המשיח היחיד שבדורנו

שני סיפורים שביקשו חסידים לספר לפני רבותינו נשיאנו, אך נענו בשלילה באמרם כי “אין זה הזמן המתאים”. שני הסיפורים מקפלים בתוכם הבנה רבה במהותו ובזהותו של המלך המשיח  ואיפה אנחנו נמצאים בתוך הסיפור הזה?  התוועדות חסידותית

 מתי הגיע זמנו של הסיפור?

נהוג ב–770 שבמוצאי יום הכיפורים מתקיימת התוועדות חסידותית. היסוד לכך היא העובדה שאצל הרבי הריי”צ מצינו כמה שיחות ואף מאמרים שנאמרו אז, והיה אף ביטוי שעל ידי סעודה זו בהרחבה ממשיכים הרחבה בגשמיות לכל השנה. גם לאחר ההסתלקות התקיימו ‘סעודות’ בביתו של הרבי הריי”צ עוד שנים רבות, עד פטירת הרבנית נחמה דינה ע”ה בעשרה בטבת תשל”א, בהם השתתף הרבי מלך המשיח שליט”א ואמר בהם שיחות וכו’ (שפורסמו בספר ‘המלך במסיבו’).

באותה התוועדות הייתה ‘חזקה’ להרה”ח ר’ שלמה אהרן קאזארנאווסקי, שהיה תמיד מגיע להתוועדות זו ומספר שוב ושוב בכל שנה אותם סיפורים. אחרי שנפטר הרב קאזארנאווסקי היה הרה”ח שד”ר ר’ שמואל דוד הלוי רייטשיק ממלא את מקומו בתחום זה ומספר ב–770 אותם סיפורים.

אחד הסיפורים ששמעתי מפיו כמה פעמים באותה הזדמנות: באחת מסעודות פורים ברוסיה, או בריגא, אצל כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע, נכח הרה”ח שד”ר ר’ יצחק הלוי הורביץ, המכונה “ר’ איצ’ה דער מתמיד”. ר’ איצ’ה לקח באותה פעם ‘משקה’ ‘עד דלא ידע’, כדי שיהי’ לו עוז ואומץ לומר בפני הרבי את מה שרצה לומר. ו”כטוב לב המלך ביין” פנה אל הרבי ואמר שרוצה הוא לספר סיפור. הרבי הריי”צ סירב באומרו שעכשיו הוא אינו זמן המתאים לכך. טען ר’ איצ’ה: סיפור זה נוגע אל הרבי עצמו! הגיב הרבי הריי”צ: מה שנוגע אליי הנני יודע בעצמי. מאוחר יותר ניסה שוב ר’ איצ’ה לבקש לספר את סיפורו, אך שוב דחה זאת הרבי באומרו שעדיין לא הגיע הזמן.

בינתיים, בהמשך ההתוועדות, הגיע לשם החתן, כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. מיד אחרי שנכנס הרבי שליט”א פנה הרבי הריי”צ לר’ איצ’ה ואמר לו כי אם רוצה הוא לספר סיפור, הרי עתה הוא הזמן לכך. אך כיוון שעברו כבר כמה שעות, ויינו של ר’ איצ’ה כבר פג, כבר לא היה בו די עוז לספר את הסיפור שלו.

לאחר מכן שאלו החסידים את ר’ איצ’ה מה התכונן לספר, והוא סיפר להם מה שמקובל בידו: מסורת הייתה קיימת בין תלמידי הרב המגיד ממעזריטש, שהמלך המשיח יהיה או מזרעו של זקן התלמידים של הרב המגיד או מזרעו של צעיר התלמידים. זקן התלמידים היה הרה”ק ר’ מנחם נחום מטשערנוביל, וצעיר התלמידים היה רבינו הזקן.

הגיע פעם רבינו הזקן לביתו של ר’ מנחם נחום בטשערנוביל, ואמר לו: מדוע שתהיה שאלה וספק אם משיח יבוא ממני או ממך — הבה נעשה שידוך בינינו, וכך יהיה משיח הן מזרעי והן מזרעך. הסכים ר’ מנחם נחום לרעיון זה, נענה ואמר: בחדר הסמוך נמצאים נכדיי התינוקות השוכבים בעריסה, בניו של בני ר’ מרדכי. היכנס נא, ובחר לך מי המתאים ביותר ונעשה את השידוך.

נכנס רבינו הזקן אל החדר בו שכבו התינוקות, מישש בידיו הקדושות את ראשי התינוקות, ובחר באחד מהם. היה זה מי שהתפרסם לאחר מכן כהרה”ק ר’ יעקב ישראל מטשערקאס. ואמר: הנה, אותו אני רוצה שיהיה החתן המיועד לבתו של בני (אדמו”ר האמצעי).

כתבו אפוא המחותנים ‘תנאים’ וקבעו שהחתונה תיערך בע”ה כשיגדלו התינוקות ויגיעו לגיל הנישואין.

חלפו שנים. הרה”ק ר’ מנחם נחום מטשערנוביל כבר נסתלק, ובנו הרה”ק ר’ מרדכי מטשערנוביל מילא את מקומו. הגיע פעם הרה”ק ר’ ברוך ממעז’יבוז’, נכדו של מורנו הבעש”ט, לטשערנוביל, וחיפש את ביתו של ר’ מרדכי. בדיוק פגש את החתן המיועד — הרה”ק ר’ יעקב ישראל מטשערקס — שהיה אז עדיין ילד צעיר, ורצה לשאול אותו היכן בדיוק מתגורר ר’ מרדכי.

“איך קוראים לך, ילד? שאלו ר’ ברוך.

 והילד עונה בשאלה: “ואיך קוראים לך, רבי?”

“מדוע חשוב לך לדעת את שמי?” שאל ר’ ברוך, והילד משיב מיני’ ובי’: משום שבאותו ‘מקום’ שראיתי את שמי, יעקב ישראל, ראיתי גם את שמכם, ר’ ברוך!

ראה ר’ ברוך שאין זה ילד רגיל; רואה הוא דברים שאחרים אינם רואים, ובו במקום החליט: אני רוצה בילד זה, לכשיגדל, כחתן עבורי.

נכנס רבי ברוך לרבי מרדכי מטשערנוביל, ואמר לו שרוצה הוא בילד זה כחתן. אמר לו רבי מרדכי: מצטער, אבל הוא כבר “תפוס”. כבר כתבנו ‘תנאים’ עם רבינו הזקן שהוא יהיה חתן אצלו. ר’ ברוך לא ויתר, ובטענה שהוא נכד של הבעל שם טוב, דרש שר’ מרדכי יבטל את ה’תנאים’ ההם ויעשה מחדש ‘תנאים’ עמו דווקא. טען כנגדו ר’ מרדכי: הרי לא אני עשיתי את השידוך אלא אבי, הרה”ק ר’ מנחם נחום, ואיך אוכל לבטל שידוך שהוא עשה?! אמר לו ר’ ברוך: גש ל’אוהל’ של האבא, ר’ מנחם נחום, ואמור לו שנכדו של הבעל שם טוב, ר’ ברוך ממעז’יבוז, רוצה להשתדך עמו, והוא תובע לבטל את השידוך עם רבינו הזקן ולעשות את השידוך עמו.

ר’ ברוך היה ידוע כמי שמקפיד וקפידא שלו הייתה עלולה להזיק, ולא כדאי לסרב לבקשתו. הלך אפוא ר’ מרדכי אל ה’אוהל’ של אביו, ובשובו מסר לר’ ברוך את תשובתו של ר’ מנחם נחום: אבא אמר ש”ברוך” הוא אמנם נעלה מאד, אבל “הרב” (רבינו הזקן) הוא “לעילא מן כל ברכתא”, למעלה מכל ה”ברוך’לעך”. ולכן האבא לא מסכים לבטל את השידוך עם רבינו הזקן, וכך נשאר.

ואכן, כשגדל ר’ יעקב ישראל, נשא לאשה את בתו של אדמו”ר האמצעי, ונכדתם הייתה הרבנית שטערנא שרה, אשתו של הרבי הרש”ב נ”ע ואמו של הרבי הריי”צ.

את כל זה רצה ‘ר’ איצ’ה מתמיד’ לספר בפני הרבי הריי”צ, לומר לו שהנה הוא הן מזרעו של ר’ מנחם נחום מטשערנוביל והן מזרע רבינו הזקן, ולכן נאה ויאה לו להיות המלך המשיח.

ועל כך אמר הרבי הריי”צ שעכשיו אין זה הזמן לכך — הזמן לכך הגיע רק כאשר הרבי שליט”א הגיע לשם. אז הגיע הזמן לספר לפני הרבי על העובדה שהוא הוא הראוי ומתאים להיות המלך המשיח.

הרבי: עדיין לא הגיע הזמן…

בהמשך לזה שמעתי שפעם אחת העז הרב קאזארנובסקי באחת הסעודות שהתקיימו בביתו של אדמו”ר הריי”צ נ”ע, יחד עם הרבי שליט”א. גם הוא לקח משקה באופן של ‘עד דלא ידע’ כדי שיהיה לו עוז ואומץ לומר בפני הרבי את מה שרצה לומר. וכטוב לבו ביין, פנה אל הרבי ואמר שרוצה הוא לספר סיפור. הרבי סירב, באומרו שעכשיו הוא אינו זמן המתאים לכך. טען הרב קאזארנובסקי: סיפור זה נוגע אל הרבי עצמו! הגיב הרבי: מה שנוגע אליי הנני יודע בעצמי. מאוחר יותר ניסה שוב ר’ שלמה אהרן לבקש לספר את סיפורו, ושוב דחה זאת הרבי באומרו שעדיין לא הגיע הזמן. לבסוף, לאחר הפצרות רבות, הצליח רשא”ק לספר סיפור זה לפני הרבי שליט”א. נענה הרבי ואמר: “סיפור זה אינו לא בזמנו ולא במקומו, ומוטב שיאמר ‘לחיים’”.

[ב”המלך במסיבו” מופיעים דברים דומים שהרבי שליט”א אמר בקשר לסיפור אחר, די דומה. וכך מסופר שם (ליל שמחת תורה תשכ”ח. כרך א’ עמוד קצז): “ר’ שמואל לויטין: לרשא”ק יש סיפור שברצונו לספר. כ”ק אדמו”ר שליט”א: נו. רשא”ק: הרי עתה שמחת תורה ולקחו קצת משקה. ממילא מקבלים עוז לומר משהו — שמעתי מהרבנית תחי’ כי כ”ק אדמו”ר (מוהריי”צ) אמר על כ”ק אדמו”ר שליט”א כי אילו הי’ בזמן אדמו”ר הזקן הי’ “דבר מסוים”! כ”ק אד”ש: סיפור זה הוא שלא בזמנו ושלא במקומו — מוטב אמרו “לחיים”].

יש אנשים הזקוקים לעזרה ב’הבנת הנקרא’…

כבר נאמר ונכתב לא אחת על ההדגשה שהתביעה והדרישה מהרבי להתגלות כמלך המשיח צריכה לבוא לא מהמלך עצמו אלא דווקא באתערותא דלתתא. ועד כדי כך, שלפעמים נדמה כי הרבי עצמו אפילו מנסה כאילו להסתייג מזה. וביחד עם זה הוא מסביר ומורה, אף כי בצורה פחות מפורשת, שהדבר נחוץ ורצוי (כדי שנדע אכן שעלינו לעשות זאת. בדוגמת מאמר הקב”ה “אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם”). זאת משום שאין זה הרצון והצורך והעניין שלו. להיפך. לגביו זוהי ירידה והשפלה גדולה. אלא הדבר צריך לבוא מן העם שמקבל את מלכותו ומבקש ממנו לבוא ולמלוך עליו.

שהרי “אין מלך בלא עם” נאמר (כפי שהרבי שליט”א מבאר בשיחה המפורסמת ב’ ניסן תשמ”ח) גם ובמיוחד אודות מלכי בית דוד. למרות שהם “מלכים בעצם”, שה’ בחר בהם, ולא בגלל שהעם בחר אותם. אך גם אצלם, ובפרט במלך המשיח נעשית התגלות המלוכה על ידי העם דווקא. דווקא אלו ש”נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך” הם הם שפונים ומבקשים ממנו לבוא ולמלוך עליהם, ומכריזים וקובעים עובדה “יחי המלך”.

וזאת, דווקא תוך הדגשת הזהות של המלך בשמו ובתוארו המלא, שיהיה ברור לגמרי על מי מדובר — שהרי זהו כל תוכן הכרזה זו, שאנו מקבלים עלינו את המלך פלוני כמלך, ומבקשים ודורשים ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ללא הזהות, מרוקנים כאילו מתוכן את כל העניין.

אשר לכן מופרכת לגמרי הטענה והתואנה המתחסדת והמגוחכת, עטופה ב’זיידענע זופיצע’ של חסיד ומקושר, כאילו צמודים ממש רק לדברי הרבי, והרי הרבי אמר להכריז רק “יחי המלך” ולא אמר לומר את שמו ותוארו — היתממות זו מוציאה את המילים מהקשרם וכאילו נצמדת למילים ללא טיפה של ‘הבנת הנקרא’.

כשהרבי אומר (ש”פ חיי שרה תשנ”ב) שכבר סיימו לגמרי את עבודת השליחות, ומכיוון שמשיח עדיין לא בא, צריך לומר שעדיין נשאר משהו לעשות כדי לפעול את ביאתו והתגלותו. ומה נשאר לעשות — ישנו בכל דור מישהו מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח, ובדורנו כ”ק מו”ח אדמו”ר (והוספה בכתב יד קודש) המשיח היחיד שבדורנו. (ובחלק השיחה הבלתי מוגה: “ועל דרך זה ממלא מקומו שלאחרי זה”!) ולכן צריך רק לקבל את פניו בפועל ממש כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את בני ישראל מהגלות (עד כאן תוכן דברי הרבי);

כשהרבי שליט”א מספר (ש”פ נשא תש”כ. בלתי מוגה) — אחרי שהוא מבאר באותה שיחה בארוכה שהכל יודעים “ווער איז ווער” (שישנו מישהו) אבל צריך לדעת ש”דער איז דער” (ש”הוא הוא”) — 

שכאשר יצא הרבי הריי”צ בקריאה “לאלתר לגאולה” פרסמו זאת חסידים תוך הוספה ש”הוא הוא” (שהוא הנו המלך המשיח). הגיע אז אחד מחסידי פולין אל האדמו”ר שלו (מספרים שהיה זה עם האדמו”ר מקופישניץ, מגדולי האדמו”רים, חותנו של הרה”ח ר’ שניאור זלמן גורארי’) וטען: איך אפשר לתת לחסידי חב”ד לפרסם כך, ועוד עם כזו הוספה (ש”הוא הוא”). ענה לו האדמו”ר: ומה בכך, הרי כולנו מאמינים שמשיח צריך לבוא, ואתה יודע בעצמך שאין זה אתה ואני יודע שזה לא אני, אם כן מה איכפת לך שזה הוא (עד כאן תוכן דברי הרבי). 

ולא הזכרנו בכלל את הדגשת הרבי שוב ושוב שמשיח “מנחם שמו”, ומוסיף “וגם מענדל”; ש”מי”ד” הם ראשי תיבות לפי הסדר: משיח, שמנחם שמו, יוסף יצחק, ודובער (שמו השני של הרבי הרש”ב); שהתכנסות ראשי המעצמות לפירוק הנשק הייתה בניו יורק ובחודש שבט משום ששם נמצא המשיח שבדור ופועל פעולותיו ב”וכתתו חרבותם לאיתים”. ש”770” היא בגימטריא “בית משיח”, ועוד ועוד.

כשמישהו בא אחרי דברים כאלו וטוען בהיתממות “היכן אמר הרבי שצריך להודיע את זהות המשיח?” — הוא באמת זקוק לעזרה ב’הבנת הנקרא’.

גם בשנת תש”י היו כאילו הסתייגויות של הרבי שליט”א מקבלת הנשיאות. שוב ושוב טען הרבי בלהט שאינו שייך לזה כלל. והדבר הגיע עד כדי הוראה למזכיר הרב חודקוב לפרסם בשמו “הכחשה” בעיתונות על הפרסומים שהוא עומד לקבל את הנשיאות, ורק אחרי תחנוני החסידים הדבר נמנע. אבל החסידים התעקשו ופעלו זאת.

כן תהיה לנו — בזכות אותם עקשנים שפועלים ללא לאות וללא הפסק להביא לימות המשיח; כולל ובמיוחד בהכרזת הקודש, בכל האופנים ובכל הצורות, ומחדירים זאת בכל הפרטים ובכל העולם כולו, עד שגם “אבן מקיר תזעק”.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!