קשר אמיץ נרקם בין חכם מדיני לחסידי חב”ד

מאות רבות של שעות השקיע הרבי מה”מ בההדרת ובעריכת מפתחות לאנציקלופדיה הלכתית שאינה עוסקת בעניני חסידות ואף לא נכתבה בידי חסיד. הרבי אף טרח להשיג תורמים ודאג להפיץ את הספר בכל אתר ואתר • מהו הספר שזכה ליחס כה מיוחד מהרבי, כמו גם מרבותינו נשיאנו הרש”ב והריי”צ? מי היה מחברו, ובמה זכה ליחס כה מיוחד ומופלג? על כך ועוד בכתבה המרתקת הבאה שלפנינו

מברך את בני קהילתו טרם עליתו לארץ הקודשסיפור מיוחד ומופלא עומד מאחורי סיפור התייחסותם של רבותינו נשיאנו - החל מאדמו”ר הרש”ב נ”ע, ועד לרבי מה”מ - לסדרת ספרי אנציקלופדיית ההלכה “שדי חמד” אותם חיבר חכם חזקיהו מדיני, תלמיד חכם עצום מנכבדי עדת הספרדים. ספרים אלו אינם נמנים בקטגוריית ספרי חסידות, ואף לא ברשימת ספרי גדולי החסידים, ואף על פי כן, הרבי בכבודו ובעצמו הקדיש לכך במיוחד כוחות רבים מאד, כאשר הוא עצמו ניצח על עבודת העריכה העצומה, טרח להשיג מקורות מימון, דאג למלאכת ההדפסה ואפילו למשלוח הספרים. לא אף זאת, אלא שבמשך השנים הרבה הרבי לצטט מהספרים הללו, בעיקר באגרות קודש.

לרגל י”א בניסן, יום הולדתו של הרבי, יצאנו לחקור את תהליך ההדרת הספר על ידי הרבי, הפעילות המרתקת סביב איתור מקורות מימון. יחד עם זאת, נחזור שנים רבות לאחור במטרה לאתר היכן מתחיל הקשר בין נשיאי חב”ד לבין הפוסק הגדול והנודע חכם חזקיהו מדיני. 

קשר אמיץ נרקם בין חכם מדיני לחסידי חב”ד

חכם חזקיהו מדיני נחשב היה לגאון ופוסק גדול. אולם עיקר פרסומו היה לאחר שהחל בהדפסת סדרת ספריו ה”שדי חמד” - ספרים המהווים אנציקלופדיה הלכתית בה ניכרת גאונותו הכבירה. האנציקלופדיה מסדרת את שאלות ותשובות ה’אחרונים’ לפי סדר ערכים. הפרויקט בסגנון זה נחשב ייחודי מאז ועד ימינו.

אנציקלופדית ה”שדי חמד” החלה לצאת לאור בשנת תרנ”א, ובמשך השנים יצאו עוד ועוד חלקים, בסך הכל יצאו שמונה–עשר כרכים של האנציקלופדיה, מהם חמשה שהודפסו לאחר פטירת המחבר. כבר עם הוצאת הכרכים הראשונים היה להם ביקוש רב בכל רחבי תבל. באותן שנים מלאכת ההפצה לא הייתה משוכללת ומודרנית כפי שהיא כיום, ואשר על כן נעשו מאמצים בדרכים שונות להפיץ את הספרים במהירות וביעילות ברחבי המדינות השונות.

במשך השנים הריצו רבנים ותלמידי חכמים, בהם חשובי הפוסקים בדור ההוא, שאלות הלכתיות אל חכם חזקיהו מדיני המכונה “החח”מ”. חלקם המזערי של השאלות והתשובות מפוזרים פה ושם בספריו, מהם ניתן ללמוד עד כמה היה שמו נפוץ כגאון וכפוסק גדול. בין התשובות ההלכתיות המוזכרות בספריו, ניתן למצוא גם אלו הקשורים לחסידי חב”ד, החל מהאדמו”ר רבי יצחק דובער שניאורסאהן מליאדי - נכד אדמו”ר הצמח צדק, ועד הרב יהודה לייב אסתרין רבה של שצעדרין מחשובי רבני חב”ד.

קשר של ממש נרקם בין חב”ד לבין בעל ה”שדי חמד”. נראה כי קשר זה החל בעת ביקורו של הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב בקראסו בזאר, שבחצי האי קרים. במקום זה כיהן חכם חזקיהו מדיני כרבם של קהילת היהודים הקרימצ’קים - קהילה יהודית ספרדית עתיקה, ששכנה בחצי האי קרים.

היה זה בשנת תרנ”ג, כאשר הרב אליעזרוב, אז מחשובי רבני חב”ד בארץ הקודש, נסע במסגרת נסיעותיו כשד”ר למדינות גרוזיה ובוכרה (אוזבקיסטן), ובמסגרת ביקורו בגרוזיה הגיע גם לחצי האי קרים השוכן בסמוך, או אז ביקר אצל חכם מדיני בעיר מגוריו קראסו באזאר. את הביקור הזה מציין “השדי חמד” בספרו ‘פאת שדה’ (כללים מערכת א’ אות ט”ז): “איקלע לאיתרין [הגיע למקומנו], ידידי הרב הגדול חריף ובקי הוותיק וחסיד מוהר”ר שלמה ליב שד”ר מעיר הקודש חברון ת”ו”.

מאז עמדו השניים בקשרי תורה וידידות מופלגים באמצעות מכתבים. כאשר פירסם ה”שדי חמד” דברי תורה שקיבל מהרב אליעזרוב (ב’שדי חמד’ כללים מערכת ח’ כלל צ”ב ובעוד מקומות) הוא מציין: “קיבלתי מכתב מרבי רחמיאי הרב הגדול חריף ובקי בנם של קדושים מוהר”ר שלמה ליב בה”ר אליעזר שלמה נכד בעל התניא שד”ר מעיר הקודש חברון”. שורות אלו מעידות על גודל ההערכה ששררה בין השניים.

אדמו”ר הרש”ב מסייע אישית להפצת ה”שדי חמד”

לאחר ביקורו אצל חכם חזקיהו מדיני, כתב הרב אליעזרוב לאדמו”ר הרש”ב על השאיפה להפיץ את ספרי ה”שדי חמד”. איננו יודעים מהי הסיבה, אך אדמו”ר הרש”ב שישב בליובאוויטש הרחוקה, יצא מגדרו ועסק בעצמו בסיוע להפצת ספרי ההלכה הללו. לכל לראש בירר אם יש ביקוש לספר בערים ובעיירות הסמוכים לליובאוויטש, וכשנודע לו שאכן יש ביקוש לספר, מיהר לכתוב על כך לרב אליעזרוב: “בדבר ספרי שדי חמד דיברתי עם איזה אנשים מאיזה עיירות ורצונם בו, ואם היו נמצאים פה היו נמכרים, ולזאת אם ירצה החח”ם שי’ לשלוח לפה לעת עתה ערך כ”ה או למ”ד […] על שם המלמד שלי [דהיינו ר’ ניסן סקאבלא שלימד בתקופה זו את אדמו”ר הריי”צ] כפי האדרעס [הכתובת] שאכתוב למטה, והוא ימכרם אי”ה”. [אגרות הרש”ב ח”א אגרת נט].

אדמו”ר הרש”ב לא הסתפק בכך, והוא סייע להפיץ את הספרים לא רק באיזור ליובאוויטש אלא גם בריגא הרחוקה, כפי שעולה מאגרת ששלח אל חכם חזקיהו מדיני בשלהי שנת תרנ”ה. מהתארים המיוחדים בהם פתח הרבי הרש”ב את האגרת, ניתן ללמוד על טיב הערכתו אותו: “ייטיב השי”ת הכתיבה והחתימה [לקראת ראש השנה] לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי תבל, נודע שמו בשערים שערי תורה, גליא עמיקתא ומסתרתא [מגלה עמוקות ונסתרות], נהורא עמיה שרא [האור נמצא עמו], תורת אמת בפיהו, וד’ עמו, פאר הדור והדרו, כקש”ת מו”ה חיים חזקי’ מדיני נ”י ויזרח לעד אכי”ר”.

בפתח המכתב מתנצל הרבי על כך שטרם הגיעה התמורה לספרים הנמכרים על ידי “ידידיי בעיר הנ”ל”, כנראה חסידי חב”ד. עיקר האגרת עוסקת בבקשה ללבן שאלה הלכתית שהתעוררה על ידי הרב יהודה לייב שניאורסאהן רבה של וועליז’ [נכדו של אדמו”ר הצמח צדק], בענין תקנות כשרות הבשר בוועליז’. וכך כותב לו הרבי הרש”ב: “ולזאת אבקש את כבוד תורתו, לברר וללבן הדבר בכח תורת אמת אשר בו, ולהשיב לשואלו דבר בהקדם ותקוותי גדולה אשר בדבריו ישמור ממחלוקת ויזכה את הרבים, ובזכות זה יאריך ימים ושנות חיים, חיים טובים ונעימים ברוחניות וגשמיות”. ובחותם האגרת ברכות מאלפות לרגל השנה הבאה עלינו לטובה. [אגרות קודש הרש”ב ח”א אגרת סה]

רבני חב”ד תורמים להדפסת הספרים

קשה כעת לאמוד את הקשרים הענפים של חכם מדיני עם רבני חב”ד והחסידים, אך הנה מקור נוסף לקשר עם רבנים חב”דיים.

לצורך הדפסת הספרים ושליחתם למקומות שונים - מה שעלה הון רב שלא היה ברשותו - נאלץ היה חכם מדיני להשיג תרומות נכבדות. הוא אף ציין זאת בהקדמה לאחד מספריו.

נראה כי לחלקים הראשונים של ספרו תרמו בעיקר בני הקהילות היהודיות בחצי האי קרים, אך לחלקים הבאים של סדרת הספרים “שדי חמד” הגיעו תרומות גם ממחוזות נוספים ברוסיה הגדולה. בפתח ספרו הוא מברך את התורמים, ובהם מופיעים גם רבני חב”ד מפורסמים, ובהם האדמו”ר מקפוסט וכן סבו של הרבי מה”מ, הרב מאיר שלמה ינובסקי:

“נדיבי עם עושים מאהבה. אשר היו בעזרי בהדפסת ספר התורה הזה.

איש איש כברכתו אשר יאמר כי הוא זה.

בין מעיר הזאת בין מעיירות אחרות.

יחדיו יהיו תואמים תהיינה חוברות.

אברכם מקירות לבי ייטיב ה’ לטובים ולישרים בלבותם.

נרם יאיר כזוהר הרקיע אור במושבותם.

ובתיהם מלאים כל טוב משכיות זהב במילואותם.

על סדר א”ב בכתובים.

לזכרון לפני ה’ מונה מספר לכוכבים.

ואלה שמותם. לעד תעמוד צדקתם.

אלה המה הנדיבים. על סדר א”ב הם כתובים”.

וכאן הוא הולך ומונה עשרות תורמים ונמנה כאן את חשובי רבני חב”ד שתרמו לו מהונם:

הגאון מוהר”ר אברהם יחזקאל ארלאזאראוו הי”ו אבד”ק חרקוב.

הרה”ג מוהר”ר יעקב מרדכי בעזפאלאוו הי”ו אבד”ק פולטבה.

הגאון מוהר”ר יהודה לייב שניאורסאהן הי”ו אבד”ק וועליז’.

הרה”ג מוה”ר מאיר שלמה ינאווסקי הי”ו ניקולייב [סבו של הרבי].

אדמו”ר הגאון מוהר”ר שלמה זלמן שניאורסאהן אבד”ק קאפוסט [האדמו”ר מקאפוסט].

הגאון מפלפל עם הילד החב”די

בשנת תרנ”ט, לאחר למעלה משלושים שנה של רבנות בחצי האי קרים, עלה חכם חזקיהו מדיני לארץ הקודש. לאחר שנתיים של מגורים בירושלים עיר הקודש, עבר להתיישב בעיר האבות חברון, שם התגורר בבית רומנו (אשר בשנים הבאות שכנה בו ישיבת “תורת אמת” החב”דית).

חכם חזקיהו מדיני כיהן כרבה הספרדי של חברון ואף ייסד בה ישיבה, בראשה העמיד את הרב מענדל נאה, מחשובי חסידי חב”ד וגיסו של הרב אליעזרוב. בספרי ה”שדי חמד” מובאים ציטוטים מפלפולים שנידונו בין מחבר הספר ובין הרב נאה.

אל הישיבה שהקים ה”שדי חמד” בבית רומנו, היה מגיע תדיר גם בנו של ראש הישיבה - הלא הוא הגאון הרב חיים נאה, בעל השיעורים, אשר מגיל ילדות ניחן בגאונות כבירה. חרף גילו הצעיר ניהל שיחות בלימוד עם חכם מדיני משל היה זקן ורגיל. ה”שדי חמד” מצדו קירבו מאוד, ואף נתן לו רשות להשתמש באוצר הספרים הגדול שלו לצורך הכנת דרשת בר המצוה שלו. הוא אף טרח ובא להשתתף בשמחתו שהתקיימה ביום י”ג באייר תרס”ג. בעת הדרשה, השתעשע עמו ה”שדי חמד” בדברי לימוד, וקיבל תשובה לכל שאלותיו, כשכל גדולי חברון משתאים ונהנים למראה הינוקא והחכם מתפלפלים ביניהם.

בשנים הבאות - בעידוד אדמו”ר הרש”ב - סייע חכם מדיני למנות את הרב אליעזרוב כרבה הראשי האשכנזי של חברון, והשניים בתפקיד הרבנים הראשיים, המשיכו לפעול יחדיו לטובת הקהילות היהודיות בחברון, הן בצד הגשמי והן בצד הרוחני.

רק ארבע שנים זכה ה”שדי חמד” ליהנות מזיווה של עיר האבות חברון, שכן בתחילת שנת תרס”ה נפל למשכב, וביום כ”ד בכסלו תרס”ה הסתלק לעולמו ונטמן בחברון.

גלגוליה של ספרייתו האישית של ה”שדי חמד”

חכם חזקיהו מדיני הותיר אחריו ספריה גדולה ועשירה. במשך השנים היו הגבירים הגדולים של רוסיה שולחים אליו ספרים תורניים שונים כדי לסייע לו במלאכתו הכבירה. על כל ספר ציין ממי קיבלו, אם במתנה או בהשאלה. בצוואתו הורה לחלק לישיבות את כל הספרים שקיבל במתנה, ולהחזיר לבעליהם את הספרים שהושאלו לו. שאר הספרים הקדיש לטובת מרכז הרפואי ‘משגב לדך’ בירושלים. כוונתו הייתה שהספרים ימכרו ותמורתם תהיה קודש להוצאות המרכז הרפואי.

אלא שהנהלת ‘משגב לדך’ חסה על האוצר האדיר והיקר; אך מאידך היו חייבים לקיים את הצוואה. לבסוף נמצאה גבירה מאלג’יריה שרכשה את כל הספרים במטרה שישארו כספריה בבית כנסת שבחצר ‘משגב לדך’. מאז נקרא המקום “ישיבת השדי חמד”.

כאשר הרבי הריי”צ ביקר שנים רבות לאחר מכן בארץ הקודש, הוא ביקר בין השאר גם את הספריה המדוברת. ביומנו הביע את התרשמותו בקצרה מכמות הגדולה של הספרים. בתקופה הבאה ביקש מר’ חיים מיכל מיכלין, ממנהלי ‘משגב לדך’, שישלח לו קטלוג של הספריה [אג”ק הריי”צ חי”א אגרת ד’רנג].

לדאבוננו בימי מלחמת השחרור, נכבשה העיר העתיקה על ידי הירדנים, והללו השמידו את הספריה היקרה.

הרבי נרתם להדפסת ה”שדי חמד”

האנציקלופדיה המונומנטאלית ההלכתית “שדי חמד”, הודפסה לראשונה (ברובה) כבר בחייו של חכם חזקיהו מדיני על ידי ר’ יוסף צבי לעוו מוורשה שבפולין. זה האחרון קיבל את זכויות ההדפסה. לאחר שנים רבות רכש הרה”ח ר’ שניאור זלמן שמוטקין הי”ד, מעמודי התווך של קהילת חב”ד בוורשה ובעל בית מסחר ספרים “שניאור”, את זכויות ההדפסה. בשנים הבאות הוא הדפיס מחדש את האנציקלופדיה ההלכתית.

ר’ זלמן שמוטקין נספה בשנות הזעם בימי השואה, וזכויות ההדפסה עברו בירושה לבנו הרה”ח ר’ יוד’ל שמוטקין מתל אביב, שאף הוא כאביו ניהל חנות ספרים קטנה. ר’ יוד’ל שמוטקין שהיה מקושר בכל נימי נפשו לרבותינו, העניק את זכות ההדפסה לאדמו”ר הריי”צ.

לא ידוע לנו אם ר’ יוד’ל יזם זאת מעצמו, או אולי אדמו”ר הריי”צ ביקש זאת ממנו.

אדמו”ר הריי”צ הורה לחתנו הרמ”ש, שהופקד על ניהול הוצאת הספרים קה”ת, להדפיס מחדש את ה”שדי חמד” ובהוצאת קה”ת. היה בכך משום הפתעה, שכן קה”ת הופקד על הוצאתם לאור של ספרי חב”ד וספרי חסידות בלבד. מתי ניתנה ההוראה? גם זאת אינו ידוע, אך לראשונה מוזכרת הוראה זו באגרת הרבי מחודש אדר ראשון תש”ח. בשבועות הבאים כתב הרבי על כך אל הרב דוד ברוומן שעסק בהדפסת ספרי קה”ת באירופה. הוא ביקשו לברר עלות מחירי הדפסת הספר באירופה, תוך הדגשה שאדמו”ר הריי”צ ביקש להדפיס את הספר בנייר ובכריכה היפים ביותר.

על מטרות ההדפסה כתב הרבי כי אנציקלופדיית ה”שדי חמד” מכילה פסקי דינים הנוגעים להנהגתו של יהודי יחיד ורבים, על פי האחרונים ואחרוני האחרונים. הרבי מדגיש כי בתקופת טרום מלחמת העולם השניה, אזל הספר מן השוק ולכן הוא מודפס שוב. הרבי הוסיף וכתב, יחד עם מיליוני הקרבנות הקדושים שנספו על ידי הנאצים, הושמד גם ספר זה, ולכן יש נחיצות להחיותו שוב ולהדפיס את הספר שהוא יקר המציאות.

באגרת שנשלחה לאחד התורמים הוסיף הרבי והסביר, כי בשואה נספו מיליוני יהודים והספרים הושמדו, אך הנשמות ורוח הספרים הם נצחיים; אבל נשמה ללא גוף זו לא תכלית בעולם, ועל ידי הדפסת הספרים הקדושים מחדש מחברים שוב את הרוחניות הנצחית בגופים ולבושים גשמיים (אגרות קודש, ח”ב אגרת שלב).

במקום אחר מדגיש הרבי כי היתה הערכה עצומה בחב”ד כלפי ה”שדי חמד”, ויתכן והדבר הביא דווקא להדפסת ספרו זה. ובצד ההלכתי לימודי, יש לציין כי פעם הרבי הפליא את עבודתו של בעל ה’שדי חמד’ בריכוז ובבירור סוגיות הש”ס על דיוניהם שמסביב, ואף התבטא באוזני השליח הרב יצחק–דוד גרונר בדרך הצחות: “נו! כמעט ואין זקוקים יותר ללימוד הגמרא!…”

יש לציין, שזהו הספר היחיד שאינו חב”די והודפס בהוצאת קה”ת.

הרבי לא רק נרתם להדפסת הספר, אלא אף השקיע מאמצים רבים לההדירו בטרם יודפס שוב. כאמור, ה”שדי חמד” נחשב לספר הלכתי מבוקש וחשוב, אך חיסרון גדול היה בו, והוא איתור ערכים ונושאים המוזכרים בו. בשל כך יזם הרבי עריכת מפתחות מפורטים כדי להקל על הקורא למצוא בו את אשר יחפוץ.

על מלאכת עריכת המפתחות הופקדו שניים מחשובי התמימים - הת’ יצחק שלמה פבזנר, ועמו יבלחט”א הת’ שלום מענדל סימפסון (לימים ממזכיריו של הרבי). שני התמימים נחשבו ללמדנים ובשל כך נבחרו לתפקיד מורכב וחשוב זה. בהכוונת ובעידוד הרבי, ערכו השניים מפתחות מפורטים לספרים, כאשר העבודה נעשתה בזמנם הפנוי ולא על חשבון סדרי הלימוד בישיבה.

במשך כשנה עמלו השניים בעבודה אינטנסיבית, כאשר כל העת הרבי כיוון, הדריך, הוסיף והעיר. לאחר השלמת העבודה, הרבי כעורך ראשי של מהדורה זו, הוסיף עוד רבות למפתחות וערך את הכל באופן סופי.

“שדי חמד” בהתוועדות

בשנת תש”ט החלו לצאת לאור הכרכים הראשונים, אך העבודה הרבה עיכבה את הוצאת הספרים הבאים. בין כך ובין כך הסתלק אדמו”ר הריי”צ ביום י’ בשבט תש”י ועול הנהגת החסידים הוטל על הרבי. סדר יומו של הרבי השתנה אפוא לחלוטין; אף על פי כן הרבי המשיך להשקיע מאמצים כדי שהסדרה תמשיך לצאת לאור עולם.

אחד המכשולים הגדולים שעמדו בדרך, הוא השגת תרומות שיכסו את עלות ההדפסה. לשם כך היו זקוקים לתרומות נכבדות.

התרומה הראשונה הגיעה עוד בטרם החלה ההדרת הספר והכנתו לדפוס. התורם היה הגביר צבי אליעזר קרויזר, שקיבל על כך מכתבי תודה מאדמו”ר הריי”צ ומהרבי.

עם התקדמות העבודה בעזרת חשובי החסידים, הגיע הרבי אל הגביר יוסף רובינסון, אשר לקח על עצמו לתרום סכומים נכבדים להמשך הוצאת ה”שדי חמד”. במקביל, הוא גם שילם את התשלום האחרון של המשכנתא על רכישת בית חיינו - 770.

מאורע מיוחד שקשור לכך, נרשם ביומני הימים ההם.

היה זה בערב ראש חודש סיון תש”י, הרבי נסע ל’אוהל’, וכנהוג באותם ימים, נסעו עמו חסידים ותמימים רבים, ובהם גם הנדיב מר רובינסון שבאותה עת כבר תרם 25,000 דולר עבור הדפסת ה”שדי חמד”. במהלך התפילות ב’אוהל’ פנה הרב ישראל ג’ייקובסון, יו”ר אגודת חסידי חב”ד בארה”ב, אל מר רובינסון וביקשו שיבטיח ב’אוהל’ כי הוא מקבל על עצמו להשלים את הדפסת יתר כרכי ה”שדי חמד”. מר רובינסון בהתעוררות–לב ניאות לכך, והבטיח זאת כשבידו הוא אוחז את אחד מכרכי ה”שדי חמד”.

בלילה, ליל ראש חודש סיון תש”י, ישב הרבי להתוועדות מיוחדת כשלצידו יושב מר רובינסון. במהלך דבריו התייחס הרבי לתרומה הנכבדה שתרם הגביר לכיסוי המשכנתא של בית חיינו. באמצע ההתוועדות פנה מר רובינסון אל הרבי וביקש שילמד בהתוועדות מתוך ספרי ה”שדי חמד”. הרבי אמר כי מחבר ה”שדי חמד” היה גאון וצדיק, למרות שלא זכה להיות חסיד, ובאמת ראוי היה לקבוע התוועדות מיוחדת לרגל הופעת הספרים. הרבי הוציא מכיסו את מפתח חדרו, נתנו לתמימים ר’ צבי הירש גנזבורג ע”ה, ויבלחט”א ר’ יהודה לייב גרונר, והורה להם להביא מחדרו כרך אחד של ה”שדי חמד”. על השאלה איזה כרך? השיב הרבי: “איזה שיעלה בידכם”…

התמימים הביאו את הספר והרבי נתנו בידי מר רובינסון וביקשו לפתוח אותו באיזה מקום שירצה ולתת לו את הספר. מר רובינסון פתח בערך ‘אתרוג’. הרבי עיין מעט בספר והחל לדבר על כך שאדמו”ר הריי”צ היה קונה את האתרוג מהרב ישראל ג’ייקובסון [שעסק במכירת אתרוגים ובהתוועדות ישב לצד הרבי], ואדמו”ר הריי”צ לא הקפיד לשלם על אתרוג לפני סוכות, כפי שכותב גם ה”שדי חמד”. לאחר מכן החל הרבי לבאר את הענין באריכות על פי נגלה כדרכו בקודש.

כאשר ‘החוזרים’ העלו על הכתב את השיחות המיוחדות, שכחו לרשום את הביאור על פי ה”שדי חמד”. הרבי הוסיף על כך בכתב יד קדשו: “חסר כל ביאור הענין שבשדי חמד, קניית אתרוג במשיכה בלי כסף”.

העבודה על ההדרת הספרים והוצאתם לאור עולם נמשכה עוד תקופה ארוכה. השקעה מיוחדת נעשתה בכרך העשירי והאחרון, בו נכנסו המפתחות, ועל כך כתב הרבי לרב זווין באגרת מי’ מנחם אב תשי”ב:

“הכרך העשירי של השדי–חמד עדיין לא הופיע, מפני העדר הפנאי שלי לעבור, על–כל–פנים בשטחיות, על אופן סידור המפתחות וכו’ - כי נוסף על ההסכמות וקונטרסים השונים (שכבר נדפסו בשדי–חמד שמאז), הנה נערכו בכרך העשירי: מפתח כללי על–סדר הא”ב של הכרכים (שבו יהיו מעורבים הערכים הבאים במערכת הכללים ואלו שבאסיפת דינים. כי מסופקני אם להמחבר בעצמו היתה שיטה מסויימת בחילוקים, ומבוססת), וכן מפתח המחברים, והספרים. ומובן שכ[ש]יצאו–לאור יושלח לכבוד–הדרת–גאונו” [אגרות קודש ח”ו אגרת א’תשסח].

המהדורה החדשה של ה”שדי חמד” בהוצאת קה”ת הושלמה עם צאת הכרך העשירי בשנת תשי”ג. במהלך הדפסת הכרך האחרון, כתב הרבי לר’ יהודה שמוטקין (אשר זכויות הדפסת הספר היו שייכות למשפחתו כאמור לעיל):

“בכלל עלו הוצאות ההדפסה של השדי–חמד לסכום עצום שלא שיערתי מראש. ומובן, אשר לולי עזרת הנדבות בייחוד לתכלית זו לא היו נדפסים הכרכים שעד עתה, וכן הכרך האחרון הנמצא עתה בדפוס, כי ההכנסה ממכירת הספרים פעוטה היא למאוד, וגם זה קשור עם הוצאות נוספות, ובטח יצליח ה’ יתברך” [אג”ק חכ”א אגרת ז’תתקמח].

בשנים הבאות דאג הרבי לשלוח סטים של ה”שדי חמד” לרבנים, תלמידי חכמים ומורי הוראה ברחבי תבל, בהם גם רבני מרוקו.

למהדורה החדשה היה ביקוש גדול, ועד מהרה אזלו הספרים מהחנויות. הרבי ביקש להדפיסם שוב, לא לפני שהכניס במהדורה הבאה תיקונים ושיפורים נוספים. ביומנו של הרי”ל גרונר, שנדפס לאחרונה ב’בית משיח’ נחשף כמה השקיע הרבי שעות על גבי שעות גם לקראת המהדורה החדשה בשנת תשי”ט.

העבודה נעשתה באינטנסיביות ובקפדנות גדולה, מתוך מטרה שהספרים ייצאו מושלמים ומתוקנים. בשנת תשל”ו יצאה לאור מהדורה נוספת של קה”ת, וזו המהדורה האחרונה של “שדי חמד” בהוצאת קה”ת שיצאה לאור עד כה.

 

מקורות: אגרות קודש, שדי חמד, נודע בשיעורים, תולדות חב”ד בארץ הקודש, ספר הצאצאים, המשפיע שלא חזר, ימי בראשית, מעשה מלך, ספרית ליובאוויטש, נשיאי חב”ד ובני דורם, חסיד נאמן, מסע הרבי בארץ הקודש, זכרון לחובבים הראשונים, האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, המודיע, התקשרות, בית משיח,  אור החמה.

תולדות חכם חזקיהו מדיני נכתב על ידי הרבי מה”מ

מי שכתב את ראשי פרקים מתולדות חייו של חכם חזקיהו מדיני, מחבר ה”שדי חמד”, היה הרבי בכבודו ובעצמו. קורות דברי ימי חייו הודפסו בראש המהדורה של קה”ת. והנה רשימת הרבי כלשונה (ההערות בשולי הגיליון לא הועתקו לכאן):

רבי חיים חזקי’ מדיני נולד בירושלים עיה”ק ת”ו ביום ז’ לחדש חשון שנת ה’תקצ”ג לאביו הרב רפאל אליהו ולאימו מ’ קאלו וידה. עוד בשחר ילדותו הצטיין בכשרונותיו הנשגבים, בהתמדתו הגדולה ובבקיאותו הנפלאה. בילדותו יצק מים על יד חכמים ורבנים מפורסמים, וביחוד הרב הראשון לציון מוהר”ר יצחק קובו והרב מוהר”ר יוסף ניסים בורלא שהיה ראב”ד בירושלים.

בשנת תרי”ג מת עליו אביו, ונשאר הוא לבדו נושא בעול הפרנסה לכלכל את רעייתו הרבנית מרת רבקה ואת אמו ושתי אחיותיו הקטנות, והוא לא הסכין לכך, כי כל מעיניו היו תלמיד בלימודיו ובספריו. אז נשמע לעצת חכמי העדה והעתיק מושבו - בשנת תרי”ג - לקושטא, מקום שם גרו קרוביו, גבירים וחכמים.

לאט לאט החלו בני קושטא להכירו ולהוקיר ערכו, ומגדולי הרבנים השתעשעו עמו בתורה. גם הציעו לו משרת דיין, אבל הוא לא רצה לקבל עליו משרה שתפריע אותו בהתמדתו הגדולה, וישב לילות כימים לשקוד על דלתי התורה והעבודה, לבד שהיה נותן שיעורים פרטיים בתורה. וימלא כרסו בש”ס ופוסקים ראשונים ואחרונים וגם מחכמת הנסתר לא הניח ידו.

בשנת תרכ”ה יצא לאור ספרו “מכתב לחזקיהו” הכולל חידושים בששה סדרי משנה, חידושי גפ”ת למסכת ברכות וסדר מועד, ושאלות ותשובות שונות. בספרו זה מראה החח”מ בקיאות עצומה, בכל חדרי התורה, ועד מהרה קנה לו שם גדול בין רבני וחכמי טורקיא ושמעו הולך וגדול.

כי”ג שנה ישב בקושטא וכשרבו עליו טרדותיו בעיר הבירה, נעתר לבקשת עשיר גדול ממדינת קרים (דרום רוסיא) שבא לקושטא לרגלי מסחרו והציע לפני החח”מ ללכת איתו לקרים בהבטיחו לו פרנסה מתוך מנוחת הנפש והגוף. לא יפלא כי החח”מ קיבל הצעתו וירחיק נדוד לארץ קרים, ובשנת תרכ”ז והוא אז כבן ל”ג שנה התיישב בקראסובזאר אשר בקרים.

בימים ההם היו יהודי קרים כצאן אשר אין להם רועה ובבוא החח”מ למדינתם קבלוהו בשמחה גדולה ובכבוד רב וישימוהו לראש עליהם ויכבדוהו כראוי לאדם גדול שכמותו. ואמנם רועה נאמן היה לצאן מרעיתו. במשך כל הל”ג שנה שחי ביניהם הקדיש כל ימיו לייסד ישיבות ולהרבות תורה ויאצל מרוחו עליהם וישרש גם מידות טובות בלבותם.

פרק בפני עצמו הם מידותיו התרומיות ענוותנותו וצדקתו - ומקצת מהם יש לראות בצוואתו שנדפסה בסוף ספרי השדי חמד. ואופייני הוא, אשר את שלושת בנותיו השיא לתלמידיו מופלגי תורה בעלי מלאכה. האחד - סנדלר, השני - חייט, והשלישי - עושה כובעים.

בשנת תרכ”ח מת עליו בנו יחידו, ויחבר לזכרונו את ספרו “אור לי” וידפיסו (איזמיר, תרל”ד) בהעלם שמו לגודל ענותנותו, כולל תשובות ופלפולי דאורייתא בסגנונו הצח.

וכאשר הניח לו ה’ מסביב, שם לבו להחל הבנין הנהדר אשר שאף אליו תמיד - לחבר אנציקלופדיה של הלכה. ופרי עמלו הרב היה ספרו הגדול והמפורסם “שדי חמד”. שרוב חלקיו יצאו לאור עוד בחיי המחבר (מהם בכמה מהדורות) ומקצתם אחרי פטירתו.

בספרו זה שם לו המחבר למטרה להמציא למעיין בו כל דין והלכה (וגם כמה ענינים באגדה) על שורשיהם יסודותיהם וענפיהם מהתלמוד עד אחרון שבאחרונים, מסודר במשא ומתן ושקלא וטריא עם המקורות שמהם שאב אוצר ידיעותיו ופסקי דיניו.

הספר “שדי חמד” נתחבב ונתפרסם בכל המדינות, והרב המחבר נעשה כשולחני מפורסם ונאמן. אשר אליו הריצו שאלות ותשובות מכל קצוי תבל בבקשה לחוות דעתו המכרעת. גדולי עשירי רוסיה בידעם כי הרב המחבר מנער כפיו מקבל מתנת כסף, העניקו לו ממיטב ספריהם בספרות התלמודית למען יהיה לו די חומר לבנינו הגדול. והחח”מ הרבה תורה ותושיה לשכלל חיבורו ככל האפשר.

בשנת תרנ”ט החליט החח”מ לעזוב את ארץ מגורו ולשוב אל אדמת הקדש לירושלים. פה נתקבל בכבוד ושמחה. והוא גם הוא שמח למילוי תשוקתו להתיישב באה”ק ת”ו.

כעבור זמן קצר העתיק מושבו לעיר חברון, וישימו עליו שם משרת “חכם באשי” ואבד”ק חברון. ראשית מעשהו - יסד שם ישיבה וגם הוא הגיד בה כמה שיעורים, קבע שיעורים לבעלי בתים, נלחם בתוקף נגד הצעת חברת “כל ישראל חברים” לייסד בחברון בית ספר ויבטלה. ועוד ועוד.

בערב שבת וערב חנוכה, כ”ד יום לחודש כסלו, בשנת תרס”ה - נסתלק בחברון זקן ושבע ימים ושם מנוחתו כבוד. תנצב”ה.