כ”ק אדמו”ר הזקן:

אור חכמה עליונה

כ”ק אדמו”ר הזקן: בכל פרשה ופרשה בתורה, ידוע שיש בה אור חכמה עליונה ונפלאה, אלא שהדבר ירד והתלבש למטה, בעניין גשמי. וכמו פרשת חושן ואפוד העשוי מאבנים ידועות, אודם פטדה וכו’, שבוודאי יש בזה למעלה חכמה נפלאה שהוא יתברך, משתעשע בה מאוד.

(ספר המאמרים תקס”ח א עמ’ פג)

למה ששה?

כ”ק אדמו”ר האמצעי: שני אבני האפוד היו של שוהם, שהוא בחינת יסוד, שכן האבן של יוסף בחושן היא אבן השוהם. כיוון שספירת היסוד כוללת בתוכה את ששת המידות, לכן על כל אבן מאבני האפוד היו ששה שמות דווקא, משמות שבטי בני ישראל, כנגד ששת המידות הכלולים ביסוד, שנרמז באבן השוהם.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי כרך ז (במדבר ב) עמ’ שנא)

ביטול והכנעה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: לכהן הגדול היה חושן ואפוד. באפוד היו שני אבנים, והיו חקוקים עליהם שמות שבטי בני ישראל, כמו שכתוב “ששה משמותם על האבן האחת וששה משמותם על האבן השנית”, ושניהם היו מאחור של הכהן הגדול, שכן היו בכתפיים, בעוד שהחושן היה מלפניו, והיו חקוקים גם עליו שמות שבטי בני ישראל, כמו שכתוב “ונשא אהרן את שמות בני ישראל לפני ה’”. מכאן הוראה בעבודת ה’, שעם כל מעלותיו של היהודי שהוא בבחינת פנים, אבל עליו לראות את עצמו כבחינת אחור, על שום הריחוק מה’, בחבלי העולם הזה, ועליו להיות בביטול ובהכנעה אל ה’ בבחינת שמאלו תחת לראשי, ובזכות זאת יקויים “וימינו תחבקני”.

(אור התורה לפרשת ראה עמ’ ב’שיח)

שלג - בגימטריא שלש פעמים אלף

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: על ידי ריבוי המשלים וההתלבשות, ירדה התורה והתלבשה בגשמיות כמו בחושן ואפוד הגשמיים, מאבנים, שזה מרמז לבחינה עליונה מאוד. שכן כתוב על הקב”ה “לבושי’ כתלג חיור”. תלג הוא שלג, ושלג הוא בגימטריא שלוש פעמים “אלף” (111), הרומז על התלבשות התורה בשלושת אלפים משל, שהם שלושת אלפים צמצומים והתלבשויות, ככתוב “וידבר שלמה שלשת אלפים משל”.

(ספר המאמרים תרל”ה, חלק א’ עמ’ קמט)

חקיקת השמות על אבנים נשואות על הלב

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: צריך להבין מהו עניין חקיקת שמות בני ישראל באבני החושן אשר היו כולם על ליבו של הכהן הגדול. סוד הדבר: אבני החושן עניינם להורות על תפקיד כל אחד ואחד מבני ישראל לעסוק בזיכוך ובירור הנפש הבהמית. השמות על האבנים, הם כוחות הנפש האלוקית, וחקיקתם על האבנים - שהאבנים רומזות על הנפש הבהמית, מורה על נתינת הכוח לברר ולזכך את הנפש הבהמית באמצעות הנפש האלוקית. וזהו שנשא אהרן את החושן על ליבו, שכן משכן הנפש הבהמית הוא בלב, בחלל השמאלי, ועל ידי בירור הנפש הבהמית והפיכתה מחושך לאור, נעשית שמחת ליבו של הקב”ה, שנמשך גילוי עצמותו יתברך להאיר.

(ספר המאמרים תרס”ח עמ’ קיח)

חושן משפט

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: מדוע התורה מכנה את החושן בכינוי “חושן משפט”? אלא שעניין המשפט הוא להורות שיומשך השפע למקום הראוי דווקא, דהיינו להעמיד את הדבר כפי הראוי להיות. וכך הוא בחושן: שבחושן היה שם כל שבט חקוק על אבן מיוחדת. ובא הדבר להורות על ההמשכה האלוקית לכל שבט, משרשו ומקורו למעלה מעלה עד רום המעלות. לפיכך היה חקוק שם כל אחד מהשבטים על אבן המיוחדת לו, כדי שתהיה ההמשכה כפי שהיא בשורשו ומקורו של השבט, כפי הראוי להיות.

(ספר המאמרים תרפ”ו עמ’ קיב ואילך)

חיבור האפוד והחושן

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: ביאור הלימוד וההוראה מענין האפוד והחושן בעבודת כל אחד ואחד מישראל:

האפוד - “חוגר אותו מאחוריו כנגד ליבו למטה מאציליו… ומגיע עד עקביו” ואילו החושן - תלוי על לבו מלפניו” (רש”י). נמצא שהאפוד והחושן כוללים שני קצוות: מהחלק הכי תחתון וחיצוני שבאדם (אחוריו עד עקביו), עד לחלק הכי עליון ופנימי שבאדם, (לבו מלפניו), “מלפניו” גם מלשון פנימיות שרומז לפנימיות הלב. ועל זה נאמר “ולא יזח החושן מעל האפוד”, ללמדנו, שגם את העניינים הכי תחתונים וחיצוניים שבאדם, צריך לחברם עם העניינים הנעלים והפנימיים שבו ובאופן תמידי. וכך גם בכללות עם ישראל, צריך לדעת שגם החלק התחתון ביותר שבעם ישראל קשור ומחובר עם הדרגה הכי עליונה שבעם ישראל.

(ספר השיחות תשמ”ח ח”א שיחת כ”א אדר, עמ’ 314)