איך מגשרים את הפער שבין הדרגות הגבוהות והמושגים העמוקים הנלמדים, לחיים האישיים ש

 איך מגשרים את הפער שבין הדרגות הגבוהות והמושגים העמוקים הנלמדים, לחיים האישיים של השומעים? איך המושגים “צדיק בינוני ורשע” נמצאים בכל אחד מאיתנו? איך כדאי לשווק את כותרת השיעור? >> כללים עצות ודוגמאות להגברת “מבצע הקהל” במסירת שיעורי חסידות — “חוצה” >> כתבה רביעית בסדרה

מאת מאיר ערד

חסידות זה הלחם והמזון של חסיד, אך כאשר מלמדים חסידות לאנשים שלא חונכו על ברכי החסידות, יש להשלים ולגשר על פערים. בכלל, כאשר אדם מקשיב לשיעור חסידות ולומד על דרגה רוחנית גבוהה, הוא עלול לחשוב שהעניין המדובר לא שייך אליו, אלא לאנשים מיוחדים של “פעם”, לצדיקים או יחידי סגולה, ובכך נוצר באותו רגע מחסום פנימי בינו לבין העניין שהוא לומד עליו.

אחד הדברים החשובים ביותר בלימוד החסידות בכלל, ובמסירת שיעורי חסידות בפרט, הוא לתת את הכלים והאפשרויות לשומע, לקשר את הרעיונות לעולמו הפנימי ולהראות לו איך הוא יכול ללמוד מזה לחיים האישיים שלו.

הנה דוגמא לעיקרון זה:

כשלומדים בתניא את המושגים “צדיק” “בינוני” ו”רשע” — מושגים בסיסיים שאנו נתקלים בהם כבר בפרק הראשון, ולמדים את הפירוש של החסידות עליהם, מגיעים מיד למסקנה שאף אחד מאתנו בוודאי אינו צדיק. גם דרגת ה”בינוני” היא בגדר שאיפה גדולה [כסיפור על ר’ הלל מפאריטש — שבתחילה חשב עצמו לצדיק, אך שהחל ללמוד את הפרק הראשון בתניא אמר: “צדיק ודאי שאינני, הלוואי בינוני”] אלא כולנו בעצם, נכון לעכשיו, “רשעים”. אנו מתנחמים ומנחמים גם את שומעי השיעור שאנו לפחות “רשע וטוב לו”…

חסידים ואנ”ש שגדלו עם המושגים הללו משחר ילדותם, כבר רגילים לזה, אך כאשר האדם מבחוץ שומע וקולט ענין זה שהוא “רשע” — יש אצלו “אכזבה” וחוסר מוכנות פנימית לקבל זאת. מי רוצה להיות “רשע”?! המילה “רשע” היא מילה קשה שבעולם הכללי אינה מתפרשת יפה (ובצדק…), וכשיהודי מגיע לשיעור תניא, והדבר הראשון שהוא שומע שהוא בעצם “רשע”, הרי למרות שהוסברו לו היטב ההוכחות הרבות שמביא אדמו”ר הזקן בפרק הראשון בתניא, זהו “קשה לעיכול”.

[אמנם, אצל יהודים שומרי תורה ומצוות, תלמידי ישיבה וכו’, כאשר לומדים ענין זה, אף שגם אצלם זהו “חידוש” ו”קשה לעיכול”, הרי זה יכול לפעול בהם “שבירת מוסכמות” חיובית, שלא ירמו את עצמם במדרגות נעלות ודמיונות, שהם כבר “צדיקים” המגיע להם כל גן עדן שבעולם… אך כאשר מדברים על יהודים “מתקרבים”, או כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, שאצלם צריך בעיקר “לחזק את הפנימיות הטובה” ולעוררם להתקדמות, קליטת הענין הזה עלולה להתקבל וליצור רושם שלילי על האדם].

לכן כדאי לבאר, כי המושגים ‘צדיק’ ‘בינוני’ ו’רשע’, אף שהם מדברים על שלשה סוגי אנשים, הרי הם נמצאים בעצם בתוך כל אחד מאתנו, לא רק בפוטנציאל הפנימי (מצד “ועמך כולם צדיקים”, מצד הנשמה, שגם זה ענין שחשוב לאומרו ולהדגישו, כאשר מדברים על נושא זה) אלא גם מצד הדרגות “בפועל” על פי הגדרות של אדמו”ר הזקן בתניא (ולהעיר, מכיוון שספר התניא נקרא “ספר של בינונים”, הרי כל מה שמבואר בו, גם מדרגות הצדיקים, שייך לכל אחד ואחד (ראה גם בשיחה המובאת בלקוטי ביאורים על ספר התניא (קארף) חלק ב עמוד קצב)].

כל אחד מאתנו יכול למצוא בתוכו, שיש זמנים ומצבים שבהם הוא סוג של “צדיק”. הכיצד? יכול להיות תחומי ענין מסוימים שלא שייכים אליו כלל, הוא לא עושה “אתכפייא” כדי לא להיכשל בהם, אלא הם מאוסים לגמרי אצלו. ולעומת זאת, מול תחומי ענין אחרים, הוא מגלה בתוכו את ה”בינוני” — המקום שמתגבר ומתמודד, ולעתים אף את ה”רשע” שנכשל ועובר על רצון ה’ חלילה. כלומר, שבתוך כל אחד, לעתים מזומנים, יש בו הרגשה שהוא עובד לפי אחת מהדרגות.

כאשר מסבירים את הדברים באופן הזה (לא כתחליף להסבר הרגיל שאלו סוגים שונים של אנשים, אלא כתוספת והרחבה שאלו “סוגי דרגות” שונות, שנמצא אותם בכל אחד מאתנו) — מאפשרים לשומע, גם אם בחיים האישיים שלו הוא רחוק מקיום תורה ומצוות בשלימות, להרגיש קשר ושייכות גם לאותם מושגים שנראים רחוקים מאוד על פי ה”כללים” המחמירים של הפרק הראשון בתניא, מאחר שגם הוא, ישנם דברים ותחומי ענין שבהם הוא חש שלימות והזדהות פנימית (על דרך הצדיק) מול תחומי ענין אחרים שבהם הוא מתמודד ונאבק (על דרך הבינוני).

עיקרון זה, של הסברת הדברים באופן שהאדם יכול למצוא אותם בתוכו הוא, הוא גם כאשר עוסקים בהסברת ענין הגאולה וימות המשיח, ועל מהות התקופה המיוחדת בה אנו נמצאים.

כאשר מצליחים לבאר מהי “גאולה פרטית”, וכיצד ענין הגאולה הוא להשתחרר מכל הדאגות והלחצים וכדומה, וכאשר באה הגאולה נפתרות הבעיות האישיות של כל אחד ואחד, הרי מאחר שלכל אדם יש את העניינים שמפריעים לו, בעיות בשלום בית, קשיים בפרנסה, חינוך הילדים וכדומה, יהיה לו הרבה יותר קל גם להאמין ולחכות באמת לגאולה הכללית. 

לחיות את הרעיון

כיון שעסקנו באופן העברת רעיונות החסידות והתאמתם לקהל השומעים, יש להדגיש נקודה חשובה ומשמעותית בעניין זה המובאת פעמים רבות במאמרי החסידות:

התאמת רעיונות שכליים לפי ערך המקבלים, תתאפשר רק כאשר מוסר השיעור למד בעצמו את הרעיון לעומקו. כאשר לומדים איזה רעיון בחסידות, בפרט כאשר רוצים להעביר את זה הלאה, יש לעצור ולהתבונן: מה משמעותו של הרעיון בעולם הפנימי שלי?! ככל שמוסר השיעור יחזור וישנן בעצמו את הרעיון, יתבונן בו ו”יתעצם” אתו, ינסה לחיות אותו בעצמו ולהתבונן במשמעותו אל חייו הוא, הוא יוכל להעביר אותו באופן שייקלט אצל השני בפנימיותו.

כאשר האדם לומד את הרעיון בצורה שטחית בלבד, הוא לא יוכל להתאים אותו אל השני אלא לכל היותר לחזור עליו או לדקלם אותו. בשביל לבצע התאמה והשפעה של רעיונות החסידות לשומעים הרחוקים מעולם המושגים הבסיסי, צריך לחוות את העומק של הרעיון, ואז גם ימצאו ה’כלים’ והאפשרויות להעביר את זה הלאה.

אנשים בדרך כלל אינם טיפשים. הם שמים לב למידת ההתעניינות הפנימית וההתחברות של מוסר השיעור עם הדברים הנלמדים. רק כאשר הרעיון באמת מעניין ומחיה אותך, תוכל “לעניין” ו”להחיות” בזה גם את השני.

באופן כזה של לימוד לפני העברתו אל האחרים, מוסר השיעור ישים לב איך תוך כדי מסירת השיעור והעברת הרעיונות, יתווספו גם לו בעצמו הבנות עמוקות בעניין שהוא מלמד, כפי שמוסבר בחסידות בהרחבה על עומק הרעיונות שמתגלים דווקא במסירה וההשפעה אל השני, וכלשון חכמים “ומתלמידי יותר מכולם”.

שיווק השיעור

הקמת שיעורי חסידות חדשים לקהל הרחב, כרוכה פעמים רבות במאמץ לא קל. אנשים עסוקים בעבודתם, בטרדותיהם, בבעיות שלהם וכו’, ולא תמיד המותג “שיעור חסידות” מדבר אליהם.

אנו לא נעסוק כאן בתהליך הבאת האנשים. בכל מקום הדבר צריך לעשות לפי עניינו. די אם נזכיר אופנים ו’כלים’ שמשתמשים בהם בדרך כלל כמו מודעות, רשימת תפוצה של דואר אלקטרוני, הודעות טקסט, וואצפ, העברת מידע מפה לאוזן, והחשוב מכל כמובן — קשר אישי עם האנשים. 

אבל בהחלט כדאי להשים לב, מה הכותרת השיווקית של השיעור שבה אנו רוצים לעניין את האנשים ולגרות את סקרנותו.

הנה כמה דוגמאות:

‘שיעור תניא’ אפשר לשווק כ’שיעור (או הרצאה) בתורת הנפש’, או ‘שיעור במודעות עצמית’.

שיעור בשיחותיו הקדושות של הרבי אפשר לשווק כ’אקטואליה בפרשת השבוע’, או ‘הפרשה בחיים האישיים’, וכן הלאה.

שיעור במאמרי חסידות יכול להיות משווק כ’שיעור קבלה’ או ‘שיעור בתורת הסוד’ וכו’.

הדבר משתנה כמובן לפי הנסיבות והעניין ולפי קהל היעד. אינה דומה הגישה לציבור חרדי, ישיבתי, לציבור מסורתי, דתי לאומי, כללי וכדומה.

כדאי גם לציין כי במקרים מסוימים דוקא השיווק הפשוט יותר של השיעור הוא זה ש’תופס’ את האנשים ומדבר אליהם.

לדוגמה: המושג “תניא” כיום הוא כל כך נפוץ וידוע, שזה עצמו “מותג” מצליח.

ישנם רבים מהקהל הרחב (שאינם מאנ”ש) אשר שמעו על ספר התניא, ועל חשיבותו הגדולה, ולפעמים יהיה מיותר להתחבא מאחורי כותרת כמו “שיעור במודעוּת עצמית” — כאשר השוק בחוץ רווי מזה, ולא בטוח שידבר אל האנשים. על דרך זה, המושג “פרשת שבוע” וכן הלאה.

לכן צריך לבדוק כל דבר לפי הקהל, הנסיבות, ו”להתלבש” בלבושים המתאימים באותו מקום ובאותו סוג של אנשים.

לעיתים, למרות המאמצים הגדולים להביא את האנשים לשיעור, מגיעים מספר מועט של אנשים, או לפעמים אדם אחד בלבד.

מטבע הדברים, כשיש כמות משתתפים קטנה יש פחות מוטיבציה וחשק למסירת השיעור, ובפרט אם היתה ציפייה לכמות גדולה יותר של משתתפים.

אך כאשר נתבונן שכל יהודי הוא “חלק אלוקה ממעל ממש”, וכל  אחד הוא עולם ומלואו, “נתגבר” על הרגש הטבעי, ונמסור את השיעור במלוא העוצמה, החיות וההשקעה. לעולם אין לדעת, את ההשפעה של שיעור חסידות או אפילו חברותא “אחד על אחד” ואת השפעתה הנצחית על האדם. נזכור שזו שליחותינו ונעשה אותה בשמחה וטוב לבב.

וכך כותב הרבי (אגרות קודש כרך י”א אגרת ג’תס):

מאשר הנני קבלת מכתבו מערב שבת קודש שמיני, וי”א לחודש זה, בם כותב אודות החלישות בהשיעורים שנתהוו עתה, ובטח מתייעצים ביניהם איך לחזקם, ואדרבה — להוסיף עליהם לגבי מה שהי’ בעבר, וכפסק רז”ל דמעלין בקדש. ואין לך דבר העומד בפני הרצון,

ובפרט שכיון שדורשים זאת מאת כל אחד ואחת  מאתנו — הפצת המעיינות חוצה, בודאי ניתנו הכחות איך למלאות הדרישה בפועל. וגדול זכות התעסקות זו להמשיך ברכות השי”ת והצלחתו בכל, ובפרט בעניני בריאות של המתעסקים וכל בני ביתו..

ועוד נקודה לגבי מיעוט משתתפים: מנסיון, כאשר מוסר השיעור משקיע בשיעור תכנון, הכנה ומחשבה, והשיעור מוצלח, גם אם בתחילה מגיעים מעט אנשים, הרי קרוב לוודאי שבמשך הזמן יתווספו עוד ועוד אנשים שישמעו על הצלחתו ועל העניין שיש בו. שיעור לא נבנה ביום אחד, אלא בתהליך שנמשך חודשים ארוכים ואפילו שנים.

בשבוע הבא: איך מתייחסים נכון לשאלות שנשאלות בזמן השיעור? האם לכל שאלה צריך להגיב? לאיזה שאלות צריך להתכונן, ומה עושים כאשר לא יודעים את התשובה?

לתגובות והערות: meir11770@gmail.com