שלום יעקב חזן

בשבוע שעבר החלה ספריית לנין להעלות לרשת האינטרנט כתבי יד מתוך “אוסף שניאורסאהן”, ועוררה אצל החוקרים החב”דיים שורה של שאלות ותהיות: כיצד הגיע הביכל של מאמרי תרע”ח, לאוסף שהולאם שנתיים קודם לכן, בתרע”ו? ומהיכן הגיעו בכלל כל כתבי היד הללו, בשעה שברשימת האוסף הוזכרו רק ספרי-דפוס? • הרב שלום יעקב חזן עושה סדר בתגליות

 

בשבוע שעבר חשף האתר חב”ד.אינפו, כי ספריית לנין החלה להעלות לרשת האינטרנט מאות כתבי יד וספרים, תחת השם “אוסף שניאורסאהן”. כמה מכתבי היד שפורסמו, הכו בהלם את החוקריים החב”דיים, ועוררו גל של שאלות ותהיות.

הרב שלום יעקב חזן, חבר מערכת “אוצר החסידים”, ומי שזכה לחשוף את אוצרות הכתבים של הרבי הריי”צ במוזיאון חשאי של הצבא הרוסי - חשף בפנינו כמה תגליות ומסקנות מפתיעות כתוצאה מפרסום כתבי היד בשבוע שעבר.

לפני שנגיע לחדשות המסעירות - נקדים מעט רקע בסיסי: נשיאי חב”ד לדורותיהם בנו עם השנים אוסף ספרים מכובד מאוד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מנה האוסף כ–12 אלף ספרים. כאשר חזית המלחמה התקרבה לליובאוויטש, חשש הרבי הרש”ב לגורל הספרים והעבירם למחסן בעיר מוסקבה על מנת לשמרם עד לסיום המלחמה.

בשלהי תקופת המלחמה, אירעה הסתלקות הרבי הרש”ב ברוסטוב, בב’ ניסן תר”פ, וזמן קצר אחר–כך התחיל הרבי הריי”צ להתעניין במצב הספרים במחסן ולקבל אותם בחזרה, אלא שבאותה עת תפס המשטר הקומוניסטי את השלטון, המחסנים הולאמו, והספרים נלקחו משם והונחו ב’ספריית לנין’ במוסקבה.

הרבי הריי”צ פעל והשתדל לקבל את הספרים, אך הממשלה הסובייטית עמדה בסירובה להחזירם.

בשנת תש”מ, החל הרבי מלך המשיח לעסוק בהחזרת הספרים, הרבי פנה להרב שלמה קונין על מנת שידבר עם מר ארמונד האמער אשר לו קשרים עם אנשי הממשל במוסקבה, בבקשה לאתר ולהחזיר את האוסף, לאחר בירור הודיעו ממוסקבה שאוסף לא נמצא אך הם הסכימו לכך שמומחים מטעם הספריה החב”דית יבואו לבדיקה.

בשנת תשמ”ח שלח הרבי משלחת לרוסיה על מנת לחפש את הספרים. חברי המשלחת: הרב קונין, הרב ניסן מינדל והרב שלום דובער לוין.

בשבת שלפני צאת המשלחת, נשא הרבי שיחה בהתוועדות השבועית והתייחס אל פדיון הספרים כאל מצוות פדיון שבויים: “הענין דפדיון שבויים שייך (לא רק בנוגע לבני ישראל עצמם, אלא) גם בנוגע לכליהם וחפציהם של ישראל.. ובהדגשה יתירה - כשמדובר אודות ספרים של צדיקים. ומכיון שכך, הרי, כששומעים שישנם חפצים, ספרים וכתבי-יד כו’, של צדיק ונשיא בישראל, שנמצאים בגלות ושביה [לא רק במקום הפכי ממש, אלא אפילו שלא במקומם האמיתי] - יש להשתדל ככל האפשרי, עד כדי מסירות נפש, לפדותם מהגלות והשבי’, “פדיון שבויים”, ולהשיבם למקומם האמיתי, כלשון הכתוב ושבתי בשלום אל בית אבי”.

 

ביום שני כ”א טבת תשמ”ח יצאה המשלחת מניו יורק למוסקבה, במהלך הימים מצאו ספרים תחת השם ‘אוסף פוליאקוב’ ועליהם סימנים ברורים ששיכים ל’אוסף שניאורסון’ שכנראה שמו הוסב, לאחר שחזרה המשלחת לניו יורק, הוחלף שר התרבות והאחרון מנע את העברת הספרים.

 

בחודש כסלו תשנ”א יצאה שוב המשלחת שהפעם אל הרבנים לוין וקונין מצטרפים יוסף יצחק אהרונוב ויצחק קוגן, במהלך שהותם כשנה ברוסיה, עשו רבות בנסיון להשבת הספרים ואף נפגשו עם הנשיא גרבצוב[6]

 

בשלהי שנת תשנ”א, התרחש מהפך בממשלת רוסיה והממשלה החדשה העבירה את נושא הספרים לבית המשפט. בית המשפט פסק שצריך להחזיר את הספרים, וגם נתקבל צו מהממשלה להחזיר את הספרים[7], אך גם זה לא הועיל והספרים נשארו בספריה.

 

בשנת תש”ס הורשה הרב לוין לבוא ולבדוק איזה מהספרים שייכים לאוסף. לאחר עבודה רבה של סינון והוכחת סימנים, אושר לסמן את הספרים המזוהים כשייכים לאוסף. 4354 ספרים הודבקו במדבקה “אוסף ליובאוויטש”.

 

חסידי חב”ד פעלו דרך הסנאט האמריקאי ובתי משפט בינלאומיים, על מנת לאלץ את ממשלת רוסיה להשיב את האוסף. אחד המשפטים התנהל בבית משפט פדרלי בארצות הברית. ממשלת רוסיה סירבה לשלוח נציג למשפט, בטענה כי לבית המשפט אין סמכות לדון בעניין, והדיון נערך במעמד צד אחד[8]. לפני יותר משנה הורה בית המשפט הפדרלי בארצות הברית לממשלת רוסיה להעביר בתוך 30 יום את כל כרכי ספריית שניאורסון הנמצאים בספריות הציבוריות במוסקבה לידי תנועת חב”ד[9]. ההחלטה גרמה למתחים דיפלומטיים בין ארצות הברית ורוסיה ולהימנעותה של רוסיה מלאשר לספינה בבעלות הממשלה מלעגון בארצות הברית מחשש כי תעוקל[10]

 

בחודש תמוז תשע”ג החליטה ממשלת רוסיה כי היא תעביר את הספרים לידי מוזיאון היהודי במוסקווה. שלטונות רוסיה הודיעו כי הם מתכוננים להעביר את האוסף למוזיאון בשלבים, שלב ראשון 500 ספרים, עד סוף השנה הלועזית 4500 ספרים, שכבר מזוהים. ואחר כך מיון וההעברה של כל השאר.

 

 

 

איור המתאר את הדיונים בבית המשפט הפדרדלי בארצות הברית

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כינס מסיבת עיתונאים בה נכחו גם שלוחי הרבי ברוסיה כשבראשם הרב בערל לאזאר, והודיע העברת הספרים למוזיאון היהודי במוסקבה[11].

 

צעדו של פוטין עורר פולמוס נרחב בין חברי המשלחת שמונו על ידי הרבי לדאוג להחזרת הספרים. חלק טענו שזהו צעד ראשון בדרך ל”דידן נצח”[12], וחלק טענו כי מדובר בצעד שבסך הכל נועד להוריד את הלחץ המשפטי ממשלת רוסיה[13]. למעשה, כולם מסכימים שרצונו של הרבי טרם התממש, ורק כאשר הספרים יחזרו לספריית אגו”ח יהיה זה ‘דידן נצח’.

 

 

 

לפנינו - בפירסום ראשון - חילופי מכתבים בין כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע והרה”ג ר’ חיים סולובייציק מבריסק.

אדמו”ר הרש”ב נ”ע השקיע מאמצים רבים במשך כמה שנים לארגן אסיפה מגדולי הרבנים בדבר המצב הרוחני של היהודים ברוסיה. בשנת תרס”ח הציע אדמו”ר נ”ע לארגן אסיפה מצומצמת מגדולי הרבנים, בהם ידונו אודות המצב כהקדמה לאסיפה הכללית, באגרות שלפנינו מבאר אדמו”ר נ”ע את נחיצות האסיפה, והמניעות ועיכובים לזה. על ההכנות לאסיפה ותוצאותיה ראה גם מבוא לאגרות קודש אדמו”ר הרש”ב חלק ד.

אדמו”ר הרש”ב שלח העתק ממכתבים אלו לבנו אדמו”ר הריי”צ, בצירוף אגרת אליו - מיום כ”ז מנחם אב תרס”ח (נדפסה באג”ק ח”ד ע’ שטז) - וזלה”ק:  בדבר הרח”ע [= הרב חיים עוזר גרודזענסקי] צריך אתה להתראו’ אתו, והנני שולח לך מוסג”פ [= מוסגר פה] העתק מכתבי להגר”ח [= להגאון ר’ חיים] שי’ ומכתבו שקבלתי במוצש”ק [= במוצאי שבת קודש] העבר. והנה אני אין רצוני לכתוב עוד בדבר אסיפה מוקדמת, באשר כבר החליטו על הכללית ויאמרו אח”כ [= אחר כך] שבשבילי נדחה האסיפה. ותראה לו את מכ’ הר”ח ותשמע מה יאמר ע”ז [= על זה].

המכתבים נעתקו בכתב יד קדשו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע, ומונחים עדיין בשבי בספריה במוסקבה.

הביא לדפוס: הרב שלום יעקב חזן

 

ב”ה יום ג’ ז’ מנ”א תרס”ח לפ”ק מאריענבאד

כבוד הגאון הגדול המפורסם בקצוי תבל תפארת ישראל מעוז ומשגב יראת ד’ אוצרו כש”ת [כבוד שם תפארתו] מוהר”ר חיים הלוי שליט”א אבד”ק בריסק דליטא

נרו יאיר ויזרח לעד

אחד”ש הדר”ג [= אחרי דרישת שלום הדרת גאונו] יחי’. שבוע העברה קבלתי מכתב מידידינו ר”י ליפשיץ המוסגר בזה, אשר בא בטענות ותביעות עלי בדברים שאמיתתן הוא ההיפך לגמרי, והנני להגיש משפטי לפני הדר”ג שי’ ומוכרח אני לבאר בקצרה סדר הדברים כמו שהי’.

גם להדר”ג נודע הדבר אשר זה כמה שנים שאני תובע שיתוועדו יחד גדולי מדינתינו וידברו יר”א [= יראי אלקים] איש אל רעהו בדבר מצב הרוחני במדינתנו, ובכל פעם אמרתי שתהי’ ההתוועדות בחו”ל [= בחוץ לארץ] מפני החשש שהונח אצלי אשר במדינתינו ישתדלו המפריעים להפריע את האסיפה באיזה אופן שיהי’. וכאשר קבלתי מהגרח”ע נ”י [= מהגאון ר’ חיים עוזר נרו יאיר] את הבשורה בדבר אישור אגודת כנס”י [= כנסת ישראל], תיכף כתבתי לו אשר עתה ההכרח לעשות אסיפה מיח”ס [= מיחידי סגולה] ובהקדם האפשרי למען נדע בבירור מה הוא דבר אגודת כנס”י, מה מטרת כוונתה ופעולתה, ושיהי’ הכל במוגבל ובקיום שלא תשתנה ולא תתחלף, וכאשר בארתי דברי אז במכתבי להגרח”ע שי’ וזה הי’ כד’ שבועות קודם הפסח (וכמדומה שהי’ עוד קודם פורים), וכתבתי שיראה שתהי’ האסיפה תיכף אחר הפסח, בחשבי אשר בזמן כזה יכולים לבוא בדברים עם היח”ס, ובפעם הזה כתבתי לו שאני מוכן לבוא אי”ה אל האסיפה באיזה מקום שיקבעו במדינתינו, כי שערתי אשר בכח האישור יהי’ באפשרי לעשות האסיפה, והוא הושיב לי אשר גם דעתו מסכמת לזה ויבוא בדברים עם הרבנים הג’ יחיו, ובמשך איזה זמן כתב לי ר”י ליפשיץ שי’ אשר מבריסק נתקבל מכתב בהסכמה גמורה (בלשונו הי’ בהתלהבות נוראה על הצעתי [)].

אח”ז [= אחרי זה] התחילו עיכובים בזה, וכתב לי הגרח”ע אשר הרה”ג מקאוונא נ”י אינו מסכים ע”ז [= על זה], ונראה הי’ ממכתביו אשר גם הרה”ג מטעלז נ”י אינו מסכים על המוקדמת, ושהוא דעתו חזקה שתהי’ אסיפה מוקדמת, וכן כתב להם, ובין כה נמשך כשבוע או שבועיים אחר הפסח, ואין דבר. ובמשך הזמן הי’ בינינו חילופי מכתבים עם הגרח”ע שי’, ואז כתב לי שדעתו הוא שהאסיפה הכללית שהוגבלה על ל”ג בעומר תידחה ותהי’ המוקדמת בהחלט.

אח”ז הי’ הצעה שתהי’ המוקדמת ביום שלפני הכללית, ולא הסכמתי ע”ז מהטעמים שכתבתי אז להגרח”ע שי’, ואשר כתב משמי הגר”ש [= הגביר ר’ שמואל] גורארי’ נ”י להגר”י לעוין [מוילנא] נ”י. וכתבתי להגרח”ע באשר עד כה לא בא דבר האסיפה, אני נוסע למאסקווא על ערך שבוע או עשרה ימים, ועד אשר אבוא לביתי בטח תהי’ ידיעה מוחלטת בדבר המוקדמת (ויעידו עלי אלה הדברים אשר כתבתי באותו מעמד להרה”ג מקרעמענטשוג נ”י שבאם עד יום נסיעתי תהי’ ידיעה מוילנא בדבר האסיפה המוקדמת, אדחה נסיעתי מאסקווא ואסע על האסיפה).

ובהיותי במאסקווא האיצו בי בכמה טעג’ שאבוא לוילנא יום ג’ פ’ במדבר, והושבתי להם שזה מהנמנע אצלי, כי לא יכולתי לנסוע ממאסקווא עד יום ג’ ולבוא לוילנא ביום ד’, ובאופן כזה לא הי’ באפשרי לבוא על ש”ק [= שבת קודש] לביתי, והשבוע שקודם יו”ט [= יום טוב] מוכרח הייתי להיות בביתי, וכמו”כ [= וכמו כן] השבוע שאחר יו”ט א”א [= אי אפשר] לי לזוז מביתי וא”א לי להשתתף בהאסיפה, כ”א [= כי אם] כשיגבילו אותה בשבוע השני’ שאחר היו”ט, והסכימו ע”ז.

ובבואי לביתי קבלתי מכ’ מהגרח”ע שי’ עוד קודם יו”ט שהגוב’[נטור = המושל] פקד שלא תהי’ שום אסיפה, כך הי’ סדרן של הדברים, ומכ”ז [= ומכל זה] יראה הדר”ג שי’ אשר מאתי לא הי’ שום עיכובים אל האסיפה, ואדרבא כתבתי כ”פ [= כמה פעמים] והייתי מוכן אל הנסיעה, וגם נסיעת מאסקווא (אשר היתה נחוצה ומוכרחת בעניניי) הייתי דוחה בשביל האסיפה, וכאשר כבר נסעתי למאסקווא מובן שא”א הי’ לי להניח באמצע. והיטב חרה לי על דברי רי”ל שאני הצעתי לדחות הכללית עד שובי ממאסקווא, דבר שלא הי’ מעולם, והגרח”ע כתב לי כ”פ שדעתו שתודח האסיפה הכללית, ובאמת אני איני מתחשב כלל עם הכללית, תהי’ או לא תהי’ אחת היא לי והיא אצלי רק כמו פארמאליטעט [רשמית], והסיבה בדחיית הכללית אינני יודע כלל, אצלי העיקר היא המוקדמת, היינו אסיפת יח”ס הכואבים והדואגים באמת על מעמד ומצב הרוחני, וכאשר כתבתי מכבר אל הגרח”ע שי’, ומהזמן שכתבתי אודת המוקדמת עד הזמן הנועד אל הכללית הי’ יותר משני חדשים והי’ מספיק הזמן לבוא בכתובים ולידי בהחלטה עם היח”ס.

עוד בא הרי”ל בטענה עלי אשר בשובי ממאסקווא נסתם כל חזון ממני, וכאלו בשביל זה נתבטלה האסיפה, הנה ביום שנסעתי ממאסקווא שלחתי מכתב להגרח”ע שי’ ובארתי לו איך שא”א הי’ לי לנסוע קודם יו”ט, ואשר בזמן המוגבל הנ”ל אהי’ אי”ה, ושמה כתבתי לו להזמין גם רבני פולין יחיו, ובבואי לביתי באיזה ימים קבלתי מאתו הידיעה בדבר פקודת הגוב’ הנ”ל, וא”כ מה הי’ לי לדבר עוד, שום טע”ג לא קבלתי מאתו קודם נסיעתי, ומפה בהתראותי עם הר’ מפולין כתבתי להגרח”ע שנכון לעשות לפי”ד [= לפי דעתי] האסיפה בחו”ל ובהקדם בעת שהרבנים מפולין המה בחו”ל, וקבלתי מאתו מכתב ונראה שאינו חפץ עוד בהאסיפה המוקדמת, וג”ז [= וגם זה] לא איכפית לי אחרי שהצעתי וכתבתי אמיתת דעתי.

אמנם הרי”ל עוד בא בטענות ותביעות עלי, ואין מדרכי העסק בצרכי צבור באמונה, וגם לא מדרך היושר כלל להפוך הדברי’ ולתבוע מהזולת.

והשי”ת [= והשם יתברך] ירום ויגבי’ מצב אחב”י ברו”ג [= אחינו בני ישראל ברוחניות וגשמיות] ויחיש וימהר גאולתינו ופדות נפשינו ונזכה לביאת ג”צ בב”א [= גואל צדק במהרה בימינו אמן] והימים האלה יהיו ימי שמחה ויו”ט.

והי’ זה שלום למר ולתורתו וישבע בענג נפשו הט’ על טוב עמו ועדתו ויחי’ חיי מנוחה בכל פרט בגו”ר כחפץ המכבדו ומוקירו כערכו הרם והנשא המצפה לישועה

 

אם שספרי זה הקצבתי רק עבור מכתבי כ”ק אאמו”ר הרה”ק שליט”א, בכ”ז [= בכל זאת] הנני מוצא לנכון להעתיק בזה המכתב תשו’[בה] שהגיע מהרה”ג ר”ח הלוי מבריסק, למען דעת כי יקר הוא גם בעיניהם, ובפה קראנץ הרבה דיבר אתי הג’ רח”ע גראזדענסקי הרב דויל’[נא], וא”ל [= ואמר לי] כי עלי להשתדל בזה שלא ישא אשמה על רי”ל, וכי אמין לו אשר הם לא ידעו מהמכתב אשר כתב רי”ל הנ”ל, ובשגיאה כתב.

 

העתק .

ברכה מרובה לכבוד הרב המאוה”ג סוע”ה [= המאור הגדול סיני ועוקר הרים] מפורסם בתורתו ויראתו וצדקתו ומעשיו מכריזין, לזכות הרבים כוננו וכו’ מוהר”ר שלום דובער שליט”א, וכ”ט לכ”ג [= וכל טוב לכבוד גאונו] הרמה שליט”א.

אחרי הברכה לה”ג [= להדרת גאונו] הרמה שליט”א, יקרת מכתבו הגיעני, ודברי אלה יבאו ללמד זכות על הר”י ליפשיץ שי’ לבלי לשאת עליו אשמה, כי הוא בכל הנוגע לטובת הכלל, וביחוד בענין חיזוק הדת הוא נותן נפשו וחיו ממש. וזה לערך חמשים שנה שעובד עבודתו תמה ונקי’, מבלי הריף, וכראו כי לא יצא הדבר לפעולות, לא נפלא אם אבד חשבון ושגה בדבר, וכדאי לבלי לשום לב על שגגתו.

האסיפה הכללית שחושב אותה כ”ג הרמה שליט”א למותר, ושהיא רק כמו פארמאליטעט, הנני בזה לעורר כי הלא יש לקוות שתביא התעוררות גדולה, ויוסדו ע”י האסיפה חברות מחזיקי הדת, בהרבה מקומות, שהוא זה מיסודי העם הנחוצים כעת, ומחבואה אחת מצלת על הכל.

אמנם כן שהאסיפה המוקדמת נחוצה מאד, ותשועה ברוב יועץ, וגם כי תביא סדר ותפיץ אור גם בהאסיפה הכללית, אבל גם האסיפה הכללית היא התעסקות גדולה לטובת הכלל בחיזוק הדת.

ובנוגע למקום האסיפה המוקדמת, לא אדע אם תוכל לצאת לפעולת בחו”ל, כי הרבה מכשולים בזה, השגת הפ”פ [= דרכונים], ותוספת הוצאה, ותוספת עת, שכ”ז הוא כבידות רבה, ועתה כי ימי הקיץ כלים עוד רבה המניעה בזה.

כי ע”כ לפי דעתי ראוי לכ”ג הרמה שליט”א לחו”ד [= לחוות דעתו] מחדש עד האסיפה המוקדמת, בקביעת העת והמקום, ולהודיע זאת גם להר”י ליפשיץ שי’, שישים דעתו ומעשיו להוציא הדבר לפעולות כפי חו”ד כ”ג הרמה שליט”א, והוא לא ישנה דבר בכל אשר יהיו ביכולתו.

והי’ ברכה במע”י  [= במעשי ידיו] לטובת עמינו וברכה וכ”ט [= וכל טוב] בכל גבולו

מוקירו חיים הלוי סאלאוייציק

ב”ך מנ”א התרס”ח.

––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––

מכתב מידידינו ר”י ליפשיץ: ר’ יעקב ליפשיץ מקאוונא. מכתבו נזכר גם באגרות קודש אדמו”ר הרש”ב ח”ד ע’ שיב–ג לבנו כ”ק אדמו”ר הריי”צ: אם הרח”ע [= הרב חיים עוזר] הוא בקראנץ בטח תתראה אתו, ותאמר לו בשמי שקבלתי מכתבו ואני לא אעשה אסיפות, כי הוא מחולל אגודת כנס”י ועליו לעשות האסיפות בזה ותספר לו ממכ’ יה”ל [= ממכתב יעקב הלוי ליפשיץ] ושאני ברוגז ע”ז [= על זה].

מהגרח”ע: הגאון ר’ חיים עוזר גראדזענסקי, רבה של וילנה.

כתב לי: ראה גם אג”ק שם ע’ רסד: ליפשיץ מקאוונא כתב לי אשר מבריסק הי’ מכתב בהתלהבות גדולה שתהי’ אסיפה מוקדמת.

הרה”ג מקאוונא: הרב צבי הירש רבינוביץ.

הרה”ג מטעלז: הרב אליעזר גורדון.

כתב משמי הגר”ש גורארי’: ראה גם אג”ק שם ע’ רסח: באותו מעמד הי’ פה ידידינו הרש”ג שי’ ובקשתיו לכתוב לר”י לעוין מחאה ע”ז.

נוסע למאסקווא: לטובת ישיבת תומכי תמימים. ראה גם אג”ק שם ע’ רסח–ט. רצא.

להרה”ג מקרעמענטשוג: הרב יצחק יואל ראפאלוביץ.

ובפה קראנץ: ראה גם אג”ק שם ע’ שיב. נעתק לעיל בההערה הראשונה.

 

 

 

 

לפנינו - בפירסום ראשון - אגרת כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע לגביר החסיד ר’ שמואל מיכל טריינין מפטרבורג, שהי’ מחשובי העסקנים אצל אדמו”ר הרש”ב, תוכן האגרת היא בקשר להכנות לאסיפת הרבנים רוסיה מטעם הממשלה, בקשר למצב הגשמי והרוחני של יהודי. אודות האסיפה ראה במבוא לאגרות קודש שלו ח”ד.

אגרת זו שלח אדמו”ר הרש”ב אל בנו אדמ”ר הריי”צ ששהה בקיסינגען, בכדי שימסור את המכתב לנמען. וכך כותב אדמו”ר הרש”ב באגרת לבנו מאותו יום: מוסג”פ [= מוסגר פה] מכתב לידידינו הרש”מ שי’ ותקרא אותו ותמסור איליו. ומהנכון שתכיר את הקרעפס, ותשתדל להוודע מאתו בדבר הענינים שאני כותב לידידינו הרש”מ שי’, וגם תשתדל להכיר בו אם אנו יכולים לסמוך עליו למסור לו ענינינו.

 

העתקה

ב”ה יום ב’ ך”א תמוז תרס”ח לפ”ק מ”ב [= מאריענבאד]

כבוד מחו’[תני] ידיד”נ הג’ [= ידיד נפשי הגביר] המפורסם ווח”ס [= ותיק וחסיד] נכבד ומרומם י”א [= ירא אלקים] כו’ מו”ה שמואל מיכל שי’

ת”ל [= תודה לא–ל] בעד החוה”ש [= החיים והשלום] כה לחי, ברוך בואו לשלום,

המכתבים אל הרבנים בדבר השאלות בהנוגע למצב אחב”י [= אחינו בני ישראל] נתקבלו בעת האחרונה לאיזה רבנים מה’ קרעבס מטעם הדירעקטאר דהדעפארטמענט לדו”ח כו’. ידידינו הר”א גארפינקעל שלח לי רשימה שנשלח לח”י רבנים, אני לא קבלתי עדיין מבית המכתב ומסת’[מא] לא בא לע”ע [= לעת עתה].

במכ”ע [= במכתבי עת] העברים נאמר בשם קרעבס אשר אצלו כבר מוכן החומר כולו אל הקאמיססיע, נחוץ הי’ מאד מאד לידע מה הכין, איזה הצעות ואיזה סדרים, כי מאד יכול להיות אשר יציע דברים שלא לפי רוחינו כלל, וכאשר יציע בטח יעמוד עליהם, וכ”ז [= וכל זה] מסוכן מאד ח”ו, ונצרך לנו לדעת מקודם את הענינים טרם שיצאו לאור עדיין, ואז באפשרי לפעול עליו אי”ה [= אם ירצה ה’].

כבודו מבין היטיב נחיצות הדבר, וכאשר גארפינקעל כותב לי אשר ק’[רעבס] בקיסינגען, ישתדל נא כבודו להוודע מאתו אמיתת הדברים, גם נחוץ להמשך הקאמיסיע עד שנתם החדשה. כי הרבנים כמעט כולם כעת בחו”ל [= בחוץ לארץ], וימי אלול ותשרי כולם טרודים בהעבודה הזמנית והכללית, ואך אחרי יו”ט הבע”ל  [= ימים טובים הבאים עלינו לטובה] יוכלו לעשות דבר בהנוגע להתשובות, אחרי שנתארך זמן כ”כ [= כל כך] עד שהגיעו המכתבי’. וידבר כ’ אתו אודות זה, וגם נכון אשר יכירו כבודו עם בני שי’ וידבר אתו ויוודע מעתו ג”כ [= גם כן] אי”ה איזה דברים.

ויקבל החוה”ש והברכה מאדה”ש כאו”נ [= מאדון השלום כאוות נפשו] כו’.

––––––––––––––

מה’ קרעבס: הרב מטעם הממשלה במושבות חרסון. ראה מה שכתב אודותו אדמו”ר הריי”צ באגרות קודש אדמו”ר הרש”ב ח”ד ע’ רמד–ה: בשנת תרס”ז ע”י [= על ידי] חניפה (בהלשנה על כמה צעירים שהם מנגדי הממשלה) התעלה בכהונת משמרתו ונהי’ ל”עברי המלומד” במינסטריום הפנים והעתיק מגורו לפטרסבורג, וביחוד נקבע מקומו בתור מומחה בעניני דת היהודים, בהמחלקה אמונות שונות שע”י המיניסטריום, אצל השר חרוזין שהי’ אז. ובהיותו יודע פרק בחניפה נמסר על ידו כל עניני השאלות בדת היהודים.

ידידינו הר”א גארפינקעל: מפטרבורג. ראה אגרת רבינו אליו בנידון - אג”ק שם ע’ רפד.

וגם נכון . . עם בני שי’: ראה גם אג”ק שם ע’ רמה: סוף דבר בקיץ תרס”ח בהיותי בקיסיגען באתי בדברים עם קרעפס וגמרתי עמו בזה.