דגל הגאולה והמשיח

דגל הגאולה והמשיח אותו הרים הרבי מלך המשיח על נס - ובפרט בשנות הנו”נים - עורר התנגדות לא מעטה לצד לעג מצד “מחרפי עקבות משיחך, עד אשר יש שטענו כי צריך “להוריד מינון” כדי שיהיה “באופן המתקבל”, כביכול • אין חדש תחת השמש, וכבר בשנת תש”ב, בתקופת נשיאותו של אדמו”ר הריי”צ, כאשר החל העיסוק הלוהט בנושא הגאולה הקרובה בדמות ה’קול קורא’ “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה”, היו שלגלגו ואף נלחמו כנגד האמונה הבוערת. תגובתו של אדמו”ר הריי”צ הייתה חריפה: “הני כלבין דחציפין” • פרק ראשון בסדרה הסוקרת את ההתנגדות לפעולות השמיימיות של רבותינו נשיאינו בענייני משיח

כבר במאמרו הראשון הפך הרבי מה”מ את הציפיה לגאולה למשהו מוחשי ועכשווי. “אנחנו דור השביעי” קבע הרבי, ו”דור השביעי הוא דור הגאולה”. מאז לאורך עשרות שנות הנשיאות, לא הרפה הרבי מהנושא ה’בוער’ ביותר - הגאולה.

ביתר שאת העצים הרבי את הציפיה לגאולה בשנות הנו”נים, כאשר בהתוועדויות קודש הרים הרבי את הרף והתבטא בביטויים נפלאים ומיוחדים ביותר על תקופתנו ודורנו - דור הגאולה. לא בכדי יצאו פעילי חב”ד ברחבי העולם בפירסום מאסיבי אדיר, בכל שלטי החוצות הגדולים ביותר, כדי להפוך את הציפיה לגאולה לנחלתו של כל יהודי, איש ואישה, זקן וצעיר, חכם ובער, ללא יוצא מן הכלל.

אך טבעי אפוא שבעקבות זאת קמו מתנגדים למיניהם, אנשים שביקשו לקרר את האמונה והציפיה העזה לביאת משיח צדקנו. מסתבר שאין כל חדש תחת השמש.

כבר בחייו של אדמו”ר הריי”צ בעלמא דין עוררה התעסקותו בנושא משיח וגאולה התנגדות ולעג מצד חוגים כאלה ואחרים. דגל הגאולה שהניף הרבי מיד במאמר הראשון לעלותו לכס הנשיאות, הפך להיות לסדין אדום בעיני רבים שהמה ראו כן תמהו, וחלקם אף החלו לבוז וללגלג, ויש אף שהחלו להלחם נגד הרבי ונגד פעולותיו בכל הקשור לזירוז הגאולה.

כבר בשנותיו הראשונות בארה”ב החל אדמו”ר הריי”צ נ”ע לדחוף ולזרז את נושא הציפיה לגאולה, בכך שהוא הפך אותה למשהו מעשי ממשי העומד אחר כותלנו, ממש מציץ מן החרכים.

אדמו”ר הריי”צ  - למרות סגנונו המיוחד באהבת כל יהודי באשר הוא ומסירותו לעם ישראל בכלל ובפרט - הרי כשהיה מדובר בנושא גאולה, ידע היטב כי מיד יקומו אנשים שילחמו בכך וינסו לקרר את העניין. כך כאשר החל בכתיבת ספר התורה של משיח, כתב מיד כי הכתיבה מתבצעת “ומבלי התחשב עם הני כלבין חציפין, דסטרא אחרא”, וממשיך באגרת ומצטט מדברי הזוהר כי אלו המתנגדים לא יכולים לסבול רוח טהורה, ומבזים את החכמים ואנשיהם.

מי היו אלו שהתנגדו לספר תורה של משיח? ולמה אדמו”ר הריי”צ התבטא נגדם בצורה כה חריפה?

החסיד הרב יהודה לייב ביסטריצקי ע”ה שעסק באותם ימים בהפצת גיליונות “הקריאה והקדושה” וכרוזי ה’קול קורא’ “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה”, סיפר לפני מספר שנים לכותב השורות על המתנגדים לפעולות אדמו”ר הריי”צ בענייני משיח:

“עם הפירסום נוכח התחלת כתיבת ספר תורה של משיח, וכן נוכח פירסומי ה’קול קורא’ “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה” - יצאו אישים מקרב מחנה ה’ציונים’ וקראו תיגר נגד דברי אדמו”ר הריי”צ וכינוהו בכינויי גנאי מחפירים. במקביל היו גם יהודים מחוגי ה’יקים’ יוצאי גרמניה, שלא יכלו לחשוב על המשיח באופן מעשי” - סיפר הרב ביסטריצקי.

למתנגדים אלו יש להוסיף גם רב ידוע, שבאותה תקופה הקים ישיבה ידועה בלייקווד, ואף הוא יצא במילים חריפות נגד ‘לאלתר’ ונגד ספר תורה של משיח.

אלו כמו אלו, לא עשו זאת משום שמצאו מקור הלכתי או רעיוני שונה - אלא רצו כדרכם של עמלקים לקרר את ההתלהבות מכל דבר שבקדושה. על אלו שיודעים את האמת ובכל אופן יוצאים תיגר נגד אחד מעיקרי אמונה - הציפיה לביאת המשיח - השיב אדמו”ר הריי”צ בחרב פיפיות במכתב חתום בחתימת יד קדשו, ובו הדברים החריפים המובאים לעיל.

הקריאה והקדושה

הכל החל בעיצומה של השואה, כאשר מיליוני יהודים נרצחו תחת הכיבוש הנאצי ועשן שחור היתמר מארובות המשרפות ותאי הגזים אל חללה של אירופה כולה. באותה תקופה הוציא אדמו”ר הריי”צ את הירחון “הקריאה והקדושה” על מנת לעודד את העם היהודי, ולעורר את נושא הגאולה וביאת המשיח נוכח המצב הקשה בו היה שרוי העם היהודי באותם ימים.

הוצאת הירחון נעשתה תחת מעטה של חשאיות ורק הנוגעים בדבר ידעו על הרעיון המתרקם ועל ההכנות להוצאה לאור. הרבי הריי”צ ביקש מגבאו הרב אליהו סימפסון למצוא איש מקצוע שיודע לכתוב היטב בלשון הקודש, ויודע לשמור סוד. הרב סימפסון חשב כי מר לעוויט יכול למלאת את המשימה כראוי, והביאו אל הרבי הריי”צ שקיבל אותו כעורך ‘הקריאה והקדושה’. מר לעוויט אינו אלא שם עט, ושמו האמיתי הוא אהרן (ארי) הירש, אשר באותם ימים ערך את השבועון האידי “דאס אידישע ליכט”, והוא הקדיש את עצמו ללחום את מלחמות הדת.

הגיליון הראשון של “הקריאה והקדושה” יצא לאור בחודש תשרי תש”א בחסות אגודת חסידי חב”ד. הגיליון היה גדוש בתכנים מיוחדים ובו מדורים מגוונים: “תכירו את המשיח” - ביאורים בנושא גאולה ומשיח, מאמרי הגות ברוח הזמן, מדור ליארצייטים של בני משפחות רבותינו נשיאינו, ביאורי תפילה, דיווחים מהנעשה בבית חיינו, ועוד. הגיליון נכתב באידיש ובאנגלית ורק מדור אחד נכתב בלשון הקודש. בירחון היה מדור מיוחד במינו ושמו: “אותיות פורחות”. במדור זה הובאו רמזים מוזרים שרק לאחר זמן היו מפוענחים על ידי המערכת, שהראתה כיצד הרמזים ניבאו את העתיד בנוגע למהלכי המלחמה העולמית, כפי שיסופר לקמן.

באמצעות הירחון פורסמו אגרות ושיחות של הרבי הריי”צ וכן מודעות של הארגונים החב”דיים שהוקמו באותה תקופה: ‘מרכז לענייני חינוך’, ‘מחנה ישראל’ ו’קה”ת’. המאמרים בירחון היו נחתמים בשמות בדויים: ‘איש יהודי’, ‘הרב מאיר’, ‘בן ישראל’, ‘י. סגל’ ועוד, כאשר רוב הירחון נכתב על ידי העורך עצמו א. לעוויט.

העורך לא היה חסיד חב”ד, אך קיבל הדרכה ועצה מהרב סימפסון. בני משפחת סימפסון יודעים לספר, כי העורך מר לעוויט היה מגיע כמעט מדי יום לביתם שבשכונת בורו פארק, ומשוחח עם אביהם במשך שעה עד שעתיים. השיחה הייתה סודית בהחלט, ונערכה במרפסת הבית כאשר הילדים לא הורשו להיכנס אל המרפסת בשעת השיחה החשובה.

הגיליונות הטריים של הקריאה והקדושה, היו מועברים בסודיות גמורה מבית הדפוס למרתף בית משפחת סימפסון, שם עמלו - בני המשפחה בעזרת כמה מתלמידי התמימים, על אריזת הגיליונות ושילוחם לכל רחבי תבל. במקביל, באותו מקום עבד הרב אברהם פריז על הפצה ומשלוח של שיחות אדמו”ר הריי”צ.

המשלוחים נעשו כמובן על פי הוראות מהרבי הריי”צ, שהיה מעורב בכל פרטי העיתון, החל מהמאמרים שנכתבו בו וכלה בהפצתו. הוא אף חקר והתעניין כיצד הוא מתקבל בקהל.

“לאלתר” - כפשוטו

בחודש סיון תש”א הוציא הרבי הריי”צ “קול קורא” בו הסביר בטוב טעם כי על עם ישראל לעשות תשובה ואז תבוא מיד הגאולה: “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה”, בחודשים הבאים יצאו עוד שלוש “קול קורא”. ארבעת מכתבים חשובים אלו פורסמו לראשונה באמצעות “הקריאה והקדושה”, ועוררו הדים נרחבים.

ביום כ”ח בסיון תש”א הגיע הרבי מה”מ לניו יורק. היה זה כבר בימים שלאחר פירסום ה’קול קורא’ הראשון והשני. כעבור זמן קצר מונה הרבי ליו”ר ועד הפועל של ‘מחנה ישראל’ - הארגון שהוקם על ידי הרבי הריי”צ והיה אחראי בין היתר גם על פירסום ה’קול קורא’ והקריאה “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה”. 

הרבי בתפקידו החדש פעל באינטנסיביות רבה כדי לערוך תעמולה גדולה בארצות הברית בארץ הקודש ובאירופה למען הפצת הקריאה לאלתר לתשובה. היה צורך להפיץ את ה’קול קורא’ בעיתונות, לשגרו מעבר לים, לצד כרזות עם הקריאה: “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה” שנתלו בתחנות אוטובוסים וברכבת התחתית.

על האמונה הגדולה בביאת המשיח שפיעמה באותם ימים בקרב חסידי חב”ד, מספרת מרת קריינא רוזנפלד, בתו של הרב אליהו סימפסון:

“באותם ימים שררה אמונה חזקה מאוד בביאת המשיח. אורחנו הקבוע הרב אברהם פריז, היה ידוע כחסיד נלהב ביותר, והוא באמונה החסידית הפשוטה חי עם העובדה שמשיח תוך זמן קצר מתגלה. מפאת כך אמר להוריי שאין סיבה עוד לשמור חסכונות עבור הילדים, שהרי המשיח כבר מתגלה… על דבריו אלו חזר שוב ושוב בהתלהבות הגדולה השמורה רק לו, עד שאבא השתכנע והוציא את כל החסכונות”.

גם בארץ הקודש נערכה פעילות מיוחדת להפצת ‘הקריאה והקדושה’ וה’קול קורא’. מנהלי אגודת חסידי חב”ד יחד עם אברכים ותמימים רבים, פעלו יחדיו לתרגומו, להדפסתו והפצתו של ‘הקריאה והקדושה’ וה’קול קורא’, כאשר כמה מהחסידים מזילים הון רב מכספם הפרטי כדי להביא את בשורת הגאולה להמונים. הרב משה ירוסלבסקי, שהיה מחשובי הפועלים בתחום, מכר בשלב מסוים מגרש גדול שהיה ברשותו, ואת מרבית הסכום הקדיש עבור הפצת ה’קריאה והקדושה’ וה’קול קורא’.

הרב אברהם פריז שהיה אחראי על משלוח ה’קריאה והקדושה’ לארץ הקודש, שיגר מכל גיליון מספר עותקים, כאשר בארץ ישראל היו משכפלים מספר גדול של עותקים שאותם היו מפיצים ברחבי הארץ.

בארץ הקודש היו חסידים שנרתמו במיוחד להדפסת והפצת הגיליונות, ובהם: שלושת הגיסים: הרב אליעזר קרסיק, הרב שמריהו גורארי’ והרב משה גורארי’. הרב זווין, הרב משה סגל, הרב דוד חנזין, הרב דוד גולדברג, הרב אפרים וולף הרב משה ירוסלבסקי הרב משה וובר ועוד.

כמו בארצות הברית, גם בארץ הקודש, הקריאה “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה” התקבלה על ידי רבים כזריקת הרגעה לאור המצב הקשה השורר בעולם.

על האווירה באותם ימים, סיפר מי שהיה אז תלמידי ישיבת ‘אחי תמימים’ בתל אביב, הרה”ח ר’ אורי בן שחר ע”ה:

 “באותם ימים הקריאה לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה, לא התקבלה כמובנת מאליה, והיא עוררה רעש גדול בקרב חוגים רחבים. זכורני שהרב חנזין עסק בזה בצורה בלתי רגילה. יחד עם ר’ אפרים וולף הם נסעו ממקום למקום והחדירו את הנושא. הם הלכו מבית כנסת לבית כנסת בתל אביב, ובכל מקום חילקו את דפי ה’קול קורא’, כאשר הרב חנזין אף היה נושא דברים בפני המתפללים על תוכן הדברים הכתובים בגיליונות. לעיתים קרובות נסעו למושבים דתיים ברחבי הארץ והפיצו שם את בשורת הגאולה”.

ה’קול קורא’ שנכתב במקור באידיש, תורגם בארה”ק גם ללשון הקודש מה שהכניס תנופה גדולה בהפצתו, בזכות העובדה שהיה נגיש גם לאלו שאינם דוברי אידיש.

הסיסמה האולטימטיבית

כמו בימינו אנו ש”יחי המלך” הפך לדגל ולסיסמה השגורה בפיהם ובכתבם של רבים - אין זו המצאה בת דורנו, אלא כבר בדורו של הרבי הריי”צ הייתה הסיסמה “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה” חלק מהווי היומיומי.

האמונה בהתגלות המשיח גדלה והתעצמה. מעט על האווירה העילאית של הימים ההם, תעיד העובדה שחסידים רבים - ובראשם הרבי מה”מ - הקפידו לסיים כל מכתב ב’סיסמה’ זו: “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה”. כמו כן היו שכתבו זאת בהקדמות לספריהם כמו הרב חיים נאה בהקדמה לספרו ‘קונטרס השולחן’, או בהזמנה לחתונה ששיגר המשפיע הרב חיים שאול ברוק לחתונת בנו.

אחד החסידים שהיה דוגמה ומופת חי למאמין גדול בדברי הרבי הריי”צ, הוא הגאון הרב מנחם מענדל קופרשטוך, אב”ד בחיפה, מחשובי רבני חב”ד בארץ הקודש וסגן יו”ר אגו”ח באה”ק. הוא האמין בכל לבו ונפשו שהנה עוד רגע קט משיח בא, שהרי הרבי אמר ‘לאלתר לגאולה’… מספרים עליו שאמונתו הלוהטת גרמה לו להחמיץ את כלי הפסח באמרו תיכף משיח יתגלה ובזמן הגאולה לא ידוע כלל אם יקוימו המצות כפשוטם, ואם כן, לשם מה צריך כלים מיוחדים לפסח.

הרב לייב זלמנוב מבני ברק מספר כי באותם ימים נשבע הרב קופרשטוך בפני רבני חיפה כי עוד השנה יבוא משיח.

פירסום משיח בעיתונים

פירסום משיח בעיתונים לא החל בשנים האחרונות, אלא כבר אז באותם ימים.

כדי להביא את דבר הגאולה הקרובה לקהלים רחבים יותר, פורסם ה’קול קורא’ של אדמו”ר הריי”צ גם באמצעות העיתונים. הבה נציץ לשלוש ידיעות עיתונאיות שפורסמו בעיתון ‘הצופה’, יומון תנועת המזרחי בתקופה ההיא.

ביום כ”ד בטבת תש”ב מתפרסם בעיתון ‘הצופה’ ‘קול קורא’ של אדמו”ר הריי”צ כשהוא מתורגם ללשון הקודש. גם בשושן פורים תש”ג מתפרסמת ידיעה קצרה על הפצת ה’קול קורא’ בחיפה, מעשה ידיהם של הרב אפרים וולף והרב דוד חנזין. וכך נכתב:

“כרוז עידוד של האדמו”ר מליובאוויטש. כרוז המכיל קטע מקול–קורא (הרביעי במספר), של הרבי מליובאוויטש, הופץ ברחובות חיפה. הכרוז שופע אמונה וביטחון עוז בישועה ובו הקריאה ‘שלא להתייאש כשהזמנים קשים חס ושלום מנשוא ולזכור תמיד את הנחמה של הגאולה השלימה הקרובה לבוא”.

ביום י”ב במנחם אב תש”ג מתפרסם בהצופה מאמר מאת י.ל. טויבמאן, תחת הכותרת: “לאלתר לגאולה - על תנועת הגאולה של הרבי מליובאוויטש”.

המאמר ארוך, ומפאת קוצר היריעה נסתפק בציטוטים מהפתיח:

“התנועה המשיחית של הרבי מליובאוויטש היכתה גלים ביהדות אמריקה, במשך שלוש שנים מסעיר נושא זה דעתם של חוגים ציבוריים ביהדות אמריקה, בכתב ובעל פה. הקולות הקוראים הנועזים של הרבי המהגר הדוחק את הקץ, המכריז ברבים, שהוא שומע את פעמי המבשר על רגלי ההרים, הבמה המיוחדת [= הקריאה והקדושה] שהקים לשם הפצת בשורת הגאולה במחנה ישראל שם - כל אלה העלו נחשולים בציבור היהודי באמריקה.

“יש דורשים לשבח, ואלו הם ברובם בקהל החסידים, ויש דורשים לגנאי, חלק מתוך כפירה ביעוד זה מדעת וזלזול ופכחות שלא מדעת, וחלק מתוך פחד של התבדות משיחיות שוא”.

בהמשך מביא כותב המאמר, את נושא ‘הקץ’ בדורות האחרונים לעומת דברי אדמו”ר הריי”צ אשר אין בו קביעה מדויקת לזמן מסויים בו יבוא המשיח. בחציו השני של המאמר מובאים קטעים נרחבים מה’קול קורא’, אך החיתום הוא ביקורת על ספר תורה של משיח.

זהות המשיח - בימים ההם

כמו בימינו אנו, כבר בתקופה ההיא היו מחסידי חב”ד שרמזו - ואף אמרו במפורש - כי לאור קריאות הרבי הריי”צ הגיעו למסקנה ברורה שהמשיח הוא לא אחר מהרבי הריי”צ בעצמו! כך למשל כתב הרב אברהם פריז לבני משפחתו בארץ ישראל כי בקרוב הרבי יוליכנו לגאולה.

הרב יעקב יהודה הכט, שמע מהרבי דו–שיח שהיה בין הרבי לבין הרבי הריי”צ בנושא. הרבי נכנס אז אל הרבי הריי”צ ששאל אותו על מה מדברים ברחוב? הרבי התחמק מלענות. כך חזר ונשנה כמה פעמים. לבסוף, כשלא יכל להתחמק יותר, אמר הרבי: ‘מדברים ברחוב שהרבי החליט על עצמו שהוא המשיח’. השיב לו הרבי הריי”צ: ‘מה איכפת לי - העיקר שבינתיים מדברים על האמונה במשיח’.

הרבי אף התייחס בפומבי, לאמירה שהרבי הריי”צ הוא המשיח:

“בשעה שהרבי [הריי”צ] הוציא את הקול קורא, בנוגע לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה, החסידים הפיצו את הקול קורא והוסיפו שזה ‘הוא הוא’. בא אחד עם טענה לאחד מה’פולישע גוטע אידן’ [אדמו”ר] וטען: היתכן? איך מאפשרים לחסידים להפיץ את הקול קורא ועוד עם הוספה? ה’גוטער איד’ השיב לו: בא נחשוב. אנחנו מאמינים הרי ש’בכל יום שיבוא’ - אחרים אומרים את ה’אני מאמין’ ואחרים יוצאים במחשבה - הרי משיח כאן, היום בשעת שאתה יודע בעצמך כי אתה הוא לא [המשיח], ואני יודע בעצמי שאני הוא לא, והרי צריך להיות מישהו, כעת מה מפריע לך שזה הוא?” [שיחות קודש תש”כ עמוד 318].

 

נבואת נורמנדי

בימים אלו ציינו ראשי אומות העולם שבעים שנה ליום הארוך בהיסטוריה - יום הפלישה לנורמנדי. בפלישה לנורמנדי פלשו כוחות הברית (חיילי ארה”ב, בריטניה, קנדה וצרפת החופשית) לתוככי צרפת שהייתה תחת כיבוש הנאצי. פלישה זו הייתה הפתעה גמורה. הגרמנים ימ”ש אמנם ציפו בכל עת ובכל רגע למתקפה קשה, אבל באיזור אחר לחלוטין. בעלות הברית הפתיעו אותם אפוא במקום לא צפוי - חופי נורמנדי. בתחילה הונחתו צנחנים רבים מעבר לקווי אויב, ובשלב הבא הונחתו עשרות אלפי חיילים מתוך אוניות בחופי צרפת, במבצע שזכור כהנחתה הגדולה ביותר בהיסטוריה. אלפים רבים אמנם נהרגו, אבל מתקפה זו היוותה צעד ראשון וחשוב להכרעת המערכה נגד הנאצים ובראשם היטלר ימ”ש. 

המתקפה החלה בט”ו סיון תש”ד, ובגיליון תמוז של ‘הקריאה והקדושה’ נכתב באותיות גדולות: “מיר האבען דאס געוואוסט” אנחנו ידענו את זה. כאשר הכוונה שהרמזים שפורסמו ניבאו כי בתקופה זו תחל המתקפה.

שלוש שנים קודם לכן, בחודש סיון ה’תש”א, במסגרת המדור “אותיות פורחות” הופיעה הנבואה המרעישה. הנבואה התפרסמה בשורת מילים בלשון הקודש, הנראות כחסרות משמעות לכאורה. בשבט תש”ד התפרסמה הנבואה שוב, והפעם כשהיא מוצפנת בראשי תיבות. את ראשי התיבות פותח עורך ‘הקריאה והקדושה’ בגיליון חודש תמוז תש”ד, ובהן מתגלה נבואה מדהימה המתארת את הזמן בו התקבלה ההחלטה הסופית על הפלישה הגדולה. אולם את צופן המפתח של האותיות עצמן הוא משאיר כחידה, ורק בחלק ממדורי ה’אותיות פורחות’ נאמר בתחילתן רמז כיצד לפענחן.

ראשי התיבות הם באידיש ותוכנם בתרגום חופשי:

“מהפכות עולם יחלו בקרוב, והרבה, אבל הבשורה על פתיחתם תהיה בסביבות ערב פסח, שנה זו. בעצם, זה יהיה בשלושה עשר בניסן: ‘הפלישה עומדת להתבצע! היא מחכה בחזית! זה ודאי יהיה הכי יום נקם בליבי ושנת גואלי באה! הדמוקרטיה שלנו (בנות הברית) תחל לגלות אז למחצה את סוד הפלישה שהיא מתכננת, גם אם היא בהיקף קטן ומאוד לא ברור!

כעבור שש שנים - בשבת  פרשת פנחס תש”י הסביר הרבי מה”מ את גילויי העתידות של הרבי הריי”צ. הרבי אמר כי פעם שאל מישהו למה הרבי הריי”צ כתב את העתידות ברמז ולא בגלוי, ולמה אחר כך הפסיק לכתוב עתידות אלו. והשיב הרבי - אילו הרבי הריי”צ היה רוצה להתפרסם כיודע עתידות - הוא היה עושה זאת, אלא שאצל חסידים לא נוגע אם הרבי יודע עתידות, אבל בגלל ה’לאלתר לתשובה’ הרבי גילה עתידות.

בפרק הבא: ספר תורה של משיח, ההתנגדות מחד גיסא, וגדולי הדור שרכשו אותיות מאידך גיסא.

מקורות: שיחות אדמו”ר הריי”צ, אגרות קודש, הקריאה והקדושה, קול קורא, חסיד נאמן, עבד אברהם אנכי, אחד היה אברהם, ארבעה חסידים, הצופה, בית משיח ועוד.