מדי שנה בשנה, זכו מתי–מעט מהחסידים לקבל מידו הקדושה של הרבי, ד’ מינים (או חלקם).
מדי שנה בשנה, זכו מתי–מעט מהחסידים לקבל מידו הקדושה של הרבי, ד’ מינים (או חלקם). היה בכך משום זכות גדולה, ולא כל אחד זכה לכך, אלא עסקני ציבור, שלוחים אשר נקראו אל הקודש, וכן ה”זוכים בגורל”, אשר היו שלוחים של אלפי חסידים שהשתתפו בהגרלות השונות, וכן המזכירים בקודש.
מדי שנה בשנה, זכו מתי–מעט מהחסידים לקבל מידו הקדושה של הרבי, ד’ מינים (או חלקם). היה בכך משום זכות גדולה, ולא כל אחד זכה לכך, אלא עסקני ציבור, שלוחים אשר נקראו אל הקודש, וכן ה”זוכים בגורל”, אשר היו שלוחים של אלפי חסידים שהשתתפו בהגרלות השונות, וכן המזכירים בקודש.
במעמד זה שהתקיים תמיד בערב חג הסוכות ב’גן עדן התחתון’, הרבי עצמו היה עומד על גבי המקבלים, ודואג שכל אחד יקבל את אשר מגיע לו. בשנים מסוימות אף אחז בידו הקדושה רשימה מסודרת של המקבלים.
במעמד שהתקיים בערב חג הסוכות תשמ”א, ניכר היה עד כמה הרבי משגיח שכולם יקבלו, ומברך כל אחד בברכה השמורה למעמד זה “ממשיך זיין אלע המשכות [להוריד את כל ההמשכות]”:
בתחילה נכנס הרב אלטיין כדי למסור את הלולבים, והרבי בירכו “איר זאלט דערלעבן איבער א יאר” (= תזכה לשנה הבאה). בטרם יצא מעם הקודש, שאלו הרבי: שמא זוכר אתה אם שילמתי לך אשתקד עבור הלולב? הרב אלטיין השיב בחיוב והרבי הוסיף וחקרו: “האם אתה בטוח?” כשהשיב בחיוב, אמר לו הרבי: “נשארת חייב לי דולר, שיהיה לכם יום–טוב שמח, ושיהיו בשורות משמחות”.
לאחר מכן הורה הרבי למזכיר הרב גרונר “יש להכריז מי ייכנס לקחת”. הרב חדקוב ניגש והרבי מסר לו את רשימת האנשים שאמורים להיכנס לקבל הד’ מינים. הרבי הציע להוציא את כל האתרוגים מהקופסאות כדי שיוכלו לקחתם מיד, ולא יצטרכו לחפש.
לאחר שהרב חדקוב הכריז את רשימת האנשים המוזמנים להיכנס וליטול ד’ מינים, נכנס אחד החסידים שהגיע מפאריז. הלה נטל שני סטים של ד’ מינים, והרבי אמר לו: “האם לא אמרו לכם ליטול סט אחד עבור כולם? שיהיה עם קירוב הלבבות”. [והמשיך הרבי:] בשביל המוסדות שם — “תומכי תמימים” או “בית רבקה” לוקח הרב [הלל] פעווזנער, אתם טלו עבור ה”גרופס” [= קבוצות–פגישות מתקרבים ליהדות], ואז תכנסו יחד את המנהיגים שלהם ותתנו להם הסט, או שיפילו גורל, ושמא מכיוון שישנם ב’ ימים; שימשיכו כל ההמשכות”.
הרבי ממש ‘ניצח’ על המעמד, ודאג עד לפרטים הקטנים. כך היה כאשר הסתכל לעבר חבילת הלולבים ואמר לרב חיים שלום סגל מירושלים: “לולבים יש כאן יותר, יכולים לקבל יותר — ממילא יכולים אתם ליטול לולב נוסף והדסים נוספים וכמו כן ערבות, אך אתרוג ישנו רק אחד עבור כל אלו מירושלים (“פאר אלע ירושלים’דיקע”) — “עיר שחוברה לה יחדיו”, שלא תעשו פירוד בירושלים. תמשיכו את כל ההמשכות!”
לאחד הנוכחים לא נשאר אתרוג, והוא נשאר עם ג’ מינים בלבד בידיו. הרבי שהבחין מכך, תמה: “מה הפירוש? מסתמא נטל כל אחד אתרוג אחד! אין [עוד] אתרוגים?! המזכיר הרב גרונר הביא לחדר אתרוג נוסף.
את כל אחד מהנוכחים, בירך הרבי “שימשיכו את כל ההמשכות, ושתהיה שנה שמחה” (ולאחדים הוסיף:) “ושנת הצלחה”.
בהמשך שוב חסרו אתרוגים ומינים נוספים. אחד המזכירים אמר לרבי שמכפר–חב”ד נטלו שני אתרוגים ואשר על כן, הם מחזירים אתרוג אחד. אך הרבי לא הסכים, וקבע: “נתתי לשני הוועדים, לוועד [הרוחני] אחד — אתרוג, וכך גם עבור הוועד השני [הגשמי], הם צריכים לקבל שני אתרוגים!”
הרבי ניגש אפוא בעצמו אל הדלת של ‘גן עדן התחתון’ והכריז: “עבור כפר חב”ד צריך הוועד הרוחני ליטול בנפרד, והוועד סתם בנפרד, ושאר אנשי כפר חב”ד יצאו ידי חובתם עמם, ושיחזירו אתרוגים אם לקחו אחרים”.
אחר–כך שאל: “כמה אתרוגים חסרים כאן? הרב בנימין גורודצקי השיב: “אתרוג אחד”. מששמע זאת הרבי, נכנס לחדרו ויצא כשבידו אתרוג להרב גורודצקי ובירכו: “שתמשיכו כל ההמשכות!”
שוב שאל הרבי בנימה אבהית: “האם חסרות ערבות? הבאתי עוד שתי ערבות”, אך הלה השיב: לא חסרות ערבות.
הרבי: וכל שאר הדברים?
הרב גורודצקי השיב כי הוא לוקח עבור כמה עיירות במרוקו, אך הרבי תיקנו: עבור כל קזבלנקה… ועבור עוד 90 אישים מפאריז.
הרב גורוצדקי: אני אתן לאזימוב.
הרבי: עליכם לסדר זאת ותשתדלו שלא יגרעו מאף אחד, ובוודאי נטלתם יותר משלושה הדסים [= שתוכלו לחלקם].
הרבי דיבר עם אחד הנוכחים בצרפתית. ולאחד הנוכחים אמר באנגלית: “יכול אתה לקחת עבור כל אחד הדס כי ישנם הרבה הדסים”.
לר’ זלמן יפה אמר באנגלית: “זה מיועד לכל מנצ’סטר, הן לאלו הנמצאים כאן… אל תיגע בזה במשך כל החג, ואם ישנם כאן אנשים נוספים ממנצ’סטר תיתן גם להם הד’ מינים שיברכו עליהם גם כן.
לצלם ר’ לוי–יצחק פריידין שעמד במקום וצילם, אמר: “שנה מוצלחת, ושתצלם יהודים בעין יפה”.
במקום נכח גם ר’ זלמן שמערלינג מתל–אביב שנכנס בלוויית בתו. “הבאתי לרבי הדסים מצפת”, אמר.
הרבי: יישר כוח גדול.
הנ”ל: אני רוצה לקבל השנה גם לולב.
הרבי: תמיד אתה מבקש הדסים.
הנ”ל: הפעם הנני רוצה גם לולב.
הרבי: אתן לך גם לולב.
הנ”ל: שמעתי שהרבי מגיע לארץ–ישראל לקראת חג הפסח.
הרבי: אני מקווה אולי לבוא קודם עם משיח, אין צורך לחכות לפסח.
הנ”ל: הרי שמעתי שהרבי נערך לבוא לפסח.
הרבי: מסתמא, בוודאי יבוא משיח עוד לפני חנוכה!
הנ”ל: ש. אמר לי ששמע ממקור בטוח שהרבי יבוא לפסח!
הרבי: כן, יכול להיות כבר לי”ט כסלו!
לאחר מכן פנה הרבי אל בתו ונתן לה הדס, והורה לה להשתמש בזה להבדלה.
וסיים: חג שמח ושנה טובה ומתוקה.
(מעובד על פי “התקשרות”)