ירושלים של מטה:
בשפה ציורית קולחת ומרתקת, מתאר המשפיע הנודע הרב זלמן נוטיק, שתי זוויות על עיר הקודש והמקדש - ירושלים של מטה וירושלים של מעלה > ירושלים של מטה: “בכל פינה ומכל עבר ניכרים חגיגות היובל של העיר שחוברה לה יחדיו, מלפני פוסעים יהודים לאחר אלפיים שנות גלות, כשפניהם מועדות אל עבר הכותל המערבי, שריד בית מקדש
>בשפה ציורית קולחת ומרתקת, מתאר המשפיע הנודע הרב זלמן נוטיק, שתי זוויות על עיר הקודש והמקדש - ירושלים של מטה וירושלים של מעלה
> ירושלים של מטה: “בכל פינה ומכל עבר ניכרים חגיגות היובל של העיר שחוברה לה יחדיו, מלפני פוסעים יהודים לאחר אלפיים שנות גלות, כשפניהם מועדות אל עבר הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו”
> ירושלים של מעלה: “יוצא מהבית, לא מזהה את הרחובות. הכבישים חדשים לגמרי, אך את הכיוון אני זוכר: ממקום מגורי הסמוך לשיכון חב”ד הממוקם במרכז–צפון העיר, צריך להתקדם מזרחה”
> מאמר אקטואלי מאלף לציון יובל שנים לכיבוש הכותל המערבי והעיר העתיקה
ירושלים של מטה
מהלך הייתי ברחובותיה של ירושלים, בואכה אל מול חומותיה של העיר העתיקה, כשהרהורים נוגים מיתמרים ועולים במוחי.
מחד, בכל פינה ומכל עבר ניכרים חגיגות היובל של העיר שחוברה לה יחדיו, מלפני פוסעים יהודים לאחר אלפיים שנות גלות, כשפניהם מועדות אל עבר הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, מרחוק ניבטים בתיה של השכונה הירושלמית הגבעה הצרפתית המאוכלסת ביהודים, כשעוד שכונות כאלה ואחרות צצו וקמו לאחר איחודה מחדש של העיר.
בראשי גם מתנגנת שיחתו הידועה של הרבי מלך המשיח שליט”א שצליליו של השופר הגדול החלו לנסר בחלל העולם מאז מלחמת ששת הימים ולעורר מיליוני רבבות להשיבם אל אביהם שבשמים.
לאידך, הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל עשתה כל אשר ביכולתה לשדר שהיא לא מעוניינת במתנת השם, ולמעשה, העיר נכבשה בטעות ובניגוד לדעת המדינאים. כי כציונות (במהותה המתחדשת במאת השנים האחרונות), המדינה מהווה אנטי תזה לגאולה האמיתית והשלימה שתהיה על–ידי מלך המשיח.
שחרורה של ירושלים המזרחית שגרמה למיליוני יהודים ברחבי העולם לערגה וכיסופים לבית המקדש ובנינה האמיתי של ירושלים, הפכה למכת–מחץ ליסודה הרעיוני של המדינה שהוקמה על–ידי אלו שאימצו לעצמם נורמות גלותיות של היותנו “עם ככל העמים” ולמעשה רצו לתת תחליף לאומתנו, שבמשך אלפי שנות קיומה ינקה את חיותה מהתורה ומצוותיה.
ללא שום זיקה אמיתית ל’ציון’ הלוא היא ירושלים, ותוך התכחשות לתורה ודבר השם היוצאים ממנה, נעשה ניסיון ליצירת אנשים חדשים שזיקתם זה לזה וקיומם כעם תהיה בשפתם, באדמתם ובדגלם - מה שבאותה מידה יכול היה להתרחש במדינת אוגנדה על אדמת אפריקה…
ומתוך אותה גישה מעוותת, יצאו בהולים משלחות של דיפלומטים לבירות אירופה ולארצות–הברית להסביר שהכול נכבש בטעות, וכי הכול יוחזר לערבים בתוך כ–48 שעות, ורק השם יתברך שמר עלינו (ושומר עלינו עד עצם היום הזה) מתוכניות המדינאים לחזור ולפלג את ירושלים.
יגע ואין אונים הגעתי אל מול שער יפו, ודגלי מדינת ישראל המתנופפים ברוח קידמו את פניי. נערים העטופים בסמלים ודגלים תכולים עוברים מול עיניי, ושירה גדולה בוקעת מגרונם: “יבנה המקדש עיר ציון תמלא”, כמו לא חשים בסתירה המהדהדת של האמונה היהודית הטהורה הבוקעת מפיהם מחד, וסמליה של המדינה הנוגדת וסותרת ביסודה את ערכי התורה הקדושה - מאידך.
ובלילה, בשעות המאוחרות, כשרחובותיה של ירושלים מתרוקנות ותושביה עולים על יצועם, בא מלאך החלומות ונוטלם למקומות אחרים - לירושלים של מעלה.
ירושלים של מעלה
אור בהיר ובוהק מול עיני, ירושלים הגדולה המוארת בשלל אורות וצבעים נפרשת מולי ומיליוני יהודים עולים אליה מכל עבר. רחובותיה הגדולים מוצפים אדם, כששירה בוקעת מגרונם. לא עוד שירי כיסופים וערגה, המבטאים צימאון אינסופי. שירתם מלאה עונג, שכמותה לא חשתי מעולם.
רצפת העיר בוהקת וזורחת בשלל גוונים הבוקעים מאבניה, ויוצרים מעין אור חוזר לאור השמש. פסיפס מרהיב של אורות אינסופיים.
יוצא מהבית, לא מזהה את הרחובות. הכבישים חדשים לגמרי, אך את הכיוון אני זוכר: ממקום מגורי הסמוך לשיכון חב”ד הממוקם במרכז–צפון העיר, צריך להתקדם מזרחה. כעבור שניות, מפנים את העובדה שלא אסתדר בלי עזרה, אך מרשה לעצמי לנוע בתוך נהר אינסופי של יהודים קדושים וטהורים.
אין חומות, ואין כנסיות של טומאה. שכונות הטרור המזרחיות משמשות כלשכות דרומית–מזרחית וצפונית–מזרחית בתוך העזרה הענקית. מכל עבר נשמעים מנגינות מלטפות כהמיית גלי הים, וקולם כקול ש–ד–י.
והנה קול באוזני נשמע:
“בן אדם, שמע באוזנך והבן בלבך את כל אשר אתה רואה עכשיו מול עיניך. הלא בעיניך תראה את חזון אחרית הימים.
“זכור עת התחיל קול שופרו של מלך המשיח לנסר בחללו של עולם. “אין לפחד ואין להפחיד”. “ענווים הגיע זמן גאולתכם”. “הנה זה משיח בא”. באוזנינו הגשמיות נשמעה הברתו. מקוטעת, ומעט צורמת. כי הלא ברקע נשמעו גם צליליו של המואזין, ונשמעו גם צליליה של הנהגה מבולבלת, תלושה ומנותקת, שדימו לראות את עצמם כמנהיגי העם.
“אולם ידוע תדע, כי מים רבים של טרור ערבי ואכזריות ישמעאלית לא יכלו לכבות ולקרוע את מיתריה של הנשמה האלוקית, עת התחילה לנגן את ניגון התשובה הבוקעת ועולה, החל מכ”ח אייר תשכ”ז.
“ונהרות רבים של פקידי שלטון שניסו בכל כוחם לתת דריסת רגל לרפורמים וקונסרבטיבים למיניהם בתוככי ירושלים הקדושה, לא שטפו את פרץ האור האלוקי שבקע משופרו של משיח.
“קולו של השופר נשאר איתן ויציב, ובאומנות אלוקית הפך גם הפך את כל הקולות הצורמים שמסביב לקול אחד גדול ששובר ארזים, ומרקדם כמו עגל לבנו”ן והובילם אל ל”ב נתיבות חכמה ונו”ן שערי בינה”.
• • •
קרן אור ריצדה על פני, וכמו בעדינות ליטפה את עפעפי. פקחתי את עיני, ותובנה חדשה היכתה בראשי במלוא עצמתה. פניתי אל סלון ביתי, והיבטתי ארוכות בתמונתו של הרבי מלך המשיח ומלמלתי:
“רבי! הלא אתה המחולל של ניצחון מלחמת ששת הימים.
אתה המארגן הראשי של אותה “טעות” צבאית גורלית שתוצאותיה היו שחרור העיר העתיקה.
אתה הוא המחזיק והתוקע בשופר הגדול ומחולל את רעידת הלבבות המתעוררים לשוב בתשובה שלמה אל הקב”ה.
אתה פורט גם על מיתרי הלב של מנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל ומעוררם לחזור בתשובה שלמה ולסור מהדרך הנלוזה בה הלכו עד היום.
הנשר הגדול כבר פסק לפני מאות רבות בשנים את המשפט “ילחום מלחמת השם וינצח”. בביטחון מלא, קול שופרך יגבר על כל משטין ומקטרג, ובעל כורחם יענו כולם אמן ויצטרפו להדיו, וישמשו כליווי מוזיקלי המעשיר ומרומם וצובר תאוצה בכח גדול, כח אייר”.