משה ידבר כ”ק אדמו”ר הזקן: צריך להבין מדוע נאמר בכתוב “משה ידבר והאלוקים יעננו בק

משה ידבר

כ”ק אדמו”ר הזקן: צריך להבין מדוע נאמר בכתוב “משה ידבר והאלוקים יעננו בקול” ולא נאמר - משה דיבר והאלוקים ענהו? אלא שמילים אלו נכתבו בלשון הווה ועתיד, לאמור: משה רבינו מכח דרגתו העליונה ביותר יחד עם ביטולו המוחלט לה’, זכה להוריד את הגילוי האלוקי העליון, למטה לגשמיות עולם הזה, במעמד מתן תורה. משה פעל שיהיה הדבר נמשך בכל דור על ידי כך שכל יהודי, שלומד תורה בביטול לה’ מכח ניצוץ משה שבקרבו של כל יהודי, זוכה להמשכת וגילוי ה’, אשר יושב ושונה כנגדו, תמיד.

(מאמרי אדה”ז, תקס”ו ח”ב, מאמר ד”ה משה ידבר)

בזכות מצוות הספירה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: רב יוסף שיבח את יום מתן תורה, שאם לא הורדת התורה האלוקית, במתן תורה, לידי לימוד תורה וקיום מצוות גשמיות בעולם הזה, אזי “כמה יוסף איכא בשוקא” (כמה יוסף יש בשוק) ובמה הייתה מתבטאת מעלת תלמידי החכמים? ואם כן דורש ביאור: הרי החג נקרא חג השבועות על שם שבעת שבועות ימי הספירה, ומדוע מצביע רב יוסף רק על מעלת מתן תורה? אלא שהיא הנותנת: בזכות מצוות ספירת העומר שבשבעת השבועות, זכו לקבל מה’ מתנת יום זה שתתגלה עצמותו ומהותו יתברך, ויינתן הכוח להמשיך ולגלות זאת למטה על ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה שניתנו במתנה ביום זה.

(תורת חיים, שמות ח”ב, מאמר ד”ה משה ידבר וגו’, רנז, ג)

משמעות פנימית לשם “שבועות”

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: לכאורה צריך ביאור מדוע נקרא החג בשם חג שבועות, והרי יום החמישים הוא כבר יום חדש שבא לאחר שבעת השבועות. אלא שיום החמישים הוא אכן יום אחד, אך שכולל את כל ימי שבעת השבועות, המורים על שבע מידות כפי שכל אחת מהן כלולה משבע - ביחד ובהתכללות ממש. לכן נקרא חג השבועות.

(אור התורה, במדבר כרך א, מאמר ד”ה שבעה שבועות תספר, עמ’ כז)

אפילו החמץ יתקרב

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בחג השבועות מקריבים את שתי הלחם שהם חמץ. ויש להבין מפני מה מקריבים בחג השבועות לחם חמץ, בעוד שלגבי שאר ימות השנה נצטוינו “כל שאור וגו’ לא תקטירו”? ביאור העניין: מחמת עוצם הגילוי האלוקי המאיר ומתגלה בחג השבועות, יוכל אפילו החמץ להתקרב ולעלות.

(תורת שמואל תרל”א ח”א מאמר ד”ה וביום הביכורים, עמ’ שסא)

העדר ההוי’ה וההוי’ה החדשה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נאמר בתורה שבמעמד מתן תורה היה מצב שכל העם רואים את הקולות עד אשר “ויחרד כל העם אשר במחנה”. צריך להבין מה עניינם של הקולות והברקים והטלת החרדה על ישראל בתור הכנה למתן תורה? אלא שידוע שלפני כל גילוי חדש, קודם לו צמצום מיוחד, דהיינו שהעדר ההווי’ה מהווה הכנה והקדמה להוי’ה החדשה. כך אם כן, גם במתן תורה שזו הווי’ה חדשה - גילוי עמוק נעלה וחדש להאיר כאן למטה. לפיכך ההכנה לזה הייתה בהעדר ההוי’ה על ידי העבודה הקשה במצרים ועל ידי הקולות והברקים שהחרידו את העם והביאוהו לביטול היש.

(המשך תער”ב, חלק שני, ליל ב’ דחג השבועות, העת”ר א’ט)

מתן תורה ושמחת תורה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: בחסידות מקשים: לכאורה מן הראוי היה לקבוע את שמחת תורה, אחרי חג השבועות - יום שקיבלנו בו את התורה?

ביאור הענין: רבונו של עולם רוצה שכל היהודים יהיו חסידים, ותכלית הכוונה בבריאת העולם היא שיהיו חסידים, כמו שמצינו בדוד המלך שהוא משתבח - “כי חסיד אני”. חסיד הוא פנימי, ולכן אצלו צריך הכל להיות על ידי עבודה ויגיעה. חג השבועות עניינו הוא מתן תורה, עניין של מתנה. אבל לאחר מכן, הסדר הוא שתהיה עבודה ביגיעה. לגבי שמחת תורה, אי אפשר לרקוד סתם כך, אלא צריכה להיות תחילה עבודה ויגיעה כמה חדשים, וכפי שאכן ישנן הכנות התשובה הכללית והפרטית בחודש אלול ובימי הסליחות. לפיכך, אי אפשר ששמחת תורה תתקיים בהמשך לשבועות, כי ישנה עבודה רבה, כדי להגיע לשמחת תורה…

(ספר השיחות תש”ב עמ’ 125)

הזמן המוכשר

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים, וכן להתעסק בתשובה בנוגע לתורה באין מפריע משטן המקטרג, כדוגמת זמן התקיעות בראש השנה, ויום הקדוש של צום הכיפורים.

(היום יום, ד’ סיון)