בהשתתפות

לקראת י”א ניסן השתא הופק הסרט “ימי בשורה” שהוקרן במהלך “שבת שכולה משיח” לתלמידי התמימים בארץ הקודש – בארגון את”ה העולמי • הסרט מביא את סיפור השתלשלות האירועים של שנות הנפלאות ומתעד את הימים הגדולים ההם בהם בישר הרבי מלך המשיח שליט”א לעם ישראל את בשורת הגאולה • שבעה משפיעים חסידיים מתארים את האווירה החמה והסוערת ומכניסים אותנו אל האטמוספרה המופלאה • לרגל ג’ תמוז, בזמן בו כל חסיד מתעורר ומתחזק באמונה ובביטחון בהתגלות הקרובה – מוגשים קטעים נבחרים מדבריהם • סיפור המאורעות מחיה מול עינינו את אותם ימים ומעורר להתמסרות מחודשת לתפקידנו ועבודתנו: להכין את העולם לקבלת פני הרבי שליט”א משיח צדקנו * חלק ראשון מתוך שלושה • מאת: מ. פריד

בהשתתפות הרבנים והמשפיעים שיחיו (ע”פ סדר הא-ב):

הרה”ח הוד-דוד אריה, ר”מ בישיבת תות”ל קרית-גת

הרה”ג יוסף ישעי’ ברוין, מד”א וחבר הבד”צ דשכונת המלך קראון-הייטס

הרה”ח שניאור זלמן הרצל, משפיע ומחבר ספרים בעניני משיח וגאולה

הרה”ח אסף חנוך פרומר, משפיע בישיבת חח”ל חיפה

הרה”ח זמרוני זעליג ציק, מנהל בית חב”ד בת-ים ויו”ר ‘האגודה למען הגאולה’

הרה”ח יקותיאל מנחם ראפ, משגיח ומשפיע בישיבת תות”ל המרכזית 770

הרה”ח נחמן שפירא, חבר ה”ועד להפצת שיחות” ומשפיע בישיבת ‘אהלי תורה’ 

“לא איברא עלמא אלא למשיח” כך אמרו חז”ל. אך בתוך כל שנות העולם הזה, ניתן להבדיל בין כל אלפי שנות ההכנה לגאולה, לבין תקופת התגלות מלך המשיח בשנת ה’תנש”א – עד לרגע זה, רגע ההתגלות השלימה של הרבי מלך המשיח שליט”א – כשהעולם יגיע לתכליתו ושלמותו בגאולה האמיתית והשלימה. עם הכניסה לשנות הנפלאות (כפי שקרא להם הרבי) החלו להישמע בשיחות הקודש ביטויים מופלאים ומיוחדים שהבהירו לכל כי העולם עומד בפני תקופה חדשה.

בזמן זה כאשר כל חסיד מרגיש כיצד הוראת הרבי שליט”א “לחיות עם הזמן דימות המשיח” נעשית צורך נפשו, חובה עלינו לחזור אל אותם ימים מופלאים, שנת ה’תנש”א ושנת ה’תשנ”ב, הימים בהם בישר הרבי מלך המשיח שליט”א לעם היהודי ולעולם כולו את בשורת הגאולה.

הקולות, המראות והאווירה בבית חיינו, בכוחם לסייע להתבוננות בעובדה שנמצאים כבר בימות המשיח ולהבעיר את אש האמונה בביטחון והציפייה להתגלות המלאה והמושלמת. הבה נתקרב אל אותם ימים, נשים ליבנו ונחווה את אמונתם היוקדת של החסידים בבשורתו הנבואית של הרבי מלך המשיח שליט”א. ימי בשורה”.

יריית הפתיחה – מלחמת המפרץ

בשלהי חודש מנחם אב ה’תש”נ, נפתחת בסערה שרשרת האירועים במפרץ הפרסי, אירועים המטלטלים את העולם כולו ומכניסים את כל אזרחי העולם, ובפרט תושבי ארץ ישראל לפאניקה ובהלה.

באותם ימים נשמע קולו הבוטח של הרבי מלך המשיח שליט”א המצביע על המדרש ב’ילקוט שמעוני’ המתאר את המאורעות בדיוק רב. הרבי מרגיע את עמו בלשון המדרש: “בניי אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם” ובמילים ברורות הוא מבשר ומודיע להם כי אירועים אלה מבשרים לנו על כניסתנו ל”שנה שמלך המשיח נגלה בה”.

אירועים אלו היוו את יריית הפתיחה לתקופת התגלות מלך המשיח המתוארת בהמשך המדרש, בקטע שביקש הרבי במיוחד להוסיף ולתלות על הקיר ב-770 “שנו רבותינו: בשעה שמלך המשיח נגלה בה, עומד על גג בית המקדש ומשמיע להם לישראל: ענווים, הגיע זמן גאולתכם” בשיחות ימים אלו נפתח הספר “בשורת הגאולה” – שבין שביליו צועד הסרט.

הסרט נפתח בצרור קטעים חיים של תמונות ווידיאו מאותם ימים: האיומים והבהלה בארץ ישראל ובעולם, האנשים מכל גווני הקשת המגיעים לחלוקת הדולרים לשאול את הרבי אודות המצב ונענים בעידוד ובביטחון מוחלט. בהמשך מספר הרה”ח יקותיאל מנחם ראפ על אותם מעמדים, כשבין דבריו מופיעים קטעי הוידיאו בהם הוא נראה מביא את האנשים אל הרבי.

נפלו טילים? – “נדמה להם…”

משם ממשיכים היישר אל אותם רגעי אימה בליל נפילת הטילים בארץ הקודש. על כך מספר הרה”ח שניאור זלמן הרצל ששהה באותם ימים ב-770: “כאן הייתה זו שעת ערב מוקדמת, בשעה שנפלו הטילים בארץ באמצע הלילה. כשהגיעו השמועות הללו, שמטבע הדברים לוו באי-בהירות רבה שהוסיפה לבהלה – נתהוו ב-770 כעין “שתי קבוצות” שייצגו שתי גישות לאמונה בדברי הרבי שליט”א.

“קבוצה אחת, פתחה מייד באמירת פרקי תהלים. הם האמינו בדברי הרבי, אבל באותו רגע, כשהגיעו שמועות כה חמורות – הם היו חייבים להתפלל על המצב… לעומתם החלה קבוצה שניה לרקוד, בטענה כי הרבי הודיע שיהיו ניסים ונפלאות ובמילא עלינו לרקוד ולשמוח על הניסים המתחוללים ברגעים אלו ממש.

“זכורני, שניגשנו אז למשפיע ר’ איצ’ה שפרינגער שיחי’ ואמרנו לו “ר’ איצ’ה, מספרים שנפלו טילים בארץ ישראל..” ואילו הוא, הגיב בטבעיות ובפשטות האופיינית לו: “נדמה להם…” אז ראינו מה זו אמונה תמימה של חסיד. כשהרבי אומר משהו – אז קודם כל ככה זה! ומה שאתה שומע ורואה בעולם שקרה כך וכך – אז זה “נדמה להם”… וכפי שבאמת התברר לאחר מכן, גודל הניסים והנפלאות כשאף יהודי לא נפגע”.

את הפרק הזה חותם הקטע בו נשיא ארצות הברית מודיע באופן רשמי על סיומה של המלחמה, כשקהל הנוכחים בקונגרס האמריקאי מריעים בהתרגשות ולא מאמינים למשמע אוזניהם… המלחמה שהייתה אמורה להימשך חודשים ארוכים, הסתיימה בתוך חודש וחצי.

נכנסים לתקופה חדשה

הסיטואציה הראשונה שעולה בזכרונו של הרה”ח אסף חנוך פרומער בהקשר של שנות הנפלאות, האירוע הראשון שנתן לו את ההרגשה הברורה כי אכן נכנסנו ל”שנה שמלך המשיח נגלה בה”, היה באותו ערב שבת קודש, ראש חודש ניסן ה’תנש”א, כשהגיע ל-770. וכך הוא מספר:

“על שולחנות 770 היו פזורים דפי ה’מכתב כללי’ הראשון לחג הפסח, שהוציא הרבי באותו שבוע בתאריך כ”ה אדר. זה היה חידוש גדול שה’מכתב כללי’ יוצא מוקדם כל-כך, לקראת שבת ‘החודש’ לפני כניסתו של חודש ניסן.

“התיישבתי ללמוד את המכתב (שיצא בשפת האידיש) יחד עם ידידי הרה”ח אמיר כהנא, שגם הוא הגיע אז מארץ הקודש. אני זוכר איך ש’ישבנו’ על המכתב ופיצחנו שורה אחר שורה. הרבי מדבר שם שראינו עכשיו נפלאות יותר גדולות מניסי חג הפורים, וזה מורה על כך שנכנסים באמת לתקופה חדשה הקשורה באופן ישיר עם הגאולה”.

קולו רועד כשהוא מתאר “עד היום אני זוכר את ההרגשה שהייתה לנו, אחרי כל שורה, וואאאוו! זה משהו שלא היה מעולם… כאלה מילים עוד לא שמענו…” בהמשך לכך באו האירועים והאווירה הגאולתית המיוחדת שאפפה את חג הפסח של אותה שנה, עד לשיחה הידועה של כ”ח ניסן…

די לאדישות!

הרב יוסף ישעי’ ברוין מספר על הימים שקדמו ל’שיחה הידועה’: “אצל כמה מהחסידים, הייתה הרגשה שהשיחה של כ”ח ניסן באה בהמשך לשיחה שנאמרה במהלך ה’יחידות כללית’ שנערכה יומיים קודם לכן, בכ”ו ניסן – ששיחה זו באה בהמשך לאירועי מלחמת המפרץ.

הוא מספר על מאורע מעניין שקדם לשיחה זו: “הסתובבה אז בין התמימים השמועה, שבמהלך חודש ניסן ה’תנש”א התראיין יהודי מסויים לכלי התקשורת (בשם חב”ד) וכשנשאל אודות ניסי המלחמה, התבטא: “אכן, אנו מודים לקב”ה על הניסים הגדולים שהראה לנו, אמנם אנחנו לא יוצאים לרקוד ברחובות, כיון שבכל זאת היו אנשים שנהרגו ונפצעו במלחמה…”

בשיחה הזו, האריך הרבי לבאר את גודל ניסי המלחמה והתפלא על כך שאף אחד לא מרגיש בעוצמתם הרבה, הרבי עורר על כך שצריך לתת שבח והודאה לקב”ה “עד שהוא לא מתבייש לצאת בריקוד  בגלל הניסים הגלויים” והרבי התבטא אז במילים, שהחסידים ראו בהם יותר מרמז לאותו ראיון: “כיון שהוא לא משכנע את עצמו שאין מה לרקוד ולהרעיש  על הנסים שהקב”ה מראה, אלא אדרבא הוא מכיר בנסים ויודע שצריך להיות על כך בשמחה גדולה”…

“זכור לי” אומר הרב ברוין “שבסיום השיחה, היו כמה תמימים שעשו איזשהו ריקוד קטן, באופן של “לצאת ידי חובת” המילים של הרבי… הרבי רצה אז, אחרי כזו שנה שתהיה באמת התעוררות וציפייה לגאולה – אבל למרבה הצער, אף אחד לא שם לב…

הייתה אז הרגשה שהרבי מתאונן וזועק (כביכול) על האדישות של החסידים וחוסר ההתלהבות שלהם מהתקופה החדשה: “אמרתי לכם  שזו שנה של “אראנו נפלאות” [והרבי דיבר על “אראנו נפלאות” כבר מאמצע תש”נ…], אמרתי לכם שזו “שנה שמלך המשיח נגלה בה” ואתם – עדיין ישנים…

הפצצה הגדולה

יום חמישי כ”ז ניסן ב– 770. עם סיום תפילת מעריב מסמן הרבי שליט”א לאות כי יאמר שיחה, תוך רגעים ספורים הוכנו הסטנדר והמיקרופון והרבי פתח בשיחה שבתחילה נשמעה רגילה לחלוטין, על מעלת הזמן בו נמצאים וכו’, אבל בשלשת הדקות האחרונות הוטלה הפצצה הגדולה: ”..מבלי הבט על כל הענינים עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו, דבר שאינו מובן כלל וכלל.. מה עוד יכולני לעשות.. אני את שלי עשיתי, ומכאן ואילך אני מוסר את העניין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש!”

וכאילו שזה לא מספיק, מייד בתחילת חלוקת הדולרים שאחרי השיחה, אומר הרבי לר’ זלמן גורארי’ה: “לא נגע ולא פגע…” בום! הדי הפצצה הזו זעזעו יותר מעשרות טילי הסקאד שנחתו במלחמת המפרץ ו’הפילו את האסימון’ בליבם של החסידים…

הרב הרצל: “תוך כדי השיחה, כשהרבי התחיל לומר מילים מבהילות כמו “כל מה שעשיתי עד עתה הוא להבל ולריק..” החסידים לא היו רגילים לשמוע כאלו ביטויים ונכנסו למתח עצום שהלך וגבר בכל רגע, המתח היה בעיקר כי לא הבינו בדיוק מה הרבי רוצה, למה הוא מתכוון, מה הולך לקרות פה?.. בסיום השיחה הקהל כולו החל לזעוק ולשיר “עד מתי עד מתי…”

כמובן שכולם נשארו ב-770, התוועדו כל הלילה, כמה מזקני החסידים היו ראשי המדברים וישבו כל הלילה לדון ולחשוב מה הרבי רוצה. במקביל, הייתה אסיפה של התמימים במקום אחר, כשבחלק מהזמן השתתפה גם הנהלת הישיבה. בתוך הבלבול והמתח, הבינו שהרבי דורש כאן משהו שלא היה עד היום. כולם קלטו שמה שהיה – כבר לא יהיה, העסק משתנה. כבר אז בהתחלה, הבינו שחב”ד נכנסה לתקופה חדשה.

בהתחלה הייתה שמועה שלא יתנו להוציא את ההקלטה מהשיחה, דבר שהכניס את החסידים ללחץ והגביר את המתח, חשבו ש’מלמעלה’ לא מאשרים להוציא את הקלטת, אבל בהמשך התברר שזו טעות ועוד באותו לילה הוציאו את הקלטת, שהופעלה במערכת הכריזה של 770 והושמעה שוב ושוב.

בד בבד, החלו להעביר את הדברים לכל רחבי העולם (זה לא היה עם כל הטכנולוגיה של היום שהכל עובר במהירות לכל מקום..). פשוט הלכו לטלפון הציבורי, לקחו את הקלטת והשמיעו אותה עם ‘טייפ’.. וכך פרסמו את השיחה לריכוזי חב”ד ברחבי העולם, עד מהרה נודעו לכולם דברי הרבי.

החסידים המומים ומבולבלים

כולם ציפו במתח להתוועדות השבת, בה ככל הנראה, יוכלו לשמוע מהרבי דברים בנושא הבוער. יחד עם זאת, החלו לספור את השעות והדקות החולפות, עקב דברי הרבי בשיחה על התמיהה שמתאספים עשרה יהודים ולא מופרך אצלם שלא יבוא משיח, וגם מחר לא יבוא וגם מחרתיים רח”ל… הבינו שזה תלוי בנו, וכל דקה שחולפת דורשת מאיתנו לעשות משהו, כך עוברת שעה ועוד שעה ו… כבר 18 שעות חלפו מהשיחה! ועדיין לא בא…

הבחורים החלו לעשות מה שיש לאל ידם ומייד ביום שישי שלמחרת דאגו לארגן ‘טנקים’ ליציאה ל’מבצעים’ (באותו זמן, הטנקים יצאו רק בזמנים מיוחדים ולא בכל יום שישי..) כולם יצאו בחיות גדולה.

כמובן שאת כל הלחץ והמתח שעבר עלינו כל הלילה “פרקנו” על המקורבים ב’מבצעים’ ועוררנו אותם על כך שמשיח צריך לבוא בכל רגע וצריך להתכונן והזמן המיוחד של חודש ניסן ו’אראנו נפלאות  וכו’.. ניתן להבין את נימת הדברים, לא היה לנו הרבה מה לומר… היו אז יותר אותיות (פורחות) מאשר הסברה, הם קצת התקשו להבין מה בדיוק אנחנו רוצים, אך בטוח שהם הרגישו שמשהו קורה…”

הרב ברוין: “זה היה ממש באמצע השיחה, בלי שום הכנה, פתאום הרבי נכנס לזה.. בשעת מעשה זה היה ממש ‘שוק’, שוק לגמרי, השיחה של כ”ח ניסן… כל הלילה אף אחד לא הלך לישון, אחד התוועד, אחד בכה ואחד התפלל, אבל אף אחד לא היה מסוגל לישון בלילה הזה, כל אחד הרגיש שהוא חייב לעשות כל מה שהוא יכול”

הוא נזכר באפיזודה שקרתה בבוקר שלמחרת: “אחרי לילה שאף אחד לא ישן, אפשר לתאר כיצד הייתה נראית הנוכחות בסדר ‘חסידות בוקר’, אני זוכר שבאמצע ה’סדר’ נכנס א’ המשפיעים והחל לצעוק: “איך זה יכול להיות שאחרי שיחה כזו לא נמצאים בסדר חסידות..” הוא צעק את זה, כמובן, על אלה שכן הגיעו… אבל הוא ביטא את מה שכולנו הרגשנו – שאחרי שיחה כזו כל אחד חייב להיות ממש “בינוני”, אי אפשר להמשיך כאילו הכול כרגיל..”

ובארץ הקודש…

בוקר יום שישי בארץ הקודש. עם היוודע דבר השיחה, הארץ רועשת וגועשת. החסידים המומים ומבולבלים… על אותו בוקר מספר לנו אחד החסידים הבולטים בתחום הפעילות להפצת בשורת הגאולה, השליח הרה”ח זמרוני זעליג ציק שלאורך כל הסרט נותן את זווית הראייה של האירועים – בארץ הקודש, לצד הפעילות הגדולה שהחלה אז ביוזמתו ובארגונו:

“בבוקר יום שישי, אני מקבל טלפון מאחי יוסף (שבאותה תקופה עבד במזכירות הרבי, בתחום המיחשוב) הוא התקשר אליי די המום והחל לספר לי שהרבי דיבר שיחה מאד חריפה עם ביטויים חריגים שאז עוד לא הובנו כל-כך, מנימת דבריו הבנתי את הבלבול בו הם שרויים ב-770 שגם הם לא מעכלים עדיין את השיחה…

אשתי הציעה לי להתקשר לידידי הרה”ח שמואל פרומר ואכן טלפנתי אליו ויחד שוחחנו אודות השיחה ומשמעותה. המסקנה של שנינו הייתה שמוכרחים לקיים אסיפה לכלל אנ”ש בארץ ישראל שתעורר, תנער ותזעזע את כולם ויחד לטכס עצה מה לעשות וכיצד לעשות להבאת המשיח.

התחלנו לעמוד בקשר בנושא עם גורמים מסויימים בארגון צא”ח, גם שם היו מבולבלים ולא ידעו מה לעשות… ובינתיים אנחנו החלטנו לכנס את כל אנ”ש בארץ ישראל, עד כמה שיהיה ניתן לאסיפת “כינוס חירום” שתיערך מייד במוצאי שבת בבית הכנסת ‘בית מנחם’ בכפר חב”ד.

התחלנו לגלגל את הרעיון, בהמשך היו כאלה שסברו שעדיף לדחות קצת את מועד האסיפה, בטענה שכך יתאפשר ליותר אנשים להגיע, אבל אנחנו חששנו שהלהט והבעירה הפנימית תתקרר חלילה והחלטנו על קיום האסיפה המיידית. בחסדי שמים, ההודעה התפשטה כאש בשדה קוצים ומכל הארץ נהרו אנ”ש בהמוניהם לאסיפה, כולם הרגישו שיש כאן משהו בלתי-רגיל, זו לא עוד איזו התבטאות על הוספה במבצע מסוים וכדו’ אלא יש כאן מין ‘סימון קו’ המצריך התכנסות מיוחדת.

כינוס חירום במוצאי שבת

בית הכנסת ‘בית מנחם’ היה מלא וגדוש, בתחילת האסיפה דיברו נואמים שונים על הפעולות הנדרשות, כשהכל היה בכיוון הכללי של הפצת דברי הרבי אודות הזמן המיוחד וההכנה לגאולה, אבל עדיין הכל היה עוד באיפוק מסויים… באיזשהו שלב במהלך האסיפה, שלב שתוכנן על ידי מראש, פיניתי את המיקרופון באופן מכוון (הרב ציק הנחה את הכינוס) כשבאותו רגע “חטף” אותו כביכול הרב שמואל פרומר.

הוא החל לדבר על חשיבות העניין של ‘פסקי דינים’ שהרבי נותן לזה יחס מיוחד, והרבי פנה בעצמו לרבנים שיפסקו שמשיח צריך לבוא, פסק שחתמו עליו רבנים מכל העולם, אבל זה לא היה פסק על הרבי עצמו.. הרב פרומר ביקש ודרש שהרבנים (כלל רבני חב”ד שנכחו כולם באותה אסיפה) יקומו ויפסקו באופן ברור שהרבי שליט”א הוא הוא מלך המשיח ועליו להתגלות ולגאול את עם ישראל.

מאותו רגע ואילך, התרופפה האווירה ה’רשמית’ של האסיפה.. נעשה רעש ו’טומל’ גדול מאד והקהל כולו החל ממש לדרוש, בקולות ובזעקות שה’בית דין’ יפסוק את הפסיקה הנדרשת. הרבנים דיברו בינם לבין עצמם במשך כמה דקות, עד שהחליטו לפסוק את העניין, ובשם כל הרבנים קם הרה”ח דוד חנזין שהכריז במיקרופון את פסק הדין”.

[זו הייתה רק פסיקה בעל-פה, בהמשך הלילה נתן הרב אשכנזי את הפסק גם בכתב, והרב דוד נחשון נסע מייד להגיש אותו לרבי שליט”א, וכל השתלשלות הענינים שלאחר מכן שפורסמה כבר בעבר ב’בית משיח’ ורוכזה בחוברת העובדות שמאחורי ה’פסק’ בהוצאת ‘ועד חיילי בית דוד 770’]

הרב ציק מסכם: “אין ספק שהאסיפה הזו, הבהירה לאנ”ש כי מה שהיה עד היום – כבר לא יהיה בהמשך, אלא מדובר כבר על פעילות ברמה אחרת לגמרי, כשכמובן, העובדה שכעת ישנו גם פסק דין הלכתי הקובע שהרבי שליט”א הוא מלך המשיח – נתנה עוצמה ותוקף לכל המשך הפעילות בנושא”.

השבת שאחרי ב-770…

הרב הרצל: בשבת פרשת שמיני, לפני שהרבי נכנס להתוועדות, החסידים עדיין היו בבלבול גדול. א’ החסידים ניגש אז והכריז שהסדר יהיה כזה: הרבי יעשה קידוש, אחרי זה כולם יצעקו “עד מתי” ויכריזו “ווי וואנט משיח נאו”, כך הוא פירט איזשהו ‘סדר’ של מה שהולך להיות, חסיד אחר קצת כעס על הכתבת הסדר שלו וטען שאין זה נכון לעשות כך, אבל אחרי ההתוועדות – החלו הדברים להתבהר קצת…

הרה”ח נחמן שפירא מתאר: בתחילת ההתוועדות הקהל שר בהתלהבות “עד מתי”. הרבי עורר אז על הוספה בתורה ומצוות להבאת הגאולה והדגיש שוב כי האחריות הזו מוטלת על כל אחד ואחד וביקש שלא לבוא אליו בדרישות אלא שכל אחד יפעל בכוחותיו שלו.

הרב ברוין: לא ידענו איך זה יהיה בדיוק, אבל כולנו הרגשנו שההתוועדות הזו תהיה התוועדות ‘טעונה’.. באמצע ההתוועדות קם א’ החסידים (הרה”ח איצ’קה גנזבורג) שבכה ואמר שהיות ש”צדיק גוזר והקב”ה מקיים” אז שהרבי יפסוק ויכריח להביא את הגאולה… הרבי דיבר אז כשנותנים לו בקשות וכו’ יש לו את הדרכים לטפל בהם, אם באופן של ‘צדיק גוזר’ ואם באופנים אחרים, אבל את העניין הזה – הודיעו שמוסרים לכאו”א מישראל, שעל כל אחד מוטלת אחריות אישית להבאת הגאולה.

כל השבוע שאחרי זה, כולם היו חדורים בתביעה של הרבי והתמסרו והשקיעו באופן מיוחד בלימודים, בחסידות, בנגלה, בעבודת התפילה, כל מה שצריך לעשות.. בדיוק מה צריך, מה הכיוון הנכון, אף אחד לא יכל לדעת.. אבל כל אחד הגיע עם הרעיונות שלו וכל השבוע ‘בין הסדרים’ דיברנו רק על זה… אחד הציע לעשות שביתת רעב, לנסוע לקבר רחל וכדו’ היו כאלה שהמציאו רעיונות, חלקם גם ביצעו את הרעיונות – אבל כולם היו ברוח ואווירה של עשייה ופעילות.

המשך בשבוע הבא אי”ה