מאת זלמן צרפתי הרב יהודה ליפש, ויהודה מכלוף הבעלים של מסעדת ‘פרש’ כצפוי, מסרבים

מאת זלמן צרפתי

הרב יהודה ליפש, ויהודה מכלוף הבעלים של מסעדת ‘פרש’כצפוי, מסרבים הדי ‘סערת השבת’ בתל אביב לשקוע. סטירת הלחי שהעניק בג”צ למסורת ולתורת ישראל, בדמות פסק הדין המתיר הלכה למעשה פתיחת מרכולים ובתי אוכל ביום השבת המקודש - גרמה לזעם רב בקרב רבים מתושבי העיר שומרי ומכבדי המסורת, ועוד יותר בקרב עובדי החנויות והמרכולים שחשים כי יום המנוחה השבועי שלהם נחמס מהם בחסות בית המשפט העליון בארץ ישראל.

גם המערכת הפוליטית לא שקטה על שמריה. נציגי הסיעות החרדיות בכנסת הודיעו על הגשת חוק עוקף בג”צ ונציגי ש”ס ויהדות התורה במועצת העיר - הרב נתן אלנתן והרב נפתלי לוברט, הודיעו בתחילת השבוע לראש עיריית ת”א–יפו, רון חולדאי, על פרישתם המיידית מהקואליציה העירונית בהוראת גדולי ישראל, כאות מחאה ציבורי נגד חילול השבת.

“שבת קודש הוא יום המנוחה הלאומי. פגיעה בשבת מהווה הפרה ערכית חמורה שאנו לא יכולים להשלים עימה ולא נוכל להמשיך להיות בקואליציה בה העירייה פועלת מיוזמתה להגברת חילולי השבת תוך פגיעה ברורה באלפי העובדים שנדרשים לוותר על שהות עם המשפחה שלהם כדי לעבוד ביום המנוחה” כתבו הנציגים לראש העיר.

גם רבני העיר תל אביב ובראשם הרב הראשי לתל–אביב יפו הרב ישראל מאיר לאו שליט”א הביעו את מחאתם בנחרצות. בהודעה מיוחדת שפרסמו הרבנים, תקפו את החלטת בג”צ וכתבו כי החלטת הבג”ץ בנושא השבת בתל אביב אינה מובילה ל’חופש’ אלא ל’עבדות נרצעת’.

הרבנים נכנסים לפעולה

הרבנים הודיעו כי פתחו בקמפיין נרחב לחיזוק שמירת השבת במרחב הפרטי והציבורי בעיר, וחתמו על ‘מנשר שבת’ מיוחד לתושבי העיר, שיחולק בימים הקרובים בכל תיבות הדואר ובמקומות ציבוריים. בראש החותמים נמצא כאמור הרב ישראל מאיר לאו, יחד עם דייני ורבני שכונות ובתי כנסיות מרכזיים בעיר.

הרבנים התייחסו בחריפות ובכאב לדברי ראש העיר, שפתיחת העסקים בשבת היא סמל לתל–אביב החופשית: “וכי זהו חופש?! הלוא זוהי העבדות הנוראית ביותר! מנצלים את תושבי העיר שעובדים קשה כל השבוע לפרנסתם כדי להפוך אותם לעבדים נרצעים!”

“בתוך עמי אנוכי יושבת”, כתבו הרבנים במכתב שפורסם, “אנו מחוברים ל’רחוב התל–אביבי’, ואנו רואים ומרגישים שרוב תושבי העיר היהודיים אינם רוצים בחילול השבת במרחב הציבורי. אין לנו ספק שבסופו של דבר אור השבת היהודית יגבר על חושך הבג”ץ ורדיפת הבצע. אנו קוראים לכל רבני ישראל להצטרף אלינו במאבקנו, ולפתוח במסע הסברה למען שמירת השבת בכל רחבי הארץ”.

אבל מעבר לעניין הציבוריות ושאלת הפרהסיה במרחב היהודי דמוקרטי, מי שיסבול באופן אישי מהפסיקה המקוממת הם עובדי המרכולים והחנויות. אותם אנשים קשיי יום, המשתכרים שכר מינימום ומגיעים מערי הלווין להתפרנס בעיר הגדולה. רבים מהם, גם אם אינם מקפידים על קלה כבחמורה, הרי שהם שומרי מסורת והם אלו שייאלצו לעמוד מול השאלה האם לוותר על השבת או על מקור הפרנסה.

כמו לחיות בחו”ל

בצהרו של יום בתחילת השבוע, יצאנו לרחובות תל אביב כדי לפגוש מקרוב את בעלי העסקים והעובדים ולשמוע מגוף ראשון על התחושות, על התובנות ועל התוכניות לעתיד בעקבות חוק השבת.

את הסיור שלנו התחלנו במרכז שוסטר שבצפון תל אביב. מרכז מסחרי גדול ומרווח בלב שכונות היוקרה של צפון העיר. המרכז שוקק חיים מבוקר ועד ליל. בשבתות מרבית העסקים במקום סגורים למעט בתי קפה ומסעדות. “לא קל”, אומר לנו הרב יהודה ליפש שליח הרבי ומנהל בית חב”ד בשכונה. “זה כמו לחיות בחו”ל. יש לנו אפילו מקורבי בית חב”ד, שאנחנו מנסים לשכנע ולדבר על ליבם שיסגרו את עסקיהם בשבת”.

את המסע התחלנו באופן אירוני בסניף ‘מגה בעיר’. זו אירוניה משום שדווקא היא התמרור לשמירת השבת לאחר שהפכה מרשת מצליחה לעסק בקריסה על סף פשיטת רגל לאחר שהפכה לבעלי רשת איי אם. פי אם. שרמסה בגאווה את השבת בחוצות העיר.

במגה, שנקנתה על ידי רשת יינות ביתן, העובדים דווקא אינם מודאגים. “אנחנו רשת גדולה, יש לנו רב לרשת ואנחנו מכבדים מסורת”, אומר לנו מושיקו אחד העובדים, “אצלנו לא יפתחו בשבת לעולם, ובכל מקרה אנחנו לעולם לא נעבוד בשבת”. הוא מצהיר ליתר ביטחון “אבל מסכנים אלו שעובדים בסופרים פרטיים או בעלי מכולות. זה לא פשוט בשבילם”. הוא אומר.

מחוץ לסניף מגה בעיר, עומדת חנות השווארמה הוותיקה באזור, בבעלות שלשת האחים למשפחת כהן. אחד האחים התחזק לפני קרוב לעשרים שנה. אחד מבתי האוכל הבודדים במרכז שסגור בשבת ופועל בהשגחת הרבנות המקומית. “יש אנשים שבאים במיוחד אליכם כי מחפשים דווקא מקום כשר?” אני שואל. “ממש מעט” הוא עונה בלא מעט צער. “אין כאן כל כך ביקוש לזה, אדרבה… אבל לא משנה מה יהיה, אנחנו לעולם לא נפתח בשבת”.

הרווחתי המון ולא נשאר לי כלום

אתם רואים ברכה בעסק בזכות השבת?  “ברוך ה’, אנחנו סגורים בשבת והעסק עובד יפה, למרות שלפי כל הדעות זה כביכול לא משתלם” אומר אחד הבעלים. האח ג’קי–יצחק שהצטרף לעסק כעובד בשנים האחרונות מבקש לשוחח איתי בצד.

“תקשיב טוב”, הוא אומר לי, “שאלת על הברכה של השבת? לי הייתה פיצוציה בהרצליה, הייתי פתוח בשבת ועושה סכומים של שלש מאות ארבע מאות אלף ש”ח בחודש. החזקתי את המקום כמה שנים, אבל בסופו של דבר יצאתי משם עם חובות של למעלה ממיליון ש”ח”…

איך? שאלתי אותו. “לא יודע”, הוא אומר “הכסף פשוט הלך. הרווחתי המון ולא נשאר לי כלום. כאילו עמדתי מתחת לברז פתוח בידיים פתוחות וניסיתי להחזיק את המים. כיום ב”ה אני לא עובד בשבת, ואפילו משתדל לשמור כמה שאני יכול, אני מתפרנס כשכיר, אבל ב”ה אני רואה את הברכה של ה’ מלווה אותי ואת הכסף שלי כל הזמן”.

הדברים של ג’קי–יצחק, מחזקים את דברי הרבי בהזדמנויות רבות בנושא של שמירת השבת. גם אם באופן טבעי ישנן הכנסות רבות, הרי שבפועל אין ברכה בכסף שמגיע מעבודה בשבת (ראה מסגרת).

“אם אתה רוצה לפגוש מישהו שיש לו מסירות נפש על השבת, בוא תפגוש את יהודה - הבעלים של מסעדת ‘פרש’ אומר לי הרב ליפש שליווה אותי בסיור. יהודה מכלוף הוא בהחלט חריג בנוף. גם המסעדה שלו נמצאת מעבר לכביש כמו צופה מן הצד אל השאון של המרכז המסחרי. לאחרונה עבר לכשרות מהדרין בהשגחת בד”ץ חוג חתם סופר. בהחלט מהדרין ביחס לשאר המסעדות שבאזור.

יהודה בתחום המסעדנות מאז ומתמיד. הוא גדל בבת ים למשפחה קשת יום. בגיל 14 הוא החל לעבוד כשוטף כלים במסעדה, אחר כך כטבח, כמנהל מטבח, כאחראי משמרת, עד שהגיעה ההזדמנות העיסקית להפוך לעצמאי. כיום בבעלותו מספר מסעדות ובתי קפה כולם סגורים בשבת ובכשרות מהודרת. גם באזורים שיש לכך הכי פחות ביקוש.

אחד הסועדים המפורסמים והקבועים שלו הוא לא אחר מאשר חבר הכנסת והשר לשעבר יאיר לפיד, תושב השכונה. זה משתלם לסגור בשבת? אני שואל “על הנייר, במספרים יבשים, ממש לא” הוא אומר. “כל חודש שאני סגור בשבת אני מפסיד לכאורה רווח של 200 אלף ש”ח. אבל השבת זה לא עניין של כסף. גם אם אפסיד מליון ש”ח לשבוע, אני בשבת לא פותח נקודה”. אומר לנו יהודה בלהט.

 

אין סכום בעולם ששווה שבת אחת

יהודה יושב מולנו בגילוי ראש. לא נראה כשומר מצוות קלאסי. תשמע, אני אומר לו, זה נשמע ניסיון לא פשוט. מאיפה הלהט הזה לשמור על השבת בכל מחיר? “גדלנו על זה”, הוא אומר. “למרות שאני לא מה שנקרא דתי, אבל התורה, היהדות, השבת, כל זה חשוב לי ואין שום כח או סכום בעולם שיכול לקחת את זה ממני”.

אנחנו עומדים מתפעלים מול הנחישות, הדביקות והעיקשות שלו. מה אתה עושה בשבתות? אני שואל אותו. “תראה, אני לא יגיד לך שאני שומר שבת קלה כבחמורה, אבל אני הולך לבית כנסת, עושה קידוש בלילה וביום, ובעיקר מקדיש את הזמן למשפחה. לאשתי ולשלשת הילדים הקטנים שלי. אני מכבה את הטלפון, ומתנתק מהעולם שבחוץ”.

איך מגיבים בתעשיה מול עוף מוזר כמוך שמוכן להפסיד מאות אלפי שקלים בחודש בשביל השבת? אני שואל. “תראה כששמעו שאני הולך להפוך כאן את המקום לכשר וסגור בשבת, חשבו שאני משוגע. כולם, אבל כולם כולל חברים טובים, אמרו לי שאין סיכוי ושזה התאבדות כלכלית. אף אחד לא תמך בי. אבל הלכתי עם האמונה שלי, וברוך ה’ רואים את הברכה.

האמת, שחיכיתי לקטע של הברכה. ספר לי על זה עוד… ביקשתי. “שמע”, הוא אומר, “לא אגיד לך שכל יום ראשון נוחתת עלי בוחטה משמיים, וברור כשמש שהמסעדות שממול מרוויחות יותר ממני. אבל אני לקחתי את המקום הזה שהיה מקום כושל עם חובות של מליון שקל. ולמרות שסגרנו בשבת והפכנו אותו כשר למהדרין, ברוך ה’ כיום המקום לא חייב כסף לאף אחד ואפילו מתחיל להרוויח לאט לאט.

“בוא אגלה לך סוד”, הוא אומר לי. “יש לי סניף נוסף במתחם ביל”ו ברחובות. גם שם רוב העסקים פתוחים בשבת. כשלקחתי את הסניף, הוא היה מרוויח סכום יפה. הודעתי שאני סוגר בשבת. כולם אמרו לי אתה משוגע. ובאמת ההכנסות נחתכו בחצי. מבחינה כלכלית זה אומר לרסק את המקום, אבל המשכנו לעבוד, וכיום, כמה חודשים אחר כך, הצלחנו כמעט להדביק את המחזור שהמקום היה עושה לפני שבאנו. והמקום סגור בשבת וכשר”.

“כשהתחלתי לעבוד בתור נער, שמעתי פעם מאחד מבעלי הבית שלי שהיה מאוד עשיר וחלש על רשת גדולה, משפט חכם שמלווה אותי עד היום. יש לך ששה ימים בשבוע לעבוד קשה, להיות הכי טוב שאתה יכול ולהוכיח לכולם שאתה יותר טוב מכל המתחרים. אבל שבת זה מחוץ למשחק. בשבת לא עובדים גם אם יתהפך העולם. אם מישהו רוצה להיות עבד לכסף שלו, שיבושם לו. אני לא מוכן. נקודה”. מסיים יהודה.

אתגר השבת של סוחרי העולם החופשי

בהתוועדות פורים תש”מ הרבי החל לדבר על מצב היהודים במדינות הרווחה, ואז קישר את הנושא לניסיונות באותן מדינות על שמירת שבת, וכך אמר (תרגום חופשי ללה”ק מ’שיחות קודש’):

“הפרנסה שלו באה מברכת השם, והקב”ה אמר שכשבא יום שישי בלילה, הוא צריך מיד לסגור את העסק שלו, כדי שיוכל להגיע לביתו בעוד מועד ולהתכונן בזמן לשבת, ושלא ייכנס לשבת עייף, אלא בנחת, שזהו הרי ניסיון דווקא ובפרט במדינות של חירות.

“ומזה מגיעים לניסיון קשה יותר: מכיון שהעסק שלו מעסיק הרי עוד כמה וכמה אנשים, שביניהם ישנם גם יהודים, הוא חושב לעצמו: מילא אני, הוא צריך לוודא שהוא יקיים את כל הענינים שבשו”ע כמו שצריך להיות, במילא הוא צריך לסיים את העסק באופן כזה שהוא יוכל להגיע לביתו ושתהיה שמירת שבת ויו”ט כהלכתו.

“אבל הוא לא צריך לוודא זאת אודות היהודים שעדיין נשארים בעסק וצריכים לסגור ולנעול ולהעמיד את כל עניני השמירה, שזה לוקח משך זמן. בשביל שיהיה לו רווח גדול שביכולתו להרוויח, הוא נשאר עוד כמה רגעים בעסק, אבל בשביל יהודי שני הוא לא מחוייב למסור את נפשו בשבילו [שאצלו זה נכנס בגדר של מסירות נפש].

“ואחר כך ישנו ניסיון קשה יותר: שאפילו כשנשארים שם רק אינם יהודים, שהם הרי לא מחוייבים בשמירת שבת ויו”ט, העסק הרי נקרא על שמו, והרי ישנו דין בשו”ע שמכיון שהעסק שייך לפלוני בן פלוני שהוא יהודי, ושמו נקרא עליו, העסק צריך להיות נעול בשבת ויו”ט.

“ובזה הוא חושב לעצמו: זהו הרי רק “מה יאמרו הבריות”, שהעסק והמסחר של פלוני בן פלוני פתוח בשבת, אבל הוא הרי יודע והקב”ה יודע והתורה יודעת שנשארים שם רק לא יהודים…

“מילא כשמדובר אודות סכומים לא גדולים, הוא עומד בניסיון. כשמדובר רק בהכנסה בשביל עצמו, גם על זה הוא יכול לוותר. אבל מכיון שהוא רוצה לתת חומש ויותר מזה, על ענין של צדקה לישיבה או לבית הכנסת וכיו”ב - שהוא יוותר על זה ולישיבה לא יהיה את הכסף שלו כדי שלא יהיה “קלא דלא פסקא” שזהו היפך קדושת שבת ושמירת שבת, ושהעסק שלו יהה נעול בשבת - עד כדי כך הוא לא יכול [והוא אוחז שהוא לא צריך] לעשות את זה.

“במה דברים אמורים - כשמונח אצלו שהעסק מתנהל באמצעות כוחו ועוצם ידו, במילא לכל לראש הוא צריך לדעת איך זה מתיישב אצלו באמצעות כוחו ועוצם ידו - באמצעות שכלו, ורק אחר כך הוא יבדוק בשו”ע איך הוא צריך להתנהג.

“אבל כשהוא יודע ש”ברכת ה’ היא תעשיר” - בכל פעם שהוא עושה עסק, לכל לראש הוא מסתכל מה הקב”ה אומר בשו”ע שלו, באיזה אופן הוא נותן את העשירות ואת הברכה, ואם הוא נותן שם מבט ורואה שכתוב בשו”ע שצריכים לנעול את העסק, מכיון שנקרא על שמו, אפילו שנשארים שם רק לא יהודים, אבל הרי אין שטר מכירה, ובמילא זה נקרא על שמו וכיו”ב, אז הוא כבר מפסיק לחשוב איך לפעול בכוחו ועוצם ידו, מכיון שזהו דבר ברור שהקב”ה שולח לשם את ברכתו. ומכיון שזה ברור אצלו - אין לו עוד מה לחשוב, והוא נוהג כפי שצריך להיות.