ריגשתם אותי

שליח הרבי בפלאיה דל כרמון במקסיקו הרב חיים ברוד מסכם חג מלא התרגשות והפתעות להן לא ציפה מראש. לחלקן היה צריך לאלתר פתרונות מהרגע להרגע, ובתנאים של מקסיקו, זה לא ממש פשוט…

הרב חיים ברוד

יהודים יקרים!

ריגשתם אותי השנה, למרות שזה פסח השמיני שלנו כאן, כאילו הכל צפוי וידוע מראש, כאילו הכול חוזר על עצמו; אך לא, ריגשתם אותי בחוויה שלכם, בהתחדשות שלכם, בעוצמות שגיליתם.

ריגשתם אותי כשהצפתם את תיבות המייל / ווטסאפ / פייסבוק של בית חב”ד בהודעות, אם אפשר להרשם לליל סדר, אם יהיה אוכל לצמחונים, ואיזה אוכל כשר יהיה בעיר. גם הלחצתם אותי בשאלות, עד מתי אוכלים חמץ? איזה אלכוהול / משחת שיניים / רסק עגבניות / וכל מוצר אחר אפשר להשיג כשר לפסח?

ריגשתם אותי כשהסתערתם על המדפים של ה’סופר’ הכשר שלנו ורוקנתם אותו מכל סוג של משהו שעשוי להיות אכיל בפסח. למרות הכמויות הכפולות שהבאנו השנה, כמעט ולא הצלחנו לעמוד בביקוש (ולמה במקסיקו סיטי לא למדו עדיין להיות ערוכים לכמויות, אם אנחנו קונים את מאה ה’במבות’ האחרונות הכשרות לפסח בכל העיר).

ריגשתם אותי כשבאתם בהמוניכם, מעל 700 מטיילים לאולם ליל הסדר, שמעתם את הברכות של קונסול ישראל במקסיקו, וקונסול ישראל בקולומביה; עקבתם בהתלהבות אחר כל ה’מגיד’, שתיתם את כל הכוסות ואת כל המצות והמרור כהלכה, רקדתם בעיניים בורקות על הכיסאות לאורך כל ‘אחד מי יודע’, וסירבתם לעזוב את המקום גם בשעת לילה מאוחרת.

כמה היה קשה לי לצאת באמצע ה’שולחן עורך’ כדי להשתתף קצת בסדר קהילה שערכנו בבית חב”ד לכמאה וחמישים תושבי פלאיה.

ריגשתם אותי כשמהשעה 8 בבוקר ועד 1 בלילה רציתם אוכל כשר. ניסינו להיערך, הכפלנו צוות מטבח, הבאנו שמן ממקסיקו סיטי, קמח מצה מניו יורק ותבלינים מארץ ישראל, ואפילו כשקולט–האדים קרס וכל הבית חב”ד הרגיש מחבת טיגון אחת גדולה, אף אחד לא חלם לצאת לאכול בחוץ.

ריגשתם אותי כשתכננו חג שני למקסימום 200 איש, ובפועל באתם פי שניים וגרמתם לנו לעשות שני סבבים של סעודות, הראשונה שהתחילה בשמונה בערב, והשניה לא הגדירה שעת סיום, איפשהו בין 2 ל–3 בלילה…

ריגשתם אותי כשבית הכנסת אירח אתכם לשלוש תפילות ביום במניינים ענקיים שמעולם לא נראו כאן, הקשבתם לשיעורי התורה, שאלתם והתעניינתם בהלכות החג, במהות הפנימית ועוררתם דיונים מרתקים.

ריגשתם אותי כשרקדתם מכל הלב ‘משיח משיח’ בסעודת משיח; שכחתם שהייתם לחוצים על הסיגריה של מוצאי שבת ובמקום זאת שקעתם בהתלהבות אמיתית קדושה, סירבתם לעזוב את השבת.

ריגשתם אותי כשבאתם למימונה, חווים יחד את החמץ הראשון, לא יודע אם נזהרתם גם מ’שרויה’ או אם בכלל מקטניות, אבל ברמה שלכם עשיתם את המקסימום; מסתערים על המטבח, וגורמים לקב”ה לרוות מלא נחת מילדיו המתוקים ששבוע התאפקו והצליחו.

אני יודע שהייתם בטיולים ובנסיעות בכל מיני מקומות, ועם זאת לא נגעתם באלכוהול או בחמץ שהגישו לכם, אפילו שלא היה קל. איך אמר לי אחד המטיילים? “אתה יודע הרב חיים, היה קשה, היה עדיף פעמיים יום כיפור מאשר השבוע הזה”. וזאת אפילו שאני מכיר אותך היטב ויודע כמה זכויות אתה עתיד להפוך כשתחזור בתשובה מהמעשים הנוכחיים שלך כיום…

ריגשתם אותי כי הוכחתם שוב שההשקעה העצומה שלנו בפסח לא היתה לשוא, כי בעומק הלב היהודי החי והחם שלכם ניסיתם והצלחתם לדבוק באמונה, לשמור ככל יכולתכם; כי עוררתם בי את הרצון לחזור בתשובה גם כן יחד עמכם. כי בעצם ההתנהגות שלכם הצהרתם כי ‘פלאיה אינה שונה, וכי יציאת מצרים ישנה גם בפלאיה דל כרמון…