הרופאים אמרו: יוולד בן. הרבי בחלום אמר - בת. הרופאים פסקו: יהיה לו תסמונת דאון.

הרופאים אמרו: יוולד בן. הרבי בחלום אמר - בת. הרופאים פסקו: יהיה לו תסמונת דאון. הרבי בחלום ביטל זאת מכל וכל… * סיפורה המרגש של הגב’ אתי ביטון מצפת, שחוותה תקופה של מתח בעקבות אזהרות הרופאים, עד שזכתה לחלום מפעים שהתקיים אחד לאחד * בדידה הווה עובדא

“לפי כל הבדיקות שקיימנו הדיאגנוזה ברורה: התינוק שיוולד לך יהיה עם תסמונת דאון”, כך פסק בנחרצות הרופא שליווה את ההיריון השלישי של הגב’ אתי ביטון, גננת מוערכת בגני חב”ד בצפת.

הגב’ ביטון מפליגה בזיכרונה לאותם ימים לפני כעשרים וארבע שנים. לפי נימת קולה הנרגש נדמה שהיא חיה את הפרשיה ההיא עד עצם היום הזה.

דעתם של כל אנשי הצוות הרפואי בבית הרפואה ‘רבקה זיו’ בצפת הייתה נחרצת - להפסיק את ההיריון. הגב’ ביטון שהייתה צעירה, נטתה לקבל את דעתם, אך כשנועצה באחיה הגדולים הרב יעקב ואברהם אוחנונה, קיבלה תשובה נחרצת לשלילה. ימים ארוכים הסתובבה מבולבלת ונסערת, אך כל זה פסק ברגע שזכתה לקבל את ברכת הרבי.

“נשמה שמחכה לרדת”

“זה היה ההיריון השלישי שלי”, פותחת ומספר הגב’ אתי ביטון, “תחילה נראה היה שהכול בסדר, כל הבדיקות היו תקינות והממדים השונים הלמו את הנורמה. בשלב מסוים הוצע לי לקיים בדיקה מסוימת שהתוצאות שלה לא היו בתקן הסביר. כששאלתי את הרופא לגבי אותה בדיקה, הוא היה ישיר בתשובתו ואמר שזה יכול להצביע על–כך שהעובר סובל מתסמונת דאון, ובעקבות זאת שלח אותי לבדיקה נוספת, מעמיקה יותר.

התפללתי בליבי שהוא יתבדה, והבשורה הרעה שנחתה עלי איננה נכונה, אך תקוותי הייתה לשווא.

“תצטרכי לחשוב טוב עם בעלך ועם יתר בני המשפחה האם אתם יכולים ורוצים לגדל ילד שכזה”, אמר לי בכנות גדולה הרופא המטפל. לדבריו, הזמן עומד לרעתנו, ומכיוון שנמצאים בשלבים הראשונים של ההיריון, ניתן עוד להפסיקו. יצאתי מחדרו של אותו רופא נרעשת ונסערת. הייתי אישה צעירה והדילמה שעמדה לפתחי הייתה גדולה עשרות מונים ממידתי, לא ידעתי את נפשי. שיתפתי גם את בעלי, ושנינו היינו חסרי אונים.

בשלב מסוים החלטתי לפנות לאחי הגדול, הרב יעקב, שהוא מורה הדרך שלי. בכל סוגיה הקשורה עם תורה ומצוות, הייתי שואלת אותו. סיפרתי לו את דברי הרופאים כהווייתם. “מה אעשה? האם להמשיך את ההיריון או לעשות כעצת הרופאים ולהפסיקו? עיני לא חדלו לזלוג דמעות. והוא הציע שנלך יחד לאחי הבכור הרב אברהם, ששימש כרב ברבנות הצבאית במשך שנים ארוכות. הוא עצמו הציע שנפנה שלושתנו אל שליח הרבי ורב העיר צפת, הרב לוי ביסטריצקי.

אני זוכרת את הפגישה עם הרב ביסטריצקי כאילו הייתה היום. כשנכנסנו, הרב היה עסוק בכתיבת אחד מספריו, ובכל זאת התפנה לקבל אותנו. לרב ע”ה היה ידע ברפואה; הוא היה תדיר מגיע לבית הרפואה בעיר, נפגש עם הצוות הרפואי וביקר חולים. לאחר ששמע אותי, פסק בנחרצות שאפילו לא לעלות על דל מחשבתי להיענות לעצתם. הוא שיתף אותי בסיפורם של כמה משפחות חב”דיות שמגדלות ילדים עם תסמונות שונות ועושים זאת כשהם חדורי שליחות למרות הקשיים.

הפגישה הסתיימה כשהוא הבטיח שיכתוב לרבי עבורנו ויבקש את ברכתו הק’. בד בבד יבקש גם רשות מאותן משפחות חב”דיות המגדלות ילדים עם קושי כזה, כדי שנוכל לשוחח איתם והם בעצם יכינו אותנו לקראת האתגרים העומדים לפנינו. לא אשכח את המשפט שאמר לנו לפני שיצאנו, “גם זו נשמה שצריכה ומחכה לרדת לעולם, ובאיזה רשות תמנעו זאת ממנה?” בעלי, דניאל, חזק ממני והיה מלא באמונה וביטחון, אך אני יצאתי מחדרו של הרב ולא חדלתי לבכות. הוא חיזק אותי והבטיח לסייע בגידול הילד. גם אחיי הבטיחו להיות לנו לעזר, אך עדיין זה לא היה קל עבורי.

הפגישה עם הרב ביסטריצקי התקיימה ביום חמישי. יממה אחר כך, בערב שבת לאחר סעודת שבת, הלכנו לישון - והנה אני חולמת חלום מבהיל. בחלומי אני רואה את אחי יעקב מציע לי להצטרף אליו לנסיעה אל חצר הרבי בניו–יורק. כשהגענו לפני חדרו של  הרבי, הכין אותי אחי איך צריכים לדבר עם הרבי. אני נזכרת בזה כעת ועדיין כולי רועדת; הוא הבהיר לי שעם הרבי מדברים בעדינות וברמז, והרבי כבר יודע מיהו העומד מולו ומה בקשתו.

בפועל הגיע תורנו להיכנס אל הרבי, התקדמתי אל החדר ולא יכולתי להיכנס. אור יקרות בקע מהחדר. עמדתי על מקומי כמסומרת. אחי דחק בי להיכנס ולא יכולתי, עד שהוא היה צריך ממש לדחוף אותי פנימה. כשעמדתי לפני הרבי, לא הצלחתי לפצות את פי מרוב התרגשות. הרבי פתח ובירך בבשורות טובות ובלידה קלה כשורה ובנקל, והודיע לי שלא כפי שחשבו הרופאים, עלי יהיה לצפות לבת ולא לבן, והיא תהיה בריאה ושלימה ללא כל בעיה.

התעוררתי מהחלום באמצע הלילה ופרצתי בבכי. בעלי התעורר וביקש להרגיע אותי. הוא התחנן בפניי שאנסה לקבל ולהשלים עם המצב. הוא סבר שקמתי מסויטת מהמצב, אך אני שראיתי במוחש את הרבי, לא יכולתי לפצות את פי. רק לאחר דקות ארוכות הצלחתי להירגע, נטלתי את ידיי וגוללתי בפני בעלי את דבר החלום המופלא.

מאז, קרה דבר פלא - כל חששותיי נגוזו ונחה דעתי. החלום היה כל–כך בהיר, שהיה לי ברור שהרופאים טועים. עדיין היו סביבי אנשים שביקשו לזרוע בי פסימיות. הם חששו שמא אני מטפסת על עץ אמונה גבוה מדי ועלולה להתאכזב ברגע האמת, אך מילותיו של הרבי הדהדו בראשי, והיה לי ברור שתחזיות הרופאים לא יתממשו.

הבשורה: ילדה מדהימה

נראה שמאורעות אותם ימים שבים להציף את רגשותיה של הגב’ ביטון וקולה הופך נרגש.

“בכ”ח באייר תשנ”ג הגיע זמן הלידה והובהלתי לחדר היולדות. בתחילה היו רגעים שנראה היה שהלידה מסתבכת, ואחי יעקב שהיה נוכח איתנו בבית הרפואה, מיהר לשלוח פקס לרבי עם בקשת ברכה. ואכן, מאותו רגע הכול הפך לקל יותר ונולדה לנו ילדה מדהימה שלמה ובריאה.

החזקתי את הילדה בידיי ומלאת התרגשות. סנטתי ברופאים שלולא הייתי נענית להצעתם, האושר הזה היה נמנע ממני חלילה. “מי יודע כמה נשים הקשיבו לעצתכם ובגין כך לא חבקו ילדה או ילד בריא ושלם בנפשו ובגופו?” שאלתי אותם בקול נסער.

“למעשה, כשהרופאים כל הזמן עדכנו אותי לצפות לבן - שמחתי, כיוון שתכננתי לקרוא לו על שם אבי שנפטר כמה חודשים קודם לכן. כעת, משנולדה בת, נתנו לה את השם ‘אביה’.

סיפורנו המופלא התפרסם חיש מהר בעיר צפת וכולם נדהמו מהמופת המדהים שהתחולל בברכת הרבי. הרב ביסטריצקי שהיה מגיע לאירועים המשפחתיים, בכל פעם היה מחפש את אביה הקטנה, מרים אותה בידיו, ומזכיר לנו עד כמה גדולה ועצומה כוחה של האמונה ועצומה ברכתו של הרבי”.