יש בתי כנסת שמעמד קריאת התורה דומה ל’קולות וברקים’ שהיו לפני מתן תורה, והגבאים נ

יש בתי כנסת שמעמד קריאת התורה דומה ל’קולות וברקים’ שהיו לפני מתן תורה, והגבאים נזקקים לעמול קשה כדי להביא למצב של ‘קול דממה דקה’

יום ראשון הקרוב, חג מתן תורתנו, נעמוד כולנו בשקט מוחלט ונאזין לעשרת הדברות הנשמעות בקול גדול מפיו של הבעל–קורא. מן הסתם הגבאי לא יצטרך להסות את הקהל בקריאות ששש… קצובות, שכן התחושה הטבעית של כולנו היא, שאנו חווים כעת את מעמד קבלת התורה, ובמעמד מיוחד כזה - מובן מעצמו - עומדים בשקט…

בדיוק כפי שהיה בפעם הראשונה בה שמענו את עשרת הדברות. כפי שמובא במדרש רבה: “אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה - צפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול אנכי ה’ אלקיך”.

אבל מה קורה בשבת רגילה? לא נעים, אבל בבתי כנסת רבים מעמד קריאת התורה רחוק מלהזכיר את הדממה ששררה במעמד קבלת התורה בהר סיני… במקרים קשים, זה דומה יותר ל’קולות וברקים’ שהיו לפני מתן תורה, והגבאים נזקקים להשתמש בכל כישורי השכנוע שלהם כדי להביא את הציבור למצב של ‘קול דממה דקה’.

קשה להניח את האצבע על סיבה מסויימת שגורמת לאנשים לדבר בשעת קריאת התורה. כמובן שהלחצים וקשיי היום–יום שבחיים הגלותיים תורמים לכך רבות, כמו גם קשיי קשב וריכוז של חלק מהקהל. אבל אין ספק שאם הייתה יותר מודעות לחשיבות ולגודל המעמד של קריאת התורה, כולל הביטויים המיוחדים שנאמרו במקורותינו ובתורת רבותינו נשיאינו, כמו גם הברכות המיוחדת הכרוכות בכך - זה בהחלט יעורר רבים מיראי ה’, להקפיד יותר על קול דממה דקה בשעת הקריאה.

הרקע ל’מודעה רבה’

ב”סידור עם דא”ח” של כ”ק אדמו”ר הזקן, נדפסה ‘מודעה רבה’ אודות שמיעת קריאת התורה כדינה, והיא מכתב יד קדשו של כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע - כפי שמתאר הרבי הריי”צ את הרקע שמאחורי המודעה–רבה:

“מאמר זה כתבו הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק יום ה’, ב’ לחדש סיון תרנ”ו. ביום א’ ערב חג השבועות העתיקו רש”ך [ר’ שמואל כותב, ראש המעתיקים בליובאוויטש]  והדביקו את המודעה רבה הזו בכתלי בית המדרש. המודעה עשתה רושם גדול, ובערב חג השבועות, ביום הראשון לפרסומה, נעשו כמה עשיריות העתקות, בשביל האורחים שבאו על יום טוב לליובאוויטש.

ביום השני דחג השבועות בסעודה, אמר החסיד ר’ גרשון דב מפאהאר נ”ע להוד כ”ק אדמו”ר הרה”ק: החסידים מחזיקים טובה לכ”ק אדמו”ר עבור ההתעוררות בשמיעת קריאת התורה כדינה.

הוד כ”ק אאמו”ר הואיל לאמור: “החזקת טובה בענייני התעוררות על פועל טוב, הוא הפועל ממש.

ברור הדבר, אשר השומע קריאת התורה כהלכתה, הנה מלבד זאת אשר מקיים מצוות השם, הנה עצם עניין הכיבוד שמכבד את התורה, על ידי זה התורה מעוררת רחמים עליו ועל אנשי ביתו ברוחניות ובגשמיות”!

הרבי הרש”ב מכריע: האיסור לדבר - אפילו בין העליות, ואפילו בדברי תורה

בפתח המודעה רבה הנ”ל כותב כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע: “יזהרו על נפשם שלא לדבר ולשוח בעת קריאת התורה, וכמו שכתוב בשולחן ערוך הלכות קריאת התורה סימן קמ”ו סעיף ב וזה לשונו: כיוון שהחל הקורא לקרות בספר תורה, אסור לספר אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא (בין העליות) ואפילו אם השלים הוא את הפרשה”!

כדי להבין את משמעות דברי הרבי הרש”ב, ראוי להקדים בקצרה את המחלוקת ההלכתית בנוגע להפסקות שבין העליות, ובלשון ההלכה “בין גברא לגברא”:

ב”טור”, בהלכות קריאת התורה סימן קמ”ו, כתב: “כיוון שנפתח ספר תורה, אסור לספר אפילו בדברי תורה, שנאמר ‘ופתחו עמדו כל העם’, ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר ‘כי עמדו ולא ענו עוד’”.

ה”בית יוסף” מביא את דברי “רבנו יונה” שכותב שאסור לדבר בין גברא לגברא, ומפרש, שנראה כי הטעם לכך הוא, שמא ימשך בדיבור, אף בשעה שקוראים מתוך הספר תורה. ב”שולחן ערוך” פוסק מרן המחבר להלכה ש”אסור לדבר בין גברא לגברא, אפילו בדברי תורה”.

אמנם ה”בית חדש” וה”מגן אברהם” חולקים וסוברים שבין גברא לגברא, מותר לדבר דברי תורה בקיצור, אבל: א. ה”ערוך השולחן”, ה”שערי אפרים” וה”משנה ברורה”, הבינו שאין כוונת הב”ח והמג”א להתיר דיבורי חול חס ושלום בין גברא לגברא, אלא כוונתם להתיר אך ורק אמירת דבר תורה קצר, שאין חשש שיימשך לדבר בו אחר כך בקריאת התורה וברכותיה. ב. כנ”ל, מרן הבית יוסף פוסק בשולחן ערוך שגם בדברי תורה אין לדבר בין גברא לגברא. וכן מובן מה”קיצור שולחן ערוך”, שלא חילק בין דיבורי חול לדברי תורה ארוכים או קצרים, אלא אסרו לדבר בין גברא לגברא אפילו בדברי תורה. וכנראה שהכריע כך, מאחר שהרמ”א הסכים בזה לפסק הבית יוסף בשולחן ערוך, שהרי לא העיר על כך ב”מפה”.

וכעת לאחר המודעה–רבה של הרבי הרש”ב, בה הביא את פסק השולחן ערוך, ש”אסור לספר אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא” - הרי זו פסיקה המחייבת את כל חסידי חב”ד ההולכים בדרכם של רבותינו נשיאינו.

במציאות ימינו, גם המתירים - כנראה היו אוסרים…

בדרך הצחות, הדבר מזכיר את הסיפור החסידי אודות אותה קשישה שהתעקשה להתפלל דווקא מתוך הסידור עם דא”ח לאדמו”ר הזקן, שהוא כידוע גדול וכבד ומלא במאמרי חסידות… שאלוה מדוע היא רוצה דווקא את הסידור הזה? ענתה: כי יש לו שוליים רחבות בצידי הדפים, כך שאם נקרע משהו מהדף, אזי לפחות המילים עצמן נשארות בשלמותן… כך גם כאן, אם לא ידברו בין העליות, בוודאי שלא ידברו בקריאה עצמה.

בנוגע למעשה בפועל יש להעיר, שכמובן לא תיתכן מחלוקת במציאות. והמציאות הנראית לעינינו כיום היא שברגע שמדברים עם אחד דבר תורה, השיחה מתפתחת כך, שלפחות משפט אחד או מילה אחת, תימשך לתוך ברכת העולה או תחילת הקריאה, ומפסידים “אמן” השייך למניין “מאה ברכות” שיש לברך גם בשבת. ולכן, הגם שבמקומם ובזמנם הנעלה של ה’בית חדש’ ו’המגן אברהם’, לא היו נמשכים להמשיך בדברי תורה לתוך הברכות והקריאה - הרי בימינו המציאות היא שאם מדברים בדברי תורה עלולים להמשיך בכך מעט בתוך הברכות והקריאה.

זאת ועוד: בבתי כנסת שלא מאריכים ב’מי שבירך’, או בישיבות שפעמים שאין עושים ‘מי שבירך’ לבחורים העולים לתורה, ההפסקות בין גברא לגברא קצרות מאוד, ובוודאי ובוודאי, שגם דיבור קצר ביותר בדברי תורה, יכול להפריע לשמיעת הברכות והקריאה עצמן.

לדאבוננו, לא זכינו לאורן של הלכות קריאת התורה שבשולחן ערוך אדמו”ר הזקן, והן לא נדפסו. ברם זכינו להוראה ברורה מממלא מקומו בדורו, כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע, שממכתבו נראה ברור שאינו מסכים לדיבור בדברי תורה קצרים בין גברא לגברא, שהרי ציטט את פסק השולחן ערוך ש”אסור לספר אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא”. ואף שאדמו”ר הרש”ב דן במכתב קדשו זה באריכות בענייני איסור הדיבור בקריאת התורה, בכל זאת איננו מביא אף אחד מהמתירים, ואינו מחלק בין הקריאה עצמה ל”בין גברא לגברא”.

הזוהר הקדוש: קריאת התורה כמעמד מתן תורה

פתחנו את מאמרנו באיזכור הדממה ששררה בעת מתן תורה, וחשוב לציין שיש חומר מיוחד במעמד קריאת התורה, יותר משאר חלקי התפילה. כך כותב ומצטט כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע מהזוהר הקדוש ויקהל דר”ו ע”א, הובא בבית יוסף סימן קמ”א, המבאר שעניין הקריאה בתורה כמוה כקבלת התורה מסיני, וזו לשון הזוהר בתרגום ללשון הקודש:

“כשעולה הספר תורה על תיבת הקריאה, אזי צריכים כל העם לסדר עצמם למטה באימה וביראה ברתת, בזיע, לכוון ליבם כמו שעכשיו עומדים על הר סיני לקבל תורה. וישמעו ויטו אזניהם. ואין רשות לעם לפתוח פיהם אפילו בדברי תורה, וכל שכן בדברים אחרים, אלא כולם באימה וביראה כמי שאין לו פה… בספר תורה צריך להישמע קול אחד ודיבור כו’ ואסור לקרות בספר אחר חוץ מספר התורה, וכולם מקשיבים ושותקים, כדי שישמעו המילים מפיו כאילו מקבלים באותה שעה מהר סיני”.

והדבר עולה בקנה אחד עם דברי הרמב”ם בהלכות ספר תורה פ”י הלכה י”א שפסק: “כל מי שיושב לפני ספר תורה, ישב בכובד ראש באימה ופחד, שהוא העד הנאמן לכל באי עולם, שנאמר: והיה שם בך לעד. ויעבדהו כפי כוחו”.

קריאת התורה
- נתינת התורה

עוד מביא הרבי הרש”ב נ”ע במכתב קדשו הנ”ל: “וזה לשון המט”מ [המטה משה] סימן ר”נ בשם צרור המור וזו לשונו: הדין הוא שיש לשמוע לדברי החזן שהוא קורא בספר ולכוון לדבריו ולראות הדברים שאומר, אם קיימו אותם. ואם ביטלו אותם - לשוב בתשובה. ויש להם לכוון לדבריו, כיום מתן תורה שהיה יושב בהר, שהוא כמו תיבה [תיבת הקריאה], ואומר: אנכי ה’, לא יהיה לך, כמו שקורא בספר, וכל העם תחת ההר שומעים ומכוונים…”.

מובן מכל זאת שעניין קריאת התורה מהווה מעמד נתינת התורה מסיני, ומכאן הזהירות והדרת הכבוד, לא רק לצאת ידי חובת קריאת התורה כדינה, מבלי להפסיד שמיעת מילים, אלא, להדגיש שמרוכזים מתוך ביטול מוחלט לשמיעת דבר ה’, כמו בהר-סיני.

בשיחות והתוועדויות רבות מדגיש כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, את העובדה שקריאת התורה עם ברכה לפניה ולאחריה מהווה המשכה חדשה, לעולם, על פי תוכן הקריאה, ופועלת בעולם את הברכות הנדרשות, בנוסף לכך שכל קריאה בתורה מהווה גילוי אלוקות חדש לעולם כמו במתן תורה.

ובעניין זה, סיפר לי ידיד מאנ”ש בירושלים עיה”ק ת”ו: בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, נכנס בביתו של אחד מגדולי התורה הליטאיים בירושלים. שוחחו על מה ששוחחו, ולבסוף ציטט החסיד באמונה וביטחון פסוקים מפרשת השבוע, המורים על ישועתם של ישראל, באמרו: הרי השבוע קוראים אנו בתורה פסוקים אלה!

אותו גדול בתורה, נדהם ושאלו: מאיפה יש לך את זה? מאיפה קיבלת הרגש כזה? ענהו החסיד: מהרבי מליובאוויטש…

שליחות משמים

ידוע ומפורסם ורבות מסופר על כך, שכ”ק אדמו”ר מוהריי”צ היה מצויין בחזיונות קדש בחלום ובהקיץ. אחת מהדוגמאות לכך היא אותה שליחות קדש שהטיל בתחילת בואו לאמריקה על כ”ק  אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

הרבי הריי”צ סיפר לחתנו, כי אביו, כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע הגיע אליו ואמר לו: “מדוע מדברים בקריאת התורה בבית המדרש שלך”?!

הרבי הריי”צ ביקש מחתנו הרבי, שיעביר זאת לידיעת קהל המתפללים. ואכן הרבי מלך המשיח נכנס ל”זאל הקטן” בו התפללו בימי הרבי הריי”צ, דפק על הבימה, והודיע לקהל המופתע את דברי הרבי הרש”ב, אודותם סיפר הרבי הריי”צ, מה שפעל התעוררות מיוחדת בהקשבה לקריאת התורה, ולכיבודה על ידי אי הדיבור בה.

הרבי עצמו התייחס לנושא זה באחת מאגרותיו, מד’ תמוז תשי”ח, וכך כותב הרבי:

ובמה–שכתב אודות השיחה בעת קריאת התורה, לפלא שצריך לשאול בכגון זה מעבר לים, ומובן שפלא עוד יותר גדול מה שיש מזלזלים בזה ומביאים ראיות משונות, לאחרי שידועים דברי כ”ק אדמו”ר (מוהרש”ב) נ”ע ונדפס ג”כ בקובץ מכתבים שלו, ובראשו יאיר נתיב לכ”ק מו”ח אדמו”ר, ומועתק שם דברי אביו כ”ק אדמו”ר - זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע. וז”ל: ברור הדבר אשר השומע קריאת התורה כהלכתה, הנה מלבד זאת אשר מקיים מצות השם, הנה עצם ענין הכבוד שמכבד את התורה על ידי זה התורה מעוררת רחמים עליו ועל אנשי ביתו ברוחניות ובגשמיות עכ”ל. ופתח הדברים שם: יזהרו על נפשם שלא לדבר ולשוח בעת קריאת התורה וכו’.

חרדת קדש היא המקרבת

אנו חסידי חב”ד אמונים על דברי כ”ק אדמו”ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך באגרת הקדש, סימן כ”ד, בה מבאר רבינו שזמן התפילה, מקומה, ותוכנה עניינם הוא להקהל ולבוא לראות ולהתבונן בכבודו של המלך. ועל כל פנים, מי שאין זה בכוחו, לפחות בחיצוניות יראה את עצמו כעומד לפני המלך. מכך ברור, שלא ידבר שיחה בטלה, משיתחיל שליח הציבור להתפלל עד גמר הקדיש האחרון, בשחרית ערבית ומנחה.

ואם בכל התפילה צריך האדם להראות עצמו כעומד לפני המלך, על אחת כמה וכמה בקריאת התורה המהווה מעמד הר סיני, וצריך להיות באימה וביראה ברתת ובזיע, דבר הבא לידי ביטוי, בכך ש”כולם מקשיבים ושותקים” כדברי הזוהר.

ואפילו דיבור בדברי תורה שאינו סותר ל”אימה ויראה” הנדרשת, באם הוא בין גברא לגברא - הרי מתוך אימה ויראה זו נזהרים “שלא לדבר אפילו בין גברא לגברא, אפילו בדברי תורה”, כפסק השולחן ערוך, כדי שלא יימשך בכך ויפסיד משמיעת הברכה או הקריאה בתורה. על אחת כמה וכמה הדיבור בדברי חול, שבוודאי מהווה סתירה לתוכן הפנימי ולאווירה הכללית הנדרשת מרגע שנפתח ספר התורה.

ומובן מאליו, שכיוון שנפסק להלכה שגם בזמן ברכות ההפטרה וההפטרה אסור לדבר - אזי הזהירות בדיבור בין בדברי תורה, וקל וחומר בדיבור חול, ברמת יראה וזהירות עליונה זו, נמשכת עד לאחר שמיעת ההפטרה וברכותיה.

המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות

ראוי שנסיים רשימה זו בציטוט קטע מעורר לב, שמביא כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע באגרת קדשו זו:

“כתב ה”שני לוחות הברית” דקל”ב ע”א: וכל בעל נפש ראוי לו להשגיח בזה, ולכבדה (את התורה) בכל האפשרות… וכן צריך להשתדל להזהיר את העם אשר עומדים אצלו וקרובים אליו וסרים אל משמעתו, שלא ידברו ולא יעסקו בשום עניין ודבר, כי אם לשמוע את דבר ה’. והעושה כן אשריו ואשרי חלקו, זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו. ועליו נאמר: כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות”.