בימים אלו הגיע לידי “בית משיח” יומן מרתק שכתב הגה”ח הרב שלום דובער הלוי וולפא בש

 בימים אלו הגיע לידי “בית משיח” יומן מרתק שכתב הגה”ח הרב שלום דובער הלוי וולפא בשנת תשכ”ח, לפני 49 שנים, בו הוא מספר על שליחות שעשה יחד עם חברו הת’ שלום דובער הלוי לויטין בעיר שיקאגו במסגרת “מרכז שליחות”. * היומן המרתק מעניק לראשונה הצצה אמתית לפעילותם המרתקת של זוגות הבחורים שהיו פושטים מדי קיץ על ערי השדה ומחוללים בכל מקום מהפכות יהודיות של ממש * היומן שנכתב מיד עם סיום הנסיעה והוכנס לרבי, שזור בסיפורי נשמות לרוב, במפגשים מרתקים ובפעילות אינטנסיבית למען כל יהודי. את תקופת “בין הזמנים”, מאחרי “תשעה באב” עד ר”ח אלול, כאשר כל תלמידי הישיבות בעולם יוצאים לנופש בשביל לצבור כוחות לשנה הבאה, מנצלים מאות התמימים הלומדים ב–770, לנסיעה לערי השדה, בכדי לחפש נשמות נדחות ולעוררם לחזור אל צור מחצבתם. 

הרב שלום דובער הלוי וולפא ב-770הנסיעה היא בשליחות ה”מרכז לעניני חינוך” ונקראת בעגה החבדי”ת “מרכז שליחות”. בדרך כלל היו נוסעים למקומות שאין בהם עדיין שליח קבוע, ועל פי הדו”ח בכתב שהיו מכניסים לרבי, היה המרכז לעניני חינוך (המל”ח) קובע לאיזה מקום מאלו שביקרו הבחורים, מתאים לשלוח שליח של קבע, ומיהם האנשים העשויים לעזור לו בתחילת עבודתו. השתיל שנטעו הצעירים באדמת טרשים במקומות הנדחים “אשר לא ישב אדם העליון שם” (בגילוי), הפך להיות במשך השנים לאילן נושא פירות.

במשך השנים יצאו אלפי תלמידי התמימים למרכז שליחות וקירבו יהודים לתורה, לאמונה ולחסידות. ההשפעה של הבחורים הייתה רבה; הם הגיעו במרץ האופייני, לחצו ידיים, הניחו תפילין וחיברו יהודים אובדים ונידחים אל מרכז האור הגדול 770. לרבים מהם אף נמכרו ספרי יהדות ותשמישי קדושה, במטרה לחבר אותם עמוק יותר לזהות היהודית.

פעמים שהרבי דיבר, כי עצם בואם של הבחורים לאיזורים רחוקים ונידחים מבחינת יהדות, גרמה להשפעה בדרך עקיפה, עוד בטרם העניקו את לחיצת היד הראשונה. עצם העובדה שראו ברחובות תופעה משונה של בחורים חבושים במגבעת, מגודלי זקן וכנפי ציציותיהם מתבדרות ברוח - זה עצמו כבר עורר את היהודים שפגשו בהם. הם נזכרו בסבא וסבתא שלהם, ועלה בלבם הרהור תשובה.

“בדו”ח זה באו רק פרטים מיוחדים”

בקיץ תשכ”ח יצאו עשרות רבות של תמימים לערי השדה כדי להפיץ אלוקות בעולם. בין השלוחים היו גם התמימים שלום דובער הלוי וולפא עם ידידו שלום דובער הלוי לויטין (לימים שליח הרבי מה”מ בעיר סיאטל במדינת וושינגטון), בשליחות המל”ח לכבוש את העיר שיקאגו.

בימים אלו הגיע לידי “בית משיח” יומן מרתק שכתב הגה”ח הרב וולפא מיד בסיום הנסיעה, דו”ח שהוכנס לרבי ואשר שזור בסיפורי נשמות לרוב, במפגשים מרתקים ובפעילות אינטנסיבית למען כל יהודי. היומן המרתק מעניק לראשונה הצצה לפעילות הקייצית של הבחורים יום–יום, שעה–שעה; על מידת השפעתם והצלחתם בכל מקום.

כבר בתחילה כותב הרב וולפא, כי “בדו”ח זה באו רק פרטים מיוחדים, שראויים לתשומת לב, או שיחות עם אנשים מסוימים שראינו מיד את הפירות מהם, אך הושמטו מקרים רבים של שיחות עם אנשים בנוגע לאידישקייט, חסידות וכו’, שבהם לא ראינו במוחש את התוצאות. מאחר שרבים הם ואי אפשר לפורטם”. הרב וולפא מוסיף ומציין כי “הושמטו כל הפרטים של ביקורים אצל רבנים, מכירת ספרים וכדומה, שאין בהם משום חידוש”.

השליחות מתחילה במטוס…

את שליחותם החלו עוד לפני מסלול הנחיתה בשיקאגו. היה זה בעת הטיסה מניו–יורק לשיקאגו, כאשר השניים ניגשו לאחר הנוסעים וביקשו ממנו להניח תפילין. ליהודי זה קראו שלדון שטיינפלד, איש שיווק ומכירות בחברת “פלייטיים וועסטפורט” בקונטיקט. “דברנו עמו שעה ארוכה אך לא הסכים להניח תפילין, משום שלפי דעתו, בזמננו מספיק להיות ‘יהודי בלב’” - מספר הרב וולפא ביומנו המרתק. “במשך השיחה עמו סיפר שהוא עומד להינשא לאינה–יהודית רח”ל. הסברנו לו חומרת הדבר והוא הבטיח שיגייר אותה אצל רב אורתודוקסי. סיפרנו לו אודות כ”ק אד”ש ומסרנו תמונת אדמו”ר שליט”א, כתובת–770, ומספר הטלפון של המשרד, והבטיח כי ישתדל לבקר כאן ולהיכנס לכ”ק אדמו”ר שליט”א קודם שיעשה את הצעד הגורלי הנ”ל. הוא עושה רושם טוב, וכנראה שיעמוד בדיבורו. כמו כן סיפר לנו, כי בעוד כמה חדשים ייסע לארץ ישראל, ומסרתי לו כתובתי בארץ ישראל, והבטיח להיכנס לביתנו. נפרדנו בידידות”.

 

120 ילדים קמו וזעקו בהתרגשות “כן”

האכסניה בה התגוררו שני התמימים–השלוחים, היתה בביתו של הרה”ח ר’ צבי שוסטרמן שליח הרבי ורבו של בית הכנסת “בני ראובן”. בדרך משדה התעופה לבית הרב, עצרו השניים במטרה לברר את הדרך המובילה לביתו. “לאחר ששאלנו את היהודי שפגשנו, התחלנו לדבר עמו בקשר ליהדות. מסתבר כי בזמן האחרון הוא משתתף במקהלה בבית כנסת קונסרבטיבי, אשתו רחוקה לגמרי מיהדות. לפי דבריו אביה היה כופר וכו’. לבתם בגיל נישואין יש חברים גויים, ואף על פי שלא היה רוצה שתנשא להם, אבל אם תרצה בכך, הוא לא יעמוד נגדה בתוקף. אמרנו לו שברצוננו לבקר בביתו באחד הימים, ונענה לזה ברצון.

לאחר כמה ימים נסענו לביתו, הגענו לשם לפני השקיעה ומיד הנחנו עמו תפילין. דברנו עמו בקשר לחשיבות הענין של הנחת תפילין, ואמר שמכאן ולהבא יניח כל יום. שהינו בביתם כמה שעות ודברנו אתו ועם אשתו. במשך השיחה נזכרה אשתו באמה שהייתה מדליקה נרות בערב שבת והיא התרגשה מזה מאד. דיברנו על לבה שתתחיל גם היא להדליק נרות, ובעלה אמר שהוא ידאג לזה שתדליק נרות כל ערב שבת. הראנו לו בסידור את נוסח הברכה שהיא צריכה לברך על זה. לאחר מכן דברנו עמם בקשר לבשר כשר, והבטיחו שיקנו בשר כשר. כן הבטיחו שלא יתנו לבתם להנשא לגוי ח”ו. הסברנו להם, שכשבתם תראה שבבית מדליקים נרות בערב שבת, וכי ההורים קונים רק בשר כשר ואביה מניח תפילין בכל יום, ממילא היא תרגיש שהיא שונה מהגויים ולא תרצה להינשא לגוי. לסיום קנו מאתנו תקליט ניגוני חב”ד.

כשנסענו למקום הבא, עברנו בדרך ליד בית הכנסת והיברו סקול “שערי תקוה”. בחצר הבחנו בשני ילדים משחקים בכדור. החלטנו לעצור במקום והנחנו עמם תפילין. כשבקרנו למחרת בחנות ספרים, סיפר לנו בעל החנות שאתמול עבר ליד “שערי תקוה” ובדיוק ראה שאנחנו מניחים תפילין עם שני ילדים, האט ער פארשטאנען אז ליובאוויטש זיינען געקומען אין שטאט [= הוא הבין שליובאוויטש הגיעו לעיר]. ובקשר להנחת תפילין עמם אמר, ס’איז א געוואלדיקע זאך! [= זהו עניין נפלא].

כמו כן ביקרנו בדיי–קעמפ שנערך בבית הספר “ארי קראון”. בקעמפ ישנם כ–120 ילדים וילדות. מנהל הקעמפ הרב לוינסון הוא מורה בבית הספר הזה וכן בבית הספר של הרב שוסטרמן. הרב לוינסון עושה רושם טוב מאד, מקרב לבם של בני ישראל לאביהם שבשמים, משפיע על הרבה הורים שישלחו ילדיהם לבית–ספר היומי. בפגישה עמו נתן לנו רשימה של הורי הילדים שבקעמפ וביקרנו אחדים מהם. אחר כך אמרנו שברצוננו לדבר לפני הילדים בקעמפ, והסכים בשמחה.

לאחר כמה ימים באנו לשם בשעות הבוקר, ושלום דובער לעוויטין דיבר באנגלית לפני כל הילדים והילדות והמדריכים. הוא סיפר סיפור, ועורר אותם ללכת לבית ספר יהודי. לבסוף שאל אותם אם אכן ילכו לבית ספר יהודי - וענו כולם בקול: “כן!” וכך עשה שלוש פעמים ובכל פעם יותר בקול מהפעם הקודמת, וגם הם ענו בהתאם. התלהבותם היתה רבה. אחר כך לימד אותם את הניגון “ה’ אחד ושמו אחד אין עוד מלבדו” במנגינת “ניעט ניעט ניקאוו”. מנהל הקעמפ היה מאד מרוצה.

בהמשך ביקרנו בבית משפחת ברנשטיין (על פי הרשימה שקיבלנו בקעמפ). אחרי שדברנו עמם, הצלחנו לשכנע את האב ובנו (כבן עשרים ושתים) שיניחו תפילין. בתם לומדת בשעות אחר הצהריים ב”היברו סקול” קונסרבטיבי, ודברנו על לבם שתעבור לבית ספר אורתודוקסי. בביתם גרה אמו של בעל המשפחה, אשה דתית מאד מהדור הישן. הביקור שלנו פעל עליהם התרגשות רבה. כמו כן מכרנו להם ספרים באנגלית עבור הילדה הקטנה וכן עבור האב ובנו (השומרים כשרות).

 

מפגשים עם נשמות

כן ביקרנו בבית בנו של הרב ריטש (אביו רב בבית הכנסת אורתודוקסי בשיקאגו וגם אצלו ביקרנו, כדלהלן בדו”ח). הרב ריטש הנו צעיר כבן 28, פרופסור באוניברסיטה, למד (כמדומני) בבית המדרש לתורה ב”סקוקי”. יש לו קביעות עתים לתורה עם חבר. דיברנו עמו בלמוד במסכת סנהדרין אותה הוא לומד, וכן במסכת כתובות שלמד לפני כן. הוא סיפר על אחד החברים שלו באוניברסיטה שהיה לגמרי חפשי, ואחר כך התקרב על ידי פרויקט “הפגישה עם חב”ד”, כאשר בעקבות זאת נכנס ללמוד ב”הדר התורה”. כיום איז ער א יונגערמאן מיט א לאנגער בארד וכו’ [= היום הוא אברך עם זקן ארוך]. תבענו ממנו שינצל את עבודתו באוניברסיטה לקרב סטודנטים ליהדות. הוא טען אז אויף דעם דארף מען זיין א ליובאוויטשער [= בשביל זה צריך להיות חסיד חב”ד]. הסברנו לו שעניין זה בכוחו של כל אחד ואחד, ויתכן שלשם כך סבבה ההשגחה העליונה שייעשה פרופסור באוניברסיטה. אחר כך חזר לפנינו ווארט מכ”ק אדמו”ר שליט”א בפרקי אבות שראה באיזה מקום ומצא חן בעיניו. קנה כמה ספרי לימוד.

בהמשך נסענו לחלק התחתי של העיר, והלכנו לבנין מספר 77 שם ישנם משרדים רבים של עורכי דין יהודים, ובקרנו אצל רבים מהם. אחד מהם הוא מר דז’ייקובסון המתפלל בבית כנסת קונסרבטיבי. אמו היא ממשפחת מרגליות המפורסמת. הוא דיבר נגד התפלה בתערובות בבית הכנסת בו הוא מתפלל. כמו כן סיפר שבראש השנה עומד הראביי על הבימה ונואם בקשר לויאטנאם וכו’ ומתפלל “א–ל מלא רחמים” על פרזידנט קנדי, ודיבר נגד זה בחריפות. הוא עצמו מניח תפילין רק ביום היארצייט של אביו, ולא הסכים להניח עמנו תפילין.

הרב אייכנשטיין, יונגערמאן עם זקן ארוך, למדן, בנה בית כנסת לא רחוק מבית הכנסת של הרב שוסטרמן. הוא מרבה לדבר בשבח מבצע תפילין, היה בהתוועדות שהתקיימה בשבת בראשית לפני 4–5 שנים. הוא לומד תניא, וכלשונו “איך האב דורכגיטאן דעם תניא ביז פרק טז” [= למדתי התניא בעיון עד פרק ט”ז]. חזרנו לפניו שיחת כ”ק אד”ש על רש”י בפרשת פנחס השתא, והתפעל מזה.

במהלך היום ביקרנו במוסד החינוך היהודי של שיקאגו. פגשנו שם בצעיר הנוסע בעוד כמה ימים לארץ ישראל, והתברר כי לא הניח תפילין מעולם. לבקשתנו שיניח תפילין כעת, נענה בהתלהבות. אחר כך קנה אצלנו תפילין (מסרנו לו אותם במקום), והבטיח שיניחם כל יום. נתנו לו את החוברת “תפילין” באנגלית. מסרנו לו כתובת כפר חב”ד והבטיח שיסע לשם ויבקר בישיבה כדי לקבל חומר נוסף בנוגע ליהדות ותורה ומצוות.

כמו כן הנחנו שם תפילין עם עוד שני בחורים. בנסיעה חזרה, פגשנו נער שחיכה לטרמפ, ולקחנו אותו ברכב שלנו. בהמשך עצרנו ליד בית הכנסת של הרב שוסטרמן, שם הנחנו תפילין עם הנער האמור.

הרב אייכנשטיין (בן דודו של הרב אייכנשטיין דלעיל) רב בבית כנסת “מסורתי” [ממוצע בין קונסרבטיבי לאורתודוקסי] מספר על מצב ה”היברו סקול” אצלם, שכמעט אף אחד מהם לא ממשיך ללמוד במקום דתי. הוא אומר כי הוא זקוק לצעיר שיקיים פעולות עם הילדים וכן שיעמוד בקשר עם ההורים ועל ידי זה יהיה המשך ללימודיהם בבית הספר יהודי דתי. לדבריו, זה לא דורש הרבה זמן עבודה ובמילא אפשר לצרף שלושה “היברו סקולס”; הוא עצמו מוכן לשלם 2000 דולר לשנה ויותר. כמו כן מבטיח שישלמו בתי הספר האחרים, וממש מתחנן שישיגו עבורו אברך שמוכן לעבוד בזה. אחרי כמה ימים ביקרנו אצלו בביה”ס ומכרנו ספרים למנהל החינוכי.

נכנסנו לשיעור החסידות שנותן הרב שלמה זלמן העכט, ספר המאמרים תרצ”ט (שעור נפלא ומעניין). היו בו מניין משתתפים. השיעור הוא בבית הרב שטיינמץ. חתנו של הרב שטיינמץ לומד לקוטי שיחות עם כמה וכמה מידידיו, וגם עם ילדיו, ובכלל מקושר לכ”ק אד”ש וקונה הרבה ספרים.

תפילין פה ותפילין שם

פגשנו ברחוב בבחור צעיר והחלנו לדבר עמו בקשר לתפילין אך לא הסכים להניח. דברנו כ–3/4 שעה בקשר לאמונה. נוכחנו לדעת כי הוא בעל ראש גאוני ובעל מרץ, רצינו לבקר אותו באחד הימים בביתו, אך הביקור לא עלה בידינו.

רצינו לבקר את הרב גולדשטיין בבית הכנסת “שערי תקוה” ולא מצאנוהו שם. מכל מקום, ראינו בבניין פועל חשמלאי שעבד שם והתחלנו לדבר עמו, והניח תפילין. הוא סיפר כי היה באירופה בזמן השואה, ולפעמים עובד בשבת, חבר בבית הכנסת הקונסרבטיבי. הסברנו לו את חומרת העניין של עבודה בשבת קודש, וכן דיברנו שיתפלל בבית כנסת אורתודוקסי. ראינו כי התעורר מאוד מהשיחה.

כשיצאנו משם, פגשנו בשני זקנים יושבים בחצר ביתם. נגשנו אליהם והתברר כי אחד מהם מניח תפילין כל יום והשני לא מניח וגם לא הסכים להניח. הראשון נכנס לביתו והוציא זוג תפילין ישנות ונתן לנו שנזכה בהם יהודי שאין לו תפילין (כמובן שיש לו תפילין אחרות).

נכנסנו לתחנת דלק למלא דלק, ובינתיים דברנו עם בעל הבית היהודי שיניח תפילין, אך לא רצה. בתוך כך נכנסו חתנו ובתו עם בנם התינוק שבשבוע זה היה אצלו ברית המילה. חתנו נולד במצרים, ואחר כך עלה לארץ ישראל השתתף במלחמת סיני והיה שבוי אצל המצרים. כיום הוא אחד המנהלים בחברת התעופה “אמריקאן איירליינס”. הנחנו עמו תפילין (לשמחת אשתו) והבטיח שיניח כל יום, ונכרים דברי אמת.

בהמשך עברנו ליד פארק וגם שם פגשנו בזקן אחד היושב על ספסל. דיברנו בקשר לתפילין ולא רצה להניח. בכל זאת המשכנו לדבר עמו שעה ארוכה בנוגע לשמירת תורה ומצוות.

געגועים לתקופה ההיא

שבת קודש פרשת מטות מסעי.

בזמן ‘שלש סעודות’, דיבר שלום דובער לעוויטין בבית הכנסת הרב ריין לפני חמישה מנינים. הוא הזכיר רעיון מלקוטי שיחות בקשר לגלות והמשל ממשפיע ומקבל. שלום דובער וולפא נאם בבית הכנסת נוסח האר”י בפני שלושה מנינים. הוא חזר על רש”י ופרקי אבות מפרשת פנחס השתא, וכן רעיון משיחת י”ט כסלו תשכ”ו בביאור המדרש בונה ירושלים ה’, ומ”מ נדחי ישראל יכנס.

ביקרנו אצל הרב ר’ אהרן סולובייצ’יק בבית מדרש לתורה ב”סקוקי”. דברנו עמו בלימוד, ושוחחנו על מצב היהדות בעיר ובישיבה שעומד בראשה.

כן ביקרנו אצל הרב רוזנטל, גאון גדול, מחבר הספרים “בינת ציון” ו”תנובת ציון”. דיברנו עמו בנגלה שעה ארוכה, ונוכחנו שהוא בקיא נפלא בשיחות כ”ק אד”ש ומתפעל מאד מזה. הוא גם אמר לפני מניין המתפללים שהיו שם “איהר זאלט וויסען זיין אז דער ליובאוויטשער רבי איז פון גדולי הדור בנגלה” [= תדעו שהרבי מליובאוויטש הוא מגדולי הדור בנגלה]. לפני זמן לא רב כתב מכתב לכ”ק אד”ש בקשר לאיזה שיחה בלקוטי שיחות אך החליט שלא לשלוח זה. הוא הסביר ואמר לנו, שאם זה היה רק נגלה היה שולח; אבל מאחר אז דער רבי פירט אויס א ענין אין חסידות בהשיחה, וויל ער זאך ניט מישן בזה ווייל ער האט מורא [= היות שהרבי מסכם בשיחה גם ענין בחסידות, אינו רוצה להתערב בזה כי הוא מפחד]. הסברנו לו להיפך, שזה יגרום נחת רוח אם ישלח המכתב, והסכים ומסר את המכתב עמנו (מצו”ב). הוא גם סיפר לנו באריכות שהיה בוורשא וראה את כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ.

ביקרנו בJ.C.C. המרכז היהודי, והנחנו תפילין עם תשעה צעירים ושני זקנים. כן ביקרנו בישיבת טעלז ודברנו בנגלה עם כמה בחורים, וכן עם בחור בשם מנחם זופניק בקשר לחסידות ותומכי תמימים וכו’, ודברינו נתקבלו על לבו.

ביקרנו אצל הרב קוגאן מגיד שעור בגמרא בבית הכנסת של הר”ש העכט. דברנו עמו משך ג’ שעות, וחזרנו לפניו מספר שיחות רש”י (פ’ פנחס תשכ”ח, בחוקותי תשכ”ח, שמיני תשכ”ו) וכן דברנו הרבה אין לערנען, נהנה מאד משיחות כ”ק אד”ש. קונה הרבה ספרים.

כשעברנו ליד פארק הבחנו בכמנין וחצי בחורים ששיחקו בייסבול. עצרנו שם והצענו להם להניח תפילין. כל היהודים שהיו שם, שנים עשר במספר, נענו לבקשה והניחו תפילין באופן של ‘איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק’.

הרב לערפילד סיפר שלפני שנתיים הזמין ספרים בסך 180$ ושלם הכסף מיד אך הספרים לא הגיעו (הוסיף שאינו מצטער על איבוד הכסף מאחר שליובאוויטש עושים עם זה פעולות טובות) בכל זאת קנה עוד ספרים.

פגשנו ברחוב יהודי שבא לפני שמונה חודשים מפולין. לפני המלחמה היה דתי מיט געקרייזעלטע פאות און א לאנגער רעקיל [= פאות מסולסלות וקפוטה ארוכה] ומתגעגע לתקופה ההיא. אחר כך התחתן עם אשה בלנינגרד והיא רחוקה לגמרי מדת ואין לה שום מושג בזה. יש לו שני בנים, האחד נשוי ומקצועו ארכיטקט והשני בן 15 והוא לומד עתה בפאבליק היי סקול. הוא אמר לנו, שכשרואה אנשים הולכים לבית הכנסת בערב שבת, הוא מתקנא בהם, וחשב פעמים רבות ללכת בעצמו לבית הכנסת, אך מאחר שאשתו לא מבינה בזה, און ער האט ניט ווער זאל איהם צוגרייטן די וויין אויף קידוש וכו’ [= אין לו מי שיכין לו יין לקידוש וכו’] ולכן נמנע מללכת לבית הכנסת. דיברנו עמו שיכול בכל רגע לחזור לחיים שבהם חי בצעירותו, וגם עם אשתו אפשר לדבר ולאט לאט תתקרב ליהדות. קבענו לבוא אליו הביתה.

לאחר ימים מספר ביקרנו אצלו, ומיד כשבאנו הנחנו עמו תפילין, ודברנו אתו ועם אשתו. הם סיפרו על הצרות שהיה להם במלחמה, וכן על רדיפות היהודים בפולין. הם סיפרו כי בעת מלחמת ששת הימים, אפילו הקומוניסטים הכי גדולים התעוררה בהם הנקודה היהודית, וכל אלו שרצו במפלת ישראל הנה בזמן ההוא שמחו בנצחונה. אמר ש99% מיהדות פולין נשואים בנשואי תערובת ועל כן רצה לצאת משם כדי שבניו לא יתבוללו. דיברנו עמו שישלח בנו ל”היברו סקול” וקרא לבן אך אמר שאינו רוצה. לאחר כמה ימים פגשנו את שני בניו ברחוב ליד ביתם והתחלנו לדבר עמם בקשר לתפילין, אך בשום אופן לא הסכימו להניח. הצעיר שבהם אמר “ניעט איז ניעט”, ולא הועילו כל הדיבורים. אחר כך עלו לביתם ועלינו אחריהם והתחלנו לדבר עם האב, והנחנו עמו תפילין בפניהם. כשראו שאביהם מניח, הסכים הבכור להניח גם עמו ואחר כך הניח גם הצעיר. אחר כך הבאנו מזוזה ורצינו לקבוע אותה בדלת הכניסה לדירה, והצעיר נהפך מן הקצה אל הקצה, ובשמחה רבה רץ לדירת אחיו להביא פטיש ומסמרים וקבענו המזוזה בברכה לשמחת כולם אין קץ.

בלילה באנו שוב לביתם והבאנו לאב מתנה זוג תפילין (לא לקחנו כסף כי הוא דחוק מאוד בפרנסה) ומסרנו לו אותן במעמד כל המשפחה ואורחים שהיו שם והתרגש מאוד, והבטיח להניחן כל יום וכך להשפיע לאט לאט גם על ילדיו. כמו כן קיבל על עצמו ללכת להתפלל בשבת קודש בבית הכנסת. קישרנו אותו עם הרב שוטסרמן ואמר שישפיע על בנו שילך להיברו סקול.

העבודה של הליובאוויטשערס

הרב מייזעלס, מחבר הספר “מקדשי השם” ועוד, אמר שהבטיחו לו מקה”ת שולחן ערוך אדמו”ר הזקן עבור הספרים שלו ששלח, אך קיבל בינתיים רק שני החלקים הראשונים, ומצפה לשני החלקים האחרונים. בין השאר סיפר לנו שהיה בחור אחד שלמד בטעלז ובישיבת “תורה ודעת” והיה מהמצטיינים, ואחר כך נעשה “היפי”, ומאחר שהוא מכיר את משפחתו, על כן אמו של הבחור ביקשה שהרב מייזעלס ידבר עמו. הוא קרא לו [אך כל דברי השכנוע היו לשווא. לאחר מכן] אמר שמצא שנתרחק לגמרי מאידישקייט, ולא הצליח להשפיע עליו, ואמר לו, שמאחר שלומד בניו–יורק ויש לו חדר באיסטערן פארקוויי, על כן עצתו שכשיסע לניו–יורק ינסה להיכנס לכ”ק אדמו”ר שליט”א, וענה לו הבחור שאינו מעוניין בכלל באידישקייט, על כן לא יעשה כדבריו. הרב מייזעלס התחיל לדבר עמו בקשר לתפילין, אך לא הסכים להניח, ואמר לו שלא יתן לו לצאת מביתו עד שיתן לו יד [הבטחה] שיתחיל להניח תפילין. לבסוף הסכים הבחור ונתן לו יד שיניח תפילין כל יום. עד כאן ספר לנו הרב מייזעלס.

מהבחורים של חסידי סאטמער שנמצאים אצלו שמענו, שכשסיפר להם הנ”ל, הוסיף “אז איצטער זעט ער וואס דער ליובאוויטשער רבי האט אויפגעטאן מיט מבצע תפילין” [= עכשיו רואים מה שהרבי מליובאוויטש פעל עם מבצע תפילין].

בבית הספר “הילל תורה”, שזהו המכינה של הישיבה ב”סקוקי”, קנו 100 סטים מכל החוברות: תפילין, שבת, ציצית וכו’, כדי ללמוד עם התלמידים בכתה.

נסענו לבית הכנסת גדול רפורמי בדרום העיר, וכשנכנסנו, הנחנו תפילין עם אחד הפקידים שם. בדיוק עבר במקום הדירקטור של הנוער בבית הכנסת זה, ומצא חן בעיניו והחל לדבר אתנו. הוא סיפר שראה בעתון איך מניחים תפילין עם ההיפי’ס, וזה מצא חן בעיניו, כי לדעתו הם מחפשים משהו ובזה מוצאים סיפוקם. כמו כן סיפר, שסבו היה ליובאוויטשער וגר בפוניביז’ ואביו למד בפונוביז’, ואחר כך בא לאמריקא ונעשה ראביי רפורמי. עוד סיפר, שבנו בן ה–16 ברח מהבית ונעשה ‘היפי’. הוא ואשתו נסעו לחפש אותו, ורק לאחר שמונה שבועות מצאו אותו. בעקבות זאת חקר רבות על הסיבה שמניעה אותם לברוח מהבית ולהיות ‘היפיס’, ומצא שמאחר שלכל אחד יש בעיות מסוימות שמגיע אליהם במשך חייו, הרי אלו שהתחנכו בחינוך דתי, יש דעה ונקודת מבט בנוגע בכל ענין, איך עליהם להתנהג במצב כזה; אולם אלו שלא מתחנכים בחינוך דתי, מאין יקחו לקח בנוגע לכל ההתמודדויות שלהם? האם מהטלויזיה, מהעיתונים, מהסרטים? ולכן התוצאה היא שמתפרקים לגמרי וכו’. מקוצר הזמן שלו נאלצנו להפסיק השיחה.

ביקרנו אצל ישראל דיסן (בנו של ר’ פרץ דיסן) א חסידישער יונגערמאן. הוא ואשתו טוענים שחסר כוח צעיר של ליובאוויטש בעיר. ביקרנו במספרה של יהודי והנחנו תפילין עם שני הספרים. אחר כך עברנו ברחוב עם הרכב ועברו שם כמה ילדים, וכשראו אותנו הוציאו מכיסם את היארמולקע ונופפו לעברינו.

כן ביקרנו את הרב ריטש, רב בבית הכנסת אורתודוקסי (שלעיל ספרנו על בנו). היינו אצלו במשך כמה שעות ודיברנו על הענין של רבי שהוא נשיא הדור, וכן על אודות החילוק שבין ‘רבי’ לגדולי התורה האחרים. הענין שרבי הוא למעלה מהטבע לגמרי וכו’. בתחילה האט זאך בא איהם ניט אפגעלייגט [= לא הונח אצלו] ולבסוף כנראה שנכנסנו הדברים בלבו.

 

הראביי הרפורמי התעורר בתשובה

ביקרנו בטעמפל “בית תורה” (רפורמים) ודברנו עם ראביי דיוואין ונתעורר מאד והניח תפילין. הוא אף הבטיח שיביא את התפילין שלו לבית הכנסת ויניחן כל יום. ובכלל היה בהתרגשות רבה מאד, ואמר שהוא רוצה להיות בעל תשובה. כן אמר שרוצה לעמוד בקשר איתנו, ומסרנו שמותינו והכתובת וכתובת כ”ק אדמו”ר שליט”א. כן דברנו עמו בקשר לחינוך הבנים, שעל ידי חינוך נכון מונעים אחר כך נישואי תערובת. הוא סיפר כי אכן באים אליו חברי בית הכנסת ומבכים את ילדיהם שנישאים לגויים.

ראביי רבינוביץ, רב בית הכנסת “הבונים” (קונסרבטיבי), לפי דבריו הריהו נכד בעל התניא מצד אביו, ונכד רבי פנחס מקוריץ מצד אמו. אביו היה “א גוטער איד” ונפטר לפני כמה חדשים. שוחחנו שעה ארוכה על עניני אמונה. הנ”ל בעל דעות משונות, ומכל מקום מניח תפילין יום יום, שומר כשרות, שבת וכו’. הוא שולח בנו לישיבת “סקוקי” ומתעתד לשלחו לישיבה תיכונית בארץ ישראל.

אל תתפלא אם יום אחד תמצא אותי ב-770…

שוב היינו ב–J.C.C. המרכז היהודי, ופגשנו שם בשני ילדים מארץ ישראל ושמענו מהם שהם לומדים בפאבליק סקול. לקחנו הכתובת שלהם, ונסענו לדבר עם הוריהם. אביו של אחד מאד מאד צובראכן [שבור]; כנראה שסבל הרבה בארץ ישראל ולפי דבריו נאלץ להגר לשיקאגו, אליה הגיע לפני שמונה חודשים בערך. הוא מספר כי רצה לרשום בנו לבית ספר דתי, אך ביקשו ממנו הרבה כסף ולא היה לו לשלם ולכן שלח אותם לפאבליק סקול.

הנחנו תפילין עם בנו בבית (הצעיר הוא עדיין לפני בר–מצוה עדיין והגדול בן 15 שנה). האב הבטיח להניח עמו כל יום (יש להם תפילין) אך האב עצמו לא רוצה להניח. אין ספק שבודאי יקיים ההבטחה בקשר לבנו. הם שומרים על כשרות ואמם מספרת שכשהולכת לחנות לקנות אוכל, אז אפילו על אורז הבן מבקש ממנה “אמא תשאלי אם זה כשר”. הבטחנו להם שנדבר עם “היברו סקול” בסביבתם. כמה ימים לאחר מכן, ביקרנו בבית הכנסת וסקול ק.ל.נ.ס. ושם המנהל הוא בחור מבוגר בשם סילברמן. כשסיפרנו לו בקשר למשפחה הנ”ל, אמר שיש להם קופה בשביל מלגות לשכר לימוד. כמו כן אמר שיש אוטובוס שנוסע להביא הילדים ממקומות רחוקים. באותו ערב נסע לבית המשפחה הזאת ודיבר עם ההורים בקשר לזה, והוא כבר יסדר עם שני הבנים שיבואו ללמוד בהיברו סקול (מסרנו להאב כתובת כ”ק אד”ש).

המנהל סילברמן הנ”ל סיפר מפעולות שלו בקשר ליהדות, וסיפר שהשפיע על אדם שבא לפני כמה חדשים מארץ ישראל ושמו שמואל גור, שיעשה לבנו ברית מילה, ולמחרת בבוקר היה צריך להיות הברית (בזמן). הוא ביקש מאתנו שנבוא לברית, וכמובן שקבלנו ההזמנה.

למחרת בבוקר באנו לבית הנ”ל וקיבלו אותנו בשמחה. הנחנו תפילין עם אבי הבן ועם עוד אחד מהאורחים שהיה שם (סיפר שבפעם האחרונה הניח תפילין עם ר’ משה פעלער). כן דברנו עם השני שיניח תפילין כל יום, ונתקבלו הדברים על לבו. אחר כך סיפר אבי הבן שהוא לומד באוניברסיטה פילוסופיה ופסיכולוגיה, ועכשיו הוא מתעניין בקשר לחסידות, ומעוניין להיפגש אתנו ולברר כמה שאלות שיש לו בזה. ואכן, לאחר מספר ימים ביקרנו אצלם והיינו שם משעה 9 בלילה עד 1:30 אחר חצות. סיפרנו בנוגע לכ”ק אדמו”ר שליט”א און די מופתים האבן זיי דערנומען [= והמופתים “תפסו” אותם]. הוא אמר כמה פעמים, שלא אתפלא אם יום אחד אמצא אותו ב–770… כן דיברנו הרבה על אמונה. בתחילה אמר שאינו מאמין וכו’, אך הוכחנו לו מהרבה דברים שסיפר בעצמו שבאמת הריהו מאמין בקב”ה ובתורה, אלא שזה אצלו בהעלם והרבה פעמים רואה זה בעצמו. מכל מקום, לא הסכים להתחיל להניח תפילין; הוא קנה כמה ספרים באנגלית על חסידות, אשתו מדליקה נרות שבת. ביקורנו פעל עליהם רושם רב.

נסענו לבקר את הרב מעדעלאוו ב–ק.ל.נ.ס. בדרך אליו ראינו שלשה בחורים יהודים עומדים ברחוב ומחכים לטרמפ. לקחנו אותם אתנו, ובינתיים דברנו אתם בקשר לתפילין. עצרנו בבית הכנסת הנ”ל והנחנו עמם תפילין במשרד של הרב (דבר שפעל רושם על הרב).

כמו כן הנחנו תפילין עם בחור אחד באמצע רחוב מרכזי. בדיוק באותה שעה עברה בצד השני של הרחוב אישה יהודיה זקנה שעשתה לעומתנו תנועות התפעלות ושמחה.

לליובאוויטש יש שם נפלא בין כל החוגים שנפגשנו אתם

שבת פ’ ואתחנן.

שלום דובער וולפא דיבר בבית הכנסת הפועל המזרחי (סולובייצ’יק) לפני שמונה מניינים (חזרה על נקודה מלקוטי שיחות פרשת ואתחנן על “קול גדול ולא יסף”; כמו שמעלת התורה אז זי נעמט דורך דומם, כך בישראל צריך דורכנעמען הדומם שלא חונכו לתורה ומצוות תינוקות שנשבו, ובימים אלה קל להשפיע על הנוער שמחפשים את האמת. הובאו דוגמאות מפעולות שלנו בעיר מהם עולה כי כל אחד ואחד יכול להשפיע עם אלו שבא אתם במגע).

בעת סעודה שלישית דיבר שלום דובער לעוויטין בבית הכנסת “עדת” של הרב נוימאן בפני שלושה מנינים (חזרה על שיחת י”ט כסלו תשכ”ו, בונה ירושלים ה’ נדחי ישראל יכנס). שלום דובער וולפא דיבר בינתיים בבית הכנסת “משנה וגמרא” של הרב שכנוביץ ז”ל, (לקו”ש ואתחנן, שיחת פ’ נשא תשכ”ו המכילתא כל א”י) בפני שניים–שלושה מנינים.

הרב חיים גולדצווייג, משגיח מטעם ארגון הכשרות OU, סיפר מביקוריו אצל כ”ק אד”ש בזכות עבודתו בכשרות. הוא סיפר כי פעל על כמה משפחות לעשות בית כשר ושלח את הרב העכט להכשיר את כליהם. הוא גם מסר לנו שמותיהם של שני צעירים בשיקאגו שפועלים הרבה בהפצת היהדות (לא הספקנו להתראות איתם אך נשלח אליהם את השמות והכתובות של כל המשפחות שהתחלנו לדבר אתם בקשר לתורה ומצוות וצריך להמשיך עמם את הקשר, והוא מבטיח שיעסקו בזה).

הרב לערפילד מבית הכנסת המסורתי “בית יעקב”, מרבה לדבר בשבח ליובאוויטש, ואמר שהגם שלא זקוק כל כך לכמה ספרים, אך קונה אותם אצלנו מאחר שהוא אוהב את תנועת ליובאוויטש. הוא סיפר כי הוא מכריז תמיד “אז אלע רעדין און ליובאוויטש טוט” [= כולם רק מדברים וליובאוויטש עושה].

ראביי סימון מבית הכנסת הקונסרבטיבי “רודפי צדק” מספר מביקורו ברוסיה לפני שנתיים, ואיך שנתן טלית וסידור ליהודי אחד וכו’. סיפרנו לו מהמשפחות שלנו ברוסיה שעומדות במסירות נפש על שמירת קלה כחמורה, והבחורים שיצאו לא מכבר משם אף יודעים ללמוד דף גמרא ומשניות ותניא בעל פה. הזכרנו מה שדיבר כ”ק אדמו”ר שליט”א בהתוועדות שמיני עצרת בקשר לבחור מרוסיה ששלח לו מכתב ובו התאונן על מחשבות זרות שנופלות לו בשעת התפלה, והתפעל מאד מכל זה. קנה הרבה ספרים.

לסיכום, יש לציין שלליובאוויטש יש שם נפלא בין כל החוגים שנפגשנו אתם במשך שלשת השבועות.

•    •    •

בסיום הדו”ח, מופיעה רשימת שמותיהם של מספר רבנים ששני התמימים ביקרו אצלם אך אין משהו מיוחד לכתוב אודותם. כמו כן מופיע סיכום כספי של מכירות ספרי יהדות וחסידות שנמכרו בעיר.