הרגע שלי בשנות הנפלאות

הסרט “ימי בשורה” מביא את סיפור השתלשלות האירועים של שנות הנפלאות ומתעד את הימים הגדולים ההם, בהם בישר הרבי מלך המשיח שליט”א לעם ישראל את בשורת הגאולה • שבעה משפיעים חסידיים מתארים את האווירה החמה והסוערת ומכניסים אותנו אל האטמוספרה המופלאה • סיפור המאורעות מחיה מול עינינו את אותם ימים ומעורר להתמסרות מחודשת לתפקידנו ועבודתנו: להכין את העולם לקבלת פני הרבי שליט”א משיח צדקנו

בהשתתפות הרבנים והמשפיעים שיחיו (ע”פ סדר הא-ב):

הרה”ח הוד-דוד אריה, ר”מ בישיבת תות”ל קרית-גת

הרה”ג יוסף ישעי’ ברוין, מד”א וחבר הבד”צ דשכונת המלך קראון-הייטס

הרה”ח שניאור זלמן הרצל, משפיע ומחבר ספרים בעניני משיח וגאולה

הרה”ח אסף חנוך פרומר, משפיע בישיבת חח”ל חיפה

הרה”ח זמרוני זעליג ציק, מנהל בית חב”ד בת-ים ויו”ר ‘האגודה למען הגאולה’

הרה”ח יקותיאל מנחם ראפ, משגיח ומשפיע בישיבת תות”ל המרכזית 770

הרה”ח נחמן שפירא, חבר ה”ועד להפצת שיחות” ומשפיע בישיבת ‘אהלי תורה’

בכתבה הקודמת המשכנו בסקירת האירועים ובתיאור האווירה והעוצמה הייחודית של שנת ‘אראנו נפלאות’. התכנסויות החסידים, החתמות קבלת המלכות וקבלת ה’פסק דין’, הכרזת ‘יחי אדוננו’ הראשונה, ההוראה ללימוד עניני משיח וגאולה שבתורה וקיום ‘המעגל העולמי’, חלוקת ה’דבר מלכות’, עידוד שירת ‘יחי’ בפומבי, הקמת ‘האגודה למען הגאולה’ ועיתון ‘הגאולה האמיתית והשלימה’ הכובש את ארץ ישראל בבשורתו ונבואתו של הרבי שליט”א.

החודשים הבאים בשנה זו, המשיכו את אותה אווירה מופלאה, כשמיום ליום היא הולכת ומתלהטת, מתגברת ומתעצמת. הן מצד הרבי שליט”א הממשיך לצעוד ולהצעיד אותנו קדימה אל תוך הגאולה, והן מצד החסידים השרויים במרתון פעילות בלתי פוסק.

ישמעו קודם אורו של משיח…

בחלוקת הדולרים שהתקיימה ביום ראשון כ”ז סיון עובר הרה”ח מנחם מענדל פלדמן ואומר לרבי שליט”א: “בפעם הראשונה שהייתי באוסטרליה, דובר שבאוסטרליה ישמעו לראשונה את אורו של משיח, היות שהזמן שם מוקדם”.

הרבי מקשיב ומגיב “קודם באוסטרליה… מי אמר זאת?”

הרב פלדמן משיב לרבי ש”כך דיברו אצלנו”, והרבי מחייך ואומר: “שהקב”ה יקבל את הפסק דין שלהם – באוסטרליה, והיות שכאן פוסקים הפוך – שכאן יהיה הפסק דין שכאן, שהקב”ה יעשה זאת בבת אחת…”

למחרת בלילה, נושא הרבי את שיחת מוצאי כ”ח סיון, הגדושה בביטויים מיוחדים אודות 770 – מקומו של נשיא הדור בו תתחיל הגאולה: “היות שזה (ה”מקדש מעט”) המקום ששם כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו קבע את מקומו, בתור המקור להפצת המעינות חוצה בכל העולם כולו, הרי דוקא במקום וממקום זה נפעלת הגאולה ובנין בית המקדש השלישי, “מקדש אד’ כוננו ידיך”

עד שתיכף ומיד נעשה במקום זה הגילוי של “מקדש אד’ כוננו ידיך” – שאת זה יכול כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו לתבוע להביא לפועל, שלכל לראש נעשה הגילוי ד”מקדש אד’ כוננו ידיך” במקום זה (“שבע מאות ושבעים”) שבו הוא חי ופעל עבודתו במשך עשר שנים האחרונות שלו, הסך-הכל דכל עבודתו (כנ”ל)”. שיחה זו עשתה אז רעש גדול.

היה זה אחרי כחודש של ‘רגיעה’ כביכול, כשבמשך זמן זה כמעט ולא נשמעו מהרבי שליט”א ביטויים כאלו. ניתן לומר כי למעשה, שיחה זו ‘פתחה’ את המשך הסערה וההתעוררות שהחלה בחודש אייר, כששוב ‘נדלקו’ החסידים וניתבו את מלוא המרץ לעניני משיח וגאולה.

“לחיות עם הזמן” דימות המשיח

באחד הדו”חות שנשלחו לרבי אודות השיעורים ללימוד עניני משיח וגאולה כתבו התמימים שהעניין “קומט אן שווער” [= מגיע בקושי], בהתוועדות שבת פ’ בלק התייחס הרבי לבעיה זו. מספר הרה”ח הוד-דוד אריה ששהה ב-770 באותם ימים:

“הקביעות הייתה כמו בשנה זו, כששבעה עשר בתמוז חל בשבת ונדחה ליום ראשון שלמחרת. במהלך ההתוועדות בשבת פ’ בלק התייחס הרבי לכך שישנו קושי לחיות גאולה, ועורר אודות לימוד עניני משיח וגאולה, באופן שמביא את האדם למצב בו הוא מתחיל “לחיות עם הזמן” דימות המשיח. על ידי ההתבוננות באופן של “דעת”, כשמוחו מתמלא וחדור בעניני משיח וגאולה – אזי בכח התורה לשנות את טבע האדם ולגרום לנו להתחיל לחיות עם משיח, לתת לנו את ההרגשה ש”הנה זה בא”.

והרבי מפרט בדיוק את הענינים בהם עלינו להתבונן: “לכל לראש המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח, ”הנה זה בא”, כיוון שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, וסיימו כל עניני העבודה בשלימות” כלומר, דווקא בלימוד אודות התקופה המיוחדת בה אנו נמצאים (ולא רק בעניני הגאולה שבתורה בכלל) לימוד כזה – בכוחו להכניס אותנו לחיים תואמים לעידן החדש”.

הימים שנהפכו לששון ושמחה…

במהלך שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב של שנת ה’תנש”א – פוחת והולך רגש האבל והחורבן, כשאת מקומו תופסת ההרגשה שהגאולה באה בפועל ממש ביום זה. מספר הרב הרצל: “בתשעת הימים באותה שנה המשיכו לנגן כשהרבי נכנס ויוצא מהתפילות.

למעשה, הנהגה זו התחילה כבר מתש”נ, וגם אז – הדבר היה לפלא (בשונה מתשמ”ט והשנים לפני-כן, בהן הרבי שלל זאת. לא ניגנו והרבי לא עודד. וכאשר באחת השנים שרו במוצאי שבת של תשעת הימים, הרבי אמר שצריך לשאול רב אם מותר לשיר…).

בראש חודש מנחם אב תש”נ שרו, והרבי נכנס ויצא כשהוא מעודד את השירה, עולה לבימתו ומסתובב לקהל וממשיך לעודד (גם הנהגה מיוחדת זו – הנהגה של ‘שמחת תורה’ – החלה בתש”נ).

זה היה דבר שלא ציפו לו, וחשבו שאולי זה רק בראש חודש, אבל גם למחרת, בב’ אב הרבי עודד וכך גם במשך כל השבוע… גם כשהגיע ח’ אב, בכניסה לתפילת שחרית הרבי עודד את שירת הקהל, אך במנחה, החלו לשיר והיו בטוחים שהרבי יעודד, אבל מייד כשראו את הפנים של הרבי שנראו מבהילות ורציניות, השירה פסקה באחת, עד לאחר תשעה באב.

באותה שנה, כשראו שהימים מתחילים להתהפך… חיברו התמימים שיר מיוחד על המילים “יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה” ושרו אותו בכניסתו וצאתו של הרבי לתפילות במהלך תשעת הימים, וראוי לציין כי בשנה זו החל הרבי ללכת בבגדי שבת במשך כל ימי השבוע, כשגם בשלושת השבועות הוא נוהג כך.

כל זה, היה כאמור כבר בשנת תש”נ. אבל בשנת ה’תנש”א, כשתשעה באב חל בשבת, ונדחה ליום ראשון – כבר ראינו יותר מזה, כשהרבי חילק דולרים כמה פעמים במהלך היום ובחלוקה שהתקיימה במוצאי שבת – אחרי אמירת ‘איכה’, חייך הרבי לכמה מהעוברים… ובצום עצמו, היו שהתחילו לשיר, היו שהשתיקו את השירה וכו’..

אבל האווירה הייתה בהחלט שמשהו פה השתנה, כולם חשו, ובפרט מי שהכיר את ההנהגה של הרבי בתשעה באב, שזה כבר לא ‘תשעה באב’ של שנים קודמות, אלא אחרת לגמרי… היה ניכר כי יחד עם התקופה החדשה משתנה היחס לימים אלו, כשרגש האבלות הולך ופוחת”.

הרב אליהו מתראיין לעיתון ‘הגאולה’ והחסידים מקריאים את ה’פסק דין’

בינתיים הולכת וגדלה תפוצת עיתון ‘הגאולה’ שהופך עד מהרה לשופרו של הרבי שליט”א המוליך ומעביר את בשורת הגאולה שלו לעם היהודי, הביקוש מגיע לכחמש-עשרה אלף (!) עותקים המתפרסמים בכל רחבי הארץ, ומעוררים את העם היושב בציון להתכונן לגאולה הקרובה.

בגיליון הרביעי שהופיע בערב תשעה באב מתראיין הראשון לציון הרב מרדכי אליהו בין דבריו אמר כי: “על הרבנים לחזק את הציבור בציפייה לגאולה.. בכל כינוס תורני, אני אומר לרבנים לעורר בדרשותיהם בעניין משיח.. כיום כולם מדברים ועוסקים בעניין המשיח”. בין השאר סיפר גם על פסק הדין, שהרבי שליט”א ביקש ממנו לפסוק לזירוז הגאולה.

במקביל, מציע הרב דוד נחשון לרבי שליט”א את הרעיון, להקריא את ה’פסק דין’ כי הרבי הוא מלך המשיח על ציון האריז”ל החי ביום ההילולא ה’ מנחם אב, תוך זמן קצר מתקבלת התשובה “אזכיר עה”צ” והרב נחשון עולה יחד עם מניין חסידים (שכמובן, אינם מודעים לפעולה החשאית לה הם שותפים…) ומקריא שם ה’פסק דין’.

באותו יום הוא מדווח בפרוטרוט על סדר התפילה והקראת ה’פסק דין’ על ציון האריז”ל וזוכה לתשובה מיוחדת מהרבי “ויהי רצון שיפעלו כל זה פעולתם וכו’ והזמן גרמא וכו’ אזכיר עה”צ”. כמה ימים לאחר מכן, בתשעה באב, מסתיים השלב האחרון כשלקראת סוף הצום הוקרא ה’פסק’ במערת המכפלה, קבר רחל ובכותל המערבי. לאחר מעשה נודע, כי בדיוק באותה עת אמר הרבי שיחה פתאומית, בה הוזכרו שלושה מקומות אלו…

תשעה באב של גאולה ב-770

הרב אריה: כתמימים הנמצאים אצל הרבי שליט”א ו’חיים’ עם השיחות והאווירה הגאולתית המיוחדת שהוא משרה עלינו, הרגשנו שכל העניין הזה של ‘תשעה באב’ (שבאותה שנה נדחה ליום ראשון) לא כל כך ‘משתלב’ פה… הרבה יותר הרגשנו את ‘שבת חזון’ – בה הרבי מעורר תמיד לשלול כל ענין של היפך השמחה.

אבל בשנה הזו ראינו את זה בצורה מיוחדת, כשבמשך ההתוועדות הרבי חזר שוב ושוב על ה’ווארט’ (שב’מוגה’ הוא מופיע רק פעם אחת, אבל בהתוועדות זה היה הציר המרכזי) “כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי” כשהרבי מדגיש כי בשנה זו זכינו לאכול בתשיעי, ובמילא נזכה ל”כאילו התענה” שיתבטל כל העניין של הצום וכו’..

הרבי האריך אז גם במעלה של חמשה עשר באב והשמחה הגדולה שצריכה להיות בו, כשהוא מקשר זאת לשמחת ‘סיומי המסכתות’ של ימים אלו, ראו כיצד הרבי מחפש לעסוק רק בענינים של טוב ושמחה.

זכורני שלאחר מכן, ישבנו ב’סעודה מפסקת’ ב-770 ובאווירת ההתוועדות כולם החלו לעשות כמה שיותר ‘סיומים’ (מי על מסכת משניות ומי על פרקי אבות, העיקר לערוך עוד ועוד ‘סיום’ ולהוסיף בשמחה…) כשהגיעה שעת השקיעה, כבר לא יכלו עוד לאכול – אבל עדיין המשיכה השמחה והריקודים הסוערים, ממש כמעט עד כניסת הצום…

שלוש חלוקות דולרים – באותו יום!

גם בצום עצמו ראינו הנהגה מיוחדת שלא הייתה מעולם, כשמייד אחרי ‘איכה’ הרבי סימן על חלוקת דולרים, ובעוד שבכל פעם, היו מוכנים הדולרים מראש, כעת רק יצאה השבת והרבי עמד וחיכה (כשכמובן בינתיים אי אפשר לשיר..) עד שילכו להביא את הדולרים לחלוקה. למחרת אחרי שחרית, התקיימה חלוקת הדולרים הרגילה של יום ראשון.

אני זוכר כיצד אנחנו יושבים בזאל הקטן, בשעת אחר-צהריים של תשעה באב, ופתאום מתקבלת הידיעה שהרבי ירד למטה, אנחנו מסתכלים בשעון ורואים שעוד לא הגיע הזמן לתפילת מעריב. כמובן אנו רצים מהר למטה ורואים את הרבי עולה לבימת התפילה ומסמן על רצונו לומר שיחה – גם זה היה הלם גדול, לא היה תקדים להנהגה זו.

בשיחה עצמה שוב הרעיש הרבי אודות העניין של משיח, שיום זה הוא “יום לידתו”. אם חשבנו שבכך תמו ההפתעות, נכונה לנו הפתעה נוספת – כשאחרי השיחה, שוב סימן הרבי על רצונו לחלק דולרים, כשחלוקה זו היתה השלישית באותו יום! דבר שעד אז, לא קרה מעולם…

אחרי מעריב ו’הבדלה’ החל הרבי במפתיע בשירת “ניגון ההקפות” לאביו רלוי”צ, כשהקהל כולו נסחף בריקודים סוערים במשך שעה ארוכה, כשזמן רב לקח להיזכר כי בעצם צמנו היום וצריכים ללכת לאכול משהו.. ראינו איך הרבי משתדל ‘לצמצם’ את הענינים הבלתי רצויים של הצום (אך כמובן, בגבולות הברורים של השולחן-ערוך) למינימום האפשרי…

לא האמנו למשמע אוזנינו…

התוועדות שבת פרשת שופטים – ז’ אלול מהווה עליית מדרגה באווירת הציפייה לגאולה. הרבי מכריז כי הודעתו על הגאולה הקרובה נאמרת כנבואה, ומורה לפרסם את הנביא ונבואתו העיקרית לכל אנשי הדור.

הרב הרצל: גם ביחס לשאר השיחות המיוחדות בתקופה הזו, בולטת בייחודיותה השיחה של שופטים נ”א. בשונה ממה שאנחנו מכירים מהדבר מלכות ה’מוגה’ שהעניין של נביא דורנו ופרסום נבואת הגאולה שלו מוזכר בסוף השיחה בכמה מילים קצרות, הרי שבמהלך התוועדות השבת, ממש לאורך כל הזמן הרבי דיבר על הנקודה הזו.

– ב’מוגה’ זה מגיע אחרי כל אריכות הביאור על ה”שופטייך ויועצייך” וכו’ עם כל השקו”ט בעניין, שגם בזה הרבי האריך בהתוועדות, כשהוא חוזר שוב ושוב על פרטי הדברים, אבל הנקודה הזו – שנשיא דורנו הוא נביא שאומר נבואות ואנו צריכים לשמוע לדבריו, עד לנבואתו העיקרית. ובפרט שהרבי חזר שוב ושוב “שזוהי ההוראה שלוקחים מהתוועדות זו: שהולכים לפרסם בכל מקום ומקום שנשיא דורנו הוא נביא” הרבי חזר על זה לא פעם ולא פעמיים…

קולו של הרב הרצל רועד מהתרגשות כשהוא מתאר את תחושותיו באותה שעה: “בשעת מעשה, החסידים לא האמינו למשמע אוזניהם, אני זוכר שבאמצע ההתוועדות הסתכלנו אחד על השני כשהמבטים הביעו את התדהמה הגדולה “אנחנו שומעים נכון? זה באמת קורה…”

אף פעם לא היה כזה דבר, שהרבי ידבר על עצמו בצורה כה ברורה ובמילים הרומזות בפירוש על עצמו, כמו “ממלא מקומו של נשיא דורנו” ו”נביא שהעיד לו נביא אחר” והרבי מדבר במפורש על הוראה למעשה בפועל. כמובן שאחרי ההתוועדות היה ברור לכולם מה צריך לפרסם ואיך צריך לפרסם. זו הייתה תחושה והתלהבות שהקיפה וסחפה את כולנו.

יש נביא בישראל!

בעקבות השיחה המיוחדת, יוצא עיתון ‘הגאולה’ השביעי בכותרת המרעישה ‘יש נביא בישראל’. בכתבה הראשית מפרי עטו של העורך הרב ציק אנו קוראים כי “האירועים המדהימים בשנת “אראנו נפלאות”, מצטרפים למסקנה הברורה כי הרבי שליט”א מליובאוויטש הוא נביא דורנו ונבואתו העיקרית היא: הנה זה משיח בא!”

הרב ציק: אחרי השיחה לפ’ שופטים, בה הרבי אומר במפורש כי הוא הוא נביא, שופט ויועץ הדור. יצאנו בכותרת “יש נביא בישראל” כשבכתבה הראשית באותו עיתון צוטטו קטעים נבחרים מהשיחה… בעקבות כך, קיבלנו תגובות לא קלות.. היו שטענו כי לא מתאים לצאת בפירסום כזה והיו גם ששאלו שאלות הלכתיות אודות הנבואה בימינו וכו’ .. אבל העיתון כבר יצא לדרך והפך לעובדה בשטח.

באותה תקופה שלחנו לרבי כמה מכתבים ושאלות בנושאים חשובים, בעניני שידוכים וכדו’. כעבור זמן, כשהתקשרתי למזכיר הרב גרונר והוא אמר שיצאה עבורי תשובה, חשבתי מיד כי היא קשורה לעניינים השונים על אודותם שאלתי, אבל להפתעתי הרבה, הוא השיב לי שקיבלתי תשובה רק על העיתון. זה היה פלא עבורי, כי היה זה שלושה שבועות לאחר ששלחנו את העיתון…

במחשבה שלנו, באם ננסה להבין: מדוע דווקא על העיתון הזה הגיב הרבי באופן מיוחד? סביר להניח כי דווקא משום שלעיתון הזה היו תגובות שליליות מאנשים מסויימים מקרב אנ”ש… כדי שלא תהיה נפילת הרוח, חלילה, וכדי שנבין שאנחנו כן צריכים לפרסם (גם אם אחרים אולי קיבלו תגובה אחרת…) – בא הרבי שליט”א ועונה לנו בצורה הברורה ביותר: “הסכמה וברכה”.

עכשיו ימלא שחוק פינו!

בשיחה מיוחדת ביום רביעי י”א אלול מודיע הרבי כי נמצאים כבר לאחר שהמשיח שבדורנו התגלה בכל התוקף, והגיע הזמן של “ימלא שחוק פינו”, ובלשונו הק’:

“…ומה שמתחילים לטעון – היתכן, הרי “אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו”? . . הרי בפסוק מפורש, שבמה דברים אמורים – כשמדובר רגע קודם גילוי משיח צדקנו, אבל מכיון שנשיא-דורנו היה המשיח של דורנו והוא נתגלה בכל התוקף, ממילא, יש לא רק רשות ל”ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה”, אלא ישנם כל הענינים ד”יוסף” ו”יצחק”!”.

שנת ה’תנש”א נחתמת בביטויים מיוחדים בשיחת ערב ראש השנה תשנ”ב, בה מברך הרבי שמשיח יתגלה עוד בערב ראש השנה הזה, באופן ד”מראה באצבעו ואומר זה” .

כאן מגיע לסיומו החלק הראשון של הסרט, כמו גם חלקה השלישי של הכתבה – החותמת את סיפור אירועיה המסעירים של שנת “אראנו נפלאות”. בכתבות הבאות נמשיך אל אירועי שנת ה’תשנ”ב שקיבלה מהרבי את ראשי התיבות “היה תהא שנת נפלאות בכל” כשהרבי מצמיד לה בדרך קבע את הביטוי “בכל מכל כל”.

(המשך בשבוע הבא בעזרת ה’)

הרגע שלי בשנות הנפלאות

הרב אסף חנוך פרומר

שיא השיאים – בתשעה באב…

השיא של השיאים היה בתשעה באב. זה היה כזה תשעה באב מיוחד… צמנו, הרבי ישב על ה’באקס’ הנמוך, הרבי אמר ‘קינות’ וכל שאר הענינים – אבל בכל משך היום הזה – יכולנו לראות שאין כאן לא ‘זכר לחורבן’ ולא זכר דזכר’… ראו במוחש שכל היום הזה מתמצהּ בנקודה אחת: “יום שנולד בו משיח צדקנו”. זה הכל.

כל החלוקות הדולרים המיוחדות וההנהגה המופלאה ביום הזה, שהתפרצה במלוא עוזה בסיום תפילת מעריב כשהרבי שליט”א מתחיל, לא פחות ולא יותר, את “ניגון ההקפות”… מאז אנחנו יודעים, שצום תשעה באב זה לא שום ענין של עוונות, אלא כמו ביום כיפור שבכדי “להיטהר לפני הוי’” צריך להתענות – כך גם בתשעה באב צריך לצום כדי לקבל ולהרגיש את הגילוי של משיח, שתיכף ומייד נזכה לראותו בפועל ממש.