השבוע נציין 90 שנה לחג הגאולה של כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ נ”ע בי”ב–י”ג תמוז תרפ”ז, אב

השבוע נציין 90 שנה לחג הגאולה של כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ נ”ע בי”ב–י”ג תמוז תרפ”ז, אבל אנו כבני הדור השביעי, צריכים לחפש גם את הקשר בין התאריך ההיסטורי לתהליך התגלותו של הרבי מלך המשיח >> ומה הקשר בין הפעילות הלילית ברחובות לנינגרד לפני 90 שנה, למטבח הבית הלבן ולהתרחשויות האחרונות במזרח התיכון?

 

בעיצומה של התוועדות י”ב תמוז תשט”ז, קם הרה”ח ר’ שניאור זלמן דוכמאן, מזקני החסידים בעת ההיא, ואמר כי “אלמלא הרבי שליט”א, לא היינו חוגגים כלל את חג הגאולה י”ב תמוז”. הוא ביקש לפרט, אולם הרבי היסה אותו במבט רומז ובבת שחוק שיחדול מלדבר על כך. כאשר חסידים ביקשוהו לאחר מכן שיספר את הידוע לו על פעולותיו של הרבי, סירב באָמרו “הרבי איננו רוצה שאספר”…

עד היום לא נתגלו פרטים רבים על מעורבותו של הרבי מלך המשיח בפעילות החשאית הגדולה שנערכה מרגע המאסר ועד לגאולה, אולם מהמעט שנודע לנו, עולה כי באותן שעות גורליות, הפקיד הרבי הריי”צ בידי המיועד להיות חתנו, הרבי מלך המשיח, את האוצר היקר מכל בחסידות חב”ד: כתבי היד של רבותינו נשיאינו!

משביבי המידע שנאספו במהלך השנים, התברר כי בליל המאסר נכנס הרבי מה”מ לאוצר כתבי היד, ובמשך כל שעות הלילה והבוקר העביר חבילות של כרכי כתבי יד למקומות מסתור בטוחים שהוכנו מראש לשעת סכנה. כך התברר מתוך מכתבו של הרבי מה”מ לר’ שניאור זלמן דוכמאן, בו כותב הרבי “כמדומה שבימי מאסר כ”ק מו”ח אדמו”ר שליט”א בפ”ב [= פטרבורג] הי’ הוא מאלו שנתתי להם להחביא את הכתי”ק”.

זאת מלבד פעילותו המהירה של הרבי במהלך ליל המאסר, לעדכן את מקורבי בית רבי, ולהתחיל בפעילות למען שחרור הרבי הריי”צ. כפי שהרבי עצמו סיפר בי”ב תמוז תש”ה, כאשר התוועד עם תלמידי התמימים בחדרו הק’, שהיה אז משרד ‘מחנה ישראל’, ותיאר את פעולותיו תוך כדי שמסתיר את זהותו ומכנה עצמו בשם “החסיד”:

“כאשר באו לאסור את כ”ק מו”ח אדמו”ר שליט”א . . האריך בברכת המזון, ובנתיים הספיקו בני הבית לגשת אל הארגזים של הניירות . . ועל ידי זה בעת החיפוש לא מצאו כלום. בנתיים בא החסיד לביתו של כ”ק מו”ח אד”ש, וכשראה שנתמלא הבית כולו אורה הבין שאירע דבר מה, ולכן סבב סביבות הבית והיה ירא לדפוק, לבסוף דפק על חלון אחד שלא ראה בו כלום, ובאה בתו . . וסיפרה לו מה אירע. החסיד הלך מיד וצלצל אל הרה”ח ר’ אלי’ חיים אלטהויז ועוד חסידים. מיד לאחר מכן הלך עם כמה תמימים אל ביתו של [המזכיר] ר”ח ליברמן שהיה דר בדירה אחרת, אודות הניירות שהיו אצלו. בדרך עשו עצמם כשיכורים, כי היה אז סכנה לילך בלילה, ובפרט עבור ענין כזה”.

הרבי הריי”צ עצמו, בעיצומו של המאסר האיום והנורא, חרד לגורלו של המיועד להיות חתנו ולגורלם של הספרים, וברשימת המאסר הוא מספר על מחשבותיו ותחושותיו הקשות: “ומה נעשה עם המיועד להיות חתני מר מנחם, שהלך אל מעונו של מזכירי מר ליבערמאן. האם ח”ו לא נתפס בכף . . התמונה הכללית הרהיבתני ושטף דמעה פרץ מעיני, דמעות חמות מאוד התגלגלו על פני, לבי מתרגש וכל גופי רועד: מי יודע פן אולי ח”ו לוקחו הכתבים… האם לא נגעו בבבת עיני, בהכתבים, כתבי יד קודש . . האם גם המה, הכתבי יד קודש, יוליכו לבית הכלא?!”

גאולה פרטית, או תחילת הגאולה הכללית?

כאשר מסתכלים על מאסרו וגאולתו של הרבי הריי”צ כעוד חלק מפסיפס דברי הימים של העם היהודי - גם פעולותיו של הרבי לשחרורו והצלת הכתבים, הם חלק מסיפור מאורע פרטי, שאירע אמנם עם נשיא ישראל, אבל אין לייחס לו משמעות היסטורית יוצאת דופן.

אבל לאחר שהרבי הריי”צ גילה לנו כי מדובר בגאולה כללית, ו”לא אותי בלבד גאל הקב”ה בי”ב תמוז, כי אם את כל מחבבי תורתנו הק’, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה”, ובפרט לאחר ששמענו מהרבי במהלך השנים, כי גאולת י”ב תמוז הייתה “התחלה ופתיחה לסדר חדש בהפצת המעיינות חוצה - גם בחצי כדור התחתון . . ואז מתקיימת הבטחתו של מלך המשיח שיבוא כשיפוצו מעינותיך חוצה”, ועד שבשיחת שבת פרשת שלח תשמ”ז קובע הרבי מפורשות שגאולתו של הרבי הריי”צ, “היא השלב האחרון בגאולה, בתור הכנה לגאולה האמיתית והשלימה”,

- ברור, שכל פרט מגאולה זו, הוא נדבך וחלק מהתהליך שמוביל בסופו של דבר לגאולה האמיתית והשלימה.

בשנת תנש”א, דיבר הרבי בקאך גדול על ייחודיותה של שנת התשעים להולדתו, והקשר לגאולה. הרבי ציטט את דברי רבי אליעזר במדרש, שחמש אותיות שנכפלו בתורה באותיות כולם בסוד הגאולה. כ”ך, בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים, שנאמר לך לך מארצך. מ”ם, בו נגאל יצחק אבינו מיד פלשתים, שנאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. נ”ן, בו נגאל יעקב אבינו מיד עשו, שנאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו. פ”ף, בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר פקד פקדתי אתכם. צ”ץ, בו עתיד הקדוש ברוך הוא לגאל את ישראל בסוף מלכות רביעית, ולומר להם צמח צמחתי לכם, שנאמר “הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה’”.

ובדבר מלכות לשבת פרשת אחרי–קדושים, גילה הרבי שהקשר בין האותיות הכפולות לגאולה, אינו קשור רק לפסוקי הגאולה, אלא גם לגואל. וכך כותב הרבי בהערה 126, לאחר שמביא את המדרש שבאות פ”ף בו נגאלו אבותינו ממצרים: “ולהעיר שמשה הי’ בן פ’ כשגאל ישראל ממצרים”.

ומהמשך ההערה - שמוסבת כולה על מזמור צ’ שהתחילו לאומרו בי”א ניסן אותה שנה, שנת הצדי”ק להולדת הרבי מלך המשיח - משמע שזהו גם הקשר בין האות צ’ לגאולה השלימה, ששנת הצ’ ללידת משיח צדקנו, היא זמן מסוגל לגאולה.

אילו זכינו, היינו רואים בעינינו הגשמיות את שלימות הגאולה בשנת הצדי”ק להולדתו של הרבי. למרבה הצער והכאב, לא זכינו לכך, ועדיין לא הגענו לגאולה האמיתית והשלימה. אבל על יסוד הוראת רבותינו, שניתן לומר פירושים בתניא כאשר הם מעוררים בעבודת ה’ - ארשה לעצמי להעלות רעיון, שבעמדנו כעת, בשנת התשעים לתחילת תהליך הגאולה, שהרבי מלך המשיח לקח בו חלק פעיל, נמצאים אנו שוב בעת רצון מיוחדת, הקשורה לשנת הצדי”ק, ומסוגלת במיוחד לגאולה האמיתית והשלימה.

את פעולותיו להכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו, לא החל הרבי רק בשנת תש”י, בעלותו על כס הנשיאות החב”דית. אלא הרבה קודם לכן. במכתב למר יצחק בן צבי, כותב הרבי כי “מיום הלכי ל”חדר”, ועוד קודם לזה, התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה, שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות, הגזרות והשמדות. וכחלק מעתיד מזהיר זה, וכחלק מגאולה זו, יהיה “נשיא זה מלך, לא נשיא שבט - אלא שאין על גביו אלא ה’ אלוקיו” (הוריות יא סוף ע”א). והכל יהיה באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - “ואמרת ביום ההוא: אודך ה’ כי אנפת בי” (ישע’ יב א)”.

חסידים היו אומרים “רבי, נולד רבי”, ועל דרך זה אפשר לומר שהרבי נולד משיח. ומרגע הולדתו החל תהליך הגאולה. לכן, שנת התשעים להולדתו של הרבי, הייתה שנה מסוגלת להתגלות השלימה! ועל דרך גאולת מצרים, שאירעה לאחר שמונים שנות הכנה, שהחלו בלידתו של משה רבינו!

מעניין לציין, שכאשר הרמב”ם מתאר את דמותו של המשיח, הוא מדגיש שמשיח לא יהיה איזשהו דמות שתבוא משום מקום, כמו מלאך שיירד מהשמים פתאום, ויגאל את עם ישראל. אלא, מדגיש הרמב”ם, משיח הוא יהודי צדיק, שיהיה יחד עם בני ישראל בגלות, ומתוך הגלות יכין אותם לקראת הגאולה “יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה”. וכגואל אחרון, כך גם גואל ראשון: משה רבינו לא צנח משמים, אלא נולד לתוך הגלות הקשה, ומתוך הגלות צמח כגואל של עם ישראל.

וכשם שמשה רבינו נולד דווקא כאשר החלו שנות השיעבוד הקשות ביותר - כך גם הרבי נולד בתקופה הקשה ביותר לעם ישראל, כולל מלחמת העולם השניה, שבה אירעה השואה האיומה ועם ישראל איבד שליש מבניו, והמשכה בשואה הרוחנית של ההתבוללות, שממשיכה לאבד חלקים גדולים מהעם היהודי. ובמהלך תקופה זו מוביל הרבי את העם היהודי, צעד אחר צעד, לקראת הגאולה.

וכאמור, אפשר לחשב את שנת הצ’ לא רק מלידתו של הרבי, אלא גם מתחילת תהליך הגאולה בשנת תרפ”ז. ואם כן, השנה הקרובה היא שנה מסוגלת מאוד להתגלותו השלימה של הרבי מלך המשיח.

הרבי עושה את העתיד!

במהלך טיסה לארץ ישראל, ישב לידי יהודי מבוגר, מהחוגים הליטאיים. כאשר ראה אצלי את הכרזת הקודש “יחי אדוננו”, אמר לי אותו יהודי ליטאי קשיש:

“אומרים, שכל דבר שחסידי חב”ד החלו בו, בסופו של דבר גם שאר החוגים מחקים אותם. כך היה עם תנועת התשובה, שכאשר הרבי מליובאוויטש החל לפעול בעניין, שאר החוגים עמדו מנגד, והיום גם אנחנו, בחוג הליטאי, מבינים את חשיבות העניין ועוסקים בכך.

“אפילו בנושא המשיח והגאולה - כאשר הרבי החל לעסוק בזה, חב”ד היו בודדים במערכה, ואילו היום אתה יכול לראות פעילות גדולה להבאת הגאולה, גם בחוגים הליטאיים. גם אצלנו מדברים על כך שהגאולה תבוא בדורנו, וצריכים רק לפתוח את הדלת לגאולה.

“כעת אתם, החב”דניקים, אוחזים כבר בשלב של זיהוי המשיח, והכרזת “יחי אדוננו”, ואני חשבתי לעצמי: מתי גם העניין הזה יעבור אלינו, לחוגים הליטאיים? איך בכלל זה יכול להיות שייך אלינו? ואז עלה בראשי הרעיון: הרי אנו מאמינים שמשיח יבוא, וכאשר הוא יבוא - יעברו כולם לפניו לומר לו ‘שלום עליכם’. או אז, איך נפנה אליו? באיזה תואר נכבד אותו? אני חושב שבאותו הרגע נשתמש כולנו בהכרזה של החב”דניקים, ונאמר למשיח: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!”.

נהניתי מאוד מחשיבתו המקורית, ובהמשך שיחתנו הוא סיפר, שבתחילת שנות היו”דים נסע ל–770 כדי לראות את הרבי מליובאוויטש החדש. הוא הגיע בשעות הצהריים, והתפלל מנחה של יום חול רגיל, במניין של הרבי. מראהו של הרבי הרשים אותו, אבל תשומת ליבו הופנתה גם לקהל המצומצם שהשתתף בתפילה עם הרבי. באותן שנים, קהילת חב”ד בקראון הייטס הייתה קטנה מאוד, ובתפילת מנחה של יום חול לא היה הרבה יותר משני מניינים…

כעבור שנה או שנתיים, הוא ראה בעיתונים מכתב כללי מהרבי מליובאוויטש, המופנה “אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם”. הנוסח הזה גרם לו לתמיהה רבתי. הוא לא הבין כיצד רבי עם קהילה של כמה מניינים, מתיימר לפנות לכל עם ישראל.

“באותן שנים”, מספר הקשיש הליטאי, “עבדתי כמשגיח באחת ממערכות הכשרות, ועם הזמן התקדמתי בתפקידי במערכת הכשרות, עד שהפכתי לאחראי על הכשרת מפעלים בכל רחבי העולם. בתוקף תפקידי זה נסעתי להמון מדינות בכל רחבי העולם, ואז התוודעתי לאט לאט לכוחו הגדול של הרבי באמצעות שליחיו. נוכחתי לדעת, שאותו מכתב כללי, לא היה יומרה חסרת בסיס, אלא ביטוי לתפיסה העמוקה של הרבי, שהייתה לפלטפורמה עליה בנה את מפעל השליחות המפורסם, כדי שהוא אכן יוכל להגיע לכל אחד ואחת מבני ישראל, בכל מקום שהם על גבי הגלובוס!

וסיים היהודי הליטאי בתובנה מעניינת: “כאשר אומרים שהרבי הוא נביא, אני טוען שהרבי שונה משאר הנביאים - שכן כל הנביאים רק ראו את העתיד, וניבאו אודותיו; ואילו הרבי גם מנבא את העתיד, וגם עושה את אותו עתיד!”.

פעולותיו של משיח בעולם הערבי

בשיחת שבת פרשת משפטים תשנ”ב, לאחר כמה חודשים בהם עורר אותנו הרבי “לפקוח את העינים” ולראות את הגאולה - נתן לנו הרבי דוגמא, כיצד צריכים להסתכל על העולם במשקפיים של גאולה:

נשיאי ארצות הברית ורוסיה מגיעים לניו–יורק ומחליטים על צמצום הנשק הגרעיני, והפניית משאבים צבאיים לטובת פיתוחים חקלאיים. לכאורה, עוד ידיעה עיתונאית, שאין לה קשר אלינו. אבל אז מגיע הרבי, ובשיחה ארוכה מנתח כל פרט בפגישה הזו, היכן התקיימה, ומתי התקיימה, ומה נאמר בה, ומסכם בסימן ברור על התחלת קיום הייעוד “וכתתו חרבותם לאתים”, שיהיה בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

אם רק נסגל לעצמנו את זווית הראייה של הרבי, נוכל לראות אירועים רבים באור הגאולה. כך למשל כאשר בעיתונות האמריקאית דווח על כך שהכשירו חלק מהמטבח בבית הלבן, כדי שחתנו היהודי של נשיא ארצות הברית יוכל לאכול אוכל כשר, אפשר לראות את זה כקוריוז מעניין. אבל כאשר לומדים את הלכות מלכים ברמב”ם, שם אומר הרמב”ם שבימות המשיח עולם כמנהגו נוהג “וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו”ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן…”, פתאום המטבח הכשר בבית הלבן מקבל משמעות אחרת…

וכך גם כאשר קוראים את הדיווחים על ביקורו של נשיא ארצות הברית בסעודיה, במהלכו נפגש עם מנהיגי העולם הערבי, ואומר להם בצורה הכי ברורה, שעליהם לחנך את בני עמם, שאין שום הצדקה להרג וטרור, ומי שהורג בשם הדת - צריכים לרדוף אותו עד חורמה, ולגרש אותו מהעיר, מהמדינה, ומכל העולם. - אפשר לומר שהדברים נאמרו משיקולים פוליטיים כאלה ואחרים. אך אפשר גם להרכיב את משקפי הגאולה, ולראות כיצד נשיא המעצמה הגדולה בעולם, קורא למנהיגי ארצות ערב, לשמור על שבע מצוות בני נח!

וכאשר חולפים כמה ימים, ומנהיגי ערב יוצאים בקריאה משותפת לקאטאר, אחת המדינות שמעודדת טרור בכל המישורים, הן הכספי, הן הלוגיסטי והן התקשורתי, שעליה לחדול מכך מייד, ובאם לא הם ינתקו איתה את הקשרים; ובהמשך  לזה הם מממשים את איומם, ומבודדים את קאטאר עד לנתק מוחלט - שוב, אפשר לראות בזה מהלך פנים ערבי, אך אפשר גם לראות את המהלכים הללו בראייה גאולתית, ולהבין שמי שעומד מאחורי המהלכים הללו, ופועל על רשעי אומות העולם, שיאמרו ‘לא’ לטרור - איננו נשיא ארצות הברית, אלא הרבי מלך המשיח, שפועל ללא הרף להוביל את העולם לקראת הגאולה.

שמעתי פעם על החסיד ר’ זושא פרטיזן, שבכל מקום שהיה מגיע ומתחיל לדבר, מילותיו הראשונות היו “יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה’ - הרי זה בחזקת שהוא משיח”. בזה הוא חי, וכך גם עלינו לחיות תמיד עם הנקודה הזאת, שכל מה שקורה בעולם, זה חלק מעבודתו של המשיח להכין את העולם לגאולה השלימה!

וכאשר אצלנו זה יהיה ברור, זה יפעל גם על שאר יושבי תבל, שיכירו ויידעו כולם כי הרבי מלך המשיח מנהל את כל האירועים בעולם, ויקבלו מלכותו ברצון, ונזכה להתגלותו האמיתית והשלימה של הרבי מלך המשיח, שינצח כל האומות שסביביו, ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל, תיכף ומיד ממש!