הזהירות בענייני חמץ הנהוגה אצל חסידי חב”ד היא מעל ומעבר למקובל ולרגיל, זאת משום

הזהירות בענייני חמץ הנהוגה אצל חסידי חב”ד היא מעל ומעבר למקובל ולרגיל, זאת משום התפקיד הנעלה שמוטל עלינו ע”י הרבי מלך המשיח, תפקיד שדורש ביטול אמתי ופנימי, ביחד עם אמונה מוחלטת

חג הפסח מכיל בתוכו עניינים רבים, יסודיים ועיקריים בחייו של כל אחד בפרט, ושל עם ישראל בכלל. כל פרט מההכנות לחג, מהמצוות ומהמנהגים שבו, הוא מדויק ובעל משמעות עמוקה ויסודית. לא לחינם הספר הראשון שחיבר כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, הוא הגדה של פסח עם ליקוטי ביאורים ומנהגים, בה הוא מראה כיצד כל פרט ופרט מתאים ומכוון לעניינים הנעלים ביותר.

תורתו של הרבי על פסח היא עצומה, רחבה ועמוקה. שיחות, מאמרים ומכתבים המקיפים את חג הפסח כולו, כך שכל אחד מאתנו יכול להתרומם ולהתעלות, ולטעום מתורתו של משיח, תורת הגאולה.

כל יהודי נזהר ממשהו חמץ בפסח, ובודק את החמץ אור לארבעה עשר, מי שלומד וחי על-פי פנימיות התורה, מבין כי החמץ אינו רק קמח ומים, והזהירות ממנו הוא הרבה יותר מעניין טכני. לכן, בדיקת חמץ של חדר אחד, לוקחת אצל אדמו”ר הזקן לילה שלם, שהרי לבער את החמץ מהלב, את הגאווה והישות – זוהי כבר עבודה מאומצת ופנימית.

החמץ שבלב, הוא התחושה שאני תופס מקום, שאני זה העיקר וכל מה שמסביב נבחן על פי מה שאני חושב ומרגיש. יש רמות שונות של חמץ רוחני, מהחמץ הגס – הגאווה והישות כפי שהם בגלוי, כפי שהם משודרים גם כלפי חוץ.

אולם אנחנו לא מסתפקים בכך, שהרי חמץ אסור אפילו במשהו, ואילו אצלנו חסידי חב”ד, אנו רואים זהירות כזו שכמעט לא מוצאים כמותה בשום נושא. אנו מהדרים כמובן בכל המצוות, זהו סימן ההיכר של חסידים, אולם בכל הקשור לזהירות מחמץ הרי שמדובר לא רק בהידור, אלא בחומרה על גבי חומרה, עד שהמנהגים בנושא נראים כלפי חוץ כ”שגעון”.

כנראה שיש לכך סיבה. כחסידים, אנו מכירים יותר מכל עד כמה הרסנית יכולה להיות הרגשת הישות, ולכן נזהרים ובורחים ממנה עד הקצה האחרון. דווקא בגלל התפקיד הנעלה המוטל עלינו, הזהירות חייבת להיות גדולה שבעתיים.

בכל דור ובכל תקופה יש צורך בזהירות, אולם בדורנו, הדור השביעי יש חשיבות כפולה ומכופלת. ככל שהתפקיד גדול יותר, כך גם הכחות גדולים יותר, וגם הנסיונות הם בהתאם.

הרבי נותן לכל אחד מאתנו תפקיד, ומורה לנו להפוך את העולם. כל אחד יכול וצריך להיות שליח שלו, ולקבל את כל הכחות והיכולת לפעול ולהפוך את העולם. וכאן צריך לזכור כל העת כי הדרך למלא את השליחות הגדולה, היא דווקא על ידי הביטול למשלח.

אנו מצווים להשתמש בשכל ובמידות, בכל האמצעים ובכל היכולות, על מנת להפיץ את בשורת הגאולה. אנו מעוניינים לפעול בתוך העולם ולהעלות אותו. לכן החיצוניות תופסת לא פעם מקום נכבד. לבוש מכובד, סגנון דיבור ונאום ועניינים נוספים שהיו ב”בל יראה ובל ימצא” אצל חסידים בדורות קודמים. ויחד עם זאת פעולות עצומות שפועלים גם הן ללא תקדים בכל דברי ימי עם ישראל.

כל אלו עשויים לגרום לתחושה של סיפוק, ושביעות רצון עצמית, ואולי גם למחשבה כי אכן יש לי מקום, דעתי היא הקובעת וכשרונותי הם שהביאונו עד הלום. אולם האמת היא כמובן, שהכל בכחו של המשלח, והדרך היחידה לקבל את הכחות ולפעול בהתאם לרצון העליון היא על-ידי הביטול – הזהירות מהחמץ ואכילת המצה השמורה והמשומרת.

המצה – כפי שחוזר הרבי היא מאכל האמונה ומאכל הרפואה. בכחה לרפא אותנו מחליי הגלות, מכל מה שלא מתאים לכוונה העליונה, ולפעול בנו את האמונה – לגלות את האמונה המוחלטת, בה’ ובמשה עבדו. את האמונה בבשורת הגאולה והגואל, אמונה אותה עלינו לשמור מכל משמר, ומכחה לפעול למילוי השליחות, כך שנסמוך את גאולת הפסח לגאולה השלימה, ונאכל מן הזבחים ומן הפסחים בבית המקדש השלישי, מתוך ביטול אמיתי ופנימי, ביטול של גאולה אל הרבי מלך המשיח, ואז נכריז את ההכרזה שאתה אנו מבטאים את הביטול למלך המשיח:   

 יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!