שירת האמונה “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד” כבר הפכה מזמן לשירה הש

שירת האמונה “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד” כבר הפכה מזמן לשירה השגורה בפי חסידי חב”ד בכל אתר ואתר, שירה שבה הם מבטאים את גודל האמונה והציפיה להתגלות הרבי.

אולם לא רבים יודעים, כי ההתגלות הגדולה של השיר הזה, הייתה בעת ההקפות שהתקיימו בליל שמחת תורה, תשנ”ג.

מאז כ”ז באדר תשנ”ב, קהל החסידים לא ראה את הרבי עד לראש השנה (למעט פעם אחת בחג השבועות תשנ”ב). לקראת ראש השנה נבנתה המרפסת המיוחדת במערב ה’זאל’ הגדול. בראש השנה זכה הציבור להתפלל לראשונה יחד עם הרבי מאז האירוע הרפואי. מאז החל הרבי ‘להתגלות’ יותר ויותר לציבור, כאשר בד בבד הציפיה וההתרגשות של הציבור הלכו וגאו.

לשיא הגיע הגילוי בליל שמחת תורה תשנ”ג. עד מהרה נפוצה הבשורה: הרבי שליט”א יוצא החוצה להקפות! בשעת מעשה 770 היה מרוקן ברובו והיה ניתן לתפוס מקום כמעט היכן שרוצים. ואכן, בשעה 7:35 יצא הרבי אל החדר המיוחד. הש”צ ר’ לייבל שי’ זייאנץ ניגש לעמוד והתפלל במהירות ובניגון המיוחד לשמחת תורה, וב–7:45 יצא הרבי אל המרפסת שנבנתה במיוחד לקראת שמחת תורה. הקהל ניגן את הניגון הידוע לשמח”ת. עם צאתו, הביט הרבי לשמאלו והסתכל על הקהל, ולאחר כשתי דקות התחילו בסדר ההקפות. בכל פסוקי אתה הראת הראשון כובד כ”ק אד”ש, ולאחר כל פסוק שאמר, הרים את עיניו הק’ אל הקהל, שיאמרו הם. את הפסוק הראשון אמר בקול יותר והמזכירים יכלו לשמוע זאת.

לאחר “אתה הראת” הראשון החלו לנגן ניגון שמחה להקפות, והרבי החל מיד לעודד בתנועות ראשו הק’. משך כל הזמן הביט וסקר את הקהל ועודד בראשו במשך עשר דקות. לאחר “אתה הראת” בפעם השניה, החלו לנגן “על הסלע…”, כאן הפתיע הרבי את הקהל כאשר לפתע פתאום החל להתנועע לד’ רוחות עם כל גופו הק’, ובכל כוחו. הקהל בשירתו לא הצליח להשיג את הקצב, וכ”ק אד”ש שימח במשך כ–4 דקות בתנועות כאלו חזקות, שמי שלא ראם בעיניו לא יאמין לזה.

לקראת ההקפה הראשונה, נתן ר’ יוסף יצחק גוטניק בידו של הרבי את ספר התורה הקטן, והרבי נטלו בזרועו והעבירו ליד ימינו, ואז החל לעודד את השירה.

להקפה השביעית שוב כובד אדוננו מורנו ורבינו. בעוד הרבי קורא את הפסוקים של ההקפה, החלו הילדים — כשכל הקהל בעקבותיהם — להכריז “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”, ולאחר שהכריזו שלוש פעמים, החל לפתע הרבי לעודד בתנועות ראשו הק’, ובחזקה, לימין ולשמאל, למזרח ולמערב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. היו כאלו שעדיין היססו, לא האמינו, האם אפשר לשיר זאת לפני הרבי? אך ההיסוס נמשך דקה קצרה. כמו להבת אש, כך השירה עלתה וגאתה, תפסה בארבע פינות הבית, ו–770 הפכה ללפיד אש ענק — אש של אמונה!

“את השירה הסוחפת המשיך הרבי שליט”א לעודד בראשו הק’ ביתר חוזק. הניע את ראשו מצד לצד במהירות מסחררת. איש מהקהל לא הספיק להדביק אותה. היה זה כעין נפט על המדורה הבוערת בלאו הכי. הקהל כולו המשיך “להכריז” בניגון הידוע את המילים “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד” כאשר הרבי עצמו מעודד זאת בחזקה, עם גופו הקדוש. הקהל שלא האמין למראה עיניו המשיך לנגן שוב ושוב, וכ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח המשיך לעודד בחוזק, וכך שרו את השיר במשך כ–3–4 דקות.

“העפתי מבט מהיר, וראיתי אותם, את אותם רבים–רבים שגעו בבכי”, כתב אחד מרושמי היומנים באותו תשרי. “העינים התמלאו דמעות. בכי מר. בכי שמח. בכי שטלטל את הגוף. ההתלהבות בקעה רקיעים. פעם ראשונה שראו את הרבי זמן רב ורצוף מאז אותו יום מר ונמהר. ומעל הכל — בשמחה כה גלויה ומופגנת. ואז בתוך ההתלהבות הגדולה, מישהו התחיל לשיר בקול גדול “יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד”. זה היה בלי חשבון. זה נבע מעצם הנפש שהיתה בשיא הגילוי. מאות נסחפו אחריו בסילודין. מאות אחרים המתינו לראות כיצד יפול דבר. באותו רגע קטן נפל דבר גדול בעולם — — —

“לאחר מכן, באותו לילה ראיתי את אותם אלפי חסידים שהתקבצו לתשרי רוקדים בהתלהבות על מקומם. המשקה נשפך כמים, השמחה עלתה והשתפכה מבעד לדלתות בית הכנסת. השירה האדירה הרעימה לבבות. כעת הכל ידעו — הגיע זמן חדש!

“זה היה לילה היסטורי בליובאוויטש. אי אפשר היה שלא להיזכר בתיאור הרגעים בהם אמר הרבי מאמר דא”ח הראשון, והחסידים קפצו בהתרגשות ואמרו ‘לחיים’. ההיסטוריה חוזרת על עצמה בימיי! כל אותו לילה נמשכה השירה מתוך התלהבות עצומה, כאשר ה’משקה’ נשפך כמים, ועד אור הבוקר רקדו החסידים בשמחה בלתי תתואר, כאשר לכל ניגון מוצמדות המילים ‘יחי אדוננו’.

“מני אז לא פסקה השירה עד ליום זה. זה הפך למנהג קבוע, בכל פעם שהרבי יוצא אל הקהל, שרים ‘יחי אדוננו’. מאז גם החלו לכתוב בפרסומים השונים בפשטות ‘הרבי שליט”א משיח צדקנו’”.