ומבוארים בכ”מ

כבכל ימי זכרון שבתורתנו הקדושה תורת חיים (הוראה בחיים) - צריך להיות התבוננות בענינם באופן דלימוד המביא לידי מעשה, ומענינו דרשב”י הרי הוא: א) תורתו אומנתו, ב) אהבת ישראל ד”בכל העולם כולו”, איך שיהי’ מצבו, אף שמדת הדין מתוחה עליו וזקוק “לפטור” מזה • מכתב כללי מכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א משנת תשל”ד

ב”ה, ערב ל”ג בעומר ועש”ק,

ה’תשל”ד. ברוקלין, נ. י.

הוו”ח אי”א נו”מ עוסקי בצ”צ

ובמיוחד בהענין שהזמ”ג -

מבצע ל”ג בעומר -

ה’ עליהם יחיו

 

שלום וברכה!

ידועים ומבוארים בכמה–מקומות הטעמים ליחוד יום הל”ג בעומר וחשיבותו ומעלתו,

אשר עליהם יש–לומר הכלל בדברי רז”ל דאלו ואלו דברי אלקים חיים אפילו כשיש פלוגתא ביניהם, על אחת כמה וכמה בענין שיש לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי,

מתחיל מהטעם המובא בשו”ע (שהוא ספר פס”ד הלכה למעשה) דבו פסקו תלמידי רע”ק מלמות (טעם שלילי, אין בו מעשה, מניעת היזק) ועד - שהוא יום שמחתו גדולה של רשב”י: הסתלקותו ועליתו למרום, ובלשונו: האידנא (ביום הסתלקותו) אתקיים כו’ נשמתי בי’ אחידא בי’ להטא בי’ אתדבקת ואשתדלת כו’,

שמחה גדולה כל–כך עד שנעשה יום שמחה לכל בני–ישראל ש”מצוה לשמוח שמחת רשב”י”, שאין בו תחנון ונפילת אפים וכו’,

ושייכות וקשר גלוי בין שני הענינים שהרי לאחר שמתו תלמידי רע”ק, הי’ רשב”י אחד מאלה שקיימו העולם לאחר שהי’ שמם, אחד המיוחד ביניהם, וכעדות רע”ק - רבם דכל תלמידים אלה - “דיך שאני ובוראך מכירים כוחך”,

ואמר יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה - היפך ותיקון להנהגת אלה התלמידים שלא נהגו כבוד זה לזה.

והנה כבכל ימי זכרון שבתורתנו הקדושה תורת חיים (הוראה בחיים) - צריך להיות התבוננות בענינם באופן דלימוד המביא לידי מעשה, ומענינו דרשב”י הרי הוא: א) תורתו אומנתו, ב) אהבת ישראל ד”בכל העולם כולו”, איך שיהי’ מצבו, אף שמדת הדין מתוחה עליו וזקוק “לפטור” מזה,

ואף דרק רשב”י וחבריו - תורתן אומנתן, הרי אפשר לכל אחד ואחד לקבוע עתים בתורה באופן שבעת ההיא יהי’ לימודו באופן דתורתו אומנתו. ואמרה תורה: קבוע לא בטיל.

ז. א. אשר מיום סגולה זה ובכח יום סגולה זה לקבוע עתים בתורה בכל יום באופן דתורתו אומנתו. וזה שכבר יש לו קביעות עתים זו - יוסיף עלי’ בכפלים לתושי’ וכמאמר חז”ל מי שיש לו מנה רוצה מאתים כו’ - קביעות עתים בתורה לעצמו וכן קביעות עתים בתורה ברבים.

ומתוך אהבת ישראל שבלי הגבלה - ישתדל ככל התלוי בו שבני–ישראל הנמצאים בכל העולם כולו יעשו גם–כן ככל הנ”ל: קביעות עתים בתורה לעצמם, ולהשפיע בסביבתם שיעשו כן.

•   •   •

ענין מיוחד לכהנ”ל בתקופתנו זו רבת הבלבולים וכו’ ועד כדי כך שאף שרואים במוחש בעיני בשר קושי השעבוד והחושך כפול ומכופל דימי הגלות - יש שמים חושך לאור וכו’

ואין לנו שיור רק התורה הזאת, תורת אמת ותורה אור - להאיר את חשכת הגלות המר באור אמתי, הלוך והוסיף ואור,

תורת הנגלה - שהי’ רשב”י מפרק בה כ”ד פירוקי וכו’

ופנימיות התורה - שהיא “חבורא דילך” - דרשב”י, כדברי אליהו על–ידי התעוררות משה רבינו רעיא מהימנא דכל אחד ואחד בכל הדורות כולם, ד”יתפרנסון (פירוש אמתית מאמריו) מהאי חיבורא דילך כד אתגליא לתתא בסוף יומיא ובגיני’ וקראתם דרור בארץ”, כדברי אליהו הנביא להרשב”י.

ועל דרך זה בעבודת רשב”י בכלל - דבי’ אחידא כו’, דאף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להדמות אליו, הרי לאחרי ש”פתח ר”ש” דרך זו ונמסר זה ונתגלה בתורה, הרי על כל פנים אפס קצהו אפשרי ושייך לכל אחד ואחד ובפרט על–פי מה שאמר דוד נעים זמירות ישראל בשם כל ישראל: מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם.

ויקוים הרמז הידוע בפי’ מאמר חז”ל כדאי הוא ר”ש לסמוך עליו בשעת הדחק - שבעת דחק לאיש ישראל ולעם ישראל (ואין לך שעת דחק כו’ - כתקופה זו) כדאי הוא רשב”י לסמוך עליו לפטור את כל העולם כולו מן הדין - וסומכין עליו,

גאולת וחירות הפרט - שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה -

ומגאולת הפרט לגאולה האמתית והשלימה דכל בני–ישראל - דיפקון מן גלותא ברחמים על–ידי משיח צדקנו,

ויהי רצון שיהא כל הנ”ל “בשמחה גדולה” ובעגלא דידן ובל’ הידוע: מיד הן נגאלין.

         בברכה להצלחה רבה בכהנ”ל

         ובברכה לבשו”ט

מ. שניאורסאהן

 

ומבוארים בכ”מ: ראה שד”ח אסיפת דינים מע’ ארץ ישראל סק”ו וש”נ. ולהעיר אשר בשו”ת חת”ס חיו”ד סרל”ג מוסיף טעם ע”פ מדרש (המחולק עם ש”ס פר”ע (וראה ג”כ פרש”י בשלח טז, א)) שביום ח”י אייר התחיל המן לירד. ולכאורה עפ”ז הו”ל לחוג יום זה מני אז. ולדברי החת”ס עצמו הותחל בזה רק בימי רע”ק (שו”ת חאו”ח סו”ס קס”ג. על הסתירה במסקנת ב’ התשובות - כבר העיר בשד”ח שם), אבל גדולה מזה מצינו במנהגי שבת הגדול (טושו”ע או”ח סת”ל) שטעמם מאורעות שקודם יצי”מ ולא מצינו בש”ס ומדרשים שיזכירום. ועות שפשטות הטעם שקבעום בשבת ולא ביו”ד ניסן מפני מיתת מרים - משמע שבנתיים עכ”פ לא נהגו בהם. ולחומר הדבר י”ל שטעמים הנ”ל (לבדם) אין מספיקים “להבדיל” היום ולציינו במנהג מיוחד וכו’, אבל כשבא (עוד) מאורע חשוב (יותר) נתעורר ונזכר גם זה שקודמו (ולהעיר ממגלגלין זכות ליום זכאי (תענית כט, א)). ומעין זה מצינו בהלכה ומדאורייתא בגלגול שבועה (קדושין כז, ב). ואכ”מ.

ליחוד יום הל”ג בעומר: כמה ממנהגי אדה”ז ושאר נשיאי חב”ד ביום זה - ראה שיחת לג”ב תש”ד. לקוטי דבורים לל”ג בעומר תש”ט. ע”ס העלי’ למירון ביום זה וכו’ - ראה ס’ הילולא דרשב”י (להריא”ז מרגלית, ירות”ו) וש”נ.

הכלל בדחז”ל: עירובין יג, ב. ולהעיר ממפרשי המשנה (אבות פ”ה, מי”ז) דמחלוקת הלל ושמאי סופה להתקיים. וראה לקו”א ואור תורה להה”מ ד”ה זה.

המובא בשו”ע: או”ח סתצ”ג. ולהעיר אשר בשו”ע אדה”ז שם יש אולי השמטת הדפוס (ובסעיף ה’ מתחיל: לג ימים כו’ - מבלי להזכיר עד”ז מקודם).

שהוא יום . . הסתלקותו: פע”ח שער ספה”ע פ”ז (ובדפוס קאריץ נשמט!). סידור (עם דא”ח) שער הל”ג בעומר. דרושי חסידות דלג”ב (בארוכה). ועוד.

ובלשונו: זח”ג רצב, א. וראה ד”ה ויכולו - בהמשך רס”ו ע’ מד ושם ע’ ריט. לקוטי לוי יצחק לזח”ג שם.

שמחה . . רשב”י: משנת חסידים מס’ אייר וסיון ספ”א (והמ”ח לא העתיק רק ד’ האריז”ל - פס”ד להצ”צ ליו”ד סקי”א).

שקיימו . . שמם: יבמות סב, ב.

אחד המיוחד: להעיר מל’ המ”ח שם: ה’ תלמידים כו’ ועל ידם וע”י רשב”י שהי’ אף הוא תלמידו נתקיים העולם.

דיך . . כוחך: ירוש’ סנה’ פ”א ה”ב.

יכול . . עתה: סוכה מה, ב. וראה ג”כ ירושלמי ברכות פ”ט סוף ה”ב.

שלא . . לזה: יבמות שם.

ומענינו דרשב”י . . תורתו כו’: בזח”א רנה, סע”א דא”ל רשב”י למלאכא דאי לית זכאין בעלמא “הא אית חד ואנא הוא דכתיב וצדיק יסוד עולם”, ובסוכה (מה, ב) ראיתי בני עלי’ כו’ אם שנים הן אני ובני - אבל עיין במאמרי לג”ב הנ”ל דתורתו אומנתו הוא עסק התורה באופן דתען לשוני אמרתך כו’ ביטול כו’ ע”י המסנ”פ שהמשיך עליו בק”ש (ולק”ש מפסיקין) כו’. ועיין תניא ספ”י. ועד”ז י”ל בנוגע שאר עניני רשב”י המבוארים במאמרים הנ”ל ובכ”מ.

תורתו אומנתו . . דרק רשב”י וחבריו: שבת יא, א. טושו”ע או”ח סו”ס קו.

רשב”י וחבריו: עיין סד”ה בזהר כו’ זימנא חרא - אוה”ת לויקרא ובס’ תרכ”ז.

קבוע לא בטיל: להעיר ממפרשי המשנה עשה תורתך קבע (אבות פ”א, מט”ו) ומלאכתך עראי. וראה הל’ ת”ת לאדה”ז פ”ג ס”ב. ולהעיר מצוואת הריב”ש ד”ה מכח התורה.

יום סגולה: להעיר ממלאכי (ג, יז): ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו. ושמו”ר פי”ח, ז.

כפליים לתושי’: כפליים ע”ד דרז”ל בשמו”ר רפמ”ו.

מי . . מאתים: ראה קה”ר א, יג. בחיי ס”פ ח”ש.

בתקופתנו זו: להעיר מקביעות לג”ב בשנה זו שהיא בועש”ק - שבשית אלפי שני דהוי עלמא ה”ז אלף הששי (להעיר מרמב”ן לבראשית ב, ג). וראה זח”א קיז, א.

ואיו לנו . . הזאת: פזמון זכור ברית אברהם לר”ג (מאור הגולה ?) ע”פ ספרא פ’ בחוקותי (ח, י): אילולא ס”ת שנשתייר להם לא היו משונים מאו”ה כלום.

תורת הנגלה . . ופנימיות: שרשב”י חיבר סתים וגליא דתורה (סד”ה בזהר כו’ זימנא חדא הנ”ל).

רשב”י . . פירוקי: שבת לג, ב. וראה אגה”ק סכ”ו (קמג, א).

חבורא דילך: זח”ג (קכד, ב) וראה אגה”ק שם.

דיתפרנסון . . בארץ: תקו”ז סוף ת”ו. וראה מקדש מלך על הזהר בהקדמה.

דאף . . אפס קצהו: ראה תניא פמ”ד (סג, א).

ש”פתח ר”ש”: ראה ד”ה כי כאשר, תרע”ח.

שאמר דוד . . לעולם: תהלים עג, כה–כו. ובפרש”י נתאוה בשרי. ועין יהל אור שם.

הרמז הידוע: הובא ג”כ בשער ישכר סוף המאמר ללג”ב.

כדאי . . הדחק: ברכות ט, א. וש”נ.

דחק לאיש ישראל: ראה יל”ש שמואל א רמז צב; תניא רשב”י אוסר כו’ צרת יחיד מנין ת”ל יקראני ואענהו.

שאין . . בת”ת: אבות פ”ו מ”ב.

דיפקון . . ברחמים: זח”ג קכד, ב. אגה”ק שם.

ובלשון הידוע: רמב”ם הל’ תשובה פ”ז, ה”ה. וראה אגה”ת לאדה”ז פי”א.