“במאמר מרתק על תפקידם של תלמידי הישיבות בימי ‘בין הזמנים’ מביא נתן אברהם ממכתבי

“במאמר מרתק על תפקידם של תלמידי הישיבות בימי ‘בין הזמנים’ מביא נתן אברהם ממכתבי הרבי בנושא, ומראיין את הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי, איש חינוך דגול העומד בראש ישיבת חסידי חב”ד ליובאויטש בצפת. להורים ותלמידים

במאמר מרתק על תפקידם של תלמידי הישיבות בימי ‘בין הזמנים’ מביא נתן אברהם ציטוטים ממכתבי הרבי בנושא, ומראיין את הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי, משלוחי הרבי מלך המשיח לארץ הקודש, ואיש חינוך דגול העומד בראש ישיבת חסידי חב”ד ליובאויטש בצפת *  מאמר חובה להורים ותלמידים

במסכת ברכות דף ל”ה עמוד ב’ נכתב: “אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא”. בתרגום חופשי: רבא היה אומר לתלמידיו — בבקשה מכם, בימי ניסן [ימי הקציר] ובימי חודש תשרי [זמן דריכת הענבים והזיתים] אל תבואו אלי, במקום זאת תלכו לעבוד בשדה, כדי שלא תהיו טרודים במשך כל השנה בפרנסתכם.

רבא מציע לתלמידיו לעזוב את ספסלי הישיבה ולצאת לעבודה בשדה בעונות החקלאיות הבוערות כדי שירוויחו סכום כסף יפה שיספיק להם למחייתם לאורך כל השנה, ובכך ישתחררו מדאגות פרנסה ויוכלו לשקוע בלימוד תורה בשאר ימות השנה. בימים עברו, בזמן הגמרא והמשנה מי שעבד — עבד כל השנה, וגם מי שלמד — למד כל השנה ללא הפסקה. רק בעונות הבוערות עזבו תלמידי הישיבה את ספסליה ושבו לביתם על–מנת לעבוד בשדה ולהבטיח בכך את פרנסתם. 

זו הסיבה העיקרית שמאז ועד היום התקבע שבמשך חודשיים בשנה — תשרי וניסן — תלמידי הישיבות בארץ הקודש עוזבים את הישיבות ויוצאים לביתם. היציאה ל’בין הזמנים’ בשונה ממה שרבים חושבים לא נועדה לנופש ולאוורור אלא כדי לשרת אילוצים כלכליים, ואם–כך נשאלת השאלה מדוע נמשך אותו מנהג גם בימנו אלו כשאף אחד מהתלמידים שיוצאים מהישיבה אינו ממהר ליטול טוריה ומגרפה ולצאת לעבודה בשדה?

הרבי: אין חופש מלימוד התורה

הרבי מלך המשיח מוביל קו ברור שמייקר את לימוד התורה. אצל הרבי אין חופש מלימוד התורה כפי שהדבר בא  לידי ביטוי בהתייחסויות אינספור בשיחותיו הק’ ובאיגרותיו. לדוגמא בשיחת יום ג’ פ’ שלח, כ”ד סיון ה’תשי”ב אומר הרבי: גם בתקופת ימי הקיץ עצמה, בודאי לא יהי’ הפסק וניתוק ח”ו מלימוד התורה — שהרי התורה היא “תורת חיים”, ובענין החיים לא שייך הפסק זמן ח”ו.

בצורה מפורטת יותר מרחיב הרבי בשיחת פ’ קורח, בדר”ח תמוז, ה’תשח”י.

חובת הלימוד חלה כמובן גם בימי החופש. לכן ילמד כל אחד ואחד מכם לפחות שעה אחת ביום, בעיקר פרשת השבוע, ודינים בקיצור שלחן ערוך. ובזכות זה יצליחכם השי”ת, ויתן לכם חשק ללמוד תורה במשך כל השנה כולה. ובעז”ה, אם נתראה בשנה הבאה שוב כאן — אשמח לשמוע שלמדתם ושקדתם על התורה במשך כל השנה.

הרבי גם דורש שלא יהיה רק לימוד עצמאי אלא תהיה תוכנית לימודים מסודרת. כפי שמובא באגרות קודש כרך ד’ א’קיא:

בודאי למותר לעוררם ע”ד תכנית מיוחדת לימי החופש שההכרח להכינה בעוד מועד, וכפתגם כ”ק רבוה”ק, אז ווי מען שטעלט זיך אוועק אזוי גייט דאס, וה”ה להנהגה דימי החופש, ובכפר חב”ד מכמה טעמים נכון לסדר שחופש יתבטא רק במיעוט ומינימלי של הלימודים, ותו לא, וכמנהג ישראל מאז ומקדם, ואם בכל הערים ובכל המושבות היתה הנהגה כזו כדאית, עאכו”כ במושב אנ”ש.

כשמדובר היה בלימוד התורה של בחורים ובפרט בימי הקיץ לא מקמץ הרבי מלך המשיח במילות עידוד. כפי שניתן לראות במכתב המובא באגרות קודש כרך יג  ד’תרנז ולקו”ש חלק ח’ עמוד 367:

במענה על מכתבו מכ”א מנ”א, ולפלא שאינו מזכיר דבר מענייניו בתורה ומצותי’ עתה, ובפרט ע”פ המדובר אשר דוקא בימים הנקראים בלשון העולם ימי חופש יש להוסיף בלימוד התורה ובהידור בקיום המצות, כיון שאז כמה דברים המבלבלים במשך ימות השנה, פטורים מהם, ועוד טעם נוסף בזה לבעלי תכונת נפש מסוימות, אשר דוקא בימים אלו שאין מחויבים ע”פ דין הישיבה למשמעת ללמוד תורה מספר השעות בכל יום ויום, הרי מראים שברצון הטוב ומבלי ציווי מבחוץ מוסיפים על מספר זה כמה וכמה, ובפרט שעליו להראות דוגמא חי’ בסביבתו עתה מהו תלמיד ישיבה בכלל וישיבת תומכי תמימים בפרט, שממנו יראו וכן יעשו, וכמבואר בדברי חז”ל ורז”ל בכ”מ.

 

כאשר מדובר באלפי תלמידים, יש צורך במסגרת מסודרת

בכדי לחדד את השאלות והתהיות בימנו נוכח דבריו הברורים של הרבי לגבי לימוד התורה בימי החופש וכדי לקבל תשובות ברורות ונהירות פנינו לכתובת המוסמכת בנושא — הרב יוסף יצחק ווילשנסקי, ראש ישיבת חסידי חב”ד ליובאוויטש בצפת.

מהרב ווילשנסקי שמענו שאמנם ישיבה במתכונת רגילה לא קיימת — על–אף ניסיונות מצד כמה ישיבות שלא צלחו — אך מסגרת של ישיבת ‘בין הזמנים’ עם תוכניות לימוד מעניינות ומלגות מטעם קרן ‘דור דעה’ קיימת גם קיימת ומדי שנה פרויקט זה אף מתרחב וגדל. על תפעול מסגרת זו אמונים תמימים מאת”ה המרכזי והיא מופעלת בלא פחות מארבעים סניפים ברחבי ארץ הקודש, בכל אתר בה ישנה קהילת חב”ד.

הרב ווילשנסקי אנחנו יודעים שאתם מעודדים מאוד את פרויקט ישיבות ‘בין הזמנים’, מדוע הורגש בכך צורך?

החינוך היהודי חסידי שם דגש על לימוד תורה בכל רגע פנוי. אנחנו מחויבים על פי ההלכה לחנך את תלמידנו שלא יעבור יום מבלי שהם פתחו ספר ולמדו. ‘בין הזמנים’ זה לא זמן של חופש, בכלל אין מושג של חופש מלימוד תורה. זהו זמן שניתן לתלמידים בכדי שיסייעו בהכנות בבית לקראת חג הפסח, וכפי שחלה על כל יהודי חובה לקבוע עיתים לתורה כך גם הדבר אמור כלפי תלמידי התמימים בזמן ‘בית הזמנים’, תעזרו בבית, אך בד בבד שלא יעבור יום בלי לימוד תורה.

כאן  נשאלת השאלה מדוע הדבר לא נעשה בימים עברו?

מאז ומתמיד בחורים שיצאו הביתה קבעו חברותות בבתי הכנסת בקהילותיהם, הישיבות עודדו את זה, אך אז היה מדובר בקהל תלמידים קטן ולכן היה די בכך, כיום מדובר במאות ואלפי תלמידים והורגש צורך לארגן פעילות מסודרת שתמשוך גם כאלה שמצד עצמם יתקשו לקבוע זמני לימוד קבועים וכשיש תוכנית מסודרת ושכרה בצדה הם משתתפים.

ישנם תלמידים שמפתחים בזמן לימודם בישיבה חיבור עוצמתי ללימוד. בישיבה קטנה בצפת מתוך כשמונים תמימים, עשרים וחמשה סיימו מסכת שבת (המכילה קנו דפים!), עוד רבים נבחנו על עשרות דפי גמרא ואחרים למדו תניא וחסידות בעל פה. גם בישיבה הגדולה יש השתתפות רחבה של תלמידים במבצע תורה. כאשר תלמיד כזה יוצא הביתה ועוברים ימים ארוכים בלי שיפתח ספר — אזי ההתלהבות שנוצרה אצלו לגבי הלימוד בישיבה יכולה ח”ו להתקרר והתשובה לכך היא ישיבת ‘בין הזמנים’.

אנחנו יודעים שהרבי באופן מיוחד עודד את לימוד התורה בכל עת וזמן, הרבי דיבר בשנת תשל”א על הצורך ללמוד תורה גם בחול המועד, בעבר אצל רבים היה זה זמן של נופש ויציאה לטיולים. הרבי בערב פסח, יום בו עסוקים כולם בניקיונות והכנות אחרונות לחג, נשא שיחה מיוחדת לרגל יום ההולדת של הרמב”ם. הרבי מייקר את לימוד התורה בכל רגע פנוי ועל–כך עלינו כמחנכים לחנך את ילדנו שאמנם מוכרחים לעזור בבית אך עלינו לזכור גם שחובה עלינו לקבוע עיתים ללימוד תורה.   

אם הלימוד כל–כך חשוב מדוע לא להמשיך את סדרי הישיבה במתכונת הרגילה עוד עשרה ימים?

היו בעבר ישיבות שניסו להמשיך את הלימוד עד ז’ ניסן, אך הדבר לא הפך לנחלת הכלל. למשל, אני זוכר שבזמן שלמדתי בברינואה סיימנו את הלימודים בז’ ניסן. רבני הישיבה שעמלים מבוקר עד ערב בשאר ימות השנה בישיבה צריכים את הימים הללו כדי לסייע בבית בהכנות לחג, ויש בתים שהתמימים אף הם לוקחים חלק פעיל בניקיונות — כך שגם התלמידים, ההורים והרבנים זקוקים לשבוע וחצי הזה. אבל זו עדיין לא סיבה שבחור ישתמט מלימוד תורה.

דבר נוסף הוא שהלימוד במסגרת ישיבת ‘בין הזמנים’ הוא בנושאים בתורה שהבחור נמשך אליהם, מכינים ללומדים חוברות לימוד מיוחדות שהושקעה בהם מחשבה רבה שלא יהיו קשים ויעשירו את הידע של הלומדים בתחומים ונושאים שלא תמיד בסדר הלימוד הרגיל בישיבה יגיעו לעסוק בזה.

בימים הללו ישנם בחורים רבים שעוסקים בחלוקת מצה שמורה למקורבים בערים בהם מתגוררים, כך שאם יש בעיר שלהם ישיבת בין הזמנים הם יכולים גם להתעסק במבצעים וגם ללמוד. אין הכנה טובה יותר לי”א ניסן מכך, וזה המקום לעורר את הרבנים וההורים לעודד את התלמידים להצטרף.

יהיו הורים שיגידו אנחנו רוצים את הילד בבית שיעזור?

ההורים צריכים להיות אלו שמעודדים את בנם ללמוד. זה לא סותר לכך שעליו גם לסייע בניקיונות בבית. לעניות דעתי אין לימודים מבוקר עד ערב, אלא בשעות מסוימות ולפניהם ואחריהם ניתן בהחלט לעזור. אנחנו בישיבה מדברים רבות על החובה לסייע בבית בהכנות לפסח, זה חשוב לא רק מבחינת כיבוד הורים אלא זהו חלק מהעניין של חג הפסח.

אנחנו הרי חסידים וחינכו אותנו שמקפידים על חמץ אפילו במשהו. ידוע הסיפור עם הרבי הרש”ב שהגיע ל’תומכי תמימים’ בחור לא מבית חב”די, אמנם למדן גדול אך ראו עליו שהיה מגושם והרבי הריי”צ מנהל הישיבה נתן לו את העבודות הקשות ביותר לקראת חג הפסח, הוא עמל קשות, עד שלאחר מכן ראו עליו עדינות.

ההכנות והעזרה בבית מזככים את הבחור וצריך להשקיע בזה אך בד בבד שזה לא יפטור אותו מקביעת עיתים ללמוד תורה.

רציתי לשאול את הרב איך הנהלת הישיבה רואה את הנוהג שהשתרש בשנים האחרונות אצל תמימים רבים לא להסתפק בנסיעה בתשרי ולנסוע לרבי לי”א ניסן ולפסח?

ר’ מענדל פוטרפס בשעתו דיבר על–כך שהיה ביחידות אצל הרבי וההוראה הייתה שבתשרי טסים לראות ולהיראות, הרבי דיבר על כך רבות ועודד את זה. היה מקובל בעבר שפעם אחת בשנה נוסעים לרבי, אם מישהו רוצה לנסוע בזמנים אחרים אזי הוא צריך לקבל אישור מיוחד של הנהלת הישיבה. 

כשתמימים באים לבקש את רשותנו יש לנו כמה פרמטרים האם לאשר את הנסיעה. ראשית על הבחור למלא טופס בקשה ובו עליו לנמק את הסיבה מדוע ברצונו לטוס בפסח ויש לנו כמה תנאים האם לאשר זאת. בראש ובראשונה אנו בודקים שההנהגה שלו הייתה כדבעי, הוא למד היטב ושמר את הזמנים, אנחנו מבקשים לשמוע את חוות דעת המשפיע שלו האם הוא רואה בנסיעה דבר חיובי, כמו כן אנו מבקשים לדעת שיש לו את הכסף ולא יהיה טרוד בשובו איך להחזיר הלוואות שלקח, מה גם שלא יוכל לטוס ככולם בחודש החגים.

תנאי נוסף מרכזי מאוד הוא שהבחור יקבל את אישור הוריו, יש הורים שיגידו אנחנו צריכים אותו לעזרה בבית ויש כאלה שיוותרו על עזרתו, יש כאלה שמסייעים בבית עד ערב י”א ניסן ואז טסים, זה התנאי שהציבו ההורים לטיסה והבחור עוזר בבית ביתר התלהבות.

באופן כללי ניתן לומר שבחור בפסח צריך להיות בבית הוריו. אני זוכר שהיו בחורים שגרו בערי השדה ובפסח רצו להישאר ב–770 והרבי הורה להם לחזור הביתה. שמעתי פעם על זוג צעיר, שכאשר אבי הכלה עבר אצל הרבי בחלוקת המצות, שאלו הרבי היכן יהיו בני הזוג. כאשר הלה השיב שיחוגו את הפסח אצלו, אמר לו הרבי: הרי בהגדה כתוב “וכאן הבן שואל” — משמע שצריכים להיות בבית ההורים שלו. ישנו עניין בחג הפסח להיות בבית ובטח כאלה שהם שיעור ג’ ובשנה הבאה גם כך לא יהיו בבית אלא בשנה תמימה ב–770.   

בפועל אני רוצה לשוב לנושא שעסקנו בו, לסיום: ניתן לראות את ההשפעה של השתתפות בישיבת ‘בין הזמנים’?

אנחנו יודעים בברור, חד וחלק שמי שנוטל חלק בישיבת בין הזמנים נראה אחרת לגמרי בשובו לספסל הלימודים. רואים את זה על הפנים של הבחור. יותר מכך ישנם כאלה שבזמן שהיו בישיבה לא היו מאלו שישבו ולמדו תמידים כסדרם והנה לאחר שמצד עצמם השתתפו בישיבת בין הזמנים חזרו עם התלהבות גדולה יותר בלימוד. 

•

מאת”ה המרכזי נמסר לנו שישיבת בין הזמנים השנה תחל ביום שני ג’ בניסן ותסתיים בי”ג בניסן, ערב בדיקת חמץ. פרסים יקרי ערך יוגרלו בין המשתתפים שמצד עצמם יוכלו להשתתף בשלושה מסלולי לימוד. מסלול ראשון: לימוד תוכן. מסלול שני: לימוד בעל–פה, תניא, משניות ומאמרים. מסלול שלישי: שמירת הסדרים. התמימים יוכלו לצבור 1665 שקל במסגרת קרן ‘דור דעה’ עבור כרטיס טיסה או קניית ספרים. הפרויקט מיועד לתלמידי ישיבות קטנות, גדולות וכתות ח’. 

עשרה טיפים שיגרמו לילדנו לסייע בניקיונות לחג

1. לפני שהבית נכנס לקלחת הניקיונות וההכנות — אספו את הילדים, קיימו איתם שיחה משותפת ובצעו חלוקת עבודה מפורטת. לאחר מכן הכינו דף ובו ציינו את רשימת המטלות. כך כל ילד בכל רגע נתון יודע היטב מה הציפיות שלנו ממנו.

2. הקפידו להיות ברורים ומפורטים במטלות שאתם מטילים על ילדכם. אם תאמרו “יוסי, אתה מסדר את החדר שלך” — זו בקשה כללית מדי שיכולה לא פעם להיראות לילד כגדולה על מידותיו. כשאנו מבקשים מילד להיות אחראי על ניקיון החדר, נפרט לו בדיוק מה זה כולל וכמובן נדאג שיהיה לו את כל העזרים שיסייעו לו לבצע את המטלה.

3. חזרו ודברו עם הילדים בכל הזדמנות על החשיבות בניקיונות לחג, העלו על נס את הערך היהודי חסידותי שטמון בכך. אנחנו לא מנקים ומברישים את הבית כי פעם בשנה טוב לעשות זאת, אלא עושים זאת מפני שאנו מקפידים על חמץ אפילו במשהו. תבלו את דבריכם בסיפורים ושדרו שאתם חדורים בעניין הזה.

4. כיצד נלמד מלכתחילה ילד לסייע בניקיונות? ילדים לומדים באמצעות מעשים. אין דרך אחרת, ולכן בתחילה עלינו לעשות זאת יחד איתם. הדרך הטובה ביותר ללמד ילדים קטנים היא לעשות את הדברים מוחשיים ככל האפשר עבורם. התחילו בכך שתעזרו להם לנקות את הצעצועים והבובות שלהם. היו סבלניים, האמינו בהם ולמדו אותם לעשות זאת בדרך טובה לשביעות רצונכם.

5. אתם באמצע המולת הניקיונות והילד נכנס כעת הביתה מתפילת שחרית או הגיע מבית הספר — אל תיפלו עליו עם דרישות לקחת מטאטא או מגב ולהיכנס תיכף לעבודה. הניחו לו, תנו לו זמן להירגע ולארגן את מחשבותיו. דאגו שיאכל וישתה משהו, תשאלו איך היה בבית הספר ואיך הוא מרגיש ואז — כמה נשימות להרפיה וקדימה לעבודה. התחלה נעימה היא מתכון טוב ליום מוצלח.

6. דאגו שהעבודה תיעשה מתוך שמחה ולא מועקה. הפעילו מוסיקה ועשו זאת בחדווה. מציאות כזו תסייע לילדים להיות אפקטיביים וכשהם יקימו אי”ה את ביתם הם יזכרו את ההכנות לחג כחוויה חיובית ומלכדת ולא ככזו שהיו שמחחים לוותר עליה. ילד שלא מתחבר לניקיון — שאלו אותו במה כן יוכל לסייע. לעיתים שמירה על אח קטן היא עזרה לא פחות חשובה.

7. הטילו על ילדכם מטלה שיוכל לעמוד בה. אם ילד מתעצל תנקטו בטקטיקה של הפעלת סמכות ועידוד. תאמרו משפטים בסגנון: אנו מצפים ממך לבצע את המוטל עליך ומאמינים ביכולתך.

8. העניקו לילדכם פרסי עידוד. מגיע להם, לא בכל יום הם מתאמצים כך. ישנן משפחות שהילדים יודעים שאם הם מסיימים את הניקיונות יומיים לפני החג — המשפחה כולה יוצאת לטיול. זהו פרס גדול, ניתן לצידו לצ’פר את הילדים בפרסי עידוד קטנים תוך כדי ואחרי עבודתם, אך שבשום פנים העבודה לא תהיה תנאי לפרס אלא צ’ופר.    

9. אל תחסכו במילים מפרגנות ומוקירות תודה. תוך כדי עבודה הקפידו לזרוק מילות עידוד והערכה לילדים. ‘ניקית את הארון כל–כך יפה’ או ‘איזה תענוג להכנס כעת לחדר ולראות את הספרייה מסודרת’. ספרו על–כך בהתפעלות לאבא שמגיע מאוחר מהעבודה, לסבא ולסבתא. העידוד המילולי חשוב מאין כמותו, הרבה יותר מהעידוד החומרי.

10. לסיום: דבר חשוב שלא תמיד שמים לב אליו. בכל ערב, לאחר יום של עבודה מאסיבית הקדישו זמן לשיחה משותפת עם הילדים ובני הבית. הכינו ארוחה טובה, ואפשרו לילדים לספר על תחושותיהם. שאלו אותם איך הרגישו עם המטלות? האם היה להם קשה? במה הכי התקשו? יכול להיות שיספרו לכם על תחושת תשישות רבה, או גם הרגשת סיפוק ומלאות. הקשיבו להם. היכולת לשתף היא הכרחית ותסייע להם לקום לעוד יום של עזרה בבית ממקום של רצון ואכפתיות.