עד בוא גואלינו

עד בוא גואלינו

כ”ק אדמו”ר הזקן: בשעת מתן תורה ניתנו לכל אחד ואחד שני כתרים, אך בחטא העגל התנצלו את עדים. ועדיין לא תוקן חטא העגל עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, שעד אז אי אפשר להמשיך את הכתר העליון בשלימותו אלא רק הארה ממנו, וזאת על ידי התפילה, שבאמצעותה אפשר להמשיך מעט מזעיר הארת הכתר הכללי. ובעת בוא גואלינו משיח צדקנו במהרה בימינו — אז יתגלה כלליות הכתר בשלימותו ויתוקן חטא העגל בשלימותו.          (מאמרי אדמו”ר הזקן, תקס”ו ח”ב עמ’ תשסד)

אעשה נפלאות

כ”ק אדמו”ר האמצעי: פירוש עניין “נגד כל עמך אעשה נפלאות” שאמר ה’ למשה הוא: שעד אז מעולם לא היו כאלה נפלאות, שאור ה’ מדרגה הגבוהה ביותר שלמעלה מסדר ההשתלשלות, ירד לדרגה כה נמוכה בעולם הזה הגשמי, לסלוח לישראל בפועל ממש, על חטא העגל, על ידי גילוי י”ג מידות הרחמים בגילוי למטה. וזה יתחדש עתה.     

(מאמרי כ”ק אדמו”ר האמצעי, קונטרס דמלכא משיחא אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, עמ’ שמה)

כח אדנ”י

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כשמשה רבינו התפלל שה’ יסלח לישראל על חטא העגל אמר: “ועתה יגדל נא כח אדנ”י”. והנה כח — מורה על כ”ח אותיות, של שם אדנ”י עם המילוי, והמילוי של המילוי, של כל אות משם זה. (מילוי: א’ משם אדנ”י — א’לף. מילוי דמילוי: א’לף ל’מד פ’א. וכן על זו הדרך.) ולכן, כשרצה משה רבינו להמשיך סליחה ומחילה לישראל, אמר זאת, כדי שיתגלה הכח וההעלם של שם אדני, שעל ידי זה, יהיה הוא נושא עוון.            (דרך מצותיך מצות מינוי מלך, קי,א)

פסל לך

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: ה’ ציוה את משה “פסל לך שני לוחות אבנים”, כי הנה זו מעלת הלוחות השניות על הראשונות. שכן עניינם הוא לפעול את בירור הגשמיות. לכן הציווי הוא — פסל לך, מגשמיות העולם. זאת כדי שהתורה תתלבש בגשמיות, כדי לברר את הניצוצות מהגשמיות באמצעות התורה והמצוות העוסקים בעניינים הגשמיים, כנודע מהאריז”ל.          

(תורת שמואל תרל”ב ח”א, מאמר ד”ה פסל לך, עמ’ פו)

חסרונה של ראיה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: חטא העגל נגרם כתוצאה מכך שירדו מבחינת ראיה באלוקות. שכן כאשר יש בחינת הסתכלות וראיית החכמה, אזי לא ייתכן שהאדם יסיר את מחשבתו ומידותיו מהעניין האלוקי, ובכל מעשיו וענייניו כל היום הוא דבוק באלוקות, מפני היותו רואה את המלך בעיניו. וכך היה בזמן מתן תורה, כנאמר: “וכל העם רואים את הקולות”. ברם לאחר שירדו מבחינת ראיה לבחינת שמיעה בלבד, התאפשר החטא.                 (המשך תער”ב חלק שני, ש”פ וירא עתר”ו, עמ’ א’ר)

בין הלוחות הראשונות לאחרונות

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: בלוחות: הראשונות מעשה ידי אלוקים ומכתב אלוקים בגילוי. השניות: מעשה ידי משה ומכתב אלוקים בהעלם. בישראל: בראשונות — צדיקים, ואילו בשניות — בעלי תשובה. במשה: בראשונות ניתנו לו אלף אורות, ובשניות ניטלו ממנו ומקבלם רק בכל שבת. במשה ובתורה: בלוחות השניות קרו עור פני משה וניתנו כל חלקי התורה, ולא רק חמישה חומשי תורה וספר יהושע, שקיבלום גם בלי לוחות האחרונות. וניתנו באחרונות — כפליים לתושיה, מה שאיפשר את הלימוד בהעמקה ובעיון מתוך יגיעה בתורה!           

(ספר המאמרים תרפ”ט מאמר ד”ה ביום השמיני עצרת, עמ’ 60 ואילך)

כוונת ה’ במעשה העגל

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: על ידי המשכן, שהיה כפרה על חטא העגל, נתגלה, שכוונת הקב”ה במעשה העגל מלכתחילה, הייתה כדי שעל ידי זה יגיעו ישראל למעלת התשובה. שכן על ידי התשובה אשר מגיעה היא מ”עצם הנשמה”, שמקושרת תמיד עם עצמותו יתברך, נותנת התשובה כוח בכל מעשי קיום התורה והמצוות, שהבלי גבול של “עצם הנשמה” יאיר בכוחות הגלויים של הנשמה. כך שקיום התורה והמצוות של ישראל, נעשה באופן שלמעלה מהגבלה, ועד לאופן של ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד.            (ספר המאמרים שמות ח”ב. מאמר ד”ה אלה פקודי תש”ל עמ’ שה)

עקשנות למעליותא

כי עם קשה עורף הוא (תשא לד, ט)

…ויהי רצון שסוף–כל–סוף ימצאו עשרה מישראל ש”יתעקשו” שהם מוכרחים לפעול אצל הקב”ה, ובודאי יפעלו אצל הקב”ה — כמו שכתוב “כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו” – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

…ועוד והוא העיקר — שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב. (כ”ח ניסן ה’תנש”א)