לאוקראיני מגיע לחם לבן
בחרסון כמו בבאטום, בפריז כמו במלבורן - שמר הרה”ח ר’ בצלאל וולשאנסקי על הדיוקן החסידי אותו עיצב בישיבת “תומכי תמימים” בליובאוויטש • היה מראשוני התמימים בכותאיס שבגרוזיה, ומאוחר יותר נדד לבאטום בהוראת הרבי הריי”צ • לאחר יציאתו מרוסיה התגורר בפריז, שם זכה לפגוש ברבי מלך המשיח, ומשם נדד עד לאוסטרליה והב
בחרסון כמו בבאטום, בפריז כמו במלבורן - שמר הרה”ח ר’ בצלאל וולשאנסקי על הדיוקן החסידי אותו עיצב בישיבת “תומכי תמימים” בליובאוויטש • היה מראשוני התמימים בכותאיס שבגרוזיה, ומאוחר יותר נדד לבאטום בהוראת הרבי הריי”צ • לאחר יציאתו מרוסיה התגורר בפריז, שם זכה לפגוש ברבי מלך המשיח, ומשם נדד עד לאוסטרליה והביא עמו את הניחוח המיוחד של תלמידי התמימים בליובאוויטש
הרב בצלאל ווילשאנסקי בצעירותו הרב בצלאל ווילשאנסקי (מכונה צַלְקֶה חַרַסוֹנֶר על שם מוצאו מהעיר חרסון), נולד בכ”א שבט תרנ”ח – בחרסון למשפחה וותיקה שאביה גר שם בהוראת אדמו”ר הצמח צדק. בסוף שנת תרע”ב, בהיותו נער בן ארבע עשרה וחצי בלבד, הגיע ללמוד בתומכי תמימים ליובאוויטש שם התמיד בלימודו ונחשב בין התמימים החשובים. עד שנת תרפ”א למד בישיבות תומכי תמימים, ואז התחתן עם מרת חיה בת הרב שניאור זלמן לוין (רומנובקר).
אדמו”ר הריי”צ שלח אותו לבאטום שבגרוזיה – שם שימש כרב, שוחט ובודק ומוהל במשך רבות בשנים. בשנת תרפ”ה היה תלמיד בבית המדרש לרבנים שיסד כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ בנעוול. בין השנים תרפ”ו – תרפ”ח כיהן כמשפיע הישיבה בוואראניז’.
לאחר מכן עבר לצרפת – שם מינהו אדמו”ר שליט”א לחבר הנהלת המוסדות. אחר כך עבר למלבורן – אוסטרליה שם התגורר כחצי יובל שנים והיה חבר בהנהלת המוסדות.
ר’ בצלאל נחשב ל”בעל שמועה” מדויק ביותר. עשרות סיפורים היו חרותים בזכרונו, ובכל שיחה היה מתבל סיפורים חסידיים. סיפוריו של ר’ בצלאל היו ל”שם דבר”, כי בנוסף על דייקנותו הנפלאה לספר כל סיפור בשם אומרו, ובדייקנות נפלאה, היה תמיד מתרגש כמי שחי ממש את הסיפור.
בעת שהתוועד עם הקהל כנהוג בהתוועדויותיו, שילב בדבריו סיפורים קצרים מחיי רבותינו וחיי גדולי החסידים.
נפטר בב’ סיוון תשמ”א.
תמים בליובאוויטש
כבר בשנותיו הראשונות בישיבה בליובאוויטש, אליה הגיע הנער בן ארבע עשרה וחצי, היה נחשב מחשובי הבחורים. ר’ יהודה חיטריק סיפר שהמגיד שיעור שלו התבטא ואמר שכאשר הוא שואל שאלה בגמרא, הוא מכוון לשאלת הרשב”א.
בין התמימים נחשב בצלאל ל’גביר’. זאת מכיוון שסבו היה שולח לו מידי פעם סכום כסף קטן, דבר שלא היה כמעט בין בחורי הישיבה. במה התבטאה העשירות? בליל שישי, הרשה לעצמו הנער לקנות נר, וביחד עם ר’ יהודה עבער נשארו ערים והעתיקו מאמרים וכתבים לאורו…
המשפיע בישיבה, ר’ גרונעם אסתרמן, רחש לנער חביבות מיוחדת, והיה מזמין אותו לביתו, שם היו לומדים בחברותא מאמרים של הרבי מהר”ש. בזמן הלימוד, שמע הנער מר’ גרונעם סיפורי חסידים רבים, אותם זכר בדייקנות וסיפר שנים אחר כך. במשך השנים שלאחר מכן, ועד לחתונתו, הספיק ללמוד חסידות גם אצל ר’ שאול בער זיסלין ור’ אלתר שימחוביץ’.
בשנת תרע”ז היה מראשוני התמימים שנסעו לישיבה שפתח ר’ שמואל לויטין בכותאיס. בשנת תרע”ח, כבר מונה על ידי ר’ אליעזר דבוסקין, רב העיר חרסון וראש ישיבת תומכי תמימים בעיר, כר”ם בישיבה. מידי פעם היה הרב נכנס ומאזין לחלק מהשיעור, ובסיומו ניגש למוסר השיעור ומגיב על תוכן שיעורו במילים קצרות וקולעות.
ההזדמנות בבאטום
לאחר חתונתו עם מרת חיה, בתו של ר’ זלמן לוין, שימש כשו”ב בכמה כפרים, ולאחר מכן חזר למשפחתו בחרסון.
באותם הימים, שימש ר’ שמריהו ששונקין כרב בעיר באטום. הרב ששונקין חיפש אז אדם ראוי שיוכל לשמש כ’שוחט’ של העיירה, ולשם כך נסע אל הרבי, לרוסטוב. כאשר הגיע לרוסטוב, שמע אודות ר’ בצלאל והציע לו את התפקיד. ר’ בצלאל נענה להצעה, ונסע לרוסטוב, על מנת לשאול את הרבי האם לקבל את התפקיד.
כאשר הגיע לרוסטוב, ונפגש עם ידידיו החסידים, ישבו לאחר תפילת המנחה, ושוחחו באהבת רעים. השיחה נגולה על כך שהרבי מקפיד שלא להשתמש במילה “מקרה”, ואומר במקומה “הזדמנות”. לפתע יצא הגבאי ואמר לר’ בצלאל שהרבי קורא לו. הוא לא היה מוכן כלל ליחידות, אך ברירה לא היתה לו. כאשר נכנס פנה אליו הרבי בחיוך ואמר לו: “מה תגיד על ההזדמנות הזו? עכשיו נמצא פה שמער’ל והוא צריך שוחט”.
על פי הוראת הרבי נסעו ר’ בצלאל ובני משפחתו לבאטום, ובתשרי תרפ”ד, כבר הספיק להגיע למקום ולהיות בו חזן ובעל-קורא בראש השנה. עבור ר’ שמריהו ששונקין, היה זה רווח כפול – מלבד שוחט ירא שמים, מצא בו חבר ואיש שיחה. השניים היו מהלכים יחדיו מרחקים גדולים מחוץ לעיר כשהם משוחחים ביניהם בענייני העיר.
אני אוחז ממך כשוחט
לא ארכו ימיו של ר’ בצלאל בבאטום. האוויר במקום השפיע על זוגתו, וזו חלתה במחלת הקצרת. בשנת תרפ”ו, נאלץ ר’ בצלאל לעזוב את באטום. באותה שנה, פתח ר’ שמואל לויטין את בית המדרש לרבנים בעיר נעוועל. ר’ בצלאל נכנס ליחידות, ושאל את הרבי האם להצטרף לבית המדרש וללמוד רבנות. הרבי השיב: “אתה רוצה ללמוד רבנות? איך האלט דאך דיר פאר א שוחט אין א גרויסע שטאט [= אני מחזיק בך כשוחט בעיר גדולה]. טוב, בסדר. תלך”. ר’ בצלאל הצטרף אמנם לבית המדרש לרבנים, אולם עד סוף ימיו, ברוסיה, פאריז ומלבורן, עבד כשוחט.
ר’ בצלאל ישב ולמד בנעוועל, עד שקיבל סמיכה לרבנות, ור’ שמואל לויטין מצא עבורו עיר שבה יוכל לכהן כרב. ר’ שמואל הכין אותו לקראת הנסיעה, והורה לו להכין דרשה מלקוטי תורה, בהתבטאו: “בלקוטי תורה יש הרבה עניינים”. אולם כאשר הגיע ר’ בצלאל לעיר, התברר כי מנהג המקום הוא כי אם אלמנת הרב הנפטר מתחתנת עם מישהו ראוי, הוא מקבל את משרת הרבנות. כאשר הגיע ר’ בצלאל פנתה אליו האלמנה ואמרה לו: “אתה תהיה זה שתיקח לי את החזקה?”. למרות תחנוני בעלי הבתים בעיירה, עזב ר’ בצלאל את העיירה כלעומת שבא, וחזר לנעוועל.
מנעוועל, עבר לעיירה “וורכדנייפרובסק” שליד דנייפרפטרובסק, לשמש כשוחט. העיירה היתה קטנה, ועבודה לא היתה. ר’ בצלאל היה יושב כל היום בבית הכנסת ומחכה שיבוא מישהו לשחוט, אבל בקושי הגיעו אנשים. למרות הקשיים הכלכליים, הקפיד ר’ בצלאל, שהיה אז כבר אב לשלושה ילדים, על דרכי החסידות ובהם הנהיג את בני ביתו. בשאלון שמילא באותה תקופה, כתב על עצמו: “ולחזור דא”ח, ת”ל הנני חוזר בכל שבת קודש דא”ח במחני, וגם בהיותי בשאר מקומות חזרתי דא”ח, ובהיותי בנעוועל חזרתי איזה פעמים, ומצא חן בעיני הרב שמואל לויטין שיחי’”.
משנת תרצ”ג ועד מלחמת העולם השניה, התגורר ר’ בצלאל בווארנעזש, עיר גדולה במרכז רוסיה. הוא התגורר בבנין בית הכנסת, ומילא את תפקיד השו”ב. באותם הימים התפזרו תלמידי תומכי תמימים ברחבי רוסיה, וישיבות מחתרתיות רבות נפתחו בעיירות שונות. ביתו של ר’ בצלאל שימש כבית חם לתמימים רבים, ששהו אצלו בדרכם לעיירות השונות. בני משפחתו הצטופפו על מנת לאפשר מקום לאורחים. בקיץ תרצ”ה, נפתחה בווארנעזש עצמה ישיבה, ור’ בצלאל מונה בה כמשפיע, עד לסגירתה בשנת תרצ”ח. לישיבה הגיעו בעיקר הבחורים המבוגרים שהיו לפני שידוכים.
עם פרוץ המלחמה, ברחו בני המשפחה מהעיר, והחלו במסכת נדודים ארוכה. במהלך נדודיהם הגיעו עד לאלמא אטא, שם זכו לשהות במחיצת אבי הרבי, הרב לוי יצחק שניאורסאהן. משם הגיעו לכותאיס, בה התקיימה ישיבת תומכי תמימים. לר’ בצלאל היתה השפעה רבה על התמימים שלמדו שם, הוא היה נשאר אחרי התפילה ו’מתוועד’ עם ר’ שמואל קריסלאווער (ר’ שמואל נוטיק הי”ד). אחרי המלחמה הגיע ר’ בצלאל מכותאיס לסמרקנד, ומשם ברח יחד עם כל חסידי חב”ד בעשלון דרך למברג, משם הצליח להגיע לוינה.
בוינה, התאספו אז רבים מהחסידים, והדבר הראשון אותו עושים חסידים: מקימים ישיבה. ר’ בצלאל מונה באסיפת החסידים שבה כוננו את הישיבה, כחבר הועד הפועל של הישיבה, ביחד עם חסידים חשובים אחרים וביניהם הרב ששונקין, ר’ שמואל בצלאל אלטהויז, ר’ משה זלמן קמינצקי, ר’ יוסף גולדברג, ר’ ישראל קוגל ויבלחט”א ר’ זלמן סודקביץ’.
פגישה עם הרבי בפריז
שתדלנות של ר’ בנימין גורודצקי בהוראת הרבי לדאוג לכך שהחסידים יגיעו לפריז, הביאה רבים מחסידי חב”ד לעיר. ר’ בצלאל ור’ איסר קלוגבנט, שהיו בין הראשונים שהגיעו, הודיעו לרבי על הגעתם בי”ב אייר תש”ז. בתחילה התגוררו במלון פרימה, שבו היו שלושים ושלושה חדרים, וניתן לחסידי חב”ד. במלון היה אולם מיוחד ששימש כבית כנסת חב”ד.
בדיוק באותו זמן, שהה בעיר הרבי מלך המשיח, שהגיע לקבל את פניה של אמו, הרבנית חנה. החסידים שמו פניהם למלון בו התארח הרבי, אולם בשער המלון סרבו להכניסם, מכיון שהיו לבושים בכובעים רוסיים ישנים. הם פנו מיד לחנות כובעים, רכשו כובעים מודרניים וחזרו למלון.
טרם צאתו של הרבי מפאריז, נפגש עם ר’ בצלאל ווילשאנסקי ור’ זלמן בוטמאן ושוחח עמם. בשיחה זו הראה להם הרבי מלך המשיח, כיצד הרבי הריי”צ מקפל את רצועות התפילין, כאשר הוא מגלגל את הרצועה על שני הצדדים.
עם הגיעם של ר’ בצלאל ושאר החסידים לפריז, נוצר הצורך בהקמת ישיבה בזריזות. הנערים למדו בבית הכנסת ‘רוטשילד’ ב’בוא דבולון’ (היער של פרבר בולון), והישיבה נוהלה על ידי ר’ בצלאל ור’ שמריהו ששונקין. הרבי התייחס לכך במכתב מיוחד ששלח לשני המנהלים, ובו כתב: “כל מדינה ומדינה יש לה תנאי חיים שונים שצריכים להתחשב עמהם בנוגע סדרי זמני הלימוד, זמני האוכל והשינה והדומה, אבל בנוגע הסדרים העיקריים של ישיבת תומכי תמימים אין לזוז מהם אף זיז כל שהוא ולהנהיגם בכל תוקף כעין דהוא בארעא דליובאוויטש”. הרבי התייחס כפי הנראה, גם לבעיות השעות – שקיעת החמה המאוחרת מאד בצרפת.
לאחר תקופה קצרה, הקים הרבי הריי”צ ועדה רוחנית לישיבה, שהוא בעצמו בחר את חבריה, ור’ בצלאל ביניהם. האחרים, אגב, היו: ר’ אברהם אליהו פלוטקין שכיהן כיושב ראש הוועדה, ר’ נחום שמריהו ששונקין, ר’ ישראל נח בליניצקי ור’ שלמה חיים קסלמן.
ההתיישבות באוסטרליה
עם הגיעו לפריז, נזכר ר’ בצלאל בהצעה ישנה אותה קיבל מר’ משה זלמן פייגלין שגר אז בשפרטון שבאוסטרליה: עשרים שנה קודם, שמע ר’ משה זלמן אודות ר’ בצלאל ממהגר שהגיע מרוסיה, וניסה להביא אותו לשפרטון, אך ר’ בצלאל לא קיבל אישור יציאה. כעת, שאל ר’ בצלאל את הרבי הריי”צ אודות הרעיון, והרבי השיב בחיוב. במשך השנתיים שחלפו עד שיצאה הנסיעה לפועל, המשיך הרבי לזרז אותו לנסוע. במשך שנים אלו עסק בשחיטה בפלעצל של פריז. בתש”ח, הציע ר’ שמריהו ששונקין להקים בית מדרש לרבנים, שוב”ים וסופרי סת”ם, והרבי הורה לו למנות את ר’ בצלאל ביחד עם ר’ אליהו שמואל כהנוב כממונה על אומנות הזביחה.
אחרי פסח תש”ט, הגיע ר’ בצלאל לאוסטרליה, והיה החסיד הראשון מבין יוצאי רוסיה שהגיעו לשם. אחריו, הגיעו בהוראת הרבי גם ר’ איסר קלובגנט, ר’ שמואל בצלאל אלטהויז, ר’ נחום זלמן גורביץ’, ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ור’ ישראל אבא פליסקין. מהם, החלה המהפכה החב”דית הגדולה באוסטרליה, שעליה ניתן לקרוא במדור ‘השליחות לכיבוש אוסטרליה’ בשבועוננו.
המצב הרוחני באוסטרליה היה קשה. במכתב הראשון אותו קיבל מהרבי הריי”צ אחרי בואו לאוסטרליה, כותב הוא כך: “התענגתי להתבשר . . אשר התחיל להתעניין במצב הרוחני דשם ובעזה”י לעסוק בהטבת המצב. אין להתייאש מלהשפיע לטובה על כל אחד ואחת . . ” נקל להבין שכשהרבי כותב שאין להתייאש, הרי זה בגלל שהמצב היה די מעורר יאוש. באותו יום כתב הרבי גם לר’ משה זלמן פייגלין מכתב ובו הוא מעורר אודות חובתו של כל יהודי לעזור לתלמידי התמימים במילוי תפקידם הקדוש – “להאיר לאחינו בני ישראל יחיו באור התורה והמצות”.
עם הגיעו לאוסטרליה, נתקל ר’ בצלאל באחת השאלות ההלכתיות המסקרנות: אוסטרליה שוכנת כידוע מעבר לקו התאריך. כיצד ינהג מי שטס בספירת העומר ועובר קו זה? הרב ווילשאנסקי שלח מכתב לרבי מלך המשיח, שהשיב לו במכתב ארוך ומפורט (נדפס באגרות קודש חלק ג’), ואחר כך אף דיבר על כך בהתוועדות ל”ג בעומר תש”י.
[התוועדות נוספת בה דיבר הרבי ענין הקשור בר’ בצלאל היתה בכ’ מנחם אב תש”י. מספר ימים קודם לכן, ביקש הרבי מהת’ דוד רסקין לכתוב עבורו זכרונות מאביו באלמא אטא, ובין הזכרונות שכתב, סיפר כי פעם נכנס ר’ בצלאל לאביו של הרבי וראה אותו כותב על גליון ספר התניא בפרק מ”א. כשראה אותו ר’ לוי’ק, הסתיר את הספר בכף ידו. בהזדמנות אחרת ראו כי כתב על מה שכתוב בתניא שלפני לימוד התורה צריך לכוון שיהיה לשמה, כמו בגט וספר תורה שצריכים לשמה לעכב. ר’ לוי’ק דייק שב’ דוגמאות אלו הם כנגד סור מרע ועשה טוב – כללות התורה. הרבי הודה לכותב הרשימה, ודיבר על כך בהתוועדות].
באותם ימים הוקמה בשפרטון ישיבת תומכי תמימים, ור’ בצלאל היה לאחד הדמויות החסידיות מהם ינקו תלמידי הישיבה. הוא היה מתפלל בכל יום במנין הישיבה, ומאריך בתפילתו ספר שעות. היתה לו גם חברותא ב’יורה דעה’ עם אחד מבחורי הישיבה, ובה גילו הבחורים את למדנותו בנגלה. בשבת, היה הוא מאריך מאד בתפילה, ומתפלל בהתלהבות ובחיות.
מקורות: אגרות קודש, תשורה לחתונת משפחות ווילשאנסקי ורוזנברג, למען ידעו, בית משיח, חב”ד בשואה, חב”דפדיה.
לאוקראיני מגיע לחם לבן
פעם נסע ר’ בצלאל אל הרבי הריי”צ, כאשר שהה בדאטשע, ולן לילה בבית הרבי. בבוקר לפני שנסע, ישב לאכול ארוחת בוקר, ביחד עם המזכיר ר’ חיים ליברמן. ר’ חיים אכל לחם שחור רגיל, ואילו לר’ בצלאל הגישו לחמניה מקמח לבן. לשאלתו מה נשתנה, השיב לו המזכיר כי הרבי אמר לו: “ער איז דאך א אוקראינער, גיב אים וויסע ברייט = הוא הרי אוקראיני, תן לו לחם לבן]”.
כשהיה ר’ בצלאל מספר סיפור זה, היה מסיים: “הרבי לא נתן לי אז לחם לבן רק לאותה ארוחת בוקר, הוא נתן לי לחם לבן לכל החיים. בזמנים הכי קשים, היה לנו לחם לאכול”.
ברית בווארנזש – סיפור שסיפר המוהל ר’ בצלאל שקרה איתו
באחד הימים בשנת תרצ”ג, הגיע לביתו אדם מבוגר ופנה אליו בשאלה: “אתה המוהל שהגיע לכאן לאחרונה?” כשהשיב בחיוב, ביקש ממנו היהודי לבוא ולמול את נכדו. ר’ בצלאל, ביקש לראות את הילד לפני הברית, כנהוג בקרב המוהלים, אך היהודי סרב. “סמוך עלי. רק תיקח כלים ובוא”. ר’ בצלאל לקח את כלי המילה ונכנס למונית, שעצרה בסיום דרכה ליד בנין מפואר. היהודי הוביל את ר’ בצלאל אחריו ונכנס לבית מפואר, שם עצר האיש ודפק על דלת אחת הדירות. כאשר נפתחה הדלת, עמד מולם קצין בכיר בנ.ק.ו.ד.
ר’ בצלאל החויר כסיד, בהבינו כי נפל בפח. אולם הקצין פנה אליו והרגיעו: “אני אבי הבן. בוא ותעשה את הברית”. בסיום הברית אמר לו הקצין כי “שנינו איננו מכירים האחד את השני”, ושחרר אותו לדרכו, כשהוא מסרב לבקשת המוהל לחזור לבדוק את התינוק לאחר המילה. מברית זו חזר ר’ בצלאל לביתו כשהוא מביא עימו מאכלים יקרים, סרדינים וכדומה, שבני ביתו לא חלמו שאי פעם הם יוכלו לאכול מהם.