של דולר על–מנת שיתנם שם לצדקה, ואמר לו שמכיוון ששייך שם לעניין של חינוך, לכן שיעשה “שטורעם” בנוגע לחינוך.

לאשתו של הרב כ”ץ נתן הרבי גם כן שני דולרים באומרו: הרי יש ארגון נשים, שגם כן תערוך בנוגע לזה. גם לבנם נתן הרבי דולר אחד, ושוב הוסיף לו דולר באומרו “זה עבור החברים”.

באותו חודש הגיע לארץ הקודש הרב חיים הכהן גוטניק ע”ה מאוסטרליה. לפי בקשה מפורשת של מזכירות הרבי, נמסר כי רצונו של הרבי שביקורו של הרב גוטניק ינוצל לפרסום עניין “שנת החינוך”: “הרב חיים שי’ גוטניק נסע לארץ–הקודש. לקבל פניו באופן יפה ולנצל השפעתו. הוא מדבר טוב ומבין הענינים… ולנצל את זמן שהותו בארץ–הקודש באופן הכי טוב. שידבר לפני הקהל בל”ג בעומר במירון, הוא היה בהתוועדויות האחרונות ומושפע בנוגע הפעולות דמבצע חינוך ויוכל להשפיע על–דבר–זה… לפרסם אודותיו בעיתונות וכו’… להקל מעליו שיוכל להתפנות לפעולות. לפי בקשת כ”ק אדמו”ר שליט”א יישאר בארץ הקודש עד אחרי ל”ג בעומר”.

בתקופה הבאה, כמעט בכל הזדמנות ציין הרבי את העיתוי המיוחד: במכתב לחג הסיום של ישיבת תות”ל במונטריאל, מעורר הרבי לעסוק ב“מבצע חינוך . . שהוא מבצע כללי–גדול וכולל מבצעים הכלליים” [עשרת המבצעים]. “ובפרט אשר השנה שנת החינוך לתורתנו ומצוותיה” - כתב הרבי במברקו מד’ אלול תשל”ו למחנכי רשת אוהלי יוסף יצחק שהתכנסו באותם ימים. איזכורים דומים מוצאים כמעט בכל המכתבים הכלליים שכתב הרבי בתקופה ההיא.

גם במכתבים פרטיים עורר הרבי על מבצע חינוך. כך גם במכתב ששלח לפרופסור זאב (וועלוול) גרין, ציין הרבי: “את היהדות יש להביא לכל יהודי ויהודי, בעיקר בשנה זו של חינוך [ל]תורה, שבה נקרא כל אחד לעשות כל שביכולתו כדי להביא את התורה והמצוות אל כל היהודים, צעירים וזקנים, לרבות אלו שכבר אינם צעירים בשנים אך עודם צעירים בידיעות ובחוויות יהודיות”.

בדומה לזה, כאשר הרב יוסף וויינברג כתב לרבי שדיבר ברדיו על מבצע חינוך, וכי הוא נוסע לברזיל, כתב לו הרבי: “בודאי גם בכל הנ”ל ידבר על דבר זה, וכמדובר מיט א שטורעם . . ויהיה כל הנ”ל באופן דגוזמא דקדושה”.

ואילו לחסיד שרצה לעזוב את עבודתו בחינוך, כתב הרבי: “מוסר השכל עד כמה גדולים העלמות בחשך הגלות - שדוקא כשהוכרז על–דבר “שנת החינוך” והכרח הכנת בעוד מועד למחנות קיץ - נתעורר תכנית הנ”ל”…

לקראת שנת הלימודים שיגר הרבי מכתב כללי מיוחד לילדים, הממוען ל”ילדים (וילדות) חביבים”, ובו מעורר הרבי את הילדים לעסוק בעצמם ב’מבצע חינוך’ ולהשפיע על חבריהם.

החסידים יוצאים לדרך

יום ל”ג בעומר שחל זמן קצר לאחר קריאת הרבי, היווה הזדמנות נאותה כדי לפרסם את ‘מבצע חינוך’ לכלל ישראל (מדובר בתקופה שטרם היו תהלוכות ל”ג בעומר בכל עיר בישראל). עיקר הפעילות התמקדה בהר מירון סמוך לציונו של רבי שמעון בר יוחאי, שם הגיעו כמדי שנה מאות אלפי יהודים.

הדוכן הקבוע של צעירי חב”ד בצפת קיבל תגבורת בדמות חברי הקבוצה הראשונה של שלוחי הרבי לארה”ק. הדוכן כולו עוטר במודעות המבשרות על מבצע חינוך.

מאות האלפים שעלו לציון רשב”י, קיבלו עלוני הסברה שהופקו לרגל שנת החינוך. על העלונים התנוססו חרוזים בנושא חינוך, כגון: “חינוך ילדינו לתורה יוציאנו מאפלה לאורה”, “ערובה לקיום אומתנו, חינוך תורני לילדנו”.

שלושה ימים קודם ל”ג בעומר, ביום ט”ז באייר תשל”ו (‘ימי תמימים’ כרך ז’ עמ’ 87) דיווח הרב אפרים וולף לרבי: “עם הראשי ישיבות והרמי”ם בישיבה סוכם שיעסקו במבצע חינוך גם בישיבה גופא ובנוסף ללימוד הגמרא וכו’ עם התלמידים ידברו אתם גם בענייני חינוך מצד יראת שמים וכו’”.

זה בכל הקשור למוסדות פנימה, אך גם לגבי פעילות בחוץ, דווח לרבי כבר בד’ אייר תשל”ו: “לאחר ההתוועדות ביום ו’ בבוקר ישבנו לאסיפת עסקנים בכפר חב”ד בענין הפעולות למבצע חינוך”… ר’ שמואל חפר קיבל על עצמו לעבד את החומר שילמדו עם הילדים ולהכינו לדפוס. ר’ משה סלונים לארגן מקומות פעולה בבתי ספר, גנים וכו’.

“ביום א’ בערב שוב התאספו כעשרים וחמישה עסקנים מכל הארץ ודנו באופן הפעולות באופן מעשי יותר”.

ה’טנק’ מגיע לגליל

הרב אהרן–אליעזר צייטלין ע”ה, לימים מנהל רשת גני אור חב”ד בצפת, היה עם שלושה הבחורים שנשלחו (בנוסף לקבוצת האברכים, הזוגות הצעירים) לצפת וניהל יומן שעל פיו היה משגר דוחות לרבי. ביום ג’ כ”ב בתמוז תשל”ו, בתום שנת הלימודים, הוא מסכם:

“במשך התקופה שבין יום ו’ ערב–שבת–קודש פרשת אמור עד ו’ ערב–שבת–קודש פרשת קורח הספקנו לבקר ב- 941 בתי ספר בהם לומדים 20,000 תלמידים כן ירבו”. והוא מוסיף ומפרט: “בתי הספר שביקרנו בערים ומושבים (לפי סדר א”ב): “אביבים, אחיהוד, אליפלט, דישון, דלתון, חצור, טבריה, יסוד המעלה, כרם בן זמרא, כרמיאל, מטולה, מירון, מעלות, נהריה, ספסופה, עכו, עלמה, עמקה, קרית שמונה, ראש–פינה, שלומי, וכמובן - מיותר לציין - צפת”.

גם ה’טנק’ מירושלים שימש להפצת היהדות בגליל (בנוסף לפעילות הרשמית במסגרות בתי–ספר שנרשמו לעיל), כפי שרשם הרב צייטלין:

“מדי יום אחר הלימודים ב’כולל’ יוצאים האברכים לביקורים במושבים. בדרך כלל, מדי יום במושב אחר. חלק מהנוטלים חלק בפעולה הולכים ל’ביקורי בית’ לבדוק מזוזות ולקבוע חדשות. השאר נשארים ב’טנק’ ומחלקים חומר הסברה בנושאי יהדות. אוספים ילדים ומחלקים להם כרטיסיות של י”ב הפסוקים. לומדים עמם. מחלקים להם חוברת ‘מנחה ומעריב’, ‘שיחות לנוער’, פמוט, קופה של צדקה או תמונה של הרבי. בימי שישי ביקורים במחנות צבא פועלים עם חיילי צה”ל (הצוות בראשות הרב לוי ביסטריצקי וי.י. הנדל).

“י”ז–י”ח סיון - 2 ביקורים במושב עלמא, נקבעו 20 מזוזות חולק חומר הסברה, אספו ילדים ופעלו ב’מבצע חינוך’.

“כ”ב סיון מושב דלתון נקבעו 25 מזוזות, פעלו ב’מבצע חינוך’ וחילקו חומר.

“כ”ג סיון מושב חזון נקבעו 50 מזוזות, 40 ילדים–ות נטלו חלק ב’מבצע חינוך’.

“ער”ח תמוז מושב שפר נקבעו 20 מזוזות. 50 ילדים נטלו חלק ב’מבצע חינוך’. 7 נשים קיבלו על עצמן להדליק נש”ק בקביעות. אחדים הניחו תפילין.

“ה’ תמוז מושב דובב נקבעו 12 מזוזות חדשות. נבדקו 50 מזוזות. 20 הניחו תפילין. 150 ילדים השתתפו ב’מבצע חינוך’.

“ו’ תמוז – קיבוצים ברעם, ירחון ומושב אביבים. אחדים הניחו תפילין; 10 מזוזות חדשות; פעילות ב’מבצע חינוך’.

“ז’ תמוז מושב רמות–נפתלי וקיבוץ יפתח 6 מזוזות נקבעו; 9 יהודים הניחו תפילין; 60 משתתפים ב’מבצע חינוך’.

“ח’ תמוז מושב שדה–אליעזר (ויסוד–המעלה) 14 מזוזות; אחדים הניחו תפילין; 40 ילדים נטלו חלק ב’מבצע חינוך’. (ביסוד המעלה - חולק רק חומר).

“ט’ תמוז מושב אמירים 4 מזוזות נקבעו; אחדים הניחו תפילין, 20 ילדים נטלו חלק ב’מבצע חינוך’ וכמו–כן חולק חומר.

“ט”ו תמוז מושבה מגדל 8 מזוזות נקבעו; 50 בני נוער ב’מבצע חינוך’; חולקו 50 קופות–צדקה; אחדים הניחו תפילין וכן חלוקת חומר.

“ט”ז תמוז – קיבוץ כפר הנביא ומושב משמר הירדן. 8 מזוזות, אחדים תפילין, 55 קופות–צדקה, 50 ‘מבצע חינוך’. חלוקת חומר.

“י”ז תמוז – מטולה 10 מבצע תפילין, 3 מזוזות, “מבצע חינוך” 25 ילדים–ות, קופות צדקה 25, חלוקת חומר.

“כ’ תמוז – ראש פינה 3 מזוזות, 10 ‘מבצע חינוך’, חלוקת חומר.

“כ”א תמוז – מושב ביריה 10 מזוזות, 20 ‘מבצע חינוך’ , אחדים ‘מבצע תפילין’, וכן חלוקת חומר וקופות צדקה.

“כ”ב תמוז – מושב שזור 18 מזוזות; ‘מבצע חינוך’ עם 15 ילדים; 7 הניחו תפילין. חלוקת חומר.

“כ”ד תמוז [ביקור נוסף ב] מושב ביריה: 20 ‘מבצע חינוך’; כולם קיבלו קופות–צדקה, אחדים ‘מבצע תפילין’.

באחד הדיווחים נכתב: “האירוח היה אצל משפחות השלוחים. אורגנה עבורם תוכנית מיוחדת במשך כל השבת. הנושאים העיקריים: ‘מבצע חינוך’. ועם הבנות גם בנוגע למבצע נרות שבת–קודש (לאחרונה הונהג בקיבוץ מלכיה עניין נש”ק) הפעולה עברה בהצלחה רבה”.

השיחה הטלפונית עם הרב חדקוב

מפליא הדבר, כי בעוד שבתחילה הרבי הפנה את בקשתו לכל החסידים, ובהם גם השלוחים, הרי שבמידה מסוימת הרבי הפנה את הפוקוס לעבר קבוצת השלוחים הקטנה שהגיעה אך זמן קצר קודם לכן לירושלים ולצפת.

השלוחים הבחורים, שחלקם למדו בישיבת ‘תורת אמת’, היו כבני בית אצל הרב חנוך גליצנשטיין ע”ה, וכשדברי הרבי הגיעו אליהם לאחר השבת, התייעצו עמו כיצד עליהם לפעול. הרב גליצנשטיין התקשר למזכירות הרבי וביקשו הבהרות בשם השלוחים על הציפיות מהם. כך בערך התנהלה השיחה:

“שאלה: בשם השלוחים מירושלים שרובם נמצאים כאן עכשיו ביחד עם ההנהלה וראש הכולל - התבקשתי לשאול את כ”ק אדמו”ר שליט”א ב’מבצע חינוך’ עד כמה צריכה להיות השתתפותנו.

“המצב הוא כדלהלן: יש הצעות רבות לפעילות - ‘שטורעם’ - בכל ארץ–הקודש; ביקור בבתי–הספר בירושלים ת”ו; כנס ילדים (בכותל המערבי או במקום אחר); קייטנה; שכל זה הנה ישנם כאלה בינינו שמוכנים לקבל על עצמם, ואז יקח הזמן דרוב היום (אצל חלק על–כל- פנים) ואולי אפילו אצל רובנו וכולנו עד סוף הקיץ”.

הרב חודקוב, בתשובה, השיב כי הדבר החשוב ביותר שעל הבחורים לעשות, זה לשמור על סדרי הלימודים. “מיד בתחילה כשהרבי שליט”א שלח אתכם, הרי המטרה היתה שתלמדו, וממילא מובן שאי–אפשר שרק תפעלו ולא תלמדו. עליכם לנהוג כפי שנהגתם בתקופה הראשונה, שפעולות מתבצעות רק חוץ לזמני הסדר”.

ולגבי ‘מבצע חינוך’, השיב הרב חודקוב: “הרי זה צריך להיעשות בסדר מסודר, ו’מבצע חינוך’ איננו עניין מקומי, אלא מבצע שעליו להקיף את כל הארץ, ובמיוחד בארץ–ישראל, על עניין זה להקיף את כל הארץ - אין מקום שהקבוצה [דהשלוחים] תארגן עניינים בפני עצמה; יכולים אתם להשתתף בפעולות שמתקיימות בארץ ישראל, אך לא בפני עצמכם.

בנוסף, הטעים הרב חודקוב באוזני הבחורים, “אתם תזכו בכך את כל יהודי הארץ, כל החב”דניקעס וה’תמימים’”…

גם בארה”ב נרתמים למערכה על החינוך

ימים ספורים לאחר ההכרזה של הרבי, יצא ארגון “צעירי אגודת חב”ד המרכזית” במכתב לאנ”ש ולפעילים ובו קריאה לפעול כרצון של הרבי. את המכתב הזה הגיה הרבי והוא נשלח בהעתקים רבים. “צריכים לחזק ולהגדיל ענין החינוך אצל כאו”א מבני–ישראל: חינוך של קטנים כפשוטו - קטנים בשנים, וחינוך של “קטנים” בידיעות (אע”פ שהם כבר מבוגרים בשנים)”, נכתב ב’חוזר’. “כל אחד ואחד צריך להשתדל במבצע חינוך זה במרץ הכי גדול, עד שכל בן ובת ישראל יתחנך בחינוך הכשר על–פי התורה ומצוותיה”.

בהמשך המכתב מפורטות דרכים שונות כדי ליישם את המבצע הלכה למעשה. בין השאר מפורטת הצעה לנצל את ימי הקיץ הקרבים, כדי לרשום כמה שיותר ילדים למחנות הקיץ המתנהלים ברוח ישראל סבא”, וכבר דובר כמה–פעמים שהמעלה במחנה קיץ הוא, שהילדים נמצאים תחת השפעת המחנה במשך כל שעות היום בלי התערבות השפעה מגורם זר, ומובן שהשפעה עליהם היא בתוקף גדול יותר”. ועם זאת, “ביחד עם ההשתדלות וההדגשה על חינוכם של בני ובנות ישראל במשך ימות הקיץ, צריכים גם כן, כמובן, להשתדל על חינוכם במשך כל השנה. וכהכנה לשנת הלימודים הבאה, צריכים כבר עכשיו לשים השתדלות רבה להשפיע על ההורים שירשמו את ילדיהם במוסדות חינוך כשרים לשנת הלימודים של שנה הבאה. וכאשר ישתדלו בזה במרץ המתאים, ביחד עם ההשתדלות עם הילדים עצמם, בטח יצליחו לפעול שמספר הכי גדול של בני ובנות ישראל יורשמו בבתי ספר כשרים המיוסדים על טהרת הקודש, ויקבלו חינוך כשר לכל משך שנת הלימודים הבאה”.

בהמשך המכתב, תחת הכותרת “היזהרו בבני עניים”, מדרבנים את הפעילים “להשתדל ביותר שמספר הכי גדול של ילדים וילדות ירשמו בבתי ספר שבהם מחנכים את הילדים על טהרת הקודש. ועל–פי מאמר חז”ל “היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה”, נכון הדבר שהנהלות מוסדות החינוך (מחנות הקיץ ובתי ספר וכו’) ישתדלו שעל כל פנים “מעשר” - עשרה אחוזים - מהתלמידים ילמדו אצלם בלי תשלום שכר לימוד”.

על החתום: “צעירי אגודת חב”ד המרכזית”

בעקבות המכתב, פנינו בימים אלה אל הרב כתריאל קסטל, מצעירי אגודת חב”ד בארה”ב, שזוכר היטב את אותם ימים, והוא מספר ל”בית משיח” על הפעילות המיוחדת שנעשתה אז:

“בעקבות שיחותיו של הרבי בעניין חינוך הכשר והטהור, הקמנו מוקד טלפוני מאויש בעיקר בבנות מ’בית רבקה’. הן התקשרו למשפחות יהודיות ברחבי ניו יורק, ושכנעו אותן לשלוח את הילדים למוסדות חינוך יהודיים. זה לא היה פשוט ומובן מאליו כלל. מדובר היה לעתים בוויתורים גדולים מצד המשפחות.

“זכורני שיום אחד קיבלתי שיחת טלפון מאשה זקנה ששמעה על המוקד שלנו, והתחננה שנתקשר לבתה, ונשכנע אותה לשלוח את הילדים לחינוך דתי. שאלתי אותה אם אפשר לומר שהיא שלחה אותנו, אך היא נזעקה: ‘חס ושלום. היא תכעס שאני מתערבת בחייה’… ואכן, אחת הטלפניות התקשרה לבת, ולאחר ששמעה במה מדובר, סיפרה שבעבר הייתה נשואה לאדם דתי, אך לאחר שהתגרשה לא היה לה כסף לשלם עבור החינוך היהודי, ובלית ברירה היא שולחת את הילדים לפאבליק סקול, שם לא צריכה לשלם.

“הבחורה מ’בית רבקה’ לקחה את המשפחה כפרויקט אישי, וכעבור זמן קצר הצליחה להעביר את שני הילדים לחינוך דתי. הקשר ביניהן התהדק כל כך, עד שכאשר הבחורה התחתנה באוסטרליה, האמא נסעה להשתתף בחתונתה. היום הבחורה הינה שליחה בארה”ב, ועדיין עומדת בקשר עם המשפחה”.

הרב קסטל מוסיף ומספר כי מבצע חינוך ממשיך עד היום הזה, “בכל קיץ מגיעות אלינו משפחות שמתקשות לשלם את שכר הלימוד, ומבקשות סיוע כספי. ואכן, מדי שנה אנחנו משקיעים במבצע הזה עשרות אלפי דולרים, אך לצערי, אין הקומץ משביע את הארי. אילו היה ביכולתנו, היינו מצילים ילדים נוספים ומעבירים אותם לחינוך הכשר והטהור”.

האתגרים הניצבים בפני הפעילים, אינם פשוטים כלל ועיקר. גם אם משפחה השתכנעה להוציא את ילדיה מהפאבליק סקול הממלכתי ולהעבירם לחינוך דתי, ניצבות בפניה שתי בעיות מרכזיות, כאשר הראשונה שבהן היא שכר הלימוד הגבוה. במוסדות מסוימים הוא יכול להגיע ליותר מ–10,000 דולר בשנה לכל ילד!

מה ביכולתכם לעשות במקרה כזה?

“אנחנו בודקים כמה ההורים מסוגלים לשלם, במקביל אנו פונים להנהלת המוסד ומשתדלים לקבל הנחה מיוחדת, ואת ההפרש אנחנו משתדלים להשלים, לפחות חלקית”.

בהתוועדות מיוחדת שהתקיימה ביום ראשון ב’ באייר, אכן עמד הרבי על החובה של מנהלי בתי–הספר לקבל עוד תלמידים, ולא לפטר מלמדים בשל מחסור כספי.

הרב קסטל מוסיף אנקדוטה מעניינת: באחד העלונים שצא”ח הוציא בקשר למבצע חינוך, צוטטה אמרתו של הרבי הרש”ב, שכשם שהנחת תפילין בכל יום הוא מצווה דאורייתא - כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים. בהגהות הרבי על העלון, הוריד הרבי את ההגבלה של “חצי שעה”, והשאיר כחובה כללית ללא הגבלת זמן.

מי שעוד עסק רבות בנושא ‘מבצע חינוך’ בארצות הברית, היה הרב שרגא זלמנוב, יו”ר הוועדה לדוברי עברית, וועדה שעמדה באותם ימים בקשר ישיר ורציף עם קרוב לאלף משפחות דוברות עברית ברחבי ניו יורק. הרב זלמנוב זוכר בבהירות את התקופה הראשונה לאחר שהרבי יצא עם ‘מבצע חינוך’:

“בראש ובראשונה התקשרנו לכל המקורבים שלנו, ומי שילדיו למדו ב’פאבליק סקול’, שכנענו אותם להעביר את הילדים לחינוך יהודי. במקביל, פרסמנו בערוץ הרדיו “כאן ישראל”, על חשיבות החינוך היהודי, וקראנו ליהודים להתקשר אלינו לקבלת פרטים. בנוסף לכך, בצורה ניסית הצלחנו להשיג רשימה מעודכנת של ישראלים החיים בארה”ב, והתקשרנו גם אליהם.

“הפעלנו שבעה קווי טלפון, ובכל ערב הבחורים מהישיבה היו עולים למשרדים שלנו ועורכים עשרות שיחות טלפון. בחודשים מאז החל הרבי לדבר על הנושא בחודש אייר, ועד לתחילת שנת הלימודים, הצלחנו ב”ה להעביר כ–600 ילדים מבתי ספר עממיים למוסדות יהודיים!”

“כאשר הפקנו עלון על המבצע, החלטנו ללכת בגדול, ובפעם הראשונה להוציא עלון צבעוני. באותן שנים זה היה חידוש, וגם עלה כפול 4 מההדפסה הרגילה. הרבי מאוד נהנה מהחידוש, וכתב (התוכן) “נתקבל ותשואות חן על ה’התנאה’ [לפניו במצוות] שבעלון”. כאשר ראינו את גודל הנחת רוח שנגרם לרבי, מאז והלאה כל העלונים הבאים היו בצבע מלא!

גם הרב זלמנוב מספר על הבעיה המרכזית שעמדה בפניהם - בעיית המימון. כיוון שהלימודים בבתי הספר הממשלתיים היו בחינם, ואילו העברת תלמיד לבית ספר יהודי פרטי עלה הון רב, משפחות רבות לא רצו, או לא יכלו, לממן את ההוצאה הכספית הגדולה הזאת, בפרט משפחות שלא הבינו את חשיבות החינוך היהודי. “אנחנו עזרנו להם בסכומי כסף ניכרים, מתוך קרן מיוחדת שהקמנו”, אומר הרב שרגא.

הסכומים שהצטברו הגיעו לכדי הון רב. “בשלב מסויים חשבתי להפסיק את הפרסום ברדיו, ולהצטמצם בקהילת המקורבים שלנו, שגם מהם היו לא מעט משפחות במצוקה שביקשו עזרה בשכר הלימוד. כתבתי על כך לרבי, ונעניתי (תוכן הדברים), שהפעילות שלנו היא כמו בית רפואה, שצריך תמיד לפרסם על קיומו, ואם מגיעים יותר מידי חולים, צריכים להפנות חלק מהחולים למסדרונות, ורק אם ממש אין מקום - לא מקבלים יותר חולים. כך גם אנחנו צריכים להמשיך לפרסם, ובנוגע לעזרה הכספית צריכים לפעול בשיקול הדעת” (סיפור מרתק הקשור לכך, ראה במדור “סיפור לשבת” בהמשך גיליון זה).

הרב קסטל, מצעירי אגודת חב”ד בארה”ב, עומד על בעיה נוספת שניצבה ארגון צא”ח שביקש לשלב ילדים במוסדות חינוך יהודיים “היינו צריכים להתמודד עם בעיית הקליטה של הילדים שמגיעים בלי רקע דתי ונכנסים היישר לתוך מסגרת דתית. הרב קסטל מחלק את מוסדות החינוך היהודיים לשניים: “יש הנקראים ‘ישיבה’, ובהם בדרך כלל לומדים ילדים חרדיים. מאוד קשה להכניס לשם ילד ללא רקע דתי ולשלבו במסגרת. ויש הנקראים רק ‘בית ספר יומי יהודי’ (ג’ואיש דיי סקול), ובהם לומדים רוב היום לימודי חול וכן לימודי קודש בסיסיים. במוסדות אלו לומדים ילדים ממשפחות דתיות–לייט, ויותר קל לשלב ילדים ללא רקע דתי.

“במקרים כאלה אנחנו מדברים עם המנהלים, ומנסים לשכנעם לשלב את הילדים במסגרות הקיימות, אך זה ממש לא פשוט. פעם דיברתי עם מנהל והקראתי לו אגרת של הפוסק הרב משה פיינשטיין, הקורא למנהלי בתי ספר לקבל עד 10 אחוז ילדים מרקע לא דתי, שאז הרוב המשפיע הוא דתי, והם הופכים להיות מושפעים, ולא משפיעים”.

נעשה ונשמע בברזיל

גם לברזיל הגיעה הקריאה של הרבי ל’מבצע חינוך’, והשליח במקום, הרב חיים בנימיני, מייסד וראש ישיבת מחנה ישראל בפטרופוליס שבברזיל שיגר מכתב לרבי באותו חודש, בו פירט את תחילת הפעולות שנעשו:

“עם קבלת הידיעות על שהואיל כ”ק אדמו”ר שליט”א לעורר על חינוך ושנת החינוך התורני השתנה המצב לטובה ב”ה. הבחורים יחיו לומדים יותר ומקבלים על עצמם בעניני לימוד הן בזמן והן בכמות משניות, דפים, פרקים וכו’.

“כמו כן הודענו בעיתונות מטעם הישיבה והמכללה על החלטה לקבל תלמידים–ות בלי אמצעים בשיעור [=הנחה] של 26% נוסף למה שיש כבר וביקשנו [=גם] מיתר מוסדות החינוך לעשות כן לכל הפחות עד 10%.

“כמו כן יצאו תלמידים בכמה קבוצות לריו ביום ל”ג בעומר וביום א’ לפני כן, ופעלו ב”ה ב–5 בתי ספר ומועדונים עם לערך כ–2500 ילדים–ות הן לגבי שינון הפסוקים ומאמרי חז”ל והן לגבי חלוקת מטבעות ונתינתם לצדקה. חלק מהתלמידים יחיו נוסעים הביתה לשבת–קודש לפני שבועות והם גם כן יעשו במקומותיהם בהנ”ל. מסרנו לדפוס תרגום איגרת להורים ולתלמידים ומקווים שגם זה יביא תועלת המקווה בע”ה.

“נוסף להנ”ל החל מערב שבת–קודש במדבר הוזמנו תלמידים יחיו לתת שיעור בערב שבת בבית–ספר ע”ש מכס נורדאו בריו, על [=אודות] שבת–קודש ועל תפילות השבת.

“הנני משוחח עם התלמידים יחיו על מה שהואיל כ”ק אדמו”ר שליט”א לומר בשבת–קודש פרשת קדושים בקשר ל’ישיבה גדולה’ ועל הצורך לפעול כדי שיהיה ‘צר לי המקום’”.

בקשה, ובקשה כפולה ומכופלת

מה לנו מלסיים כתבה זו, הנוגעת רק בקצה של פרשת ‘מבצע חינוך’, בדברים בלתי–שגרתיים שהרבי בחר לסכם את ההתוועדות המיוחדת שקיים בנושא ביום ראשון ב’ באייר: “כל הנשמעים לקולי או רוצים להיות נשמעים, קיימת ההצעה הנ”ל בתור בקשה, ובקשה כפולה ומכופלת”.

(מקורות: ‘שיחות קודש’, ‘התקשרות’, אתר ‘חב”ד אינפו’ וכן ראיונות אישיים)