פרק ארבעים וחמשה בסיפור חייו של הרב שניאור זלמן יהושע סרברנסקי ע”ה לצד ההתמודדות

פרק ארבעים וחמשה בסיפור חייו של הרב שניאור זלמן יהושע סרברנסקי ע”ה

לצד ההתמודדות עם גורמים ‘מבחוץ’ ועניינים כספיים, נאלץ ר’ זלמן להתמודד גם עם ביקורת ‘מבפנים’, של אנ”ש שסברו כי הוא ממהר לפתוח מוסדות חדשים לפני שהעמיד על רגליהם את המוסדות הקיימים.

את טענותיהם של עסקנים אלו, העלה ר’ זלמן במכתבו מר”ח כסלו תשי”ז, לצד תיאור המצב הכספי הקשה:

“אודות המצב הכספי כתבתי במכתבי מי”ז חשון ואין לי מה להוסיף, לבד זה שהענין רציני ביותר מהטעמים שכתבתי במכתבי הקודם. והאחדים גם מאנ”ש שי’ המסייעים בתדירות להישיבה - כמו ר’ אשר [אברמסון] שי’ ר’ שמואל בצלאל [אלטהויז] שי’ ור’ נחום זלמן [גורביץ] - נפלו ידיהם ומלאים ספקות אשר אולי לקחנו על עצמנו יותר מדאי, וביותר מה שנתוספה העבודה וההוצאה בדבר הבית רבקה.

“ולפעמים מתמלטים מאתם דברי תרעומות עלי שכאלו אני האשם בזה שהנני כותב לכ”ק אדמו”ר שליט”א הצעות בדבר הוספות עניינים בשעה שהמצב כל כך כבד, ועל כן היה גם תביעות מאתם שלפני שלחי מכתב לכ”ק אדמו”ר שליט”א - אני מחויב להראותו להם, בכדי שלא אוסיף להרבות בהצעות.

“ואני, בידעי היטב מצב אנ”ש שי’ בגשמיות, אשר הטרדות שלהם גדולות ובפרט הטרדות של רשב”ץ שי’ אשר עדיין הנהו בעל–חוב גדול ואין לו עדיין שום פרנסה השי”ת ירחם עליו ויעזרהו בקרוב ממש, והוא באמת חפץ לעזור להישיבה והנהו עושה כל מה שביכולתו לזה, כן גם ר’ איסר [קלובגנט] שי’ ור’ נחום זלמן שי’ מסייעים כפי יכלתם, וממילא אני מעריך כראוי הצד הטוב שלהם.

“ולאידך גיסא לאחר כל הסיוע שלהם - הנה כל הכובד של המוסד מוטל עלי, ואם מזדמן ענין כבד וקשה ואני מציעו לפניהם הם עוזרים רק באנחה, והכבדות נשארת עלי.

“וכשאני מתחיל לכתוב לכ”ק אדמו”ר שליט”א, הכתיבה מתמשכת זמן רב עד שהנני יכול לגמור המכתב; ולכן, אם לאחר הכתיבה אצטרך עוד לחכות בשילוח המכתב עד שאראהו לאנ”ש שי’ ואז יכולים להיות הערות שונות מצדם לשנות התוכן ותתמשך הכתיבה עוד יותר - על כן, ובצירוף הנ”ל שסוף סוף כל הכבדות והאחריות מוטלת עלי, הנני חושב דרישתם לבלתי צודקת.

“ואמרתי להם שאם רצונם יוכלו לראות תמיד העתקת המכתב שנשארת אצלי, אבל איני יכול לקבל על עצמי הגבלה כזו שאתחיב להראות המכתב לפני שלחי אותו ואם יזדמן שאטעה באיזה פרט - הלא לא ניתן הדבר למלאכי השרת, ואני בעצמי יודע היטב שאינני מתאים לעבודה כזו, אבל מה אני יכול לעשות ואין עדיין לעת עתה מי שיחליפני, ועל כן צריך לקוות להשי”ת שעד שיזדמן האיש המוכשר, הנה משך הזמן שאצטרך לעסוק בהנהלת המוסד אשר כוחות כ”ק אדמו”ר שליט”א בו - יעזרני השי”ת לבלי אכשל ח”ו”.

אילו היו מכירים בכוחות שניתנו…

על כך השיב לו הרבי במכתב מח’ כסלו:

במ”ש [במה שכתב] אודות הקישוים ההעלמות וההסתרים, בודאי שמע ע”ד [על דבר] הרמז של הכתוב (במדבר יג, לג) ונהי בעינינו כחגבים (עי”ז [= על ידי זה] ולכן) וכן היינו בעיניהם. ולו הכירו יראי ה’ בכלל והחסידים ביחוד את הכחות אשר ניתנו להם, היו נגשים לכל ענין באומץ לב שלא בערך מאשר עתה, ובדרך ממילא היו בטלים כמה העלמות והסתרים וגם קישוים, ועד”ז [ועל דרך זה] וכהענין הנאמר בתניא סוף פרק כ”ט ולכן מיד שקצף ה’ עליהם וכו’, ומזה יכול ללמוד כל אדם כו’, ואין הענין יוצא מידי פשוטו אשר כל אדם, הוא בפו”מ כאו”א [בפועל ממש כל אחד ואחד] מאתנו.

כיצד להציג את השאלה…

יום קודם לכן, בז’ כסלו תשי”ז, שלח הרבי מכתב ארוך אל הרה”ח ר’ שמואל בצלאל אלטהויז, ובו התייחסות לחששותיהם של אנ”ש שלא יצליחו לעמוד בקצב פיתוח המוסדות, ובפרט בנוגע לבית רבקה (להלן בתרגום מאידיש):

לאחר הפסקה ארוכה נתקבל סוף כל סוף מכתב ממנו מכ״ט חשון, ועל פי מנהגו עד עתה, הנה גם במכתב זה אינו כותב כיצד עברו ימי חודש תשרי, ובפרט בנוגע לחיזוק והתרחבות מוסדות חב״ד במלבורן, הצלחת ה’ עליהם.

מה שכותב בנוגע לבית רבקה והחשש שזה לא יפול לנטל על הישיבה, - ניכר מזה, שהוא, ולמרבה הצער חלק גדול מאנ”ש שי’, לא התבוננו עדיין בדברי כ״ק מו״ח אדמו”ר זצוקללה״ה נבג׳׳מ זי”ע, שנאמרו פעמים רבות, ואשר חלקם שוכפלו וגם נדפסו, בנוגע לצורך החיוני של חינוך הבנות, חינוך יהודי בכלל וחינוך חסידי ביחוד, אשר כשם שחסידים ואנ״ש מסרו נפשם על חינוך הבנים, שלא רק שיהי’ זה חינוך יהודי בכלל, אלא דוקא חינוך חסידי, ואת ההבדל בזה - בין סתם חינוך לחינוך חסידי - לו ולכל אלו הבאים ממדינתנו לפנים, אין צורך לבאר, שכן אתם כולכם בעצמכם ראיתם, עד כמה זה נוגע אפילו לעיקרי הדת, כך הוא גם ההבדל בנוגע לחינוך הבנות, ואולי אפילו קצת יותר כשלוקחים בחשבון, שכאשר הילדה תגדל היא תהי’ עקרת הבית ועם הזמן אמא לילדים, שהחינוך שלהם יהי׳ תלוי בחלקו הגדול בה.

כאשר מביטים על כל השאלה מנקודת מבט זו, אזי השאלה מוצגת אחרת, ולא נשאר מקום לספק, האם צריך להיות בית רבקה או לא, ח״ו, כשם שלא יכול להיות שום ספק האם צריך להיות מוסד חסידי לבנים או לא ח׳׳ו, הספק הוא רק בשאלה כיצד קובעים את ההכנסה שיהי׳ זה חי הנושא את עצמו, ואכן בזה המצב טוב יותר מאשר באהלי יוסף יצחק, אשר בעת יסודם הרי היו הרבה בתי ספר יהודים לנערים, ובנוגע לבית רבקה, הנה על–פי ידיעות ששמעתי כאן ממשפחת פייגלין, התחרות בזה מאוד חלשה, והגרעון הזמני, אודותו כותב, מיוסד מן הסתם, לא על חולשת הרעיון של בית רבקה, אלא על השוני של יחס אנ״ש לשאלה ביחס לשאלת אהלי יוסף יצחק, במילא חסר בהתבוננות ובהעמקה בענין, ובמאמץ לחזק ולהרחיב וכו’.

מובן מעצמו שאין כל יסוד לקפידא ח״ו שאודותה מזכיר בסיום מכתבו, ואדרבה ככל שכותבים יותר בפרטיות אודות המצב שם וממה שיותר אנשים בעלי השקפות שונות, הולכת ומתבהרת כאן תמונת המצב וההגעה למסקנה, אבל בעצם הדבר, קיומו של ׳בית רבקה׳ הוא דבר הכרחי, וחשוב רק להתקין את הענינים באופן הכי טוב האפשרי.

דרך אגב, ברצוני לעורר עוד ענין, שדוקא על–ידי הבית–רבקה יש לאנ״ש הזדמנות למשוך לזה נשים מחוגים שונים בסביבת אנ״ש, אפילו כאלה שלכאורה הן מאוד מאוד רחוקות מזה, ואשר על–ידי אהלי יוסף יצחק לא מתאפשר להשיג זאת, אבל זה תלוי במציאת האופנים המתאימים כיצד למשוך אותן. ועוד ברצוני להעיר, שעל פי הנסיון כאן, כשלוקחים בחשבון שעבור חינוך הבנות העלות קטנה יותר, הרי ׳בית רבקה׳ יכול להיות חי נושא את עצמו, לפני אהלי יוסף יצחק.

בטח עושים את ההכנות המתאימות כיצד לנצל את ימי חודש כסלו, ובפרט י״ט כסלו וחנוכה הבע״ל בנוגע לעניני חב״ד ומוסדות חב״ד, ויהי רצון שיהי׳ בהצלחה מופלגה.

בברכה לבשורות טובות בענינים הכללים ובעניניו הפרטים