הרוחות סוערות
בימים אלה, כאשר בארץ הקודש הרוחות סוערות נוכח שמועות כי הממשלה רוצה להעניק לוותיקן חלק ממבנה קבר דוד המלך שבהר ציון - פנינו אל המקום, שם פגשנו את אנשי חברת תהלים העולמית שמגיעים לשם מדי יום ואומרים תהלים בשליחותם של רבותינו נשיאנו, ושמענו מפיהם על המצב, כמו גם על ההיסטוריה של הארגון • בערב חג השבועו
בימים אלה, כאשר בארץ הקודש הרוחות סוערות נוכח שמועות כי הממשלה רוצה להעניק לוותיקן חלק ממבנה קבר דוד המלך שבהר ציון - פנינו אל המקום, שם פגשנו את אנשי חברת תהלים העולמית שמגיעים לשם מדי יום ואומרים תהלים בשליחותם של רבותינו נשיאנו, ושמענו מפיהם על המצב, כמו גם על ההיסטוריה של הארגון • בערב חג השבועות תש”נ, בעת שהרבי שהה על ה’אוהל’ הוא יצא החוצה והורה במפתיע - לחדש את פעילות החברה! מאז עולה מידי יום מנין אומרי תהלים על קברו של דוד המלך ומסיים את כל הספר. רבים נושעו במקום הזה, והרבי עצמו ביקש שיזכירוהו לברכה…
צילום: קובי קלמנוביץבימים אלה סוערות הרוחות בארץ ישראל בשל הרצון של ממשלת ישראל להעניק את הקומה השניה של קבר דוד המלך בהר ציון, לידי ראש הוותיקן, מי שמסמל את הנצרות ואת הטומאה.
ממש ביום הביקור, שוחחנו עם הרב אפרים פרוס, האיש שדואג מטעם “כולל חב”ד” למניין התהלים היומי, והוא סיפר ברגש רב כי המקום בסכנה רבה. “היום לא התקיים מניין. לא נתנו לאיש להגיע לשם. גם תושבי המקום היו במעצר בית כל עת הביקור”, הוא אומר, ומוסיף כי לדעתו הממשלה אכן רצתה לתת את הקומה השניה לידי הוותיקן, ורק מחאה גדולה שהתקיימה בימים האחרונים הרתיעה את הממשלה מלבצע את זממה.
•
“ימי קולות וברקים של צרות”, כך כינה כ”ק אדמו”ר הריי”צ את אותם ימי סער וסופה של מלחמת העולם השניה כאשר נהרות של דם נשפכו באירופה.
באותם ימים יצא הרבי הריי”צ בקריאה נרגשת “אל קהל עדת ישראל די בכל אתר ואתר”, ובו עמד על חומרת המצב של יהדות העולם. בהמשך לכך פנה הרבי בקריאת נפש “לייסד חברת תהלים עולמית שיאמרו בכל יום ויום את כל התהלים כולו” (ראה במסגרת המכתב בשלימותו). הרבי אף הציע כי אמירת התהלים תיעשה בסמוך למקום מנוחתו של מחבר התהלים, דוד המלך.
מני אז החלה “חברת תהלים עולמית” להתאסף מידי יום ביומו ולומר פרקי תהלים לזכות עם ישראל ולזכות החברים הרשומים באגודת אומרי התהלים. עד עצם היום הזה, מידי יום עולה מנין מתפללים על קברו של דוד המלך ואומר פרקי תהלים - פרוייקט שמוחזק וממומן על–ידי כולל חב”ד.
יסוד חברת תהלים על קבר דוד המלך
בשורות הבאות נחזור מעט לאחור כדי לקבל רקע להקמת החברה והארגון.
בשנת תש”א נוסדה חברת “מחנה ישראל” על–ידי כ”ק אדמו”ר הריי”צ. בתחילה נשמר הענין בסוד, וכל חבר ב”מחנה ישראל” היה צריך לשמור את דבר חברותו בסוד אפילו מחבריו ומבני משפחתו.
רק כשנה לאחר מכן, פורסם לראשונה דבר הארגון בגליון ‘הקריאה והקדושה’ (גיליון 10, תמוז תש”א) שם סופר על מה שנפעל בחודשים האחרונים על–ידי הארגון: הצלת בני–ישראל משמד, מחילול שבת וממאכלות אסורות. כמו כן השפיעו על יהודים בהנחת תפילין ושמירת טהרת המשפחה. עוד פעולה שנעשתה היא הפצת גליונות “הקריאה והקדושה” וכן תעמולה לתנועת התשובה “לאלתר לתשובה ולאלתר לגאולה”.
כשנתיים לאחר הייסוד, בשנת תש”ב, התמנה הרבי מלך המשיח ליו”ר וועד הפועל של מחנה ישראל, והפעילות בנושא “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה” קיבלה משנה פירסום.
באחרון של פסח בסעודת היום, פתח כ”ק אדמו”ר הריי”צ בשיחה נרגשת ודיבר על כך שבימים אלה הכל סובלים מחבלי משיח - בגלל ימי המלחמה הקשה - ולכן צריך להצטרף לפעולות “מחנה ישראל”. הרבי עמד על כך שבעם ישראל ישנה מעין מגיפה ואלפים נהרגים.
בעקבות זאת הורה הרבי לפתוח מחלקה חדשה בארגון - חברת משניות בעל–פה. נקבע כי החברים בחברה זו מחלקים ביניהם את ששה סדרי משנה על–פי הגרלה, על–מנת שכל אחד יחזור שתיים–שלוש משניות בעל–פה במשך השבוע. למבצע זה הצטרף גם הרבי הריי”צ בעצמו, בעוד שהרבי מלך המשיח דאג לפרסם ענין זה בכל מקום אפשרי.
נראה היה בחוש כי הרבי הריי”צ מנסה לבטל קטרוגים ולשבר חבלי משיח מעם ישראל. כנראה שפרוייקט חברת לימוד המשניות בעל–פה היתה בשביל להרבות זכויות לעם ישראל. אלא שלכאורה רצה הרבי הריי”צ להוסיף בזכויות וכמה שבועות לאחר מכן, יצא במכתבו האמור, בו קרא להקים חברת אומרי תהלים בכל מקום בעולם. במכתבו הוסיף וציין, שיש לזה הסכמה מאת הרבנים הראשיים לישראל הרב דושינסקי, והרב עוזיאל, וכן הסכמתו של הרב הראשי לירושלים הרב הרצוג.
יומיים לאחר מכן, ביום ט”ז אייר, הוא מסר את המכתב ל”מחנה ישראל” וביקש מהם “לפרסם מכתב זה ולהפיצו ככל האפשר על–ידי חבריהם החרוצים והמסורים לעבודה של פועל”.
“ומפטירים בתפילות מיוחדות, לפי הוראותיו המיוחדות של נשיאנו הגדול שליט”א”
הניהול המעשי של חברת התהלים העולמית נמסר לידי הרבנים הגאונים הרב שלמה יהודה–לייב אליעזרוב והרב יצחק אביגדור אורנשטיין, מי שכונה “רב הכותל”. שניהם הוציאו מכתב לציבור הרחב בבקשה להצטרף לחברה, וכך הם מתארים במכתבם את עיקרי פעילותה ומטרתה של החברה:
“החברה הק’ פעילה יפה בכוון למטרתה הקדושה. אנשי משמר קבועים ורבנים ות”ח מופלגים מתוך כל החוגים השונים בעיר הקודש ת”ו, עומדים על משמרתם הק’ ומשכימים קום מדי אשמורת בכל ימות החול בשבתות ובמועדים, אף יום לא נעדר, ומתחילים ומסיימים את כל התהלים כולו, ומפטירים בתפילות מיוחדות, לפי הוראותיו המיוחדות של נשיאנו הגדול כ”ק מרן שליט”א.
“החברה הק’ נעשה גם מרכז לתפילות בעד כל איש בצר לו ח”ו, ורבים הפונים אליו בבקשת תפילה ורחמים.
“החברה הק’ עמלה ליצור קשרים עם כל חברות התהלים שבעולם כולו, ולקבוע אמירת תהלים אחידה כלל עולמית, ותשמע נא ברמה קריאתו ובקשתו של נשיאנו הדגול, כ”ק מרן שליט”א”.
משלב התכנון אל שלב המעשה. בעקבות זאת החלו להתקיים מידי יום תפילות ואמירת תהלים בציון של דוד המלך ע”ה השוכן בהר ציון, סמוך למקום המקדש.
הרבי הריי”צ לא הסתפק בכך, אלא ביקש להרחיב יותר ויותר את ארגון חברת אומרי תהלים. על פי הוראתו הוציא “מחנה ישראל” מכתב כללי שיועד לרבנים וגבאי בתי הכנסת בעולם, ובו קריאה לחזק את חברות התהלים וכן לייסד חברות חדשות. למכתב זה צורף מכתבו הכללי של אדמו”ר הריי”צ וכן את תקנות החברה.
מי כתב את התקנות? - היו אלו שני חסידים בעלי שיעור קומה; המשפיע המפורסם הרב אלתר שימחוביץ והרב אורנשטיין שנתבקשו מהרבי הריי”צ לחבר את התקנות. לאחר פטירתו של ר’ אלתר שימחוביץ, ביקש אדמו”ר הריי”צ מהרב שלמה יהודה–לייב אליעזרוב שימשיך לעסוק בזה.
התקנות מורכבות ממספר פרקים, והן מתוות את מטרת הארגון, וכן את הזכויות והחובות של החברים. ואלו הם עיקרי התקנות.
אם יש כמה מניינים בבית כנסת אחד, לכל מנין צריך להיות חברת תהלים בפני עצמה, כשכל החברות כלולות בחברת התהלים העולמית.
יהיו שלושה סוגים של חברות תהלים:
חברת תהלים ותיקין: החברים המתפללים “ותיקין” אומרים את ספר התהלים לפי החלוקה השבועית קודם התפילה.
חברת התהלים היומית: אמירת תהלים לאחר התפילה לפי החלוקה החודשית.
חברת תהלים בשבת: החברים אומרים תהלים לפני שחרית או בין מנחה למעריב ביום השבת ומשתדלים לגמור את כל ספר התהלים.
בכל בית כנסת אפשר להקים חברת תהלים מכל הסוגים, ואדם אחד יכול להיות חבר בכל סוגי חברת התהלים.
עוד קבעו, כי בכל חברת–תהלים יהיה גבאי, סגן גבאי, קורא ברבים, סגן קורא ברבים, סוכן וסגן סוכן. תפקידם לדאוג שיהיו כמה שיותר חברים בחברה, וכן לארגן שיהיו מספיק ספרי תהלים. הקורא ברבים הוא השליח ציבור. כמון כן, מענינם לדאוג לשלם לחברים, ולנהל חשבון מסודר של הוצאות והכנסות החברה.
מזכויות החברים: רשימות של החברים ישלחו בחודש אלול לחברה העולמית שמרכזה בירושלים, והחברה שבירושלים מצידה תתפלל על כל החברים ברחבי העולם. התפילה עצמה תתקיים בקבר דוד המלך או בכותל המערבי.
כמו כן, בכל שבת מברכים יתפללו חברי החברה בירושלים על כל החברים, וכל חבר יכול לשלוח לחברה בירושלים בקשה להתפלל עליו או על קרוביו במקרה של שמחה או עצב ח”ו.
יום החגיגה: יום החגיגה של חברת התהלים העולמית יהיה ביום ראשון של חג השבועות. ביום זה יעשו סעודת מצוה ויוסיפו באמירת פרקי תהלים. בכך יציינו את יום ההילולא של דוד המלך (שחל בחג השבועות), ויעשו ‘מי–שברך’ לכל החברים.
מסדרת התקנות והמכתבים עולה, כי הרבי רצה מאד שהחברים ירגישו שותפים ואחים זה לזה. האחווה היתה מילת המפתח. משום כך, לא פעם הורה הרבי הריי”צ שהחברים האומרים תהלים על קבר דוד המלך יאמרו תהלים גם על שאר חבריהם בעולם.
דבר זה היה כבר בשנת הייסוד, תש”ב, כאשר ביום שני של סליחות שלח הרבי מה”מ מכתב בענין זה לרב אליעזרוב:
“על–פי הצעת כ”ק מו”ח אדמו”ר שליט”א, הנה הודענו פה אשר חברת תהלים העולמית בירושלים בליל הושענא רבה תעורר רחמים לקבל פתקאות טבין, ולמחר ביום הושענא רבה תעשה “מי שברך” בעד כל חברות תהלים שבעולם וחברים יחידים. ובודאי ישתדל כהדר”ג שהכל יעשה כרצון מו”ח כ”ק אדמו”ר שליט”א ומוסגר פה רשימת חברות ויחידים להתברך בפרטיות”.
כידוע, בהושענא רבה נהוג להתפלל “לגמר חתימה טובה ולקבלת פתקא לטובה ולרחמים ולחיים ולשלום ולגאולה שלימה לישראל אמן”. ועל–פי הצעת אדמו”ר הריי”צ, הוחלט שחברת התהלים העולמית יתפללו בליל הושענא רבה על כל חברות התהלים שבעולם וחבריהם.
הרבי בעצמו היה שולח שמות של אנשים כדי שחברת התהלים הסמוכה לקבר דוד המלך תתפלל עליהם. באחד הפעמים הרבי אף צירף בקשה אישית - לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי–נשמת אביו הרב לוי יצחק זצ”ל וכן להתפלל לבריאותה של אמו הרבנית חנה.
“ולפניו שולחן זהב ושרביט זהב ועטרת זהב - והוא קבר דוד המלך”
כאמור, מקום המרכז של חברת התהלים העולמית נקבע סמוך לקברו של דוד המלך, וזאת על–פי הוראתו של הרבי הריי”צ במכתב היסוד.
היכן נמצא קבר דוד המלך, מי גילה את מקומו המדוייק, ומה נמצא שם?
ובכן, רבים טועים משום–מה, ואומרים כי קברו של דוד המלך ושאר מלכי בית–דוד נמצא ב”מגדל דוד”. זוהי טעות שאין לה בסיס. קברו של דוד המלך נמצא בהר ציון.
וכך כותב הרמב”ם בהלכות בית הבחירה בנוגע לקדושתה של ירושלים: “ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה”. מכאן שרק את קברי בית דוד וחולדה הנביאה השאירו בירושלים (העתיקה) עיר הקודש. אפשר אם כן להסיק שלקברי בית דוד יש קדושה מיוחדת.
אולם כיום, הר ציון וקברי מלכי בית דוד נמצאים מחוץ לחומת העיר העתיקה. כיצד הם “יצאו” מחוץ לחומות? - מסופר שכשהסולטן ציוה לבנות חומות חדשות תחליף לחומות שנהרסו בזמן החורבן, טעה האדריכל והתווה את מקום החומות יותר פנימה, כך שאת הר ציון ובו הקברים החשובים השאיר מחוץ לחומות. בעקבות טעות זו גזר הסולטן את דינו למוות.
כיצד ידוע על מיקומה המדויק של המערה? - בספר “אבן השהם” הוא מביא את המסופר ב”ספר מסעות רבי בנימין סימן ט’, שסביב לירושלים הרים גדולים, ובהר ציון קברי בית דוד וקברי המלכים אשר קמו אחריו”.
הוא מוסיף ומספר שם סיפור מרעיש ומרתק: “ומהיום חמש עשרה שנה (דהיינו בשנת ד’ תקט”ו בערך) נכנסו שם שני אנשים ומצאו פתח המערה, והלכו במבוא המערה עד שהגיעו אל ארמון אחד גדול בנוי על עמודי שיש מצופה בכסף וזהב, ולפניו שולחן זהב ושרביט זהב ועטרת זהב והוא קבר דוד המלך, ולשמאלו קבר שלמה המלך, וכן קברי כל המלכים הקבורים שם ממלכי יהודה, ושם ארגזות סגורות שאין אדם יודע מה בתוכם.
“ורצו אלה שני האנשים ליכנס בארמון, והנה רוח סערה יוצא מפי המערה והכה אותם ונפלו לארץ כמתים ושכבו עד הערב, והנה רוח אחר בא וצועק בקול אדם, קומו צאו מן המקום הזה, ויצאו משם דחופים ומבוהלים, ושלחו להביא את רבי אברהם החסיד הפרוש מקושטנדינה שהיה מאבלי ירושלים וספרו לו כל הדברים על פי שני האנשים האלו שבאו משם.
“וענה רבי אברהם ואמר כי קברי בית דוד ומלכי בית יהודה הם. למחר שלחו בשביל שני האנשים ומצאו אותם מתים כל אחד מושכב על מיטתו, ופחדו ואמרו לא נכנס שם כי אין חפץ הא–ל להראות אותו המקום לשום אדם (עיין שם שהרב בנימין שמע את המעשה מרבי אברהם הנ”ל)”.
עוד מתואר שם: “בהר ציון יש מקום .. ומחובר לו בית סגור עם דלתי ברזל ואומרים ששם קבורים דוד ושלמה ע”ה, וקרוב לשם בית אחד סגור בדלתי ברזל גם כן ואומרים ששם כל מלכי בית דוד, ובשני אלו המקומות לא יניחו הישמעלים ליכנס לשום אדם בעולם”.
כאמור, סמוך לקברו של דוד המלך, קבורים גם שאר מלכי בית יהודה, והם: שלמה המלך, אסא, יהושפט, יותם, חזקיהו, יאשיהו, ויהוידע אביו של זכריה הנביא.
“מחנה ישראל” בראשות הרבי מעודד אמירת תהלים
הרבי מלך המשיח ראה חשיבות רבה בחברות ארגון “חברת אומרי תהלים”, וכך כתב באחד ממכתביו: “אשרי מי שזכה לדבר גדול כזה ושיש לו חלק בזכות כל אלה שאומרים תהלים ברבים בחברה זו”.
בחודש אלול תש”ב עורר כ”ק אדמו”ר מלך–המשיח אודות פעולות “מחנה ישראל” בכלל וביניהם על חברת התהלים העולמית. הוא שלח מכתבים למדינות ארה”ב, קנדה, מקסיקו, ברזיל, ניו–זילנד וכמובן לארץ–הקודש (למדינות אירופה לא נשלח מכתבים בגלל המלחמה שהתחוללה שם).
לפי בקשת הרבי פורסמו פעולות מחנה ישראל וחברת תהלים בעיתונים בארה”ב וקנדה. אחד המכתבים הללו הופנה אל הרב גרינגלאס מאותו חודש:
בצירוף למכתבינו זה שולחים אנו לו קטע מה”מארגן ז’ורנאל” אשר בו מאמר ע”ד עבודת מחנה ישראל.
באשר ימי אלול והימים הנוראים הבע”ל ראויים ביותר לנהל בהם תעמולה ע”ד עניני הרוח אשר עוסק בהם “מחנה ישראל”, יואיל נא להשתדל שכבר בימים אלה יהיה המאמר המצורף הנ”ל, או מעין מאמר כזה מודפס בעיתון “הנשר הקנדי”.
תקותינו חזקה שכבודו יחד עם חביריו שי’ יתחילו תיכף בעבודה נמרצה בכל מקצועות “מחנה ישראל”, כי עת לעשות היא, וה’ יהיה בעזרם.
ואציין כאן ראשי פרקים בעבודה חשובה זו:
1) להדביק על כתלי בתי הכנסיות את הר”ד של אחרון של פסח - מה טוב אם קודם ר”ה ידפיסו כולו או קטע מהר”ד בעיתון.
2) לשלוח המכתב ע”ד חברות–תהלים לכל הבתי כנסת בכל מדינתם. בבתי הכנסת שיש להם מכירים כדאי לצרף גם מכתב פרטי מכם”.
במכתב אחר (אגרות–קודש חלק א’) כותב הרבי אודות מעלתו של מי שחבר בחברת התהלים.
שמחנו לשמוע מפי ידידנו הרה”ג והרה”ח איש רב פעלים ר’ מ[שה] פ[נחס] הכהן שי’ כ[ץ] כי מע”כ הורה בראש המייסדים את החברה תהלים בביהכ”נ אהבת אחים בני–יעקב.
אשרי מי שזכה לדבר גדול כזה ושיש לו חלק בזכות כל אלה שאומרים תהלים ברבים בחברה זו. ובטח הולך הוא מחיל אל חיל ומשתדל יחד עם כל המסייעים אותו להשפיע על כל המתפללים בביהכ”נ שלו להרשם לחברה–תהלים זו.
ובטח ידוע לו מה שאמר ה”צמח צדק” “אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהלים ופעולתם בשמי רום הייתם אומרים אותם בכל עת - תדעו שמזמורי תהלים שוברים כל המחיצות ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה ומשתטחים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים”.
מצרפים אנו בזה מכתב כ”ק אדמו”ר שליט”א ע”ד אמירת תהלים ומכתב “מחנה ישראל” ע”ד חברת תהלים עולמית, ומקוים אנו כי גם חברת תהלים המתנהלת ע”י מע”כ תואיל להירשם בחברת תהלים העולמית.
וזכות אמירת תהלים תעמד לו ולכל חביריו בחברת תהלים בביהכ”נ אהבת אחים בני–יעקב להנצל מחבלי משיח ולזכות לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש.
בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה
יו”ר ועד הפועל
מסתבר שהרבי רצה “למסד” יותר את החברה, ולעשותה למסודרת גם מבחינה סמלית. בחודש אדר תש”ג ביקש הרבי מראש חברת תהלים בירושלים, הרב אליעזרוב, להדפיס תעודות חבר עבור כל החברים. אלא שבקשה זאת לא יצאה לפועל “שכן מלבד אשר הדפסה מיוחדת כזו ונייר מיוחד כזה עולים ביוקר נפרז ואין לנו תקציב להוצאות הללו - הנה חוקי הנייר אשר הוצאו על–ידי ממשלתינו הרוממה ירום הודו אוסרים בכלל הדפסה כזו”, הסביר הרב אליעזרוב.
מתשובה זו עולה, כי המצב הכלכלי באותם ימים היה קשה, בשל מצב המלחמה ששרר אז, ובכלל זאת גם חברות התהלים היו במצוקה כספית קשה.
הרבי מבקש שיזכירוהו בקבר דוד המלך
מה קרה ברבות השנים עם חברת התהלים? האם היא קיימת? ואם כן, באיזו מתכונת?
ובכן, החל משנת ייסוד החברה, תש”ב, ועד שנת תש”ז, התקיים מידי יום אמירת תהלים בכל העולם, ובעיקר ב”מרכז”, סמוך לקברו של דוד המלך. אולם בשנה זו, התחזקו הפרעות של ערביי ירושלים והיתה סכנה מוחשית להמשיך ללכת לקבר דוד המלך, ומשום כך אמירת התהלים שם פסקה. גם לאחר קום המדינה, ואפילו לאחר מלחמת ששת הימים, כשירושלים היתה בשליטה ישראלית והבטחון ללכת ברחובות היה גדול יותר, לא חודשה אמירת התהלים. הרבי מה”מ נשאל על כך מספר פעמים, האם לחדש את החברה, אולם הרבי לא הגיב על כך, והענינים נשארו כפי שהם.
בערב חג השבועות תש”נ, שוב שאלו מנהלי “כולל חב”ד” את הרבי האם לחדש את אמירת התהלים ליד קברו של דוד המלך. הרבי לא השיב, אך באותו שבוע נסע לאוהל. בהיותו באוהל קרא לפתע למזכיר והורה לו להודיע מיד למנהל “כולל חב”ד” הרב שלום הלוי דוכמן, לחדש את פעולתה של חברת תהלים ליד קבר דוד המלך.
ההוראה התגלגלה במהירות רבה, ודקות ספורות לפני התקדש החג בארץ הקודש, התקבלה הידיעה בהפתעה ובהתרגשות. מיד עם צאת החג ארגנו מנין לאמירת תהלים. ובאסרו–חג שבועות חגגו את יום החג של החברה - אותו יום שנקבע מאז ליום ההילולא של דוד המלך בחג השבועות. מיני אז ועד היום הזה, עולה מנין של אומרי תהלים על קבר דוד המלך מדי יום ביומו, בראשותו ובארגונו של הרב אפרים פרוס מירושלים שמשקיע בכך מאמצים רבים, ומסיים את כל ספר התהלים. הם עולים לציון בכל יום בשעה אחד–עשרה בבוקר, ומסיימים את כל ספר התהלים.
הרבי ייחס חשיבות רבה לחברה הישנה–חדשה הזאת. מספר פעמים קרה שהגיע טלפון בהול מהמזכירות וביקשו לשלוח להם את רשימת אומרי התהלים, שמם ושם אמם, וכן פרטים מדוייקים: מתי אומרים וכדומה. אחד הפעמים היה בעיצומה של מלחמת המפרץ, בערב י’ שבט תנש”א, המזכיר שהתקשר אמר שהרבי ביקש את הרשימה מיידית וברגע שהיא תגיע הרבי ייצא בדרכו ל’אוהל’…
מה יותר מופלא מכך, שהרבי עצמו ביקש שיזכירוהו ויתפללו בעבורו ובעבור עוד מספר יהודים.
הרב פרוס יודע לספר על מופתים רבים שמתגלגלים בזכות אמירת התהלים של חברי האגודה סמוך לקבר דוד המלך. “יהודים רבים נושעו לאחר שהתפללו עליהם”, הוא אומר. “דוגמא לכך אפשר למצוא באותו יהודי תל–אביבי שאינו שומר מצוות, שהתקשר באחד הימים וביקש ברכה לצרה פרטית שהיתה לו. כעבור זמן קצר הוא נחלץ מהצרה באופן שמיימי, ומאז הוא עולה לעיתים לירושלים על מנת להתפלל יחד איתנו, וכן הוא משתתף בקביעות ביום חגנו - בחג השבועות”.
עוד יודעים מנהלי “כולל חב”ד” לספר על אשה שהיתה מביאה מידי יום כיבוד קל לאומרי התהלים ובשעה שהיתה זקוקה לרחמים, נושעה באופן פלאי.
•
בהזדמנות זו מפנה הרב אפרים פרוס בקשה לכלל החסידים לעלות בהמוניהם על קברו של דוד המלך, כיון שבחודשים האחרונים יש אינם–יהודים רבים שעולים על קברו, והמקום מקבל, בדרך ממילא, צביון לא–יהודי. “כל אחד יראה לעצמו זכות וחובה לעלות ולהתפלל על ציונו של דוד המלך, ולחזק בכך את השליטה היהודית”.
כל אחד יכול להיות חבר בחברת התהלים על קבר דוד המלך? - אני שואל את ר’ אפרים והוא משיב:
“לאומרי התהלים סמוך לקבר דוד המלך יש תקנון בפני עצמו, ובין השאר נכתב בו שיגידו את התהלים בנעימות, שכולם יהיו בעלי זקן, ושיתנהגו בכבוד וירחיקו כל מיני קפידא ח”ו”…
לסיום מבקש הרב אפרים פרוס מכל מי שקורא את הדברים, שיעשו הכול כדי להביע מחאה, כמו גם להגיע בעצמם אל קבר דוד המלך. “נוכחות יהודית חזקה במקום יכולה לעזור רבות”, הוא אומר. הרב פרוס מספר כי לפני זמן מה שהו שם חברי הארגון ואמרו תהלים, כשלפתע הגיעו שוטרים והורו לנוכחים להסתגר בחדר צדדי מבלי יכולת לצאת, וזאת כיוון שהפטריאך הראשי של גרוזיה ביקש לעשות שם טקס של עבודה זרה - והממשלה איפשרה לו זאת.
“גם כעת, כשנראה שהממשלה ירדה מהרעיון למסור את המקום, עדיין המקום בסכנה, ולא רק הקומה השניה, אלא גם הקומה הראשונה בה אנחנו אומרים תהלים מדי יום ביומו בהוראת הרבי והרבי הריי”צ”.
גם השנה, ביום ראשון, אסרו–חג השבועות תשע”ד, יעלו חברי חברת התהלים, וכפי התקנה הקדומה יסיימו את ספר התהלים, יעשו ‘מי שבירך’ לכל החברים ולאחר מכן יישבו לחגוג את יום “חגם” הפרטי, במשתה ובסעודת מצווה, ברוב שירות ותשבחות - - -
“הבחינו באדם זקן, ישן על מיטה עשויה זהב טהור ומעוטף בטלית”
סיפור גילוי מערת מלכי בית דוד המובא בגוף הכתבה מתך הספר “אבן השוהם” מובא גם בגירסה ‘סיפורית’ יותר בגליון “שיחות לנוער”. וכך מסופר שם:
“כאשר כבשו הצלבנים את ארץ ישראל, לפני כאלף שנים, הם הרסו רבים מהמקומות הקדושים. ומהאבנים הגדולות ש”השתחררו” בצורה כזו, בנו… כנסיות, על הר ציון עמד בימים ההם קיר אבנים גדול שהנוצרים עמדו להרוס ולהשתמש באבניו, בין מאות העובדים שהועסקו ע”י הצלבנים, היו גם שני יהודים.
פעם אחת שעה שהפועלים היהודיים עסקו במלאכתם, נתגלתה להם מערה בהר ציון. הם שמחו לתגלית בחושבים שימצאו במקום אוצר בלום. הם נכנסו למערה והתקדמו בה, בעברם ממערה תת–קרקעית אחת לחברתה, עד שהגיעו לאולם גדול, נהדר למראה, עשוי כולו כסף וזהב ומשובץ יהלומים.
באולם זה הבחינו באדם זקן, ישן על מיטה עשויה זהב טהור ומעוטף בטלית. למראשותיו, מעל המיטה, היה תלוי נבל. ואילו על שולחן סמוך, עשוי אף הוא מזהב, היה מונח כתר מרהיב עין. ליד הכתר ראו הפועלים גוויל עשוי קלף ועליו כתוב ספר התהלים.
הפועלים שהחלו לתת עיניהם להסתכל קצת באולם הנהדר, הבחינו בעוד 16 מיטות זהב. בכל מיטה נראה מישהו ישן, באחת מהן אדם צעיר יחסית, וליד כל מיטה היה שולחן ועליו כתר, ליד כל כתר דלק נר קטן.
שני הפועלים קפאו תחתיהם מעוצם ההתרגשות. הם רצו להתקרב אל מיטות הזהב, אולם מיד חלה לנשב רוח חזקה והם שמעו בת–קול מכריזה ואומרת: שובו על עקבותיכם! אל תדרכו על מקום מקודש זה!
הפועלים היהודיים פתחו במנוסה כל עוד נפשם בם. הם יצאו בבהלה מן המערה ושלושה ימים שכבו בבית רפואה באין באפשרותם להניע אבר.
סיפור המעשה התפשט חיש מהר והגיע עד למושל ירושלים. הוא פנה אל הרב המקומי, המקובל רבי אברהם פרוש. הרב הסביר למושל כי הפועלים נקלעו למקום בו קבורים מלכי בית דוד. הוא גם יעץ למושל לסגור את הכניסה למערה ולמנוע כניסת אנשים למקום מקודש זה.
המושל עשה כעצת הרב והמקום נסגר על מנעול ובריח.