וידבר משה אל ראשי המטות

וידבר משה אל ראשי המטות

כ”ק אדמו”ר הזקן: וידבר - מלשון ידבר עמים תחתינו, כלומר, ישלוט ויכניע. משה - זו בחינת החכמה דאצילות. אל ראשי המטות - פירוש מטה, מלשון מטה כלפי חסד. ועניינו הוא להטות ולהפוך את המידות שבנפש שיהיו כלפי חסד, בבחינת ואהבת את ה’, לדבקה בו. והמטים ומהפכים הם בחינת הראשים, שהיא בחינת “רעותא דליבא” - רצון הלב, הנובע ממשה רבינו, המנהיג את ראשי המטות, כלומר מנהיג וממשיך שתהיה בחינת רעותא דליבא בנשמות ישראל.

(לקוטי תורה פרשת מטות, פב, א)

זה הדבר

כ”ק אדמו”ר האמצעי: נאמר: “וידבר משה וגו’ זה הדבר אשר ציוה ה’ איש כי ידור נדר” וגו’. והנה כל הנביאים התנבאו ב”כה” ומשב התנבא ב”זה”. שכן הביטוי “כה” אינו מורה על  ראיית עצמיות הדבר, בעוד שהביטוי “זה” מורה על  ראיית עצמיות הדבר. המילה “מטה” מורה על קושי ותוקף כמו מטה בגשמיות. כי הנה עבודת י”ב השבטים היא עבודה על פי שכל, ושכל יכול להשתנות ליראה או אהבה וכיוצא בזה. זהו שנאמר: וידבר משה אל ראשי המטות זה הדבר. לאמור: באמירתו זו המשיך מבחינת העצמיות, את פנימיות הרצון העצמי שלמעלה משינויים, אשר דוקא בחינה גבוהה זו מהווה מקור לכוחו של היהודי לנדור נדרים, שעניינם נעלה יותר מהמצוות עצמן.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי, הנחות תקע”ז עמ’ רלו)

מדוע תופס הנדר על ידי דיבור דוקא?

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: הנדר הינו כמו בהקדשת קרבן, שמקדישו בפה ואזי נעשה הוא עולה ומיד נאסר להדיוט. לפיכך צריך שידור בדבר הנדור, כלומר שיאמר “ככר זה כקרבן”. כמו כן צריך הנודר לבטא את נדרו בשפתיו דווקא. וטעם הדבר: כי הכח לברר בירורים ולפעול “אתכפיא סטרא אחרא” (כפיית הצד האחר באדם ובעולם, שאינו צד הקדושה) נובע מדיבור של תורה, שהרי ממנה הכח לברר בירורים, כנאמר “בחכמה אתברירו” (בחכמה מתבררים).

(אור התורה במדבר כרך ד עמ’ א’רעג)

וידבר משה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: כח זה לנדור נדרים, נמשך ממשה דווקא. שכן הוא הנותן כח שתהיה בבחינת דיבור האדם, המשכת הקדושה.

(תורת שמואל תרל”ג ח”ב, עמ’ שצח)

מדוע נאמרה פרשת נדרים לראשי המטות?

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: אמרו חז”ל “כל הנודר - כאילו נודר בחיי המלך”. ביאור הדבר: מלך - בחינת מידות דאצילות. חיי המלך - בחינת בינה דאצילות. חכם המתיר את הנדר - זה מבחינת חכמה דאצילות. והנה, עניין הנדרים הוא כאשר רואה האדם בנפשו שאין הוא מסוגל להתענג מהדבר הגשמי באופן שיהיה כולו לשם שמים ואז אוסר הוא איסר על נפשו. והכח לזה הוא מבחינת בינה. אולם, משה רבינו המשיך לראשי המטות מבחינת חכמה, כך שעל אף ש”ראשי המטות” הם בחינת בינה, בכל זאת ספירת הבינה הינה כלי לספירת החכמה, ולכן משה שהוא בחינת חכמה, המשיך להם כח זה, שיוכלו להפר את הנדר.

(המשך תער”ב חלק ראשון, עמ’ סט)

ראשי המטות

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: אף שכל הבריאה נבראה עבור האדם, אבל על ידי האכילה מקבל האדם הארה משורש הדומם הצומח והחי, שהוא נעלה יותר מהאדם. שכן הגבוה ביותר, כשהוא נופל, נופל למטה יותר. והנה, האכילה מוסיפה באדם את הכח לדבר ולעשות. ובדיבור והעשיה נמשכות עיקר ההמשכות שבקיום מצוות התורה בעולם הזה. אך כדי שהאור יימשך כאן למטה צריכה להיות תחילה הפרישות, שהיא עניין הנדרים.

(סה”מ תרפ”ב עמ’ יח)

“דייך במה שאסרה עליך התורה”?!

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: עולם כזה שיש בו גם מציאות של רע, צריך הוא לענין הפרישות. והכח לזה בא מעולם האצילות שאין בו רע כלל. ארבעת העולמות מכוונים לארבעת המדרגות: רשעים - עולם העשיה. בינונים - עולם היצירה. צדיקים - עולם הבריאה. חסיד - עולם האצילות. ועל ידי הנדרים, נמשך בעולם הזה, ענין הפרישות, ענין החסידות, שנדרים סיג לפרישות.

(ספר המאמרים במדבר חלק ב’ עמ’ שעד)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

ג’ השבועות מעוררים ומחזקים את כל אחד מישראל, כי אריכות הגלות צריכה להביא, לא לידי יאוש ח”ו, אלא אדרבה - את ההכרה בעליה הנוראה (נוראה למעליותא) שמתגלית ע”י הגלות.

…והיות שאין אתנו יודע עד מה (בהגלות), הדבר היחיד שיודעים הוא - כי צריך להתוסף איזשהו ענין בתורה ומצות שטרם נעשה, לכן יש להשקיע השתדלות להוסיף בלימוד התורה וקיום המצות בהידור בכל אופן האפשרי, שמא השתדלות זו תהא הדבר שיכריע את קו המאזנים לכף זכות ויביא תשועה והצלה לו ולכל העולם כולו.

(ש”פ מטו”מ תש”נ)